בין החיילים שמסרו נפשם על קידוש ה' במבצע "צוק איתן" הוא החייל ניסים שון כרמלי הי"ד. מכיון שלחייל רק מעט קרובי משפחה הנמצאים בארצות הברית, והיה חשש שתהיה זו לויה קטנה מאד לחייל בודד, פרסמה קבוצת הספורט "מכבי חיפה" מתוך אהבת ישראל הודעה ברשת החברתית בה היא קוראת לציבור ליטול חלק בגמילות חסדים בחסד של אמת ולתת כבוד אחרון למי שמסר עצמו למען עם ישראל, על מנת שההלויה תהיה ברוב עם ולא עם קומץ אנשים בלבד. ובזכות ההודעה הגיעו אל הלויה שהתקיימה באחת עשרה בלילה בבית העלמין הצבאי בשכונת נווה דוד בחיפה, עשרים אלף איש!

המקום ינחם את הוריו של שון כרמלי ואת שתי אחיותיו.

עניין זה מזכיר סיפור אקטואלי מעשה שהיה

הגביר רבי שמריהו גוראריה, מתל אביב, נהג לבוא לבית חיינו – 770 (בית המדרש של הרבי מלובאויטש) לחודש תשרי. הוא היה זוכה לקנות את מצות 'ספר תורה ראשון' לפני כל נדרי ולהגישו לרבי, שהחזיקו בכל נדרי.

באחת השנים ששהה שם, הסתלק האדמו"ר מקופישטניץ והרב גוראריה השתתף בהלוויה שהתקיימה בשכונת בורו פארק החרדית. כששהה אחר כך ביחידות, הרבי התעניין אצלו אם קהל גדול השתתף בהלוויה, והרבי הוסיף והסביר דבר מעניין: כשאנשים עוברים במכס בכניסה למדינה, אם עובר אדם אחד, הם בודקים אצלו היטב בתיקים, אבל אם עוברת קבוצה גדולה, הם מעבירים מהר את כולם. ועל דרך זה הדברים בבית דין של מעלה: בהתאם לאותה כמות של אנשים שמלווה את האדם למטה, כך יוצאים מלאכים ומלווים אותו למעלה, ולכן כאשר מגיע אדם לבד, עם קבוצת אנשים קטנה שליוותה אותו בהלוויה למטה, הרי גם למעלה מלווה אותו קבוצת מלאכים קטנה – ובמילא בודקים היטב במעשיו. אבל אם מגיע אדם עם הרבה מלווים שליוו אותו בהלוויה למטה, גם למעלה מלווים אותו הרבה מלאכים, ואז מעבירים אותו מהר את הבדיקה והולך לגן עדן…

הרב גוראריה היה סוחר, ומיהר לנצל את המידע הזה. כשהגיע לארץ, נסע מיד לישיבה של חב"ד בלוד והבטיח למנהל, הרב אפרים וולף, תרומה הגונה לישיבה, ובלבד שיתחייב לו כי התלמידים יבואו ללוות אותו בהלוויה שלו בבוא היום. אחר כך נסע לישיבת תורת אמת בירושלים והבטיח תרומה הגונה תמורת הבטחה כזו.

מה היה בסוף? הרב גוראריה נפטר בערב יום כיפור בניו יורק, והלוויתו התקיימה למחרת יום הכיפורים. הרבי יצא ללוות אותו, וכיון שכך, יצאו גם כל תלמידי הישיבה ללוות אותו. וכך יצא שלא רק התלמידים מלוד וירושלים ליוו אותו, אלא כל תלמידי ישיבות חב"ד בעולם, ששוהים בבית חיינו בחודש תשרי ליוו אותו…