יום רביעי כ״ד אב ה׳תשע״ד

 

 

אלול הוא החודש הששי לפי הלוח העברי שנקבע בישראל מאז יציאת מצרים, כנאמר בתורה[1] והוא החודש האחרון בשנה לבריאת העולם.

 

חודש אלול גדוש בתכנים רוחניים, וכן באירועים רבי משמעות לעם ישראל ולעולם כולו.

 

הנושא יבואר בשני פרקים: א) תכנים רוחניים באלול. ב) אירועים באלול.

 

א) תכנים רוחניים באלול

התכנים והאירועים הרוחניים שבחודש אלול רמוזים בשם החודש.

 

אף על פי ששמות החדשים עלו עם בני ישראל מבבל, והם בלשונות בבל, ולכאורה, מה טעם יש בשימוש בשמות שמקורם בלשון העמים, וגם ליחס להם כונות רוחניות?

 

אלא שעל אף שמקורם בתרבות בבל ובלשון ארמית, בכל זאת הם שמות של קדושה אשר שרשם בתורה, ורמוזים בהם ענינים רוחניים נעלים, ואף יש בהם ניצוצות נעלים דקדושה, בין אם הם בלשון כשדים ובין אם הם בלשון הקודש, אלא שנפלו בגלות לתוך הקליפות, עד שבאו בני ישראל לגאלם מהגלות ולגלות את משמעותם הרוחנית.

 

וזהו מה שמצינו בשם אלול – כמה ראשי תיבות בלשון הקודש, הבאים ללמד על ענינים נעלים בעבודת הבורא. שהוא ענין ניצוצות הקדושה הנמצאים ברמז ובהעלם בלשונות אומות העולם.

 

(ועיין בס׳ השל״ה הקדוש תט, ב. אודות נפילת מילים מלשון הקודש ללשונות לעז).

 

להלן כמה מהתכנים הרוחניים שבאלול:

 

אלול – חודש ההצלה מידי השטן

והביאור בזה: אלול – ר״ת "אנה לידו ושמתי לך״[2].

 

פסוק זה נאמר בפרשת ערי מקלט – שציונו ה׳ ליחד, בשביל להציל את האדם שנכשל ורצח נפש בשוגג.

 

וכן גם להאדם שרצח נפש במזיד, מסייעת עיר המקלט – שינצל מגאולת דם ויזכה למשפט העדה (סנהדרין), שבפניהם קיים סיכוי למה שכתוב: ״והצילו העדה״.

 

ראשי התיבות ׳אלו״ל׳ בפסוק זה בא ללמד שענינו של חודש אלול הוא כענינה של עיר המקלט.

 

איתא בכתבי האריז״ל: ״לרמוז כי הקב״ה בחסדו אנה וזימן חודש אלול לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה ויקבלוהו״ כמו שזימן ערי מקלט לרוצח – שינוס שמה וינצל.

 

והיינו שחודש אלול על עניניו הרוחניים, משמש מקלט הצלה – מבחינת התקופה והזמן – לאדם החוטא, כמו ערי המקלט המשמשים מקלט הצלה – מבחינת המקום – לרוצח בשוגג.

כלומר, ע״י שהאדם ״גולה״ אל חודש אלול, שמתנתק מהאנוכיות שלו – מרצונותיו, מהרגליו ומההנחות המוגבלות של השכל האנושי שלו, הינו צורת המחשבה החמרנית שלו, ומתמסר לעבודה של ״אני לדודי״ – לקב״ה, הריהו ניצל מ״גואל הדם״ – השטן, שחפץ להמיתו רח״ל.

 

עבודת התשובה (מקלט) בחודש אלול, אשר מצילה את החוטא מאבדון, היא היסוד וההקדמה לכל ענין העבודה, וצריכה להתבטא בכל ג׳ הקוים שהעולם עומד עליהם – תורה עבודה וגמילות חסדים ־ הרמוזים בראשי התיבות של חודש אלו״ל, ולהוביל אל הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי משיח צדקנו.

 

במלה ׳אלו״ל׳ רמוזים בראשי תיבות כל חמשת עניני עבודה הנ״ל: תורה, עבודה, גמילות חסדים, תשובה, גאולה.

 

אלול – ״מקלט״ בקו התורה

בפסוק: ״אנה לידו ושמתי לך״ (ר״ת אלול) נרמז ענין המקלט שבתורה, וכמארז״ל: ״דברי תורה קולטין״[3].

 

היינו על ידי העסק בתורה כראוי, בחודש אלול, הריהו ניצל מיצר הרע.

 

אלול – ״מקלט״ בקו העבודה (שבלב)

בפסוק אני לדודי ודודי לי[4] (ר״ת אלול),

בא לידי ביטוי גודל התשוקה של כנסת ישראל אל הקב״ה, והתקשרותם לה/ שהוא קו העבודה, ואמרו חז״ל: איזוהי עבודה שהיא בלב? זו תפילה[5], ותפילה הוא מלשון חיבור וקשר, כמו: ״נפתולי אלקים נפתלתי״[6], ובפרט ש״דודי״ מורה על ענין האהבה ־ "לית פולחנא כפולהנא דרחימותא״[7] (אין עבודה כעבודה מאהבה).

 

אלול – ״מקלט״ בקו גמילות חסדים

"איש לרעהו ומתנות לאביונים״[8] – ראשי תיבות אלול.

בפסוק זה מדובר על עבודת גמילות חסדים, וגודל האהבה שצריכה לשרור בין איש לרעהו. וכן גודל האחריות שצריכה להיות כלפי ״אביוני עמך".

 

אלול – ״מקלט״ בקו התשובה

[״ומל הוי׳ אלקיך] את לבבך ואת לבב [זרעך״][9] ראשי תיבות אלו״ל, ובא ללמד על התשובה שבלב.

 

כי היסוד וההקדמה לכל הנ״ל היא עבודת התשובה שבחודש אלול.

 

אלול – ״מקלט״ בקו הגאולה

במילים ״אשירה לה׳ ויאמרו לאמר״ (או ״לה׳ ויאמרו לאמר אשירה״)[10] – בשירת הים, נרמז ענין העבודה הקשורה בענין הגאולה.

 

כי בשירה זו נרמזת גם השירה דלעתיד לבוא, ״שיר חדש״, כמארז״ל, ״אז ישיר״ – לשון עתיד.

 

לבד זאת שענין הגאולה הוא התכלית והשלימות של ״מעשינו ועבודתינו״ בכל הקוים שנמנו לעיל, הנה עוד זאת, הגאולה לכשלעצמה ־ קשורה ומחייבת עבורה בפועל, הספיציפית לענין הגאולה.

 

1) האמונה בביאת המשיח והצפיה לבואו, שהם מעיקרי הדת, וכפסק דין הרמב״ם: ״וכל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח) או מי שאינו מחכה (מצפה בתשוקה) לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר (״שכל הספרים מלאים בדבר זה"), אלא בתורה ובמשה רבינו כו'״[11].

 

2) האמונה והצפיה למשיח, כוללת גם את עבודת הבקשה והתביעה והצעקה כו׳ שיבוא משיח צדקנו תיכף ומיד.

 

וכמו התפילה ״את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח…כי לישועתך קוינו כל היום״, ״ותחזינה עינינו בשובך לציון וכו׳״, שעל ידי זה מקרבים וממהרים את ביאת משיח צדקנו.

 

וכן גם הכרזת ההכתרה והבקשה: "יחי המלך המשיח לעולם״[12], או במפורש יותר – כדי למנוע טעות בזיהוי של מלך המשיח: ״יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד״.

 

3) כדי שעבודת ה׳ תהי׳ כדבעי, צריך שהעובד יהי׳ במצב של גאולה – משוחרר מכל הענינים המבלבלים.

 

לפיכך צריך האדם להתבונן שהגלות אינה אלא ל״רגע קטן״ בלבד, ותיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, אשר עומדת על הסף בפתחנו, ואין אנו נדרשים עתה – אלא לקבל על עצמנו את עול מלכותו של מלך המשיח, שהיא מלכות ה׳.

 

על ידי זה הנה, כל ההעלמות וההסתרים דחשכת הגלות אינם מפריעים לו לעבוד עבודתו מתוך שמחה וטוב לבב באופן של גאולה, מעין ודוגמת הגאולה העתידה, אשר תבוא בעקבות עבודה זו.

 

אלול – "המלך בשדה"

בחודש אלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים. ואאף על פי כן נחשבים לימי חול, משום שהתגלות י״ג מדות הרחמים אלו – היא בבחינת אתערותא (דלעילא) והכנה בלבד – לקראת העבודה העיקרית של חודש אלול, ובאה רק לעורר את האדם הנתון בעניניו הגשמיים, שיתעורר לעבוד את ה׳ מלמטה למעלה, בתיקון מעשיו.

 

והענין יובן ״על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.

ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו, אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת – המובחרים שבעם ויחידי סגולה.

 

וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאים להקביל אור פניו ית׳ בשדה״.

 

כלומר, שאף שאין זו הזדמנות חגיגית כל כך כמו ביום שנועד להכנס אל  "היכל המלך״, שאז הגילוי והמעמד המלכותי בדרגה גבוהה ביותר, דמלך ביופיו תחזינה עיניך.

 

אך מכל מקום, העובדה – שלצורך המפגש הישיר עם העם, מוכן המלך לוותר על כתרו ובגדי מלכותו ולרדת אל העם, הרי זו הוכחה וביטוי לגודל אהבת המלך את העם, והתגלותו אל העם באה מפנימיותו ועצמותו, ובזה חשיבותו של מעמד זה.

 

וכך גם בנמשל – ברוחניות, הנה, המלך מלך המלכים הקב״ה, מתגלה לעמו – בני ישראל, הן ב״שדה" – חודש אלול, והן ב״היכל מלכותו״ ־ ראש השנה ויום הכיפורים.

ועם היות שדרגת גילויי האורות האלקיים בר״ה ויום הכיפורים – נעלים יותר מהגילויים שבחודש אלול, מכל מקום גילוי עצמותו יתברך – שלמעלה מגלויי האורות, הוא דוקא בחודש אלול – בחינת ״שדה״, ומתבטא בהתגלות י״ג מדות הרחמים.

 

ואף שה״שדה״ הוא למטה במדריגה מ״היכל המלך״, מכל מקום, המפגש עם העם ב״שדה״ חשוב בעיני המלך יותר, כי ״נתאוה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים״.

 

דהנה בחיי האדם ישנן שלוש חלוקות: עיר, שדה ומדבר.

 

עיר – מקום מושב אדם. רומז לחיי תורה ומצות, אשר האדם העליון – השכינה – ״יושב" בהן.

 

שדה – לכשלעצמו אינו מקום מגורי אדם, אבל משרת את צרכי האדם במזון ולבוש וכו׳. וזה רומז לחיים והצרכים הגשמיים המותרים, שאדם משתמש בהם בחיי יום יום לצורך קיום התורה והמצוות, בבחינת – ״כל מעשיך יהיו לשם שמים״[13].

 

מדבר – מקום אשר לא ישב אדם שם, והם חיי עבירה קליפה וסטרא אחרא, אשר אין בהם טוב כלל.

 

ואפילו גם עניני היתר, רק שהם ענינים שאינם נצרכים לעבודת ה', ודברים בטלים, הנה כל אלו הם בבחינת ״מדבר״, כי ״לאו אורחא דמלכא לאישתעי במילי דהדיוטא״ (אין זה מדרכו של מלך להתעסק בעניני הדיוטות).

 

בחודש אלול נמצא המלך – הקב״ה – בשדה – בחיי החולין. והיינו שגם בחיי החולין, אם נעשים על טהרת הקודש – לשם שמים, מתגלים בהם י״ג מדות הרחמים.

 

עבודת התשובה ותיקון המעשים, באופן של ״קדש עצמך במותר לך״[14] ־ מהוה הכנה לקבלת פני המלך בחודש תשרי – בהיכל מלכותו.

 

ועוד חידוש בהגילוי די״ג מדות הרחמים בחודש אלול, שהגילוי הוא גם לאלה מבני ישראל שלעת עתה נמצאים ב״מדבר״.

אלא שהגילוי של י"ג מדות הרחמים הוא לא במדבר עצמו – ענינים שהם היפך רצון ה׳, אלא

בנשמות ישראל השרויים במדבר (בגלות).

 

שהרי עיקר ענינו של חודש אלול – נתינת כח על התשובה, ואילו תשובה כפשוטה היא על פגם של חטא ועוון – בחינת ״מדבר״.

 

ועי״ז יש בהם הכח לצאת ממדבר לשדה לקבל פני המלך, שאף על פי שהם שבויים בידי יצרם ואינם יכולים לעבוד את ה׳, הנה, גם לאלה מתגלה ה׳ בסבר פנים יפות, וזה מעורר אצלם רצון חזק ותקיף להקביל את פני המלך, וע״י רצון זה הם מתגברים על המניעות והעיכובים ויוצאים מן ה״מדבר״.

 

ח"י אלול – חיות באלול

יום י״ח באלול הוא יום סגולה, וכשמו כן הוא שנותן חיות.

 

ויש בזה שתי נוסחאות,

1) ח״י אלול – יום המחיה את חודש אלול.

2) ח״י אלול – מחיה את העבודה של ״אני לדודי ודודי לי״ (ראשי תיבות אלו״ל).

 

שתי הנוסחאות הן בהתאם לתוכן שני האירועים שביום זה; יום הולדת מורנו הבעל שם טוב, ויום הולדת כ״ק אדמו״ר הזקן.

 

יום הולדת מורנו הבעש״ט – מייסד תורת החסידות הכללית, מחיה את חודש אלול בכללות.

 

יום הולדת כ״ק אדמו״ר הזקן – מייסד תורת חסידות חב״ד, אשר ממשיכה ומלבישה את עקרונות האמונה בכלי השכל (חב״ד), ומתרגמת אותם לשפת עבודת ה', הנה יום זה מחיה את העבודה הרוחנית שבחודש אלול.

 

(אודות תוכן שני אירועים אלו – ראה להלן)

 

ח"י – כ"ט באלול – י"ב ימי תיקון

החל מיום ח״י אלול ועד סוף החודש, הם שנים-עשר ימי תיקון והכנה מיוחדים לקראת השנה החדשה, יום לחודש יום לחודש.

 

ח״י אלול – תיקון לתשרי של השנה החולפת כו׳ עד כ״ט אלול – תיקון לחודש אלול.

 

אלול – ההכנה לראש השנה

הענין הכללי של חודש אלול, הם ימי הכנה לקראת הכתרת ה׳ למלך על כל הארץ בראש השנה, והתשובה ביום הכיפורים.

 

כמרומז בפסוק ״אני לדודי ודודי לי״[15]– ראשי תיבות אלו״ל.

 

שבתחילה נאמר ״אני לדודי", ואחרי כן – ״דודי לי״.

 

אני – כנסת ישראל (הנמשלת לכלה), לדודי – להקב״ה (הנמשל לחתן), עבודת ה׳ מלמטה למעלה, באתערותא דלתתא, ועל ידי זה ודודי לי – המשכה מלמעלה למטה באתערותא דלעילא (בתשרי).

גם הטבע הגשמי של חודש אלול שברא ה׳ – מותאם לעבודה הרוחנית הנדרשת מבני ישראל בחודש זה, ולכן מזלו של חודש אלול הוא מזל בתולה, ונרמז בפסוק: ״שובי בתולת ישראל״[16] שבא להורות על שיבת וכמיהת כנסת ישראל (הכלה) אל הקב״ה (החתן).

 

(שלא כמו בניסן שנא׳: דודי לי[-תחילה, ואח״ב] ואני לו)[17].

 

בחודש אלול הוא זמן תיקון המעשים וכל מה שצריך לתקן בנפש, כאשר עיקר התיקון הוא בקבלת עול מלכותו של מלך מלכי המלכים הקב״ה.

 

וזאת עבודת ההכנה של הנבראים מלמטה למעלה, לקראת התגלות מלכותו יתברך בראש השנה ויום הכיפורים.

 

עבודת האדם מלמטה למעלה – ״אני לדודי״ לפני ״ודודי לי״, אף על פי שיש בה חיסרון לכאורה, באשר האור אלוקי שממשיך האדם בעבודתו – הוא מצומצם, כי האדם המוגבל בכוחו, מסוגל להגיע בעבודתו רק עד שורש הנבראים למעלה, מכל מקום, מעלת עבודה זו לא תסולא בפז, היות כי זוהי הכונה העליונה בבריאת האדם עלי ארץ – דנתאוה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, ופנימיות הכונה היא שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים על ידי תחתונים, כי בטובו הגדול – חפץ שהאור אלקי שיזכה לו האדם לא יהיה בדרך נהמא דכסופא (לחם בושת), אלא על ידי עבודת האדם מלמטה למעלה, שאז נעשה האדם כלי מזוכך, והאור האלוקי מתגלה בפנימיותו ופועל בו ביטול אמיתי לה׳ יתברך.

 

מקורות לעיון:

לקו״ת דברים ד״ה אני לדודי(ב׳ מאמרים)) ד״ה אני לדודי ה׳ש״ת, סה״ש תש״ג 179,177 לקו״ש ח״ב 623, ה״ד 1342 ואילך, ח״ט 296, חכ״ג 214, חכ״ד 177, חי״ט 250, חכ״ט 274, סה״ש תשמ״ח 350 , קוג. סה״ש תש״נ 631, וע״ע חודש

 

ב) אירועים בחודש אלול:

 

ט"ו אלול (יסוד הישיבה)

 

יום התיסדות ישיבת ״תומכי תמימים״ בליובאוויטש בשנת ה׳תרנ״ז על-ידי רבותינו נשיאינו – הוד כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע ובנו הוד כ״ק אדמו״ר הריי״צ זצוקללה״ה.

 

עם יסוד הישיבה נפתחה תקופה חדשה במלחמת בית דוד לגילוי השכינה בעולם, ולהבאת הגאולה השלימה ע״י מלך המשיח.

 

ח"י אלול (הולדת הבעש״ט)

יום הולדת מורנו רבי ישראל הבעש״ט נ״ע – לאביו הצדיק הנסתר רבי אליעזר ואמו הצדקנית שרה – ביום שני ח״י אלול בשנת ה׳תנ״ח.

 

שנת תנ״ח אותיות נחת – להורות בא, שבהולדתו בשנת נח״ת נעשה נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים.

רמז נוסף בשנת נח״ת – אותיות חתן, ע״ש ״נחות דרגא״ ־ והוא חד מן שמי שמיא נחית – מורנו הבעש״ט, כדי לעשות לו יתברך נחת רוח. (בשם כ״ק הרה״ק רמ״מ מויטעבסק).

 

באותה שנה גם הדפיסו באמסטרדם את ספר השל״ה הקדוש באותיות בהירות.

 

ח"י אלול (התגלות אחיה השילוני)

יום התגלות אחיה השילוני אל מורנו הבעש״ט בפעם הראשונה בשנת תפ״ד, ללמדו סודות התורה, לגלות לו את מאור התורה הנגלית והקבלה ־ כפי שנלמדת בגן־עדן.

 

וכך כותב מורנו הבעש״ט אל תלמידו בעל ״תולדות יעקב יוסף״:

 

״אני ביום מלאת לי כ״ו שנה ביום ח״י אלול בשנת תפ״ד בעיר אקופ, בחצות הלילה נתגלה אלי (מורו ורבו אחיה השילוני), הלימוד הראשון היה פרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה עד לעיני כל ישראל – הייתי בן ל״ו שנה ונגליתי״.

 

במשך עשר שנות לימודיו עם אחיה השילוני, היה גם ראש עדת הצדיקים הנסתרים, שעסקו בחיזוק אמונתם ויהדותם של קהילות ישראל, ובעיקר בהבראת מצבם הגשמי ההרוס והמדולדל שלאחר הפרעות, בגזרות ת״ח ות״ט.

 

ח"י אלול (התגלות הבעש״ט)

יום התגלות מורנו הבעש״ט רבן של ישראל בשנת ה׳תצ״ד.

 

היה זה ביום ח״י אלול שנת תצ״ד בהיות מורנו הבעש״ט בן ל״ו שנה, ומשנשלמו עשר שנות הכנה ולימודים עם מורו ורבו אחיה השילוני, ועל פי הוראתו ודרישתו התקיפה שהתבססה על פסק בית דין של מעלה, נתגלה מורנו ר׳ ישראל ב״ר אליעזר מאקופ בתור בעל שם טוב עושה נפלאות ומגלה עמוקות.

 

מורנו הבעש״ט מיסד את תנועת החפירות כתנועה של כלל ישראל, ובונה אותה על שני רעיונות יסוד: 1) ידיעת הבורא(אמונה). 2) אהבת ישראל.

 

על שלושת אירועים אלו בחיי מורנו הבעש״ט: א. הולדתו, ב. לימודו עם אחיה השילוני, ג. התגלותו,

 

– נאמר בשם ר׳ נחום מטשרנוביל: הבעש״ט נולד בגופו נפשו ורוחו – ביום ח״י אלול – כנ״ל[18].

 

ח"י אלול (הולדת כ״ק אדמו"ר הזקן)

יום הולדת הוד כ״ק אדמו״ר הזקן בעל התניא והשלחן ערוך לאביו הרב הצדיק הנסתר רבי ברוך ולאמו הרבנית הצדקנית מרת רבקה – ביום ח״י אלול שנת ה׳תק״ה.

 

כ״ק אדמו״ר רבי שניאור זלמן מליאזנא ממשפחה מיוחסת בישראל, בן אחר בן לגאון מרנא ורבנא יהודה ליואי זצ״ל – מהר״ל מפראג – מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי.

 

מורנו הבעש״ט גילה כי רבנו הזקן בעל נשמה חדשה מעולם האצילות, ירד לעולם כדי להאיר בשני אורות שבתורה – הנגלה והנסתר, ובשניהם יאיר לעולם בפנימיות.

 

ויקרא שמו בישראל שניאור זלמן – ע״ש שני אורות שיאירו לזמן(טבע העולם), ולכן גם נתקבל כנויו בכל תפוצות ישראל – בעל התניא (נסתר) והשלחן ערוך (נגלה).

 

רבנו הזקן מחולל שיטת חסידות חב״ד, שהעקרון בה – להאיר להלביש ולהחדיר את אור האמונה בפנימיות נפש האדם – בחכמה בינה ודעת, ועי״ז להשיב אל הלב באהבה ויראה, ולהביא למימוש במעשים טובים ־ מחשבה דיבור ומעשה.

 

וע"י הפצת מעינות החסידות (אמונה) – חוצה (בשכל האדם בכלל, ובמיוחד לאלו שעדיין מחוץ למסגרת היהדות), קאתי מר – תהי׳ הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו[19].

 

כ"ה אלול (בריאת העולם)

בכ״ה באלול נברא העולם.

 

כלומר, היום המצוין אצלנו כיום כ״ה אלול, הוא למעשה – היום הראשון לששת ימי בראשית.

 

ואילו יום א׳ בתשרי הוא הששי מששת ימי הבריאה, ובו נברא האדם.

 

ואף על פי כן נקרא א׳ בתשרי ״זה היום תחילת מעשיך״[20] משום שאז נברא האדם ־ נזר הבריאה, אשר ממליך את הקב״ה על כל הנבראים, ועל־ידו נשלמת הכונה העליונה בבריאה, ובזה היא מתקיימת.

 

ההבדל בין ״זה״ (זה היום תחילת מעשיך), לבין ״כה" (כ״ה אלול),

 

זה – ענין הגילוי (מראה באצבע), שהאדם מגלה א-לקות בעולם.

 

כה – בכ׳ הדמיון, ענינו העלם א־לקות שהיתה בבריאה לפני בוא האדם.

 

ולאחר בריאת האדם הנה שני הענינים משתלבים ביום אחד שהוא ראש השנה;

 

״זה היום תחילת מעשיך – הוא יום הששי שבו נברא האדם לגלות א-לקות בבחינת ״זה״.

 

"זכרון ליום ראשון״ – הוא יום כ״ה באלול שהוא יום ראשון למעשה בראשית, התחדשות הבריאה הגשמית, ולאחר שנברא האדם – גם חידוש הבריאה הגשמית היא על ידי עבודת האדם בתורה ומצוות.

 

נמצא אפוא, שכעת ־ ראש השנה כולל שני הענינים:

 

1. התחדשות הבריאה.

 

2. מלכות ה׳ בבריאה ע״י האדם.

 

ויום כ״ה באלול – גדולתו בכך שהוא יום בריאת העולם, בכדי שיוכל האדם לגלות בו א-לקות ולעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

 

כ"ט אלול (הולדת אדמו״ר הצמח צדק)

יום הולדת את הוד כ״ק אדמו״ר מנחם מענדל בעל הצמח־צדק, נולד לאביו הרב ר׳ שלום שכנא ואמו הרבנית הצדקנית מרת דבורה לאה בת הוד כ״ק רבנו הזקן – ביום כ״ט אלול שנת ה׳תקמ״ט.

 

הרב החסיד המפורסם רבי שלום שכנא בן החסיד המפורסם רבי נח, צאצא לבעהמ״ח

פירוש מצודת דוד המיוחס למלכות בית דוד, גדל ונתחנך בבית הוד כ״ק אדמו״ר הזקן מילדותו, וכשהתבגר לקחו אדמוה״ז לחתן לבתו הצדקנית דבורה לאה.

 

הרבנית הצדקנית דבורה לאה מסרה את נפשה בפועל ממש בעד אביה כ״ק אדמו״ר הזקן, ובעד כל עדת חסידי חב״ד ותנועת החסידות, ועל ידי זה בעד כל עם ישראל.

 

בקשתה האחרונה מאביה לפני הסתלקותה היתה, שאביה – כ״ק אדמו״ר הזקן – יגדל ויטפל בעצמו בחינוך בנה יחידה.

 

בנה יחידה כ״ק אדמו״ר הצ״צ, נכד כ״ק אדמו״ר הזקן – הנשיא השלישי בשושלת נשיאי חב״ד.

 

שפע של ספרים, מאמרים וכתבי־יד בכל מקצועות התורה השאיר אחריו, הן בנגלה והן בקבלה וחסידות וכו', ואחד הענינים הבולטים בהם – השילוב והאיחוד של הנגלה והנסתר.

 

בימיו נתבטלה הפלגנות והמחלוקת של מתנגדי החסידות, הוסר החרם מעל החסידים, ונתקרבו הדעות ונעשה שלום בישראל[21].

 

במאבקו חסר הפשרות נגד תנועת ההשכלה וההתבוללות סבל רבות, לחם במסירות נפש ונאסר עשרים ושתים פעמים, עמד בויכוחים נגדם ויצא בנצחון גדול שהביאה תשועה לעם ישראל.

 

מקורות לעיון:

לקו״ד ליקוט כב כה, לקו״ש ח״ו 35, חכ״ד 191, לוח הי״י, ספרי התולדות – הבעש״ט אדמוה״ז והצ״צ.