היה זה ביום שבת אחד כאשר הרבי היה בראשית דרכו עוד טרם קיבל את הנשיאות, אבל כבר היו לו קהל תלמידים וחסידים – לימד הרבי את תלמידיו שיש ללכת לאנשים ברחוב ולקרבם לתורה ולמצוות. התלמידים שרצו לציית לדברי הרבי טענו, שאין הם יודעים כיצד לעשות זאת. הרבי לקח את תלמידיו ואמר להם: בואו ואראה לכם איך עושים זאת… הרבי ותלמידיו יצאו לרחוב, ושם ראו אשה מטלטלת את תיקה בשבת. הרבי פנה אליה בבקשה שלא לטלטל את תיקה בשבת. האשה סירבה, אך התייחסה בכבוד לרב שעומד לפניה, וממשיך לשכנע אותה, והמשיכה להקשיב לו.

פתאום שאל אותה הרבי: יש לך בן בצבא? והיא ענתה: כן. והמשיך הרבי לשאול: האם הוא משרת בצבא האמריקאי במלחמתו בצבא הגרמני. והיא ענתה: כן.

הרבי אמר לה: תארי לעצמך עכשיו את בנך שנמצא בצבא ולוחם, והנה בא צבא האויב ונלחם נגד כל פלוגתו, וכל חיילי הפלוגה נופלים במלחמה. ורק בנך נשאר בחיים בזכות המצוה הזאת שאת מקיימת. האשה התרגשה מאוד ודמעות זלגו מעיניה והתחילה לבכות בכי רב, ולפתע התרככה מאוד והשתכנעה שלא לטלטל את תיקה. היא רק שאלה: מי ישמור לי על התיק עד צאת השבת? התלמידים התנדבו מיד לשמור על התיק במשמרות. כל אחד שמר שעה עד מוצאי שבת.

כעבור כמה ימים קיבלה האשה מכתב מבנה החייל המשרת בצבא, בו הוא מספר בהתרגשות רבה על שבדרך נס ניצל מן המלחמה… ומבקש מאימו להודות לאלוקים על הנס הגדול שקרה לו. הבן סיפר שכמה ימים קודם לכן הייתה מלחמה קשה מאוד עם הגרמנים, ולא היה סיוע מספיק מן הצבא האמריקאי ועל כן כל חבריו בפלוגה נפלו זה אחר זה, והוא חשש מאוד לחייו, אך באופן פתאומי ולא צפוי הגיע סיוע מן הצבא האמריקאי, וכך הוא ניצל בנס גלוי! (עפ"י סיפורי חסידים בהתוועדויות של חסידי חב"ד).