הפרופ' מיכאל הסופר ואשתו עטרה, היו חברי השומר הצעיר. כשהתחילו להתאכזב מהקומוניזם שהאמינו בו כל כך, החליטו לעזוב את הארץ ועברו לגור בהובט שבטסמניה.

באי הובט שבטסמניה מתגוררות כשלושים משפחות יהודיות, שעדיין אינן שומרות תורה ומצוות, אך נוהגות ללכת לבית הכנסת בשבתות וחגים. דבר זה הוא מה שמקשר בין אנשי הקהילה.

לקהילה לא היה רב, אך החזן המתפלל והקורא בתורה מילא תפקיד של מנהיג עבורם. כך הצטרפו הזוג הסופר לקהילה היהודית, כשהם עצמם עדיין לא שמרו תורה ומצוות, ואפילו  ליהודי המקום לא היה להם קשר של ממש, כי אפילו לבית הכנסת לא היו הולכים…

מיכאל ואשתו לא היו מעורים בחיי הקהילה, מאחר והתמסרו ללימודיהם באוניברסיטה. מיכאל למד מתימטיקה ואשתו למדה פסיכולוגיה.

מספר מיכאל:

יום אחד ביקשו אנשי הקהילה לשוחח אתי. מכיון שלא היה לי קשר עם חיי הקהילה הופתעתי מאוד. אנשי הקהילה הודיעו לי, שהחזן שהיה להם למנהיג עזב אותם, ולכן הם החליטו שאני אהיה להם, החזן והקורא בתורה. נדהמתי מאוד למשמע הבקשה הזו, ולא ידעתי איך להגיב, הסברתי להם שאין לי שום קשר עם חיים דתיים ולא עם בית כנסת. ואף פעם לא ביקרתי בבית כנסת, ואינני יודע כלום… אך אנשי המקום לא קיבלו את דבריי ואמרו שהם מחפשים רק חזן שיקרא להם בתורה בבית הכנסת, והרי אני יודע עברית, לכן אני יכול לעשות את זה טוב יותר מכולם… ומבחינתם לא חשוב אורח החיים שלי…

ובכן, הם סיכמו, אתה תהיה החזן והקורא בתורה.

למרות הקושי שבדבר, הרגשתי שאני חייב לעזור לקהילה. וראיתי בכך עזרה חברתית יותר מאשר עזרה דתית, לכן הסכמתי לקבל את תפקיד החזן. ולאחר מחשבה אמרתי לעצמי, שזה לא יהיה כל כך נורא, כי אשתי יודעת קצת ניגוני תפילה והיא תלמד אותי…

בין כך ובין כך הקהילה עצמה איננה דתית ויש שם בורות עצומה בענייני יהדות, כך שהמשימה לא תהיה קשה מנשוא…

התפקיד מחייב! על כן התחלנו לעסוק בתורה ותפילה, ובמשך הזמן זה פעל עלינו יותר ויותר. עד שהתחלנו לחשוש לחינוך היהודי של ילדינו. מה גם שחששנו מן ההתבוללות בסביבה הגויית. לכן החלטנו מתוך שיקול דעת קר שעלינו לשמור תורה ומצוות. ומאחר שלא היו בסביבתנו יהודים שומרי תורה ומצוות, ולמעשה לא ידענו איך עושים זאת, התחלנו לקיים את המצוות המוכרות לכל יהודי, כמו הדלקת נרות שבת, קידוש על היין, נטילת ידים, ברכת המזון, שמירת שבת במידה מינימאלית ושמירת כשרות עד כמה שיכולנו.

השמירה המינימאלית על תורה ומצוות לא סיפקה אותנו. רצינו לדעת יותר, אולם לא היה ממי ללמוד וגם ספרים לא היו לנו, ואז הרגשנו מצוקה נוראה. אך העיון בספר התנ"ך עורר אותי למחשבה: הרי התנ"ך מלא בסיפורים על מנהיגים שבכל דור: האבות – אברהם, יצחק ויעקב. משה רבינו ויהושע, השופטים כשמואל, אהוד וכו' המלכים כשלמה ודוד וכו'… אם כל מה שכתוב בתורה נכון, הרי מוכרח להיות גם בדור שלנו מישהו כזה, מנהיג שעונה על שאלות ויכול לעזור לנו. התחלתי להתפלל על כך ולהתחנן לפני בורא עולם שיגלה לנו את המנהיג הזה כדי שיעזור לנו. תפילתי היתה זעקה מקרב לב…

ויום אחד קרה הנס… יצאתי לרחוב ושם פגשתי יהודי הדור פנים עטור זקן. ניגשתי אליו בשמחה רבה חיבקתי אותו והזמנתי אותו לביתי. הוא בא לביתנו ברצון, ובסבלנות רבה ענה לנו על כל שאלותינו, הדריך אותנו בשמירת תורה ומצוות כהלכתן, ואנחנו הקשבנו קשב רב ואף רשמנו את דבריו. לבסוף, נפרדנו ממנו בסיפוק רב ומרוב התרגשות שכחנו לשאול לשמו, וכך נעלם לנו "המלאך" שה' שלח לנו…

לאחר שנה הגיע שוב אותו יהודי שעזר לנו. אז שאלנו אותו לשמו והוא אמר לנו ששמו הרב חיים גוטניק ממלבורן – לא ידענו לשם מה הגיע לטסמניה ולא העזנו לשאול אותו…

סוף סוף התחלנו לשמור מצוות בהידור רב. עברנו לגור בעיר קנברה הסמוכה למלבורן, שם יכולנו להיות בקשר עם חסידי חב"ד שבמלבורן, והכל נעשה קל יותר ופשוט יותר. שם כבר היינו חלק מקהילה דתית.

יום אחד נפגשה אשתי עטרה עם פנינה, בתו של הרב גוטניק, ושוחחה איתה על דא ועל הא ובין השאר סיפרה לה שקודם לכן גרנו בטסמניה. פנינה התפעלה מאוד מזה ואמרה שיש לה סיפור מדהים בקשר לטסמניה.

היא סיפרה שלפני שנים מספר קיבל אביה מכתב דחוף מן הרבי מליובאוויטש, בו נתבקש אביה לנסוע מיד לטסמניה. אביה התפלא מה יש לו לעשות שם ב"סוף העולם". אך הרבי ביקש, אז מיד נוסעים בלי לשאול שאלות.

ואכן הרב גוטניק נסע לטסמניה, ולא היה לו מה לעשות שם, אז פשוט הוא שוטט ברחובות ולפתע ניגש אליו יהודי ומחבקו, מזמינו לביתו ומבקש ללמוד תורה ומצוות.          

כששמעתי את הסיפור הזה נדהמתי. אמנם שמעתי על הרבי מליובאוויטש ועל ברכותיו הנפלאות. אך עדיין לא הבנתי מה הביא את הרבי לכתוב מכתב לרב גוטניק לבוא לטסמניה?… איך עליתי במחשבה לפניו?… פתאום נזכרתי בתפילותיי ותחנוניי לגלות את מנהיג הדור ולקבל את עזרתו. התרגשתי והייתי נסער מאוד מהגילוי הזה. התחלתי להבין שתפילותיי ותחנוניי התקבלו וצדיק הדור שלח את שליחו להציל אותנו.

לאחר זמן לא רב נסענו לרבי. היינו אצלו ב"יחידות". הוא העניק לנו תשומת לב רבה, והטיל עלינו משימות רבות. השתתפנו בהתוועדויות ולמדנו להכיר את חב"ד ואת הרבי מנהיג עם ישראל (עפ"י סיפורי חסידים בהתוועדויות של חסידי חב"ד).