מספר הרב גוטניק מאוסטרליה:

בעיר בלגראד שבאוסטרליה גדלה נערה אחת בבית חם ואוהב. היא קיבלה מהוריה כל אשר ביקשה, ולא חסרה דבר.

הנערה, שהתנהגה כגויה ואף ראתה עצמה כגויה לכל דבר, היתה מוכשרת מאוד הרבתה לקרוא ספרים והצטיינה בלימודיה. ובתור שכזאת היתה מרבה לבקר בספריות ללמוד ולחקור אף דברים שמחוץ למסגרת לימודיה בבית ספרה. יום אחד בהיותה בספריה העירונית עיינה הנערה בספר העוסק בהיסטוריה של עם ישראל בתקופת השואה. הסיפורים שקראה בספר משכו את התעניינותה בעם ישראל ובגורלו, אך יותר מזה הם זעזעו אותה עד עמקי נפשה. היא התקשתה להאמין: הייתכן שכל זה קרה באמת?!…

היא שאלה את הספר מן הספריה, והמשיכה לקרוא בו. וככל שהרבתה לקרוא, הדברים נגעו יותר ויותר ללבה. היא התייסרה מאוד מאוד, והחלה להזדהות עם עם ישראל ולחוש עמוק את סבלם… עד שקיבלה דיכאון של ממש וחלתה… הוריה היו מזועזעים ממצבה, וניסו לעזור לה בכל הדרכים האפשריות אך ללא הועיל… הם ניסו אף לקבל עזרה והדרכות מרופאים ומרפאים שונים, אך גם הם לא הצליחו למצוא ארוכה למחלתה…

יום אחד קראה הנערה בעיתון על הרבי מליובאוויטש. בעיתון היה כתוב שהרבי הוא נשיא ישראל, והכל פונים אליו לבקש ברכה ועצה, והוא מתייחס לכל פניה ופניה.              

ישבה הנערה וכתבה לרבי מכתב ארוך ומפורט. היא כתבה לרבי על רגשותיה החזקים לעם היהודי עקב מה שעברו בשואה ועל השתתפותה הרבה בסבלם. והדגישה שכל זה עובר עליה, אף על פי שהיא עצמה איננה יהודיה… היא ביקשה הסבר לדבר המוזר הזה…

לאחר זמן מה קיבלה הנערה תשובה מהרבי. הוא אמר לה לפנות לרב גוטניק. הנערה שמחה על העצה וההדרכה שקיבלה מן הרבי, והחליטה לעשות כדבריו. היא ניסתה לקבל מידע מן היהודים בסביבתה על מקום מגוריו של הרב גוטניק, ומאחר שכל יהודי באוסטרליה מכיר את הרב גוטניק, היא קיבלה את כתובתו בקלות.

לאחר הכנה נפשית והתרגשות רבה, שמה הנערה פעמיה אל ביתו של הרב גוטניק. בצעדים כבדים ואיטיים הגיעה הנערה סמוך לביתו, ומשראתה את הבית והתקרבה אליו, הרגישה מבוכה רבה. היא לא ידעה איך הוא יקבל אותה, ואם הוא יקבל אותה בכלל… היא תהתה האם הרב גוטניק יודע, שהיא אמורה להגיע אליו. מה תאמר לו?… וכיצד תהיה תגובתו?… וכו'.

ברגע האחרון התחרטה וכמעט חזרה לאחוריה, עד שלפתע נפתחה הדלת, ויהודי הדור פנים ועטור זקן יצא מפתח הדלת, הוא הביט בה בחביבות ושאל אותה: מה את מחפשת, נערה?… במה אוכל לעזור לך?… הנערה השיבה: אני מחפשת את רבאיי גוטניק.

הרב גוטניק הזמין אותה להיכנס לביתו. היא סיפרה לו את כל הענינים שהיתה מוטרדת בגללם, וביקשה את עזרתו. הרב הקשיב לה קשב רב, ולאחר שסיימה את דבריה, ניסה לבדוק את מוצאה, הוריה וסביה וכל יתר בני משפחתה, כדי לדעת אם מוצאה יהודי. אך לשוא. לדבריה כל קרוביה גויים גמורים… ושום קשר ליהודים וליהדות לא נמצא במשפחתה. השיחה הסתיימה והנערה יצאה כלעומת שבאה. היא חזרה לביתה מתוסכלת… בעייתה לא נפתרה…

עברו שבועות מספר והרב גוטניק מקבל מכתב מהרבי מה"מ שיל"ו, בו הוא שואל: מה עם היהודיה מבלגראד? הרב גוטניק תמה על כך מאוד, אך מכיון שהרבי אמר מה שאמר, החליט לברר שוב את הענין והפעם עם המשפחה של הנערה. הוא הלך לביתה ושוחח עם האם וניסה למצוא מישהו יהודי במשפחה. אך האם ענתה בתוקף שהיא וכל בני משפחתה גויים גמורים. הרב גוטניק חזר לביתו כלעומת שבא, ללא שום מידע נוסף. אך הענין שגילה לו הרבי לא הרפה ממנו…

לאחר זמן התבשר הרב גוטניק שהנערה חולה אנושות והיא מאושפזת בבית הרפואה. הרב גוטניק החליט ללכת לבקר אותה וביקש מהרב זלמן סרעבראנסקי להתלוות אליו. תחילה התנגד הרב זלמן סרעבראנסקי ללכת עם הרב גוטניק לבקר את הנערה הגויה, אך לאחר שראה את מכתבו של הרבי, המעיד על יהדותה, ניאות.

הרבנים הגיעו לבית הרפואה ואז ביקש הרב גוטניק את אם הנערה לספר לבתה על מוצאה האמיתי, מאחר שהניח שהאם מסתירה את האמת מבתה. הוא אמר לה מפורשות: עליך לספר לבתך שמוצאה – יהודי. לאחר שהאם סירבה בתוקף, אמר לה הרב: ראי, בתך חולה מאוד… דוקא בשעה זאת כדאי לך לספר לה את האמת, אולי על ידי כך תצילי את חייה…

לאחר דיבורים והפצרות של הרב גוטניק, נטתה האם לספר לנערה את האמת על מוצאה היהודי… אך חששה מתגובת בעלה הגוי. הרב גוטניק הציע לה, שהוא ישוחח עם בעלה בחוץ ובינתיים היא תספר לבתה את האמת על מוצאה. וכן עשו.

האם שהתה עם בתה דקות מספר ולאחר מכן נכנסו לחדר של הבת החולה הרב עם האב ולהפתעתם מצאו את הנערה קורנת מאושר. היא קמה ממיטת חוליה והחלה מארגנת את חפציה לצאת מבית הרפואה. היא פנתה להוריה ואמרה: אני מרגישה נפלא!… נשוב הביתה!…

עברו שנים מאז והנערה הפכה לאשה דתית השומרת תורה ומצוות, הלומדת חסידות והולכת בדרכי החסידות, וכל בניה לומדים במוסדות של חב"ד (על פי סיפורי חסידים בהתוועדויות של חסידי חב"ד).