הרב בנימין עקיבא מנהל בית חב"ד בראש-העין, היה בעיצומם של ההכנות לקראת ל"ג בעומר כאשר הטלפון צלצל במשרדו.

בצידו השני של הקו היה אחיו ניר עקיבא, שסיפר לו בנימת צער, כי קרוב משפחתם, זכריה איבני, הגר אף הוא בראש-העין, נאלץ לאשפז את בנו עידו בן ה7- בבית הרפואה "בלינסון", ולדברי הרופאים המדובר הוא בדלקת קרום המוח, ה"י.

הרב בנימין שעמד בקשר הדוק עם זכריה, חש כי עליו לגשת ולראות במה יוכל לסייע למשפחה. הרב בנימין התניע את מכוניתו ונסע לבית המשפחה שם שמע ישירות מפי האב את תמונת המצב, הלא-ורודה, של הילד.

האב סיפר: לאחרונה החלו כאבים עזים ביותר לפקוד את הילד בראשו, כאבים המלווים בהקאות בלתי פוסקות. אך בימים האחרונים הדבר נעשה לבלתי נסבל והם נאלצו לאשפז את הילד בדחיפות.

הבעיה היא שהילד מאושפז כבר כשבוע ימים, אך המצב רק החמיר. הילד ממשיך להקיא והכאבים רק גברו. לאחר בדיקות שערכו הרופאים הם קבעו כי מדובר בדלקת "קרום המוח". תאר לעצמך, הוסיף האב, היום בבית הרפואה, הילד התפתל מכאבים ועד שביקש להטיח את ראשו בקיר מרוב כאבים.

הרב בנימין עודד את האב, והציע לו לקבל על עצמו החלטה טובה להוסיף בתורה ומצוות. כמו"כ הציע, להניח קופת צדקה בחדרו של הילד בבית הרפואה. "והעיקר, הבאתי לך סגולה מיוחדת, מים ממי המקווה שטבל בהם הרבי מלך המשיח שיל"ו. תן לילד לשתות ותראה ישועה גדולה", סיים הרב בנימין את דבריו ומסר לאבי הילד את בקבוקון ה"מים".

זכריה נטל את הבקבוקון בהססנות מסויימת: "אני לא בטוח שאוכל לתת לו לשתות, מאחר והוא מקיא כל מה שאנו נותנים לו. הוא מקבל נוזלים רק באמצעות אינפוזיה!" אמר.

אך הרב בנימין האיץ בו בכל אופן לקחת את ה"מים" ורק הוסיף: "ולפני שהוא שותה מה'מים' שיאמר: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד, יברך: שהכל, וישתה לבריאות. ואם בכל אופן לא יתאפשר לתת לו לשתות, אזי תמרח לו מה'מים' על הראש וקצת על השפתיים".

זכריה החליט לממש את החלטתו לתת צדקה, ותרם לצדקה 28 ש"ח כמנין "יחי" והוסיף כי הוא מתכוון להוסיף עוד שיעור בתורתו של משיח. כמו"כ המזוזות הורדו ונשלחו לבדיקה.

למחרת כשהגיע האב לבית הרפואה היה הילד בעיצומה של התקפת כאבים עזה. הוא התכווץ והתפתל כל הזמן כשעיניו עצומות, מצבו היה נראה עגום למדי.

זכריה אחז את בנו בכתפיו ואמר: "עידו הבאתי לך מה'מים' של הרבי מלך המשיח. בוא ותשתה מהמים וזה יעזור לך. תאמר אחרי: יחי אדוננו…"  עידו חזר אחר דברי אביו את נוסח ההכרזה. לאחר מכן מרח זכריה מהמים על ראשו של הילד וקצת על שפתיו.

לא עברו אלא דקות ספורות והילד נרגע. ההתפתלויות נפסקו והוא נרדם. לאחר כשעתיים הילד התעורר וביקש לשתות.

האבא ניסה להסביר לילד כי הוא עלול להקיא שוב, אך הילד התעקש ולאב לא נותרה ברירה אלא לתת לו לשתות ואכן הוא שתה חצי בקבוק מיץ. לאחר מכן הוא הצביע על שקית "ביסלי" שהייתה מונחת על הארונית ואכל כחצי שקית.

בעוד הילד אוכל, נכנס הרופא לחדר ומשהבחין כי הילד אוכל בצורה טבעית, הוא נותר פעור פה. "ד"ר, מה יכולתי לעשות?", התנצל האב, "הילד התעקש שהוא רוצה לשתות ולאכול, אז נתתי לו". למחרת, שוחרר הילד לביתו בריא ושלם, ב"ה (מתוך "שיחת הגאולה" גליון מס' 96).