יום שלישי כ״א אלול ה׳תשע״ד

 

 

מה שאינו ראוי לאכילה מוקצה 

כל אוכל שראוי לאכילה, גם אם ראוי קצת לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך.

כל מה שאינו ראוי לאכילה, כגון קטניות הצריכות להתבשל, הוא מוקצה גמור כל זמן שלא נתבשלו. וכן פרי או ירק שלא גדל כל צורכו ואינו ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה גמור ואם ראוי קצת לאכילה ואפילו אם מקצת בני אדם אוכלים אותו – אינו מוקצה כלל ודינו כנ״ל. אבל אם אין ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה גמור.

כל אוכל שאינו ראוי לאדם אבל ראוי לבעלי חיים הדין בזה שאם הוא עומד למאכלי בעלי חיים [שמזונותיהם על הישראל] אינו מוקצה אבל דינו ככלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלטלו רק לצורך ואסור לטלטלו שלא לצורך. ואם אין רגילים לתיתם לבעלי-חיים הרי הם מוקצה גמור.

כל מאכל האסור באכילה ובהנאה [אם הוא שייך ליהודי] כגון חמץ בפסח – הוא מוקצה גמור גם אם מיועד לנכרים או לבעלי-חיים [או לישראל שאוכלו באיסור]. אבל אם הוא אסור באכילה אך מותר בהנאה הרי אם עומד לתתו לנכרי או לבעלי-חיים שמזונותיו על הישראל [או שמיועד לאכילה לישראל באיסור] אינו מוקצה ודינו ככלי שמלאכתו להיתר כנ״ל [ואם מיועד ליהודי לאוכלו בעבירה אפשר שדינו כאוכל גמור. וצ״ע].

ולפי הנ״ל נכתב אלפון זה ולכן אפשר שיש שינויים בין מדינות שיש דברים שנאכלים במדינה זו ולא במדינה אחרת ואז הם מותרים במקום שאוכלים אותם ומוקצים במקום שאין נאכלים.

וכן פירות שאין מבושלים שנאכלים [קצת] במדינה אחת ואין נאכלים במדינה אחרת הרי הם מוקצים במקום שאין נאכלים ואינם מוקצים במקום שנאכלים גם אם רק קצת אוכלין אותם שם.

ואם נמנעים לאוכלם מחמת הידור בכשרות – אינם מוקצה, אבל אם נחלקו בזה הפוסקים הרי מי שאוכלם או שרגיל לתיתם לאחרים לאכול אינם מוקצה ואם אינו נותנם לאחרים יש להסתפק אם הוא מוקצה.

  

אלפון מאכלים מוקצים ושאינם מוקצים

 

אבטיח, אננס, אנונה, אבוקדו רך וכיו״ב

אינם מוקצה, ואם אינם מעושרים הם מוקצה גמור וכן בכל הפירות והירקות.

אבוקדו וכיו״ב קשה

מוקצה מחמת גופו, וכן אם התקלקלו לגמרי הוא מוקצה גמור. ואם ראויים לאכילה ע״י הדחק אינם מוקצים וכן בכל מיני מאכלים ופירות וירקות.

אבקת אפיה ומשפרי אפיה

הינם מוקצה גמור.

אבקת חלב ישראל

אינו מוקצה

אבקת חלב נכרי

אם רגיל להשתמש בה – אינה מוקצה. ואם הוא נמנע להשתמש בה וגם נמנע מליתנה לאחרים – אפשר שהיא מוקצה.

אבקת סוכר

אינה מוקצה.

אבקת מרק וכיו״ב

שעשויין להשתמש בה ע״י בישולה וזה אסור בשבת, הרי היא מוקצה גמור. וכן אבקת פלפל, אבקות של דייסות הצריכות בישול וכיו״ב הם מוקצה גמור.

אבקת קקאו

אינה מוקצה.

אבקת שום

אינה מוקצה.

אבקות לאכילה או לתיבול ללא בישול וכיו״ב

אינן מוקצה.

אגוזים וכיו״ב

אינם מוקצה אם הם מקולפים.

אגוזים בקליפתם הקשה

אינם מוקצה גם לנוהגים שלא לפצחם בשבת כיוון שמותרים מעיקר הדין.

אורז מבושל

אינו מוקצה גם אם בושל חלקית וראוי לאכילה רק ע״י הדחק.

אורז חי

מוקצה גמור. וכן מיני קטניות שאינם ראויים לאכילה ללא בישול [ואינם עומדים לבע״ח].

אטריות וכיו״ב

שאינן מבושלות הינן מוקצה גמור.

אטריות מבושלות ומיני פסטות מבושלות

אינן מוקצה [גם אם בושלו קצת ונאכלות ע״י הדחק].

אקמול ותרופות שרגילים להשתמש בהן

אינם מוקצה, וכן תרופות שמיועדות לשימוש מערב שבת בגלל שהיה חולה שצריך להם [ובגלל חוליו מותר לקחתם] אינן מוקצה. ותרופות שאין רגילים לקחתם יש שכתבו שהן מוקצה גמור, ויש מתירין. והנראה שדעת רבינו להתיר ועכ״פ לצורך החולה ודאי מותר.

אתרוג מבושל

אינו מוקצה.

אתרוג חי

אם קצת אנשים רגילים לאוכלו חי או שהוא רגיל לאוכלו חי – אינו מוקצה. וכן אם הוא מיועד לבע״ח מקודם השבת – אינו מוקצה, וכן אם מייחדו לאכילת אדם מסויים – אינו מוקצה, ובתנאי שאין צריך להפרשת תרומות ומעשרות.

אתרוג בחג הסוכות

אתרוג של מצווה אינו מוקצה. ויש שחששו לו לאיסור מוקצה אם אין רגיל לקחתו ולהריח בו בשבת. וכן אתרוג שנקנה לצורך מצוות החג הוא מוקצה גם בשבתות שלפני החג. וראה בסיכום הלכות מוקצה פרק ה הלכה ו.

בטטה

שאינה מבושלת היא מוקצה. אבל במקומות שאוכלים אותה חי אינה מוקצה.

במבה, ביסלי וכיו״ב

ומיני ממתקים, אפילו שהם בשקיות סגורות – אינם מוקצה.

ביצה שיש בה דם

היא מוקצה, כלומר אם אסורה מן הדין ודאי היא מוקצה גמור, ואם רק משום הידור, כגון שהם בחזקת שאינן ביצים לגידול אפרוחים, הרי גם אם מקפיד לזורקה ושום אדם לא יאכלנה – משמע שאינה מוקצה. [וכל ביצה סרוחה מותר לזורקה ממקום שקבועים שם אנשים מדין גרף של רעי].

ביצים

אינן מוקצה, בין חיות, מבושלות או צלויות וכיו״ב, חביתות וכד׳. ואם הסריחו או נתקלקלו ואין ראויות כלל לאכילה הרי הן מוקצה גמור [ורק מותר לפנותן ממקום שאנשים קבועים שם (מדין גרף של רעי)].

בננה קשה

מוקצה גמור, ואם היא ראויה למאכל אפילו ע״י הדחק – אינה מוקצה.

בצל וכיו״ב

חי, מבושל, מטוגן וכיו״ב – אינו מוקצה.

בצק

מוקצה [אלא אם רגילים להאכילו לבע״ח או שרגילים לאכול ממנו, כגון: בצק של עוגות או של קצפת, שיש שאוכלין ממנו]. לכן בורקס שאינו אפוי, בצק עלים, בצק שמרים וכיו״ב הרי הם מוקצה גמור.

בשר מבושל

אינו מוקצה.

בשר עוף חי

אינו מוקצה.

בשר קפוא

דינו כאילו לא היה קפוא באם יש עכ״פ קצת אפשרות להפשירו מעט כגון ע״י שרייתו במים פושרים ולאוכלו קצת, כגון בשר עוף אינו מוקצה.

בשר קשה חי

– כגון חלקים של בקר, ברווז וכיו״ב – מוקצה אם אינו מיועד לבע״ח. ישנו דיון במשנה ברורה האם כל חלקי בשר בקר הינם מוקצה. וכנראה שרבינו אוסר רק חלקים קשים של בשר בקר וכד׳, כגון בשר ברווז חי.

בשר דגים חי

מוקצה [אא״כ הוא מבושל, מעושן וכיו״ב]. ובמקומות שיש שאוכלין דגים חיים אינם מוקצה וכן אם אותו אדם אוכלם חיים אינם מוקצה.

בשר מקולקל

אם אין ראוי לאכילה כלל ה״ה מוקצה גמור אא״כ עומד למאכל בע״ח. ואם מונחים בחדר שאנשים נמצאים בו ומפריע להם הריח, מותר לסלקם מדין גרף של רעי. ואם ראוי לאכילה לאנשים מסויימים בשעת הדחק – אינו מוקצה.

גידולי שביעית

פירות אינם מוקצה כי מותר לאוכלם. ירקות שהם אסורים [מגזירת ספיחים] הם מוקצה גמור. ואם זה של היתר מכירה, הרי להנוהגים בהם היתר אינם מוקצה, וכן למי שלא נמנע מליתנם למי שרוצה להקל – אינו מוקצה. אבל מי שמקפיד שלא לתיתו לשום אדם מצד הדין אפשר שהוא מוקצה גמור.

גלידה

אינה מוקצה גם בחורף.

גריסים חיים

שאין ראויים לאדם ואינם מיועדים מלפני השבת לבע״ח – הם מוקצה גמור.

גריסים מבושלים

אינם מוקצה גם אם מבושלים חלקית. אבל נאכלים בשעת הדחק – אינם מוקצה.

גרנולה

אינה מוקצה.

גרעינים

שיש קצת שאוכלים אותם – אינם מוקצה. וכן גרעינים שיש שמשחקים בהם – אינם מוקצה עכ״פ אם בבית זה רגילים לשומרם לשם משחק.

גרעינים בקליפתם

אינם מוקצה גם להנוהגים שלא לאוכלם בשבת.

דבש ומוצריו

אינם מוקצה. אבל מזון מלכות, שיש שאוסרים אכילתם, אם בעה״ב מקפיד שלא לאוכלם ולא לאפשר לאחרים לאוכלם, אפשר שהוא מוקצה. ואם משמשים כתרופה, הרי אלו שרגילים בכך – אינו מוקצה. וכן אם אין מקפיד למנוע אחרים מלאוכלם בתור תרופה – מסתבר שאינו מוקצה.

דגים מבושלים, צלויים, אפויים, מעושנים, כבושים או מלוחים

אינם מוקצה.

דגים מקולקלים קצת

– אך ראויים לאכילה לקצת בני אדם – אינם מוקצה. ואם נתקלקלו לגמרי – הם מוקצה [אלא אם מיועדים לבע״ח]. ואם מונחים במקום שבני אדם מצויים וזה מאוס עליהם, מותר לטלטלם מדין גרף של רעי.

דייסות

שחייבות בישול גמור כדי לאוכלם – הן מוקצה.

דייסות אינסטנט

שראויים לערבוב במים [חמים בכלי שלישי] ללא בישול – אינם מוקצה. [ובתנאי שאין איסור מצד לישה, כגון שאינן סמיכות כ״כ וראוי לשאול שאלת חכם על כל מין לבדו].

ופל

אינם מוקצה.

ויטמינים

ראה ערך תוספי תזונה.

חבושים חיים

אינם מוקצה במקומותינו, שיש שאוכלין אותם חיים.

חביתה שהתקלקלה

אם אינה ראויה לאכילה – היא מוקצה. ואם עדיין ראויה קצת לאכילה – אינה מוקצה.

חיטה תפוחה, גרגירי חיטה הראויים לאכילה לטבעונים

אינם מוקצה.

חילבה

הראויה לטבעונים וכיו״ב – אינה מוקצה.

חמאה

גם קפואה – אינה מוקצה.

חומץ

אינו מוקצה.

חלב

אינו מוקצה. ואם הוא מקולקל לגמרי ואינו ראוי לשתיה – הוא מוקצה גמור. אבל אם ראוי לשתיה בשעת הדחק – אינו מוקצה.

חלב שנחלב בשבת

מוקצה.

חלב נכרי

למי שאוכלו אינו מוקצה. ומי שאין אוכלו ג״כ אפשר שאינו מוקצה.

חלב אישה

במקרר המיועד לתינוקות אינו מוקצה.

חמאת בוטנים

שהיא מיועדת לאכילה או למילוי עוגות – אינה מוקצה.

חמץ בפסח

גם אם מתארח אצל נכרי או יהודי שאוכלם בפסח, הרי זה מוקצה גמור. וכן כל איסור הנאה כגון בשר בהמה טהורה שנתבשל עם חלב בהמה טהורה, גם למתארח אצל נכרי – הרי זה מוקצה גמור [אם זה שייך ליהודי].

חצילים חיים

הם מוקצה.

יין שראוי לשתיה

אפילו רק ע״י הדחק – אינו מוקצה.

יין שנתקלקל

ואינו ראוי לשתיה כלל הוא מוקצה גמור.

יין נכרים (יין נסך)

מוקצה גמור [אם זה שייך ליהודי].

יין שראהו נכרי

אף להמחמירים שלא לשתותו – אינו מוקצה.

ירקות

ראה ערך פירות

לחם, לחמניות וכיו״ב

אפילו יבשים, אינם מוקצה. ואם העלו עובש וכיו״ב – הם מוקצה גמור. אבל אם רגיל לתיתם לבע״ח שאנשים מגדלים אותם – אינם מוקצה.

לחם קפוא וכיו״ב

אינו מוקצה.

לפת מבושלת

אינו מוקצה כמו כן גם חי, אם רגילים לעיתים לאוכלו [כגון בסלט אינו מוקצה].

מאכלים אסורים

מוקצה גמור. ואם רגיל להאכילם לנכרים או לבע״ח אינו מוקצה. וכן אפשר שהמתארח אצל מי שאוכל בעצמו מאכלות אסורות – אינם נחשבים מוקצה. וכן המתארח אצל נכרי אינם נחשבים שם מוקצה. אבל איסורי הנאה, כגון חמץ בפסח, לעולם הוא מוקצה גמור [אם הם שייכים ליהודי].

מאכלי בעלי-חיים

אם מיועדים לשימוש – אינם מוקצה. ואם אינם מיועדים לשימוש אף שיש לו בע״ח אבל הוא אינו מייעדם להם כגון קליפות שונות שזורקן בדר״כ – הרי הם מוקצה גמור.

ונחלקו הפוסקים במאכלים המיועדים לבע״ח האם דינם כמאכלי אדם ומותרים בטלטול אף שלא לצורך או שהם ככלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלטלו רק לצורך, כגון להצילו מגשם וכיו״ב וכל שכן לצורך גופו ומקומו. ומדברי רבינו משמע שדינם ככלי שמלאכתו להיתר כנ״ל וראה בסיכום הלכות מוקצה פרק ד הלכה ב.

מים קפואים

אינם מוקצה.

מים אחרונים – (שכבר נטלו בהם)

וכן מים של נטילת ידיים אחר השינה אפשר שהם מוקצה גמור, ויש שכתבו שאינם מוקצה. ואם הם מאוסים ומפריעים – מותר לסלקם מדין גרף של רעי.

מי גשמים

אינם מוקצה.

מים מלוכלכים

שאינם ראויים לאדם אבל ראויים לבהמה, אם עומדים ליתנם לבע״ח – אינם מוקצה. ואם עומדים לשפיכה – הם מוקצה גמור. אך אם הם מפריעים ומאוסים – מותר לשופכם.

מיצים שונים

הראויים לשתיה בעצמם או בתערובת עם משקים או סלטים וכיו״ב – אינם מוקצה.

ממתקים למיניהם

אינם מוקצה.

מצות, מציות וכיו״ב

אינם מוקצה. ואם הן מקולקלות לגמרי הן מוקצה גמור אם אין מיועדות לבע״ח.

מצות שנקנו לפסח

מסתבר שהם מוקצה לפני הפסח [אם מקפידים שלא לאוכלן קודם החג או מצד מחירן הגבוה או הקושי להשיג מצות מהודרות כאלו], אם מקפידים שלא ליתנן לקטנים לפני פסח או ליהודים שרוצים לאוכלם.

מצות שרויה בפסח

– אינן מוקצה.

מעיים (קישקע מבושלת)

אם ראויה קצת לאכילה – אינה מוקצה. ואם אינה מבושלת – אפשר שהיא מוקצה.

מרגרינה (גם המיועדת לאפייה)

אינה מוקצה.

סודה לשתיה

במקום שרגילים להוסיפה למים או למאכלים שאין צריך לאפותם או לחולה שמותר לו השימוש בזה – אינה מוקצה. ובמקום שאין נוהגים כך – הרי היא מוקצה.

סוכריות, סוכר סוכרזית וממתיקים שונים

אינם מוקצה.

עגבניות וכיו״ב

אם ראויות לאכילה אפילו ע״י הדחק אינן מוקצה ואם אין ראויות כלל לאכילה – הינן מוקצה גמור [אם אין עומדות לבע״ח].

עוגות ועוגיות כשרות

אינם מוקצה.

עלי תה, שקיות תה

אינם מוקצה [כי ראויים לשימוש ע״י כלי שלישי].

ענבי בוסר

שאין ראויין לאכילה כלל – הינם מוקצה גמור.

ענבים ראויים לאכילה

אפילו ע״י הדחק – אינם מוקצה.

פולי קפה לא טחונים

הם מוקצה חמור [ואם יש שרגילים להשתמש בהם כך – אינם מוקצה].

פירות

הראויים לאכילה אפילו ע״י הדחק – אינם מוקצה.

פירות שאין ראויים לאכילה כלל ופירות שהתקלקלו ואין ראויים כלל לאכילה, כגון אבוקדו קשה, או פירות שעדיין הם בוסר ואין ראויים לאכילה כלל – הרי הם מוקצה גמור.

ציפורן וכיו״ב

המיועד להרחה או לתיבול – אינו מוקצה, אלא שהמיועד לתיבול אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו אף שלא לצורך. והמיועד להרחה דינו ככלי שמלאכתו להיתר שמותר רק לצורך [כך כתב קצות השולחן סימן קסא בדי השולחן כה]. וי״א שדינו כמאכלים.

קטניות שונות

ראה ערך פירות.

קינמון וכיו״ב

אינו מוקצה.

קמח וכיו״ב

שאין ראוי לאכילה ללא אפיה או בישול הוא מוקצה גמור.

קרקרים

אינם מוקצה.

תוספי תזונה (כדורי ויטמין שבריאים לוקחים)

נחלקו הרבנים האם מותרים בשימוש בשבת. ולמתירים בשימוש דינם כאוכלים. ולאוסרים אפשר שזה מוקצה גמור. ורק אם הותר להם לקחת מחמת מחלה על פי רב אז אינו אינו מוקצה.

ויטמינים שונים שמצויים חולים הנוטלים אותם בשבת מסתבר שאינם מוקצה.

תמרים לא בשלים

אם אין ראויים כלל לאכילה הם מוקצה.

תפוחי אדמה לא מבושלים

הם מוקצה [אם אין רגילים לאוכלם חיים].

תרופות

ראה ערך אקמול ותרופות שרגילים להשתמש בהן.