המגבונים הלחים ספוגים בנוזלים ועל ידי השימוש בהם נסחטים הנוזלים, ולכאורה, יש כאן איסור מטעם סוחט בשבת.

והנה אם אין הכרח שייסחט מהם משקה ממש [דהיינו טופח על מנת להטפיח, כלומר שהמקום רטוב כל כך עד שאם יגעו בו ביד במקום אחר גם המקום ההוא יירטב], אז יש מקום להקל אם אינו צריך את המשקה הנסחט מהמגבון בשבת וכל כוונתו בשימוש בזה הוא רק כדי לנקות את התינוק בדבר שלא יגרום לגירוי בעור ולכן כשאינו צריך את הנוזל הנסחט מהמגבון הלחה אז הוא מוגדר ״אינו מתכוון", שהדין בזה הוא שאם אינו פסיק רישיה [כלומר אין וודאות שתתבצע המלאכה ה״ז מותר].

אך לפועל בדר״כ במגבונים יש פסיק רישיה, כלומר ודאי שייסחט מהן נוזלים תוך כדי הקינוח בהן, ולפי״ז לכאורה יש לאסור מטעם איסור סחיטה. ואפילו שהנוזלים הולכים לאיבוד, לכאורה, אסור ע״פ פסק רבינו בסימן שכ סע׳ כד, שהעיקר כדיעה האוסרת סחיטה אע״פ שהמשקין הולכים לאיבוד.

ויש שכתבו שבמגבונים יש רצון שייסחט מהם הנוזלים כדי לנקות את התינוקות, ולפי״ז יש איסור ברור גם אם אינו ודאי שייסחט.

אך נראה להקל להשתמש במגבונים בדרך שינוי לניגוב תינוקות כגון לנגב במגבונים תוך שימוש באצבע בצד של הציפורניים, שהרי הותר אפילו מלאכה דאורייתא בשינוי לצורך חולה שנפל למשכב, כמש״כ רבינו בסימן שכח סע׳ יט. והרי קיי״ל בסימן שמג סע׳ ה, שצרכי קטן דינם כחולה שאין בו סכנה, ובפרט שיש בזה גם צד של בריאות הגוף של הקטן שלא תהיה לו דלקת וגירויי עור, ומצד זה יש להקל בזה.

ואע״פ שאצל תינוק יש לדון, שהרי אפשר לשפוך עליו מים ולנגבם כך שלא תהיה כלל סחיטה, וכפי שהיו עושים בזמנים קודמים, אבל, מ״מ, בזמננו אין רגילים בכך ואולי גם אם יעשו כך אין זה כ״כ יעיל לנקות כמו במגבונים. וע״כ ה״ז צורך התינוק וכנ״ל ובפרט מי שאומנם אינו מצליח לנקות את התינוק כראוי ללא מגבונים לחים.