[1]ע״פ שוע״ר סימן שכו סע׳ א וסע׳ ה.

[2]ע״פ קצות השולחן סימן קלג סע׳ ד ושש״כ פרק יד הל׳ יא. ושם בהלכה א מתיר גם בחמין שהוחמו מערב שבת למצטער [אך מובן שאסור לפתוח ברז של מים חמים כיוון שעי״ז נכנסים מים קרים לדוד ומתבשלים בשבת].והנה בשוע״ר סימן שכו סע׳ ז משמע ברור שגם בזמננו מותרת רחיצה בצונן כשאינה לתענוג, שהרי אחר שכתב בסע׳ ו את המנהג שלא לטבול בצונן מביא שאדם מותר לטבול מטומאתו בשבת, עיי״ש. משמע, שע״ז אין מנהג להחמיר כיוון שאינו לתענוג. וכמ״ש בקצות השולחן הנ״ל. אך מה שמביא בשש״כ להתיר גם בחמין שהוחמו מער״ש מקורו מובא שם בהערה ח מהמשנה ברורה סימן תקיא ס״ק יח, שמתיר רחיצת תינוק [בשבת] וביו״ט אפילו בחמין שהוחמו מער״ש בגלל הצורך, עיי״ש.אבל לדעת שוע״ר סימן תקיא סע׳ א, שמחמיר שם גבי תינוק, משמע וודאי להחמיר גם בשבת שאפילו לצורך אסור בחמין. ואעפ״כ נוהגין לטבול בחמין בשבת ע״פ הקרבן נתנאל, שלא גזרו על טבילה בשבת [אפילו בחמין], וכמובא בפסקי תשובות סימן שכו סע׳ ב. אבל בדרך רחיצה אסור בחמין ואפילו במקום צורך, וכנ״ל. וגם בסימן שכו סע׳ ז מובא ההיתר מפני שניראה כמיקר, שכמובן זה רק בצונן.

[3]ע״פ קרבן נתנאל ומובא בפסקי תשובות סימן שכו סע׳ ב. ושם מביא בשם האבני נזר, שלא לשהות הרבה בחמים.ולגבי טבילת אישה בליל ש״ק יש לציין מש״כ בביאור הלכה תחילת סימן שכו, שמצטער יכול לרחוץ בחמין שהוחמו מער״ש. והרי כתב בשוע״ר סימן שלח סע׳ א, שאם התירו [השמעת קול] לצורך חולה שישן כל שכן שיש להתיר לצורך מצווה, וא״כ לפי״ז ודאי שיש להתיר טבילת אישה בחמין. אלא שיש לדון, שהרי אפשר שתטבול בצונן בשבת, אבל יש לומר דכמו שבחול הנהיגו טבילה דווקא בחמין כדישיטבלו כראוי ולא תמהרנה [וגם כדי שלא יצטננו הנשים ויסתכנו], א״כ גם זה נחשב צורך מצווה ומותר מכ״ש ממה שהתירו במצטער.

[4]ע״פ שוע״ר סימן שכו סע׳ א וסע׳ ד. ואיסור רחיצה בסבון מובא בשוע״ר סימן שכו סע׳ י. ובקצות השולחן סימן קכז סע׳ ה מובא, שבסבון רך לכו״ע אסור (משום ממחק), וכמ״ש במשנה ברורה סימן קכו סע׳ ו. ובקצות השולחן סימן קלג סע׳ יב מביא מהמשנה ברורה, שסבון משיר את השיער וע״כ אסור לרחוץ בזה, עיי״ש [אך בקצות השולחן סימן קלח ס״ק לא – אוסר רק משום מוליד אך, מ״מ, המנהג להחמיר וע״כ מתיר במשחת שיניים שהיא רכה מאוד ובתנאי שנותן באצבעו, אבל לא על המברשת משום עובדין דחול, עיי״ש].

[5]ראה בשש״כ פרק א הל׳ מה ובהערה שם להיזהר בברז ״מיקסר״, עיי״ש. כלומר, ברז שבהטיה מביא מים חמים או קרים יש להיזהר שלא יפתח מעט מכיוון המים החמים.

[6]ע״פ פסק אדמוה״ז להקל בשבות דשבות במקום הפסד מרובה כמ״ש בשוע״ר סימן שז סע׳ יב, והרי דוד שמש לכל היותר הוא בישול דרבנן וע״י שינוי מותר במקום הפסד מרובה כנ״ל.

[7]ע״פ שוע״ר סימן שא סע׳ ס, ובקצות השולחן סימן קלג סק״ח ובשש״כ פרק יד הל׳ כא.

[8]שוע״ר סימן שכו סע׳ ד ושוע״ר סימן שא סע׳ נח. ושם מבאר, דאסור לשוטחו סמוך לאש גם אם אין היד סולדת בו אבל להניח בגד אם אינו שוטחו שם סמוך לאש מותר אם אין היד סולדת בו.

[9]ע״פ שוע״ר סימן שא סע׳ נו. וראה בשש״כ פרק יד הל׳ כה, שמותר לתלותה במקומה הרגיל.

[10]ע״פ שוע״ר סימן שא סע׳ א. ולעניין מגבת על הצוואר בחורף רבים נהגו כך.ויש שאומרים, שראו כך את הרבי. אומנם יש האומרים שהכל לפי הזמן והמקום, שרק בזמן [חורף] ומקום שדרך לצאת כך ה״ז מותר, ואם לאו אסור.

[11]ע״פ שוע״ר סימן תקיא סע׳ ז.