יום שישי כ״ד אלול ה׳תשע״ד

 

א. חולה שיש בו סכנה מצווה לחלל עליו את השבת, והזריז ה"ז משובח [שהוא קיים מצוות הצלת נפש]. והשואל רב במקום של סכנה מיידית ה"ז שופך דמים, כי אולי בגלל ההמתנה ימות החולה. וגם הרב ששאלוהו במצב הנ"ל הוא מגונה, כי היה לו לדרוש ברבים שמותר ומצווה לחלל שבת בשביל הצלת נפש[1].

 

ב. במצב של חשש סכנה קוראים לאמבולנס [אם צריך], ומפנים לבית-רפואה כמו ביום חול. וכנ"ל יש למהר מאוד בכל חשש של סכנה מיידית.

 

ואם זה חולה שמצבים של סכנה, ח"ו, שכיחים אצלו, יש להתייעץ עם רופא כיצד יש לנהוג עימו וגם בשבת יש לנהוג עימו כמו ביום חול[2].

 

ג. כשהחולה [וגם מי שהוחזק לבריא וטוען שהוא מסוכן] אומר שהוא מסוכן, מחללים עליו את השבת. וכן אם רופא אומר שהוא מסוכן, אע"פ שהחולה טוען שאינו מסוכן, מחללין עליו את השבת.

 

ואם אין שם רופא, או שהרופא אינו יודע מה מצב החולה [כי אין לו מכשיר לבדוק וכיו"ב], הרי אם לסתם [רוב] יהודים נראה שיש חשש סכנה, מחללין עליו את השבת [אבל אין מחללין שבת ע"פ סתם נכרים].

 

אבל אם רופא אומר שאין סכנה והחולה אינו יודע, אין מחללין אע"פ שלאנשים שאינם רופאים נראה להם שהוא מסוכן[3].

 

ד. אם רופא אחד אומר שהוא מסוכן ורופא אחר אומר שאינו מסוכן – מחללין עליו את השבת, ואפילו אם רופא אחד אומר שהוא מסתפק בזה האם הוא מסוכן, ולדעת הרופא השני ודאי אינו מסוכן – ג"כ מחללין עליו את השבת[4].

 

ה. אבל אם שני רופאים אומרים שאין סכנה ורופא אחד אומר שהוא מסוכן [והחולה אינו יודע] – אין מחללין שבת.

 

אבל אם האחד הוא מופלג בחוכמת הרפואה נגד השניים – מחללין שבת.

 

ואם שני רופאים אומרים שהוא מסוכן, אפילו מאה רופאים [וכן החולה] אומרים שאינו מסוכן – מחללין עליו את השבת.

 

ובכל הנ"ל אין חילוק אם הרופא איש או אישה ואפילו נכרי[5].

 

ו. חז"ל קבעו, שכל מכה שבחלל הגוף, כגון בבטן וכיו"ב, ה"ז חשש סכנה [ומדובר במכה חזקה או כאב חזק בחלל הגוף]. וכן מכה של ברזל מזוהם או כל דבר מזוהם שחדר לגוף; וכן שטף דם פנימי או חיצוני [אם יש איבוד דם רב]; התעלפות עמוקה או הכרה מטושטשת; נפילה חזקה; תאונה; התייבשות; מכת קור או מכת חום; חשש לשבץ מוחי או שבץ לב; [היפו לחולי סכרת]; חום קרוב ל-40 מעלות צלסיוס; נשיכת נחש, עקרב, כלב, חתול וכד'; וכן שריטת חתול וכד'; מכה חזקה בעין [או בראש] וכיו"ב.

 

כללו של דבר: כל מה שבחול נראה כחשש סכנה וממהרים לבית-הרפואה, כך נוהגים גם בשבת [וכאן המקום לעורר שלא לזלזל בסכנה בחול וגם בשבת ועל כל ספק יש למהר ולהזעיק עזרה רפואית מיידית!].

 

וכן כויה [במקום רגיש או בשטח גדול]; בליעת רעל או תרופות מסוכנות, חומרי ניקוי, נפט, בליעת מחט או דבר חד; אובדן ראייה; שיתוק פתאומי; קושי בנשימה; חום גוף נמוך מהרגיל; שבר בגולגולת או בעמוד השידרה, וכל שבר בפנים הגוף, וכן שבר פתוח ושבר עם תזוזת שברי העצם בעצמות הארוכות וכו'[6].

 

ז. גם במקום סכנה יש למעט בחילול שבת ככל הניתן. וע"כ אם ניתן לחלל בשינוי, יש לחלל בשינוי, כגון: להדליק מכשיר חשמלי במרפק וכיו"ב [הפעלה ביד שמאל אינה שינוי ורק כתיבה ביד שמאל לאלו שכותבים בימין נחשבת שינוי!].

 

ואם יש נכרי מזומן לפנינו, נוהגים לעשות ע"י הנכרי אם רואים שלא יתעכב ולא יסכן את החולה.

 

אבל צריך להודיע לרבים, שאם אין נכרי – מחללין ע"י יהודי, אבל וודאי שאין לעכב שום הצלה אם אין הנכרי מזומן או שיש חשש שיתעצל או יתרשל בהצלה[7].

 

ח. ע"פ הנ"ל בהלכה ז, הרי אם יש חולה מסוכן או יולדת שיש לפנות לבית-רפואה ואין זה מצב שיש למהר מאוד בנסיעה, הרי עדיף שיסיע אותם יהודי שומר שבת [כי לא יחלל שבת יותר ממה שצריך]. עדיפות שניה – אמבולנס. עדיפות שלישית: כל אדם [גם מחלל שבת].

 

ואם יש נכרי לפנינו והוא זריז ואחראי, מפנים על ידו לבית-הרפואה [ויודיע שלקח נכרי מפני שהיה מזומן, אבל באמת מחללין ע"י יהודי להצלת נפש]. ואם הדבר דחוף [ואין צורך רפואי לפנות באמבולנס] – יש לפנות ברכב הראשון שניתן להשיג[8].

 

ט. ע"פ הנ"ל, במקומות שיש רכב הצלה הנהוג ע"י גויים ואין חשש לסכנה בהמתנה, עדיף להם לצלצל בטלפון להזעיקם. ואע"פ, שלכאורה, נעשית כאן פעולה נוספת של שימוש בטלפון, מ"מ, כיוון שקשה ליזהר מחילול שבת מיותר כשהנהג יהודי, ע"כ עדיף להזמין נכרי [ויחייג בשינוי]. אבל אם יש יהודי מחלל שבת לפנינו לא יצלצל להזמין נהג שומר שבת לפנות החולה[9].

 

י. הנוהג ברכב לפנות יולדת או חולה לבית-הרפואה ינהג כרגיל ויכבה את הרכב ע"י הוצאת המפתח בשינוי, כגון מאחורי ידיו [אך אם הוא נהג קבוע לזה, כמו נהג אמבולנס, עליו להתעניין אצל רב כיצד להתנהג והאם יכול לחזור למקומו][10].

 

יא. חולה מסוכן המפונה לבית-רפואה וכיו"ב, מותר [וצריך] שיתלווה אליו אדם נוסף כדי לפקח על הטיפול וכדי שהחולה לא יפחד[11].

 

יב. המפנה חולה שיש בו סכנה או יולדת לבית-רפואה, עליו לפנות לבית-הרפואה הקרוב ביותר [בתנאי שהוא גם מבחינת זמן מהיר, אבל אם הדרך לשם איטית בגלל תנועה כבדה וכיו"ב, יסע למקום שניתן להגיע אליו במהירות מירבית], אך אם אין הטיפול שם ברמה טובה ואילו בבית-רפואה

 

מרוחק יותר הטיפול ברמה ניאותה, וכן אם החולה חושש שלא יטופל כראוי בבית-הרפואה הסמוך, וכגון שסומך בדווקא על רופא מסויים הנמצא במקום רחוק – מותר לנסוע לשם בשבת [אם אין סכנה בעצם ההמתנה להגיע לשם][12].

 

יג. יולדת שרוצה שתומכת לידה (דולה) תגיע ללידה, הרי אם הדבר חשוב לה מאוד [והיא משלמת סכום הגון עבור זה], מותר לתומכת הלידה לנסוע לתמוך בלידתה, גם אם מתלווה עימה אדם נוסף לנסיעה, אך תומכת הלידה מגיעה בנפרד. אבל אם תומכת הלידה מצטרפת לנסיעה עם היולדת, אסור לאדם נוסף [כגון בעל היולדת] לנסוע עימה, אא"כ היולדת חוששת שתומכת הלידה לבד לא תצליח לדאוג לה לטיפול רפואי נאות.

 

וכן מותר אם צריך את הבעל (או אדם אחר) כדי לנהוג ברכב[13].

 

יד. אסור לנסוע לבית-רפואה מרוחק בגלל רווח כספי, כגון שבית-הרפואה הקרוב הינו פרטי והמרוחק ממשלתי וכיו"ב.

 

וכן אסור לנסוע לבית-רפואה מרוחק בגלל תנאים נוחים יותר, כגון חדר נאה יותר, אווירה דתית יותר וכיו"ב, אם אינה חוששת מפני הטיפול הרפואי עצמו במקום הקרוב. וכנ"ל הלכה יג[14].

 

טו. אישה בהריון כשיש חשש סכנה לה או לעובר – מחללין שבת [גם אם העובר עדיין אינו בן 40 יום ליצירתו][15].

 

טז. אישה בהריון שיש לה שטף דם או ירידת מים או צירים ממשיים – מחללין שבת בכל שלב של ההריון. ואם הוא סמוך לזמן לידתה, עליה להתנהג כמו ביום חול לעניין זמן נסיעתה לבית-הרפואה ובדרך כלל צריכה בירידת מים או דימום, וכן כאב או לחץ חזק למטה וכן בצירים תכופים, שהם פעם ב-⁵ דקות בלידה ראשונה [במשך כחצי שעה] – לנסוע ללדת. ואם בית-הרפואה מרוחק, תיסע גם במעט צירים. כמובן אם יש לה הוראה מהרופא לנסוע בשלב מסויים, עליה לנסוע גם בשבת.

 

ובלידות נוספות תשאל רופא לפני השבת מתי עליה לנסוע ללדת וכך תנהג גם בשבת[16].

 

יז. מעיקר הדין אין מחללין שבת [באיסור תורה] בשביל הצלת נכרים. אבל בדורנו, בגלל התפתחות התקשורת, מניעת ההתעסקות בהצלה עלולה לסכן חיי יהודים ברחבי העולם, וע"כ נהוג לחלל שבת גם עבור נכרים אפילו באיסור תורה, כגון שקראו לרופא או "הצלה" לטפל בנכרי ויש להם לנסוע ולטפל בו גם בשבת[17].

 

יח. מחללין שבת להצלת פג שיש סיכוי שיחיה [ע"י טיפול באינקובטור וכיו"ב], גם בחודש מוקדם[18].

 

יט. יולדת – וכן מפלת עובר, שהיה בן 40 יום לפחות – מזמן שיש לה צירי לידה או שאינה יכולה להלך על רגליה, או שהדם שותת ויורד ועד שלושה ימים אחר הלידה, היא חולה שיש בה סכנה ומחללין עליה שבת לכל מה שצריכה, כגון אם מרגישה צורך במאכל חם, מותר לחמם עבורה [ועדיף ע"י נכרי או בשינוי]. אבל אם אין צריכה לכך והיא אינה דורשת מאכל חם – אין מחללין שבת כדי לחמם את המאכל. ואם אין שם רופא מחללין לכל מה שנהוג לעשות בימי חול עבור יולדת, גם אם אומרת שאין צריכה לכך. וכל שכן אם הרופא או אחות רפואית אומרים שצריכה לחילול שבת, הרי וודאי מחללים שבת עבורה[19].

 

כ. משלושה ימים ועד שבעה ימים אחר הלידה, אם אמרה שאינה צריכה לחילול שבת, שומעין לה [אע"פ שחברותיה אומרות שצריכה לחילול שבת]. אבל אם אומרת שצריכה לחילול שבת, או שאינה יודעת, מחללים שבת על כל מה שחברותיה אומרות שצריכה. ואם רופא או אחות רפואית אומרים שאינה צריכה – אין מחללים שבת כדבריהם אע"פ שחברותיה אומרות שצריכה חילול שבת. אבל אם היולדת עצמה אומרת שצריכה, מחללים שבת גם אם רופא [וחברותיה] אומרים שאינה צריכה[20].

 

כא. שלושה ושבעה ימים הנ"ל אין נמנים מעת לעת. כגון: אם ילדה ביום רביעי לפני השקיעה, נמצא שג' הימים הם רביעי-חמישי-שישי, ואילו בשבת דינה כיום רביעי מהלידה.

 

היולדת בניתוח קיסרי יש להקל יותר זמן בהתייעצות עם רופא ורב[21].

 

כב. מי שנסע כמלווה לחולה שיש בו סכנה והגיע חוץ לתחום שבת, הרי אם זה מקום שאפשר לילך שם בשבת ע"י עירוב תחומין – מותר לחזור למקומו כאילו עשה עירוב תחומין [כמובן בלי לטלטל שום דבר חוץ מבגדים שלבוש בהם].

 

וכן מותר לילך במקום שהגיע אליו אלפיים אמה [כ-960 מטר] לכל צד[22].

 

כג. חולה שיש בו סכנה וכן היולדת שלא נתקבלו בבית-הרפואה – אסורים לחזור למקומם ע"י נסיעה ברכב או הליכה מחוץ לתחום. וכנ"ל הלכה כב.

 

[ובשעת הדחק יסעו ע"י נהג גוי בתוך התחום או בעיר שתחומה מתחיל בתוך אלפיים אמה ממקום שהגיעו לשם. וכנ"ל הלכה כב][23].

 

כד. מי שיתכן שתלד בשבת צריכה להכין תיק ובו מסמכיה הרפואיים, בגדיה וכיו"ב לפני השבת, אך אינה חייבת לשהות סמוך לבית-הרפואה [אם אין זה נוח לה]. אבל אם מתחילים הצירים לפני שבת וניראה בסבירות גבוהה שתלד בשבת, ראוי לה להימצא סמוך לבית-הרפואה כדי למעט בחילול שבת. ומובן שאם שהתה במקום מרוחק ותקפוה צירי לידה בשבת – תיסע לילד בשבת[24].

 

כה. קטן שננעל בחדר והוא מפוחד, יש להוציאו משם [או לפרוץ את הדלת] גם אם זה כרוך בחילול שבת דאורייתא, כגון להזמין מכבי-אש וכיו"ב.

 

וכן ילד שנמצא משוטט ולא ידוע היכן משפחתו, יש להביאו למשטרה [שיחזירוהו להוריו].

 

וכן אם ילד [או אדם גדול] נעדר וחוששים לחייו, יש לחלל שבת להצילו ע"י חיפושים [גם אם כרוכים בנסיעה ברכב], להכריז ברמקולים וכיו"ב כדי להצילו[25].

 

כו. מצווה וחובה לחלל שבת גם ע"י מלאכה דאורייתא כדי להציל נפש מישראל, גם אם יש חשש קטן של סכנה וגם אם יש סיכוי קטן להצלה, ואפילו אם ההצלה תהיה להאריך חיים לזמן קצר, כגון אם נשמע פיצוץ ולא ידוע מה קרה, נשמעו יריות או נפילת טילים וכיו"ב, או חשש הימצאות מחבלים באיזור, וכן אם התמוטט מבנה ויש חשש שיש לכודים או פצועים וכיו"ב, יש לחלל שבת ולהביא כוחות הצלה כדי להציל אנשים שאולי חייהם בסכנה. וכן מותר וצריך להפעיל אזעקה כדי שאנשים יכנסו למקום מוגן ולא יסתכנו בנפילת טילים וכיו"ב [ואם ניתן יש ללחוץ על כפתור האזעקה בשינוי, כגון במרפק][26].

 

כז. נפלה דליקה ויש חשש שיש אדם שהוא בסכנה, וכן אם הדליקה מתפשטת ויש חשש שתסכן חיים, מחללים שבת גם במלאכה דאורייתא, ויש להזעיק כוחות הצלה וכיבוי וכיו"ב, והמתמהמה [בהצלה דחופה] ה"ז שופך דמים והזריז ה"ז משובח וקיים מצוות הצלת נפש מישראל[27].

 

כח. נפלה מפולת בעיר שיש בה יהודים ונכרים, אפילו אם יש רק יהודי אחד שגר בעיר ואין ידוע בית של מי נפל, מחללין שבת. אבל אם האנשים אינם בביתם ויש חשש לחיי אדם ולא ידוע אם הוא יהודי או גוי, הולכים אחר הרוב. ואם הרוב הם גויים – אין מחללין שבת.

 

בזמננו שזה עלול לגרום שנאה וסכנה ליהודים, מחללין שבת גם במלאכה דאורייתא[28].

 

 

הערות