א. אסור לקרוע בגד או בד שארוג מחוטים רבים; וכן אסור לתלוש דפים המחוברים בפנקס, אם מחוברים בדבק [או במהדק וכיו״ב]; אבל אם הניירות נדבקו שלא בכוונה, כגון שנפל דבק וכיו״ב על ניירות או דפי ספר – מותר לפותחן[1].

ב. מותר לקרוע נייר אם יש צורך, כגון לפתוח עטיפה של ספר או של מאכל אבל לא במקום אותיות; אך לא להפריד דפים דבוקים, כגון אריזות שדבוקות בראשיהן אלא לקורען ושלא במקום אותיות כנ״ל.

ויש להיזהר מלקרוע אותיות בכל שפה שהיא, וכן להיזהר מלקרוע מספרים או ציורים שע״ג האריזות.

יש מחלוקת האם יש איסור לקרוע צמר גפן לגודל מסויים, כגון להכניסו לאוזניים וכיו״ב. ועכ״פ לכל הדיעות אסור לקרוע משום עובדין דחול[2].

ג. אסור לקרוע נייר וכיו״ב אם עי״ז מכשירו לשימוש שרוצה בו, כגון שחותכו כדי לעשותו מפית או כדי לכסות דבר מסויים.

ולכן יש מקום לאסור לחתוך מפת ניילון או מפת נייר וכיו״ב כדי לתיתה על השולחן[3].

ד. העושה צרכיו ואין לו נייר טואלט חתוך, יכול לחתוך נייר כדי לקנח, אבל יחתוך נייר גדול שמכיל כמה דפים רגילים. ולא יחתוך במקום המיועד ומסומן לחיתוך [ויש מחמירים לחתוך כנ״ל אחר שכבר השתמש בנייר לקנח עצמו (ואם יש אותיות ייזהר שלא לחותכן כנ״ל)][4].

ה. אסור לכתוב אותיות או מספרים בין בדיו על נייר או קלף וכיו״ב, וכן אפילו בדבר שאינו מתקיים ואפילו על דבר שאינו מתקיים, כגון שאסור לכתוב אותיות במשקין ומי-פירות ע״ג עלי ירקות.

וכן אסור לכתוב באבק שע״ג כלי וכיו״ב או באדים שיש על חלון [בימות החורף]. וכל מה שאסור לכתוב אסור למחוק, אבל מותר להראות באוויר כמין אותיות או מספרים וכיו״ב[5].

ו. וכן אסור לחקוק אותיות, כגון בקרטון וכיו״ב או בקרח וכד׳. וגם אסור להוריד שעווה שנטפה על אותיות, וע״כ אין להוריד בשבת שעווה שנטפה על אותיות ספר-התורה וודאי שאסור לגרד דיו שנשפך על אות או דבר אחר שנדבק על אות או ציור או מספר בין אם האות בספר-תורה ובין בשאר אותיות כתובות [וכן אם נדבק על מספר או ציור].

וכן אסור למחוק אותיות או כתם דיו וכיו״ב כדי לתת מקום לכתיבת אותיות[6].

ז. וכן אסור לכתוב אותיות או לצייר ציורים על עוגה, כגון ע״י יציקת קרם; וכן אסור למחוק אותיות שע״ג העוגה ולכן אסור לחתוך עוגה שיש עליה אותיות או חלה שיש עליה או חקוקות בה אותיות, אבל יכול לחתוך פרוסות בעוגה לפני השבת ולהשאירן יחד ובשבת יקח את הפרוסות. ואם יש בחלה אותיות חקוקות יחתוך את העובי שבו האותיות [עם חתיכה חשובה של החלה כדי שלא לעבור על איסור בורר], ואח״כ יפרוס את החלה[7].

ח. אותיות או ציורים שכתובים על חודי הדפים מותר בשבת לפתוח או לסגור את הדפים הללו[8].

ט. הרוצה לפתוח קופסאות שימורים או בקבוקים עליו להיזהר שלא לקרוע אותיות שע״ג האריזה או ע״ג הפקק [או עטיפה שע״ג הפקק].

ומסתבר להתיר פתיחת קופסאות שרגילים לזורקן אחר השימוש בתכולתן, אבל אסור לפתוח קופסאות שרגילים לשומרן לשימוש חוזר[9].

י. מותר לפתוח פקק פלסטיק של בקבוקי שתייה [שרגילים לזורקם אחר שתיית המשקה]. ורבים מתירים לפתוח גם פקקי מתכת חד-פעמיים[10].

יא. טעה ופתח באופן האסור, כגון שקרע אותיות או הפריד דפים דבוקים כדי לקחת את האוכל וכיו״ב שהיה בהם, ה״ז מותר באכילה[11].

יב. אסור לשרטט לסמן קו שווה כדי לכתוב ביושר, וגם אסור לרשום בציפורן ע״ג נייר או קלף, אבל מותר לקפל את קצה הדף כדי לסמן לאיזה דף הגיעו בלימוד או בקריאת ספר[12].

יג. אסור להדביק אותיות על בגד או נייר [או על עוגה כגון צורות אותיות אפויות וכיו״ב שניתן להדביק עליה]. וכן אסור להדביק סוכריות וכיו״ב כמין אותיות או ציורים ע״ג עוגה וכד׳.

וכן אסור לכתוב על גוף אדם או למחוק אותיות שע״ג גוף אדם[13].

יד. ע״פ הנ״ל, ברור שאסור לשכפל או לצלם או לסרוק וכיו״ב נייר שכתובים בו אותיות, מספרים או ציורים. ובוודאי שאסור להדפיס במדפסת ולצלם בכל סוגי המכשירים וכן אסור לחתום בחותמת.

ואם בגלל צורך חשש פיקוח נפש צריך לכתוב, עדיף להכניס בזיכרון המחשב מאשר להדפיס. וכן הצריך לכתוב בגלל חשש פיקוח נפש עדיף להשתמש בדיו שנמחק מעצמו תוך זמן קצר [ויתייעץ עם רב][14].

טו. משחקים: קוביות שכתובים עליהם אותיות או מספרים מותר לקרבן או להרחיקן בשבת אם רגילים לפרקן תוך זמן קצר [ואם הן מהודקות ישאלו רב][15].

הערות