איש אשכולות

מתוך הערצה והערכה כנה לאיש האלוהים קדוש וטהור מורנו ורבנו הגדול רבי שניאור זלמן רבנו הזקן, במסגרת זו אני מנסה לעלות על הכתב מקצת מאישיותו הרב גונית והנפלאה של רבנו הזקן. כפי שנראה לעניות דעתי.

ואף כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב לבו לבוא ולרדת לעומקם של דברים. אבל בהתבוננות בהנגלות לנו ולבננו דרך יצירותיו התורניות הנוספות מלבד הספר הקדוש "תניא", ניתן לראות אפס קצהו ושמץ מינהו מגדולתו ואישיותו הכבירה.

במסגרת פרק זה נעסוק בחמש יצירות תורניות מתוך מכלול מסכת חייו הכבירה של רבנו הזקן על מנת לקבל איזה מושג ולו מועט על גדולת האיש.

היצירות כדלהלן:

א. שולחן ערוך המכונה שולחן ערוך הרב

ב. ספר ליקוטי תורה לרבנו הזקן.

ג. הלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן.

ד. סידור בנוסח הארי ז"ל שחיברו רבנו הזקן.

ה. עשרת הניגונים המיוחסים לרבנו הזקן.

שולחן ערוך הרב

כדי להכיר במעלת השולחן ערוך ואופן סידורו על ידי רבנו הזקן יש צורך לבאר תחילה את השתלשלות המבנה של ההלכה למעשה.

כידוע המקרא שכולל את כל עשרים וארבע הספרים שבתורה נביאים וכתובים נקרא התורה שבכתב ובו ניתנו לנו תרי"ג מצוות התורה ומצוות חכמים וגזרות הנביאים והנהגות ישרות שנלמדו מנביאי ומלכי ישראל.

ואילו פרטי המצוות והלכותיהן נלמדו בעמנו איש מפי איש במסורה ממשה רבנו והכול נלמד בעל פה והוא הנקרא תורה שבעל פה.

לדוגמא בתורה שבכתב נכתב שצריך לקחת ארבעה מינים בחג הסוכות ואילו בתורה שבעל פה בא הפירוט וההסבר מה הם אלו ארבעת המינים מה גודלם ועניינם וכל פרטי הדינים הקשורים לארבעת המינים הללו.

רבי יהודה הנשיא מתוך ראיית מצב לומדי התורה שבעמנו שנתדלדלו ומחשש שתשתכח תורה מישראל החליט לעשות מעשה כביר ולסדר את כל ההלכות ולכתבן למשמרת ולזיכרון וזאת משום שעת לעשות להשם הפרו תורתך.

רבי יהודה הנשיא כינס ואסף את כל ההלכות הפסוקות וחילק אותן לששה אשכולות שכל אשכול עוסק בעניין אחר וקרא להם ששה סדרי משנה. סדר זרעים העוסק בכל ההלכות הקשורות לגידולי הקרקע ולהתנהגות עם הצומח מהארץ, כמו ברכות הנהנין, תרומות ומעשרות וכדומה. סדר מועד הקשר במועדי השנה משבת ועד חגי ומועדי השנה. סדר נשים כל הקשור לדיני אישות. סדר נזיקין כל הקשור לדינים שבין אדם לחברו וסדר קדשים וטהרות.

יצירתו הנפלאה גרמה לכינוס מרוכז של כל ההלכות הנדרשות. אלא שברבות השנים נתמעטו הלבבות וההבנה נחסרה וכאן נדרש על ידי חכמי ישראל ללמוד ולברר את פרטי הדינים המופעים במשנה. למרות שבזמן שנכתב המשנה היה הדבר מובן לכל. לדוגמא: המשנה מתחילה בדין זמן קריאת שמע בערב. רבי יהודה הנשיא יצא מנקודת הנחה שכולם יודעים שצריך לקרוא קריאת שמע בערב ובבוקר אלא שאת זמנה המדויק צריך לדעת. ואילו בתלמוד היה צורך לברר תחילה שאכן צריכים לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום ורק אחר כך ממשיכים לדון בזמנם.

בהמשך הדורות נדרשו פוסקי ההלכה לכתוב דברים ולסדר את ההלכות שנתחדשו במשך הזמן כדי שיהיו נגישים לכל. כי גם התלמוד כבר אינו מובן לכל לומד אלא רק בעל נפש רחבה וחכמה יתירה.

וכאן בא כלל הלכתי ברור. שברגע שנכתב התלמוד שוב אי אפשר לפסוק הלכה מהמשנה אלא צריך לדעת את התלמוד כדי לדעת את ההלכה. וברגע שכתבו ספריהם גדולי פוסקי הדורות כמו הרב רבנו אשר או הרב רבי יצחק אלפסי או רבי משה בן מימון (הרמב"ם). שוב אי אפשר לפסוק ההלכה מהתלמוד אלא מפוסקי הדורות.

הרמב"ם כינס את כל ההלכות התורה בארבעה עשר ספרים וכל המצוות נכתבו בספריו, על כל הלכותיהן. ובהקדמה לספרו מציין הרמב"ם את סיבת כתיבת ההלכות ודרך עבודתו בזה הלשון:

"ובזמן הזה (קרי בזמנו של הרמב"ם לפני למעלה משמונה מאות שנה) תכפו הצרות יתרות ודחקה השעה את הכול ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה לפיכך אותם הפרושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר ואין צריך לומר התלמוד עצמו הבבלי והירושלמי וספרא וספרי ותוספתא שהם צריכים דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא ומפני זה נערתי חצני (שנסתי מותני) אני משה בן מימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בעניין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול בלא קושיא ובלא פרוק לא זה אומר בכה וזה אומר בכה אלא דברים ברורים קרובים ונכונים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא החיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמינהגות והגזרות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא". עד כאן דברי הרמב"ם.  

ואכן המעיין בספר הרמב"ם רואה את שפתו העשירה ולשונו לשון זהב ודבריו הנכוחים בפסיקת ההלכה הסדורה. ללא פירוט מיותר של כל ההשתלשלות התלמודית של קושיא ופירוק אלא מסקנת התלמוד. וכשיש מחלוקת בין חכמים מביא את פסק ההלכה לפי המסורת שישנה בידנו כגון כשבית הלל ובית שמאי נחלקים הלכה כבית הלל וכשרבי מאיר ורבי יהודה נחלקים הלכה כרבי יהודה וכדומה.

אגב כמנהגו נהג גם רבי יצחק אלפסי שכותב הלכות פסוקות ללא פירוט של טעמי ההלכה אלא מה שנקרא השורה התחתונה של ההלכה כלומר הפסק דין הסופי.

למרות מפעלו הכביר של הרמב"ם והרב יצחק אלפסי (הרי"ף) קמו לו חולקים לשיטתו זו כמו הרב רבנו אשר (הרא"ש) ורבי שלמה יצחק (רש"י) והרב אברהם בן דוד (הראב"ד). והשיגו על שיטתו וכך אנו מוצאים על דברי הרמב"ם את ההשגה של הראב"ד ובזה הלשון:

"סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה בזה תועלת גדולה…".

כלומר לדעתם השיטה של פסיקת ההלכה מהסוף ללא הכרת כל המבנה ההלכתי שהביא לפסק דין הסופי. כפי שמציג הרמב"ם, שיטה זו לדבריהם של הראב"ד, הרא"ש ורש"י לוקה בחסר.

בהמשך הדורות בא אחד מענקי הרוח שבעמנו הלוא הוא הרב רבי יוסף קארו מרן ורבן של ארץ ישראל והגן על שיטת הרמב"ם כשחיבר שלושה ספרים נפלאים ה"כסף משנה" על הרמב"ם, ה"בית יוסף" על ספר הטורים מבנו וממשיך דרכו של רבנו אשר שנקרא "רבי יעקב בעל הטורים". ולבסוף את הספר ה"שולחן ערוך".

ובספר "כסף משנה" על הקדמת הרמב"ם נחלץ להגנת רבנו הרמב"ם מפני השגת הראב"ד ובזה הלשון:

"ואני אומר שטעם רבנו (הרמב"ם) שאילו היה רוצה ללכת בדרך המחברים שקדמוהו מה יתרון היה לו להוסיף על דברי הרב רבי יצחק אלפסי שברוב המקומות פוסק כמותו ולכן בא לחדש פסק הלכה בלשון צח וקצר כמו המשנה ויכול כל חכם לב מהבאים אחריו לסמוך על ברירתו של רבנו ואם ימצא איזה חכם גדול שלא ירצה לעמוד על ברירתו עד שישקול גם הוא במאזני שכלו מי מעכב על ידו מלעיין בספרי הגמרא והמחברים".

כלומר באותיות פשוטות אומר לנו רבי יוסף קארו ניתן לסמוך על הרמב"ם בפסקי הלכותיו וניתן להתלות באילן גדול זה שיגע וחקר והגיע למסקנתו ההלכתית. ואם מישהו רוצה להגיע למסקנה לבדו מי מעכב בעדו לחקור לבד את מוצא ההלכה עד למסקנה הסופית?.

ואכן כך נהג מרן הבית יוסף שבירר בטור את מקורות הדינים בספרו "בית יוסף" ובירר את מקורות הדינים על הרמב"ם בספרו ה"כסף משנה" וכתב לבסוף בשולחן ערוך את השורה התחתונה של הפסק ההלכתי ללא מקורות וטעמים אלא פסק דין להלכה ולמעשה והרוצה לדעת את המקור הטעם והסיבה מוזמן ללמוד את הכסף משנה ואת הבית יוסף ואת הגמרא ותשובות הגאונים ויסכים לבסוף שהשורה התחתונה הפסוקה בשולחן ערוך היא דבר השם זו הלכה.

עד שבא רבנו הזקן ענק הדורות ועשה מעשה להתפאר שכתב את ההלכה במתכונת ודוגמת השולחן ערוך של מרן הבית יוסף אלא ששילב בתוכו את מקורות הדינים וטעמי ההלכות והכול בלשון קצרה בבחינת מועט המחזיק את המרובה בלשון זך ונקי ממש זהב טהור. ובמילים שקולות ספורות ומדודות חיבר את ההלכה עם טעמה ומקורה וההלכה מאירה בלשון קצרה וברורה כנתינתה מסיני.

בעצם ניתן לומר שהחילוק העיקרי בין שולחן ערוך מרן הבית יוסף לבית שולחן ערוך רבנו הזקן נובע משתי גישות שונות בעוד שבשולחן ערוך מרן הבית יוסף התכלית והמכוון הוא מעשה ההלכה. בשולחן ערוך רבנו הזקן התכלית והמכוון הוא ידיעת ההלכה.

ודוגמאות רבות למכביר כפי שיחזה כל המבקש את השם וידוע לכל בר בי רב. ורק משום שפטור בלא כלום אי אפשר די אם נזכיר שתי דוגמאות המלמדות על הכלל כולו.

בהלכות תפלת השחר וזמנה כותב מרן הבית יוסף בסימן פט' סעיף א' "זמן תפלת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב (תהילים פרק עב' פסוק ה') יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים: ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא וכו'" ואילו רבנו הזקן כותב בסימן פט סעיף א' "אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלשה תפילות של י"ח ברכות וכו' וזמן התפילות הוא כזמן התמידין שתמיד של שחר זמנו מתחיל משעלה עמוד השחר וכו' כאן רואים כיצד אין התכלית ידיעת מעשה המצווה אלא התכלית ידיעת ההלכה בטעמיה.

וכן בהלכות פסח בסימן תלא' סעיף א' כותב מרן הבית יוסף בתחילת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר וכו' מהבחינה המעשית זהו מספיק לשיטת שולחן ערוך רבי יוסף קארו. אך רבנו הזקן מפרט ומקדים שיש חיוב להשבית את החמץ ומליל טו' בניסן חל איסור בל יראה ובל ימצא ומהי השבתת החמץ ודרך ביטולו וכו' דהיינו ללמדך את טעם ההלכה, כדרכו הנפלאה של רבנו הזקן.

ואכן זכה רבנו הזקן ומעשה השולחן ערוך שלו שקיבל את התואר והכינוי "שולחן ערוך הרב" הפך להיות בר סמכא גדול אצל כל פוסקי ההלכה בדורות שלאחריו הוא מצוטט רבות בספרי הלכה כמו ה"משנה ברורה" לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים". וב"קיצור שולחן ערוך" לרבי שלמה גאנצפריד וכן בספר "כף החיים" לרב סופר ועוד.

עד כדי כך הגדיל רבנו לעשות, שאפשר ללמוד את השולחן ערוך ודרכו להגיע למקורות וטעמי הדינים, ואף להגיע לבסיס ההלכה במשנה ובתלמוד.

אמנם התעוררות זאת של רבנו הזקן לכתוב השולחן ערוך ומוכן לאכילה לפני כל אדם החפץ לדעת רצון השם לא באה מעצמו אלא עוררהו על כך מן שמיא והכול בא מהתעוררות מלמעלה וכך נכתב בהקדמה לשולחן ערוך הרב מאת הרבנים בני הגאון המחבר וזה לשונם:

"אין די באר ואין די עולה על הכתב כי כבר נודע בכל קצווי ארץ מלאה תהילתו, אשר יפוצו חוצה מעיינות חכמתו ויראתו. אמנם כן דרך באי בשערים שערי הספר המובא לבית הדפוס להודיע מעלת ותועלת החיבור ועל מה אדני הספר הוטבעו. לזאת גם אנחנו באנו להודיע בישראל נאמנה אמיתת סיבת התעוררות רוח קדשו של אדוננו אבינו מורינו ורבנו האלוהי הגאון נשמתו עדן לחבר כמו חיבור השולחן ערוך הלכות בטעמיהן ונימוקן אחריהן.

כי כבר גלוי ונודע בשער בת רבים את כל תוקף ופרשת גדולת חכמתו ותבונתו מנעוריו אשר בעודו בן יח' שנה גמיר לכולא תלמודא עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים לא הניח דבר גדול וכו'.

וכאשר היותו בן עשרים לרדוף לדעת את השם כפי עומק תבונתו ורוחב דעתו ואמיתת טוהרת וקדושת לבבו הנאמן לפני השם לא מצא בכל עיונו כדי המספיק למלאות כל עמקי משאלותיו ובפרט בידיעת סתרי התורה וסודותיה המאירים לנפש באור החיים כדי שביעה להשביע נפשו ורוחו רוח קודשו. מאת השם הייתה לו זאת שהורהו בדרכיו לילך באור השם לכתת רגליו ולעלות לפני ולפנים להיכל קדשו של האי סבא קדישא אור עולם מופת הדור הגאון האלוהי החריף מורנו ורבנו דוב בער נשמתו עדן מגיד מישרים דקהילא קדישא מיזעריטש, אשר רוח השם הופיע עליו כנודע וכמפורסם. שמה מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאוריתא וחי לעולם בחיי החיים כמו שאמר הכתוב צדיק באמונתו יחיה.

ובעודו עומד לפני השם שם נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא הנזכר לעיל (הרב המגיד) כיד השם עליו השכיל ומשמיא אסכימו על ידו לעשות אך טוב לישראל בדברי הברית זו התורה הנגלית לנו לבנינו שהיא שקולה כנגד כל המצוות… ואין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה … ומפני שצורכי ישראל מרובים ובפרט בצוק העיתים הללו שהיוקר יאמיר וטרדת הפרנסה מוטלת על כל אחד ואחד בנפשו יביא לחמו ועל כן דעתם קצרה מלבוא בארוכה בעיון ים התלמוד והפוסקים לידע מוצא הדין בארוכה ומילתא בטעמא דווקא, וגם לגדולים אשר להם יד ושם בתלמוד תכבד עליהם העבודה להכריע בין הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, על פי הסכמת האחרונים אשר מימיהם אנו שותים ובדרכם אנו הולכים, כי ברוב המקומות יש דעות מחולקות זה מקשה וזה מפרק זה בונה וזה סותר, ובידי אדם אין ברירה שיבור לו דרך ישרה.

אשר על כן על כל דברי האיגרת הזאת משמיא אסכימו על ידי הרב הקדוש הנזכר לעיל (הרב המגיד) לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלוהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשולחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא.

ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבנו זכר צדיק לברכה אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים והפציר בו עד בוש, ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו בלי בלבול ותערובות ופסק הלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמננו".

ואכן נראה לעיני כל בר בי רב כי המלאכה הושלמה במלואה די והותר וכן היו למראה עיני שני האחים הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב רבי שמעלקא מניקלשבורג ואחיו הרב רבי פנחס בעל ה"הפלאה" אב בית הדין בפרנקפורט דמיין. וקלסהו ושבחהו עד למאד מאד ואמרו לו "חזק והתחזק, לך נאה ויאה זכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל".

ליקוטי תורה

זהו אסופת מאמרים שנאמרו מפי כבוד קדושת רבנו הזקן לקהל חסידיו בין השנים תקל"ג-תקע"ג. בהם התבארו בדרך החסידות משמעותם של פסוקים ומאמרי חכמינו זיכרונם לברכה בתורה בחומשים ויקרא, במדבר ודברים וכן משיר השירים, משמעות חגי ישראל ומנהגיו. והכול בדרך תורת החסידות החב"דית.

כל עושרה, יופייה, עומקה והיקפה של תורת החסידות משתקפים בין דפי הספר, עד שכבר הגדירו נשיאי החסידות כי בעוד שספר ה"תניא של רבנו הזקן נחשב ל"תורה שבכתב" של תורת החסידות החב"דית ספר זה נחשב כ"תורה שבעל פה" של תורת החסידות.

הלימוד בספר הופך חוויה רוחנית ענקית ומקנה ללומד את המשמעות העמוקה בתכלית ירידת נשמתו לעולם הזה ומשמעותם של התורה והמצוות הנדרשים מהאדם בעלמא הדין ועבודת השם של הלומד הופכת להיות בלבב שלם ככתוב: בדברי הימים א פרק כח פסוק (ט) וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהֹוָה וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד:

המאמרים שבספר נאמרו מפי רבנו הזקן ונכתבו עלי ספר, על ידי נכדו הרבי ה"צמח צדק" שאף הוסיף הערותיו וביאוריו למאמרי החסידות.

הספר נדפס לראשונה בשנת תר"ח, והופעת הספר גרמה לרושם כביר בין חסידיו ומדרכיו של רבנו הזקן ושאר רבותינו נשיאנו עד שהפך לחוק קבוע של לימוד תמידי כמו שמעבירים את הסדרה של הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום אצל החסידים בנוסף לכך מעבירים במהלך השבוע את הסדרה החסידית המופיע בליקוטי תורה.

מסופר כי חסידים פנו פעם אל הרבי ה"צמח צדק" בשאלה כי מאחר ובספרים הקדושים ישנו רמז על ביאת המשיח בשנת תר"ח והנה עברה השנה ועדיין לא בא! הכיצד? והשיב רבנו ה"צמח צדק" כלום לא מספיק לכם הופעת הספר "ליקוטי תורה" בדפוס? מכאן ניתן להבין שספר זה משמש כגילוי נפלא של אורו של משיח, במהרה יתגלה לעיני בשר.

הלכות תלמוד תורה

בנוסף לשולחן ערוך ישנו חלק נוסף של הלכות שנכתבו על ידי רבנו הזקן הקובעים ברכה לעצמם ועומדים בזכות גדולה במהותן. והם הלכות תלמוד תורה

בנוסח השער להלכות תלמוד תורה במהדורא הראשונה נדפס:

"חיבור קטן הכמות ורב האיכות על הלכות תלמוד תורה מחובר ומלוקט מן הירושלמי ומכל גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים ומנופה בשלוש עשרה נפה באר היטב דבר דבר על אופניו בכדי שכל אחד ירווה צמאנו וידע כל הדינים על בוריו ועל מכונו ומסודר בלשון צח ונקל"

מיוחדות הן הלכות הללו ומשנות טעמן לטוב מהסידור הרגיל שנקט בו רבנו בשולחן ערוך שלו. כי בניגוד לשולחן ערוך שנערך בדרכו של רבנו מרן רבי יוסף קארו כאן נקט רבנו הזקן ללכת בדרכו של הרב משה בן מימון הרמב"ם, אלא שברור שהכול הוטבע בחותמו ודרכו המיוחדת של רבנו הזקן.

למרות היות הלכות אלו יסודיות ומיוסדות בדתנו יותר מכל ההלכות הנדרשות ביום יום. לא זכו משום מה הלכות אלו למקום של כבוד כפי הראוי להן, אף לא אחד מן מחברי ספרי ההלכה לא נתן להן את כל הכובד הנדרש ממהותן של הלכות אלו. כאן בא רבנו הזקן ו"גאל" הלכות אלו ונתן להן מעמד של כבוד כי הרי הלכות אלו נדרשות ומקיפות את כל חיי היהודי מקומו משנתו ועד לכתו לישון במשך כל ימות השנה, מרגע עומדו על דעתו ועד זקנה ושיבה, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, בין בימות הגלות ובין להביא לימות המשיח. ובמעשה סידור הלכות אלו גילה רבנו את מסתריהם וצפונותיהם והעניק להם מעמד מכובד.

הלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן מורכבות מארבע פרקים:

פרק הראשון – יד' סעיפים, מציב רבנו את סדר הלימוד הנכון מרגע לידת הבן, דרך מלמדי תינוקות של בית רבן, החובה המוטלת על כל עיר להקים תלמודי תורה החובות המוטלים על המלמדים ושנשים פטורות ממצווה זו.

פרק שני – יג' סעיפים, עוסק בסדר הלימוד המחייב את האדם עצמו, כיצד ישנן את הלימוד שלא ישכח, חיוב השמעת הקול בעת הלימוד על מנת להוציא בפיו מה שלבו מהרהר.

פרק השלישי – ח' סעיפים, עוסק בסדר הלימוד למי שעסוק בפרנסתו ומזהיר שלא לעסוק בחוכמות חיצוניות.

פרק הרביעי – יט' סעיפים, דן מתי נדחית מצוות לימוד התורה מעלת התפילה והתורה, כבוד תלמידי החכמים ולומדי התורה.

סידור התפילה

כבר ידוע ומפורסם בשער בת רבים כי שמו של רבנו הזקן אשר יקרא לו בלשון הקודש ו"שמא מילתא הוא", מעיד כאלף עדים על מהותו וגדולתו של מופת הדורות. "שניאור" יורה כי בשני מאורות האיר את עולמנו באור תורת הנגלה ובאור תורת הנסתר ובשניהם הוא מאיר ואור ופוסק והשם עמו שהלכה כמותו.

בסידור התפילה מתגלה רבנו הזקן כמחבר, משלים ומתווך בין תורת הנסתר לתורת הנגלה כי כידוע התפילה תופסת מקום נכבד ביותר בתורת החסידות, מאז התגלתה תורת החסידות ניתנה משמעות עמוקה לעבודת השם שבלב הוי אומר זו תפילה על ידי ההכנות המתאימות וההתבוננות בתפילה עצמה.

בין המנהגים שנתחדשו כבר בזמן מיסד תורת החסידות רבי ישראל הבעל שם טוב הונהג בין החסידים כתוספת והידור מצווה בעבודת השם להתפלל בנוסח ספרד ולא נוסח אשכנז וכפי שהיה מונהג אצל המקובלים ויודעי חכמה נסתרת.

על מעמדו המיוחד של נוסח הארי ז"ל אומר הרב המגיד ממזריטש והדברים נדפסו בספר ליקוטי אמרים של הרב המגיד: "על יסוד הידוע מן התלמוד הירושלמי כי קיימים שנים עשר שערים דרכם עולות התפילות של שנים עשר שבטי ישראל נוסחו של כל שבט בשער המיוחד שלו, נוסף לשנים עשר שערים אלו קיים שער היג' הוא "שער הכולל" שדרכו עוברות התפילות השוות לכל נפש, ונוסח זה גילה רבנו הארי ז"ל.

לאמתו של דבר לא חיבר הארי ז"ל נוסח תפילה אלא תלמידיו כתבו את הכוונות המיוחדות על פי תורת הקבלה וצירפו אותם לסידורים הנדפסים מכבר.

רבנו הזקן כדרכו בקודש. היה הראשון שחידש סידר ערך ותיקן את נוסח התפילה על פי נוסח הארי ז"ל לעדת החסידים.

מסופר כי בעת עבדותו של רבנו הזקן בתיקון נוסח התפילה היו מונחים לפניו ששים (!) סידורים שונים מנוסחאות שונות שכולן היו בנוסח הארי ז"ל. והוא בירר וליקט נפה ותיקן את נוסח התפילה שיהיה מתאים ושווה לכל נפש ויהיה ראוי להיכלל בתואר "שער הכולל".

רבות טרח רבנו לשלב בדיוק מושלם בין נוסח התפילה שיתאים לכוונות תורת הנסתר יחד עם דקדוק האותיות והניקוד הנכון, בשילוב תיקון התפילות כפי שהן מדויקות ומתאימות לדברי הגמרא והפוסקים וצירף להן הלכות מעשיות הנדרשות לביצוע בעת התפילה.

סידור זה יצא לאור במספר שמות והוצאות רבות עד למאוד תחת שמות שונים כמו "סידור עם דברי אלוקים חיים", "סידור מהרב רבי יצחק דוב בער מלאדי", סידור "תורה אור" וסידור "תהילת השם".

איש חסיד היה בעל שיעור קומה, גדול  בתורה ורב נכבד בעיר ניקולייב שבאוקראינה והיה חסיד של רבנו ה"צמח צדק" ובנו הרבי שמואל ושמו רבי אברהם דוד לאויוט הרב הנזכר חיבר ספרים רבים ביניהם ספר "קב ונקי" על הלכות גיטין בית אהרן המצטט את כל המקורות בתלמוד שדנו בפסוקי המקרא ועוד.

רב נכבד זה טרח ויגע להסביר ולהראות את דיוקו של רבנו בסידור התפילה והוציא לאור עולם ספר הנקרא בשם "שער הכולל" בו הוא מראה קבל עם ועדה את דיוק ניסוחו של רבנו הזקן הן מבחינת ההלכה והן מבחינה הקבלה והחכמה הנסתרת. אגב רב זה היה סבא רבא של הרבי מלך המשיח שיחיה לאורך ימים טובים אמן.

ניגוניו של אדמו"ר הזקן

אין כאן המקום והמסגרת המתאימה לבאר את גודל מעלת הניגון בדרכי ומנהגי החסידים ההולכים לאורו של רבנו הזקן.

אך הנגינה נחשבת בין הדברים הרציניים ביותר בדרכי החסידים והרבי רבנו הזקן בעצמו היה בעל מנגן נפלא וכל דבריו היו בניגון.

ידועים לנו עשרה ניגונים שחיברם רבנו הזקן והם ניגונים מיוחדים לזמנים מיוחדים אך הגדול שבהם הוא הניגון המכונה בפי החסידים ניגון "ארבע בבות" מפני קדושתו של הניגון הוא מושר רק בזמני התעלות רוחנית גדולה כמו יומי דפגרא וכן כשמכניסים חתן לחופתו למזל טוב.

הניגון הגדול הזה מכוון כנגד ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה ועשייה ומשמש כסולם מוצב ארצה וראשו מגיעה השמימה כמו בתפילה הליכה מלמטה למעלה מתוך דבקות רבה והתעוררות נפלאה להתקרב ולהשיב הנפש אל האלוהים אשר נתנה.

פרק זה נכתב רק כדי לתת לנו מושג ולו שמץ מנהו מגודל קדושת איש האשכולות איש שהכול בו המאגד בתוכו גוונים רבים, הלוא הוא רבנו הזקן מצד אחד חותך בסכין ואזמל של מנתחים את ההלכה הפסוקה והדינים הנדרשים. ומאידך ליבו רחב כאולם ופתוח לכל יהודי באהבת ישראל עצומה ואש יוקדת לכל יהודי ויהודי. בידיו אוחז הוא בשרביט ההנהגה והחינוך הוא מדריך מכוון מוליך ומשפיע את הדרך הנכונה בה ילכו במסילה העולה לבית השם ובלבו עולה הוא על גדותיו בהשתפכות הנפש בניגון שהוא קולמוסו של הנפש לעורר ולרומם ולהגביה את האדם לרמות רוחניות גבוהות. ומכל זה עולה שימת הלב הראויה לדבריו הנכוחים והקדושים המתבארים בספר ה"תניא קדישא".