מבוא לפרק

המאמר המוסגר שהחל בחצי ריבוע לקראת סוף פרק ד' ממשיך לאורך כל הפרק הנוכחי, עד לסופו. בו ממשיך לבאר רבנו הזקן את השאלות המרכזיות שנוצרו ממאמר המוסגר האמור. ובהקדם אם הצמצום נועד לאפשר לנבראים להתקיים וכל עניינו ליצור מצג שווא שהנבראים למרות היותם מחוברים למקורם הרוחני חיים בתחושה שהם דבר נפרד ממנו יתברך, וכל העולם נוצר בתחושה כזו של העלם והסתר על האמת הצרופה שהיא אחדותו וייחודו יתברך, ואין הצמצום כפשוטו כלל. בניגוד לדעה שרווחת אצל כמה וכמה מגדולי ישראל, וכפי שהוכיח רבנו בפרקים ב' ו-ג' שדעה זו אינה ה"אמת", שחשבו שהצמצום כפשוטו ורק הקדוש ברוך הוא, מתבונן כביכול מלמעלה על העולמות ואינו מתלבש בהם והעולם הוא דבר נפרד כביכול מהקדוש ברוך הוא, ולפי שדחה רבנו דעה זו והסביר לנו שכל העולם חי וקיים בזכות העלם והסתר ומידת הגבורה אך הוא אינו כפשוטו והעולם אינו מציאות לעצמו. בהכרח שיתעוררו מספר שאלות שעליהם דן רבנו בפרק זה. והם:

א. נניח שכל המציאות של העולמות הוא "אשלייתי" ורק מאתנו נמנע לראות את האמת כי לא ניתנה רשות לעין לראות את המציאות האמיתית, אבל צדיקים קדושי עליון בוודאי שאין להם מניעה לראות את האמת, אם כן לשם מה צריך צדיק לקיים מצוות וללמוד תורה הרי כל זה נועד לראות את האמת בתוך החושך וצדיק אינו צריך זאת לכאורה?

ב. אם מידת החסד היא האור והגבורה הם הכלים כפי שלמדנו בסוף הפרק הקודם אם כן איך ייתכן שמידת הגבורה שהיא למטה ממידת החסד תוכל להתגבר על מידה שלמעלה ממנה?

ג. ישנו מדרש שאומר שבתחילה עלה במחשבה לפניו יתברך לברוא את העולם במידת הדין ורק כשהעולם לא יכל להתקיים שיתף בו מידת הרחמים. והרי למדנו שטבע הטוב להיטיב אם כן מדוע עלה במחשבה לפניו תחילה לנהוג במידת הדין לכאורה היה צריך ישר לברוא את העולם במידת החסד או הרחמים ולא במידת הדין?

ועל שלושת שאלות אלו יינתן מענה בפרק הזה. בסדר של מלמטה למעלה כלומר קודם תשובה לשאלה השלישית ואחר כך השניה ולבסוף השאלה הראשונה.

בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין

והנה, על הפסוק בבראשית פרק א' פסוק א'  בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: נכתב בתורה שם "אלוהים" שכידוע שם זה מורה על מידת הדין מפרש רש"י

ולא אמר ברא הוי'ה (שכידוע שם זה מורה על מידת הרחמים) שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין. והיינו דכתיב בראשית פרק ב' פסוק ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: למה בתחילה שם "אלוהים" ולבסוף "הוי'ה" על זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: ועל כך מסביר המדרש: בראשית רבה פרשה יב אות טו: בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שתף בו מדת הרחמים, ואף הקדים מידת רחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב בבראשית פרק ב' פסוק ד' "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות השם אלוהים ארץ ושמים" שם "השם" יחד עם שם "אלוהים". דהיינו לכאורה הקדוש ברוך הוא חפץ חסד וטבע הטוב להיטיב, אם כן מדוע מחשבתו הראשונה הייתה לברוא את העולם במידת הדין דווקא, לבוא בדין עם כל באי העולם, על כל חטא וחטא, ולמצות את חומרת הדין עם בני אנוש, אלא שרבנו מסביר שאין הכוונה למידת הדין עם בני אנוש אלא בהמשך למדובר בפרק הקודם שמידת החסד היא האור ומידת הגבורה הם הכלים שבאים לצמצם את האור ולהגבילו וזאת למענם של הברואים, אם כן מצד חסדו הגדול של הקדוש ברוך דווקא היה צריך לברוא את העולם במידת הדין שהוא הצמצום כדי שהנבראים יוכלו לסבול את האור האלוהי ולכן זהו דווקא חסד לברוא את העולם במידת הדין תחילה, אלא שראה הקדוש ברוך הוא שבצמצום יתר עלול האור האלוהי להעלם לגמרי ולא יתגלה האור האלוהי בעולם כלל, וממילא אין לעולם קיום שתף בו את מידת הרחמים. ומהי מידת הרחמים בבריאה? התגלות אלהות על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה.

מדרגת השגת משה רבנו

והנה על זה אמרו בזהר: (זוהר חלק א' דף נג עמוד א') דלעילא, בסטרא דקדושא עילאה, אית ימינא ואית שמאלא, בתרגום מארמית ללשון הקודש: בצד הקדושה העליונה יש ימין ויש שמאל (צד ימין מסמל את החסד כי הענף הימני מורכב מחכמה, חסד ונצח, וצד השמאלי הוא צד הגבורה כי בענף השמאלי נמצאים בינה, גבורה והוד). דהיינו חסד וגבורה, פירוש, דשתיהן הן מידות אלוהות למעלה משכל הנבראים והשגתם, דאיהו וגרמהוי חד בעולם האצילות. ואף השגת משה רבנו עליו השלום בנבאותו, לא הייתה בעולם האצילות, אלא על ידי התלבשותו בעולם הבריאה. ואף גם זאת, לא בשתי מדות אלו: חסד וגבורה, אלא על ידי התלבשותן במדות שלמטה מהן במדרגה, שהן מדות: נצח-הוד-יסוד [כמו שכתוב בשער הנבואה]. בסיום הפרק הקודם למדנו שהחסד מסמל את ה"אור" והגבורה והצמצום מסמלים את ה"כלים", ולכאורה איך משהו שהוא למטה במדרגתו יכול להתגבר על מה שלמעלה ממנו ולכסות ולהעלים עליו, אלא ששניהם גם מידת חסד וגם מידת הגבורה בשורשם הם כאחד שגם למעלה יש ימין ויש שמאל ואין הם כוחות מנוגדים כי אם הוא ומידותיו אחד והם בדרגת אלוהות ששכל נברא לא יכול להשיג אותם, ואף משה רבנו רבן של כל הנביאים וגדול הנביאים, שנבואתו אינה כשאר הנביאים אלא באספקלריה המאירה בהשגתו השיג רק עד דרגת נצח הוד יסוד שבאצילות ולא למעלה מכך. למרות שזהו המצב רק למטה בעולם הזה ואילו ההשגה בגן עדן היא למעלה מכך וכדלהלן:

ההשגה בגן עדן

רק שמתן שכרם של צדיקים בגן עדן, הוא השגת התפשטות החיות ואור הנמשך משתי מידות אלו, חסד וגבורה, והוא מזון נשמות הצדיקים שעסקו בתורה לשמה בעולם הזה. כי מהתפשטות שתי מידות אלו נמתח רקיע על הנשמות שבגן עדן, ורקיע זה נקרא "רזא דאורייתא", מארמית ללשון הקודש "סוד התורה". ובו סוד כ"ב אותיות התורה, הנתונה משתי מידות אלו, כדכתיב: (דברים פרק לג' פסוק ב') וַיֹּאמַר יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשְׁדָּת לָמוֹ: ומרקיע זה נוטף טל למזון הנשמות, דהיינו ידיעת סוד כ"ב אותיות התורה, כי הרקיע הזה הוא סוד הדעת, והתורה היא מזון הנשמות בגן עדן, והמצוות הן לבושים, כמבואר כל זה [בזהר ויקהל דף רט' ו-רי' ובעץ חיים שער מד פרק ג]כאן בא סיום המאמר מוסגר שהחל בסוף פרק ד' בחצי ריבוע נוסף]. לא רק משה רבנו לא השיג, בהיותו נשמה בגוף גשמי המגביל את הנשמה, אלא אפילו נשמות הצדיקים שבגן עדן אינם יכולים להשיג, אבל מצד מעלתם של צדיקים ובתור קיבול שכר עבודתם זוכים לקבל השגה מחסד וגבורה ששם הם שווים במעלתם כמו שכתוב: "מימינו (היינו הצד הימני וצד החסד) אש דת למו", "דת" זהו ה"תורה" בהיותו "תורת חסד", אבל מאותו הצד בא גם "אש" שהיא "גבורה", והוא בסוד ה"רקיע" שהרקיע נקרא בתורה "שמים" כמו שכתוב: ויקרא אלוהים לרקיע שמים" ופירש רש"י (למה נקרא שמם שמים) על שם "אש ומים שערבן זה בזה ועשה מהם שמים", שוב בסוד מים שהם מצד החסד ואש מצד הגבורה וערבן זה בזה, לכן אף צדיקים המקיימים מצוות ולומדים תורה לשמה בעולם הזה זוכים למזון ולבוש בגן עדן. לכן גם צדיקים בעולם הזה נדרש מהם לקיים את כל התורה ומצוותיה.

סכום הפרק

והנה על זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: "בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שתף בו מדת הרחמים, דהיינו התגלות אלוהות על ידי צדיקים ואותו ומפתים שבתורה.

ועל זה אמרו בזוהר: דלעילא בסטרא דקדושא, אית ימינא ואית שמאלה, דהיינו חסד וגבורה, והן למעלה משכל הנבראים והשגתם, דאיהו וגרמהוי חד בעולם האצילות.

ואף השגת משה רבנו עליו השלום בנבאותו לא הייתה בעולם האצילות אלא על ידי התלבשותן בעולם הבריאה, ואף גם זאת, במדות שלמטה שהן נצח-הוד-יסוד.

ומתן שכרם של צדיקים בגן עדן היא השגת התפשטות החיות ואור הנמשך מחסד וגבורה, והוא מזון נשמות הצדיקים שעסקו בתורה לשמה בעולם הזה. כי מהתפשטות זו נמתח רקיע הנקרא רזא דאורייתא, כדכתיב מימנו אש דת למו, שהתורה היא מזון לנשמות בגן עדן והמצוות לבושים.

סיפור חסידי לפרק

אלמנה אחת עשירה נהגה בקביעות לבשל אוכל ולהביא אל הבעל שם טוב ולחברייא הקדושה מכל טוב הארץ, הייתה יוצאת מביתה מלאה בסלים ומביאה לבית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש.

בחורף אחד היא יצאה מביתה וחצתה את הנהר שהיה קפוא ומושלג, אך היא לא ידעה שהשלג לא היה חזק דיו עדיין ולא נתקשה כל כך שאפשר כבר לעבור על הקרח בביטחה. ושכבת הקרח נשברה לרגלה והיא טבעה בנהר עם כל הסלים והמטעמים שהכינה.

כשהבעל שם טוב הקדוש שמע מכך, גזר על הנהר שייבש ולא יעברו בו מים יותר.

נזעק שרו של הנהר בשמים והתייצב בפני בית דין של מעלה וזעק מדוע מגיע לו עונש להתייבש הרי הוא ביצע את ציווי הבורא יתברך?

אך השיבו לו אכן צודק הנך שאין אתה חייב בדין אך צדיק גוזר ואין אפשרות לבטל את גזרתו ולכן הנך מחויב להתייבש. ברם זאת יהיה לזכות טענתך הצודקת. אם יעבור מי מזרעו של הבעל שם טוב באפיקך היבש רשאי אתה לתבוע עלבונך ולהטביע את אותו צאצא ולשוב ולהתמלאות כמקודם.

הבעל שם טוב השאיר צוואה לבנו רבי צבי הירש לבל יעבור לעולם באפיק הנהר הזה. ואכן שמר הבן בקנאות את צוואת  אביו מבלי לדעת את סיבת הדבר. אף שנים רבות לאחר הסתלקות הבעל שם טוב.

פעם ר' צבי בן הבעל שם טוב החליף עגלון, והעגלון לא ידע שהוא נזהר מלעבור באפיק הנהר היבש, ובהיותו שקוע בלימודו נכנס העגלון לאפיק הנהר ורגע כמימרא התמלא האפיק בשיבולת מים אדירה ור' צבי החל לטבוע בנהר.

לפתע הוא חש זוג ידים לופתות אותו ומוציאות אותו מן הנהר. ולא ידע ר' צבי מה היה לו. לאחר כמה ימים הוא רואה את אביו הקדוש רבי ישראל הבעל שם טוב בחלום, ואמר לו, בני אני הוא שהצלתיך באתי מעולם העליון, אך לא ידעתי כמה העולם התגשם מאז היותי בעלמא הדין כי כששבתי להיכלי נאלצתי לעשות כמה וכמה טבילות טהרה בנהר דינור העליון כדי לשכוח את טומאת העולם הזה. אילו ידעתי עד כמה נתגשם העולם שלך, לא הייתי יורד להצילך.