מבוא לפרק

ממשיך במהלך שהחל רבנו לבאר מהפרק הקודם את ההבדל בין נבראים לבורא, שבעוד שאצל הנבראים מדרגת החכמה היא הראשית לכל סדר השתלשלות המורכב מחמשה חלקים מוחין ומידות, מחשבה, דיבור ומעשה. לגבי הקדוש ברוך הוא החכמה נחשבת כדרגה התחתונה עשייה וגם זה רק כדי לשבר את אוזנם של השומעים. וכפי שיתבאר בהמשך.

כולם בחכמה עשית

אבל לגבי הקדוש ברוך הוא, מדרגת החכמה, שהיא תחילת מחשבה וראשיתה, היא סוף מעשה אצלו, דהיינו שנחשבת כאילו היא בחינת ומדרגת עשייה לגבי הקדוש ברוך הוא, כדכתיב: (תהילים פרק קד' פסוק כד') מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: והיינו לומר, שכערך החיות שבעשייה גופנית וגשמית לערך חיות החכמה, שהיא ראשית ומקור החיות באדם וכל הברואים גשמיים, שהוא כאין לגבי חיות שבאותיות הדבור, שהוא כאין לגבי חיות שבאותיות המחשבה, שהוא כאין לגבי חיות ומעלת ומדרגת החכמה בינה דעת מקור המידות, כן ממש ערך מדרגת ומעלת החכמה, שהיא ראשית ומקור החיות שבכל העולמות, לגבי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, המרומם והמתנשא ריבוא רבבות מדרגות רוממות, יותר מרוממות מדרגת החכמה על בחינת חיות שבעשייה, שהיא רוממות חמש מדרגות לבד, שהן מדרגות: בחינת עשייה ודבור ומחשבה ומידות ושכל, אבל הקדוש ברוך הוא רם ומתנשא ממדרגת החכמה רבבות מדרגות כאלו עד אין קץ. על הפסוק "כולם בחכמה עשית" יש לברר עדיף היה להשתמש במושגי החכמה ולא לשייך את החכמה לעשייה מפני ריחוק הערך ביניהם, היה עדיף לכתוב כולם בחכמה השכלת או השגת וכדומה. כי בין החכמה לעשייה ישנו מרחק רב מבחינת השתלשלות הדברים מהחכמה מתפשטת הבינה והדעת ומהדעת משתלשלים המידות ומשם ירידה נוספת ללבושי הנפש מחשבה דיבור ורק לבסוף מעשה. נמצא שבין החכמה ועד העשייה ישנם חמש דרגות זו למטה מזו. אלא שאצל הקדוש ברוך הוא אין הירידה מתחלקת רק לחמש מדרגות אלא ריבוא רבבות מדרגות וצמצומים רבים ומסכים מעצמותו ומהותו ועד לעשייה של העולם הזה הגשמי והתחתון שאין תחתון למטה ממנו. ולכן גם החכמה שאצלנו היא ראשית, נחשבת לגביו מפני ריחוק הערך מעצמותו ומהותו, כמו הדרגה התחתונה ביותר והיא העשייה ולכן אף החכמה לגביו נחשבת כעשייה גשמית. 

הקדוש ברוך הוא נקרא "חכם"

רק מפני שאין בנבראים כוח להשיג רק השתלשלות ממדרגת חכמה, שהיא ראשיתם למדרגת עשייה השפלה, לכך אנו אומרים שלגבי הקדוש ברוך הוא נחשבת מדרגת החכמה כמדרגת עשייה ממש, דהיינו לומר שהוא רם ונשא ונעלה עילוי רב מאד מאד ממדרגת החכמה.

ולא שייך כלל לייחס אצלו שום עניין המתייחס לחכמה, אפילו בדרך מעלה ועילוי רב, כגון לומר עליו שאי אפשר לשום נברא עליונים ותחתונים להשיג חכמתו או מהותו, כי עניין ההשגה מתייחס ונופל על דבר חכמה ושכל, לומר שאפשר להשיגו, או אי אפשר להשיגו מפני עומק המושג, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מן השכל והחכמה, לא שייך כלל לומר בו שאי אפשר להשיגו מפני עומק המושג, כי אינו בבחינת השגה כלל, והאומר עליו שאי אפשר להשיגו, הוא כאומר על איזו חכמה רמה ועמוקה שאי אפשר למששה בידים מפני עומק המושג, שכל השומע יצחק לו, לפי שחוש המישוש אינו מתייחס ונופל אלא על עשייה גשמית הנתפסת בידים, וככה ממש נחשבת לגבי הקדוש ברוך הוא מדרגת השכל וההשגה כעשייה גשמית ממש, ואפילו השגת שכלים שבעולמות עליונים, ואפילו מדרגת חכמה עילאה המחייה את כולם, כדכתיב: (תהילים פרק קד' פסוק כד') מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:

ומה שהקדוש ברוך הוא נקרא "חכם" בכתוב (הוזכר בפרק הקודם מישעיה פרק לא' פסוק ב'), וגם חכמינו זיכרונם לברכה כינו לו מדרגת ומעלת החכמה, בתלמוד מסכת ברכות דף נח' עמוד א' נפסק להלכה שכשרואים רבבה יהודים יש לברך ברכת "חכם הרזים" כלומר שהקדוש ברוך הוא, הוא "חכם" היודע רזי וסתרי ליבות ישראל. מכאן שחכמינו זיכרונם לברכה כינו את הקדוש ברוך הוא בשם "חכם", ויש עוד הרבה דוגמאות נוספות לזה בתלמוד. היינו משום שהוא מקור החכמה, שממנו יתברך נמשך ונאצל מהות מדרגת חכמה עילאה שבעולם האצילות. וכן "רחום" ו"חסיד", על שם שהוא מקור הרחמים והחסדים. וכן שאר המידות, שבכולן נמשכו ונאצלו ממנו יתברך. ודרך ועניין ההמשכה והאצילות איך? ומה?, ידוע למשכילים. ולפי זה שהקדוש ברוך הוא מרומם בריבוא רבבות מדרגות מעל אפילו מידת החכמה אם כן למה רק החכמה נחשבת כעשייה, אלא שבאמת אדם לא יכול לעמוד על בוריו של דבר שיש אף למעלה מן החכמה ריבוא רבבות מדרגות, ולכן אנו משתמשים רק בדברים הקרובים אלינו והוא החכמה שהיא ראשית לגבינו ומתארים אותה כמדרגה הנמוכה ביותר אצלנו. מאחר ואין לנו כל אפשרות להשיג את חכמתו יתברך ובוודאי לא למעלה מן החכמה, והשתמשנו בביטוי שיורה את נמיכות הערך שלנו לגביו יתברך. ואנו מדגישים שהוא יתברך המקור לכל הנפלאות הללו כמו "חכם" "רחום" ו"חסיד" שהוא המקור לרחמים והחסידים והמקור לחכמה אך כל הגילויים הללו של חסד ורחמים וחכמה אינם אלא תחתית ההתגלות ממנו יתברך.

(הגהה – סוד הצמצום באור אין סוף ברוך הוא, וצמצום אדם קדמון, אדם קדמון הוא מושג קבלי המתאר את אחד מהחלקים הראשונים שבצמצום האור האין סופי שיתגלה בו הגבול. והוא מתואר כדרך משל על הציור הראשוני במוח לפני הפירוט של מה ואיך, את הציור בכללותו כמו יצירת מיניטורה, של הבניין שרוצים לבנות ולהקים בהמשך. וסוד הדיקנא, מארמית ללשון הקודש סוד הזקן ואף הוא דרגת השתלשלות בצמצום כמו השערות של הזקן שהן חסרות חיות עד שכשתולשים אותם אין מרגיש כאב. וזהו אופן מצומצם נוסף של האור על דרך משל ככתיבת הסקיצה להכנת תוכניות הבניין. שסוד כל הצמצומים לצמצם האור שיתלבש בבחינות כלים דעשר ספירות. והנה, אחר שנתלבש אור אין סוף בבחינת כלים דחכמה בינה דעת, אז שייך לומר מה שכתב הרב משה בן מימון (הרמב"ם): "הוא היודע והוא המדע והוא הידוע, ובידיעת עצמו וכו', לפי שבחינת כלים דאצילות נעשים נשמה וחיות לבריאה יצירה עשייה ולכל אשר בהם. אבל בלי צמצום והלבשה הנזכר לעיל, לא שייך כלל לומר "הוא היודע והוא המדע וכו'", כי אינו בבחינת וגדר דעת ומדע כלל חס ושלום, אלא למעלה מעלה עילוי רב עד אין קץ אפילו מבחינת וגדר חכמה, עד שבחינת חכמה נחשבת אצלו יתברך כבחינת עשייה גשמית בהגהה זו מבאר רבנו בקצרה את סוד הצמצום שנדרש כדי ליצור מהאור האין סופי גבול שממנו נאצל בסופו מוחין ומידות. תחילה על דרך משל מבניית בית, מתחילים עם תוכנית ועולה במחשבה כיצד יראה הבית ואפילו יוצרים בהקטנה את הבניין (מיניטורה), ואחר כך עורכים כמה סקיצות לבניית הבית ועדיין אי אפשר לגור בו לא במיניטורה ולא בסקיצות של הבניין ורק בהמשך מתחילים לכתוב את המפות והמידות של הבניין כולל תוכניות בניה הכוללות תוכניות מפורטות לברזל ולחשמל וכמויות וכו'. עד שיגיע הבניה והבניין ויוכלו להתגורר בו כך בנמשל עברו כמה צמצומים רבים ועצומים כדי ליצור את הגבול בתוך הבלי גבול. יש דרגה שנקראת אדם קדמון, ויש דרגה שנקראת סוד הזקן. אך מדגיש לנו רבנו שאפילו האמירה שהרמב"ם השתמש בה שהוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה ואין בו הרכבה וריבוי ושינוי ואין ביכולת האדם להבינו על בוריו כל זה רק לאחר גמר הצמצומים, אבל לגביו יתברך כל זה אינו תופס מקום כלל. כי במהותו ועצמותו יתברך אין חכמה כי הוא למעלה מכל זה ורק במקום שנוצרו האורות והכלים של הספירות אז שייך להתחיל לומר שהוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה. ודבר זה ידוע ומובן למשכילים).

העיקר האמונה

והנה אין לנו עסק בנסתרות, אך הנגלות לנו, להאמין אמונה שלימה דאיהו וגרמהוי חד, דהיינו מדותיו של הקדוש ברוך הוא ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו עם מהותו ועצמותו, המרומם לבדו רוממות אין קץ מבחינת חכמה ושכל והשגה. ולכן גם ייחודו שמייחד עם מידותיו שהאציל מאתו יתברך, גם כן אינו בבחינת השגה להשיג איך מתייחד בהן. ולכן נקראו מידותיו של הקדוש ברוך הוא, שהן הספירות, בזוהר הקדוש: (זוהר חלק ב' דף קלד' עמוד ב') "רזא דמהימנותא", מארמית ללשון הקודש: "סוד האמונה".  שהיא האמונה שלמעלה מן השכל. ולסיום הפרק מסביר רבו שכיוון שהקדוש ברוך הוא למעלה אין קץ מחכמה ושכל והשגה  ואף בעולם האצילות כשנאצלו האורות והכלים עדיין כל זה למעלה מהשגת אנוש. לכן נשאר לנו להתייחס אליהם באופן של "אמונה", שהאמונה היא למעלה מן הדעת ואף בזוהר מכנה זאת "סוד האמונה". שהכל למעלה מהשגת בן אנוש.

סיכום הפרק

אבל לגבי הקדוש ברוך הוא מדרגת החכמה שהיא ראשית אצלנו היא סוף מעשה אצלו, דהיינו שנחשבת כעשייה גשמית לגביו.

והיינו לומר שכערך החיות שבעשייה גופנית וגשמית לערך חיות החכמה שהיא ראשית ומקור החיות באדם למטה ואצל כל הברואים הגשמיים, שהוא כאין לגבי החיות שבאותיות הדיבור, שהוא כאין לגבי החיות שבאותיות המחשבה, שהוא כאין לגבי החיות ומעלת המידות שמהן באה מחשבה זו, שהוא כאין לגבי חיות ומעלת ומדרגת החכמה בינה דעת שהן מקור המידות. כן ממש ערך מעלת ומדרגת החכמה עצמה לגבי הקדוש ברוך הוא שהוא מרומם ומתנשא ריבוא רבבות מדרגות רוממות מעל כל זה יותר מרוממות החכמה מעל העשייה בחמש מדרגות בלבד באדם למטה.

רק מפני שאין בנבראים הכוח להשיג רק את השתלשלות החכמה ולמטה היינו מהחכמה לעשייה. ולגבינו החכמה היא ראשית והעשייה היא תחתית לכן אנו מייחסים את מהות החכמה שלמעלה לעשייה גשמית. אך באמת אין ייחוס כלל ביניהם ורק מפני שכל זה הוא למעלה מהשגתנו אנו משתמשים לייחס בהשאלה לקדוש ברוך הוא מושגים של "חכם", "רחום" ו"חסיד" לומר שהוא המקור לכל זה.

ואין לנו עסק בנסתרות אלא הנגלות לנו להאמין אמונה שלימה שהוא ומידותיו הכל אחד ולכן נקראו בזוהר הספירות בשם "סוד האמונה". 

סיפור חסידי לפרק

בכפר קטן בו חייו יהודים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות גויים, ניסה הכומר המקומי להעביר יהודים על דתם.

מספרים שפעם פנה ה"כומר" המקומי ליהודי כפרי פשוט מאד בידיעותיו אך מאמין גדול כיהודי לכל דבר שהם מאמינים בני מאמינים, וניסה להסביר לו בהגיון כמה שצריך להתנתק מהיהדות ולעבור לתיפלותם. ה"כומר" הסביר לו שהאלוהים שלהם הוא רחום וחנון יותר מהאלוהים של היהודים (עפר לפיו). ולכן כדאי לו להתנצר.

היהודי שאל את ה"כומר" אתה יכול להסביר לי תופעה פשוטה בטבע, כיצד זה שהכבשים שלי והעזים שלי ואף הפרות שלי אוכלים במיראה הצאן את אותו דבר, הם מלחכים את עשב השדה להנאתם. משום מה לאחר האכילה כשהם מפרישים את הפרש, הכבש מפריש פרש שונה מהפרש שמפריש העז ושניהם שונים מהפרש של הפרה. הכיצד דבר זה קורה?

הודה ה"כומר" שאין הוא מבין את התופעה הזו.

השיב לו בבת צחוק היהודי אם בפרש אינך מבין כיצד אתה מתיימר לומר שאתה מבין באלוהות!!!.