מבוא לפרק

ממשיך רבנו במהלך שהחל בפרק ח' ומבאר לנו רבנו שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא הנקראות בשם ספירות, מתחלקות לעשר ספירות אורות וכלים, כל זה לגבי הנבראים בלבד. שמשום שהנבראים מקבלים חיותם וקיומם על ידי אותם העשר ספירות ובעיקר השבע מידות, כגון חסד, גבורה ורחמים ועוד. אבל לגביו יתברך אינם נקראים בשמם אלא הם בטלים במהותם כביטול אור השמש בשמש. השימוש במשל כביטול אור השמש בשמש בא לידי ביטוי בפרק זה בהרחבה בהסבירו את המשל של ביטול אור השמש בשמש לגבי האורות וכלים הנמצאים בעולם שהם העשר ספירות וכדלהלן:

אור ומאור בדרך משל

אך מכל מקום, הואיל ודברה תורה כלשון בני אדם, לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, לכך ניתנה רשות ל"חכמי האמת" לדבר בספירות בדרך משל, וקראו אותן "אורות", כדי שעל ידי המשל הזה יובן לנו קצת עניין הייחוד של הקדוש ברוך הוא ומידותיו, שהוא כדרך משל כעין ייחוד אור השמש שבתוך גוף כדור השמש עם גוף השמש, שנקרא "מאור", כמו שכתוב: (בראשית פרק א' פסוק טז') וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וגו' לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:, והזיו והניצוץ המתפשט ומאיר ממנו נקרא "אור", כמו שכתוב: (בראשית פרק א' פסוק ה') וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: וכשהאור הוא במקורו בגוף השמש, הוא מיוחד עמו בתכלית הייחוד, כי אין שם רק עצם אחד שהוא גוף המאור המאיר, כי הזיו והאור שם עצם אחד ממש עם גוף המאור המאיר, ואין לו שום מציאות כלל בפני עצמו.

וכדברים האלה ממש, ויותר מזה, הן מידותיו של הקדוש ברוך הוא ורצונו וחכמתו בעולם האצילות עם מהותו ועצמותו כביכול, המתלבש בתוכם ומתייחד עימהם בתכלית הייחוד, מאחר שנמשכו ונאצלו מאתו יתברך, על דרך משל כדרך התפשטות האור מהשמש.

אך לא ממש בדרך זה, רק בדרך רחוקה ונפלאה מהשגתנו, כי גבהו דרכיו מדרכינו. למרות שהספירות העליונות הם למעלה מהשגת אנוש, כדי לשבר את אוזן הנבראים ניתנה הרשות לחכמי תורת הקבלה לקראם בשם "אורות", ואילו חכמי תורת החקירה השתמשו בשם "שפע". אך השם "אורות" מדויק יותר ומתאים יותר לשבר אוזנם של השומעים.

ולצורך השימוש בנמשל של "אור ומאור" בהקבלה למשל מ"אור השמש והשמש", כשם שאור השמש אינו מציאות לעצמו כלל לא רק בהיותו בגוף השמש אלא אף כשנפרד ממקורו אינו נחשב למציאות עצמית מפני שכל כולו נמשך ונשפע מן השמש, כך המציאות של העולם והאורות העליונות שנמשכו מעצמותו ומהותו אינם מציאות לעצמם אלא הם בטלים במציאות לגבי המאור בעצמו. והספירות נאצלו ונמשכו כאור היוצא מן השמש ובטל אל השמש במציאותו.

ויתרה מכך, בהיות עצמותו ומהותו אחדות פשוטה אין האור נפרד מן המאור אלא הוא על דרך משל במצב של חיבור הזיו והאור של השמש כשהוא בגוף השמש עצמה שבוודאי אינו תופס מקום ואינו נחשב למציאות נפרדת.

אור ומאור בנמשל כאור השמש בשמש

ומכל מקום, לשכך האוזן נשמע ונתבונן ממשל אור השמש, המיוחד ובטל במקורו, ואינו עולה בשם כלל בפני עצמו רק שם המקור לבדו, כך כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא ורצונו וחכמתו, אינן עולות ונקראות בשמות אלו כלל אלא לגבי הנבראים עליונים ותחתונים, שהווייתם וחיותם והנהגתם, שהקדוש ברוך הוא מהווה ומחייה אותם ומנהיגם, הוא ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו המתלבשות במידותיו הקדושות.

כדאיתא במדרש: בתלמוד מסכת חגיגה דף יב' עמוד א': "אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב: "בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה בתבונה ובדעת וכו', ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, בחכמה ובתבונה דכתיב: משלי פרק ג' פסוק (יט) יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: בדעת דכתיב (שם) (כ) בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וגו' וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל: בכוח ובגבורה דכתיב תהילים פרק סה פסוק

(ז) מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה: בגערה דכתיב איוב פרק כו פסוק (יא) עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ: בצדק ובמשפט דכתיב תהילים פרק פט פסוק (טו) צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ: בחסד ורחמים דכתיב תהילים פרק כה פסוק (ו) זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: וכמאמר אליהו: (בהקדמת תיקוני הזוהר דף יז' עמוד א') "דאפיקת עשר תיקונין, וקרינן להון עשר ספירין, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין, ובהון אתכסיאת כו'". מארמית ללשון הקודש: הוצאת עשרה תיקונים שקוראים להם עשר ספירות, להנהיג בהם עולמות סתומים ונעלמים שאינם מתגלים ועולמות מגולים, ובהם אתה מתכסה מבני אדם. ולמרות הכל ומכל מקום, כדי לשבר את האוזן נקרא הקדוש ברוך הוא בשמות הספירות אבל כל זה בשביל בני אדם והנבראים העליונים והתחתונים.

ששת ימי בראשית כנגד המידות

על דרך משל: ביום ראשון מששת ימי בראשית, נגלית מידת החסד, כלולה מכל מידותיו הקדושות, ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו מלובשין בה, וברא בה את האור במאמר "יהי אור", שהיא בחינת התפשטות והמשכת האור לעולם מלמעלה, והתפשטותו בעולם מסוף העולם ועד סופו, שהיא בחינת מדת חסד, רק מפני שכוללה גם ממידת הגבורה, לכן לא היה רוחני כאור של מעלה ממש, וגם נתלבש בעולם הזה שהוא בבחינת גבול ותכלית, שהוא מהלך ת"ק שנה מהארץ לרקיע וממזרח למערב.

וכן ביום שני, נגלית מידת גבורה כלולה משאר מידות, ורצונו כו', וברא בה הרקיע במאמר: "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים", שהיא בחינת צמצום וגבורות להעלים מים העליונים הרוחניים ממים התחתונים, ועל ידי זה נתגשמו התחתונים בהבדלם מהעליונים, ומדת חסד כלולה בה, כי "עולם חסד יבנה", שהכל כדי שתראה היבשה ואדם עליה לעבוד השם. וכן כולן.

וזהו שאמר אליהו בתיקונים שם: "לאחזאה איך אתנהיג עלמא בצדק ומשפט כו', צדק איהו דין, משפט איהו רחמי כו', כולא לאחזה איך אתנהיג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולא משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולאו מכל אינון מדות כלל". מארמית ללשון הקודש: הספירות מיועדות להראות לנבראים כיצד מתנהג העולם בצדק ובמשפט, צדק הוא דין, משפט הוא רחמים, הכל להראות איך מתנהג העולם, אבל לא שיש לך צדק הידוע לנבראים ולא שיש לך רחמים הידועים לנבראים ולא מכול אותם מידות כלל, כלומר בריאת העולם נעשית על ידי מידותיו יתברך ביום הראשון חסד וגם גבורה כלולה בו וביום השני גבורה וגם חסד כלול בו ובכל זאת מדגיש אליהו הנביא זכור לטוב בתיקונים שכל זה למען הנבראים שידעו ויראו כיצד העולם מתנהג בחסד וברחמים אך זה לא בחסד וברחמים המידות המוכרות לנו אלא הם למעלה מעלה מכל זה.

סיכום הפרק

מכל מקום הואיל ודברה תורה כלשון בני אדם לשבר את אוזן הנבראים, לכך ניתן לחכמי האמת הרשות לדבר בספירות עליונות בדרך משל, וקראו אותן "אורות".

והוא משל מאור השמש והייחוד שבין אור השמש שנמצא בגוף השמש עם גוף השמש בעצמה, שהשמש נקראת "מאור" והזיו המתפשט ממנה נקרא "אור". וכדברים האלו ממש הוא ייחוד מידותיו ורצונו וחכמתו בעולם האצילות עם מהותו ועצמותו שהכל אחד בתכלית הייחוד.

אך כל זה בדרך רחוקה ונפלאה מהשגתנו כי גבהו דרכיו מדרכנו, וכל שמותיו המורות על מידותיו רצונו וחכמתו אינם אלא לגבי הברואים בלבד. וגם מה שנאמר שבעשרה דברים נברא העולם בחכמה ותבונה וכו' אינו אלא למען הנבראים. וגם בריאת העולם שנברא ביום הראשון מידת חסד אך כלולה מגבורה וכן ביום שני כל זה למען הבריאה והנבראים.

סיפור חסידי לפרק

בזמנו של רבנו הזקן כשהמלחמה בין המתנגדים לחסידים הייתה במלוא עוזה ולמרות שהחסידים בגזרת רבנו הזקן היה מבחינת הנעלבים ואינם עולבים המלחמה הייתה סכנת נפשות מוחשית ממש.

בתקופה ההיא יצא שליח דרבנן לאיסוף כספים הנדרשים לעת צרה בין החסידים, המשולח חסיד רבנו הזקן היה עובר ממקום למקום ומבקר אצל החסידים זורע רוחניות וקוצר גשמיות ואוסף ומלקט ומביא את הדמים לרבנו הזקן.

קרה ובדרך הילוכו הוא נקלע בערב שבת לעיר שכולה מהמתנגדים לתורת החסידות. ועלה בדעתו שהכל מאתו יתברך והוא יזכה את הציבור באיסוף כספים מבלי לספר את המטרה האמיתית למי ולמה הכסף מיועד. הוא ניגש לגבאי של העיר ואמר שהוא אוסף כספים ומעוניין לדרוש דרשה בשבת ולעורר את הציבור לצדקה.

הגבאי הודיע לו שמנהגם הוא שרב העיר מאשר לדרשנים לדרוש אך בתנאי שהדרשן הוא באמת תלמיד חכם, לכן הנך מוזמן אל הרב לבקש ממנו לדרוש בשבת, הוא יבחן אותך ועם הוא יאשר זאת, לחיי.

אך כדי שלא נטריד את הרב סתם וגם אני יודע ללמוד לכן אבחן קודם אני אותך ושאל שאלה וקיבל תשובה מניחה את הדעת, והסכימו ללכת שניהם אל הרב. בדרך שואל הגבאי שאלה נוספת בדרך אגב כדי להיות בטוח שהדרשן אינו נמנה על ה"כת" של החסידים, מה דעתך על המלחמה שישנה בעולם בין המתנגדים לחסידים, והחסיד השיב עברתי בהרבה מקומות וראיתי גם את אלו ואף את אלו ונוכחתי לדעת. שהמתנגדים חושבים כל היום אודות הקדוש ברוך הוא ואילו החסידים חושבים רק על עצמם. תשובה כזו הניחה את דעתו שבוודאי הוא אינו נמנה על החסידים והלכו ברצון ובשמחה אל הרב. לאחר הבחינה נעמד הרב ואמר הנך תלמיד חכם גדול ואתה מוזמן בשמחה לדרוש ואף אני הקדים לפניך ואבקש מהקהל לתרום בעין יפה, ואתה מוזמן להתארח אצלנו גם לאחר שבת עד שייאסף כל הכסף שיובטח לך בשבת. 

החסיד אכן עשה חייל רב בעיר זאת ונשאר גם לאחר שבת וכשנפרד מהרב לדרכו, נפרדו בידידות והערכה רבה ואף ציווה הרב על הגבאי ללוות את הדרשן כברת ארץ כיאות לתלמיד חכם כזה.

בדרך הילוכם טרם נפרד החסיד אף מהגבאי, פונה הגבאי אל החסיד ואומר לו בסיפוק נהניתי מדבריך שאמרת על החסידים והמתנגדים, החסיד שידע שאין לו מה להפסיד כי הוא כבר אחרי שבת, אומר לגבאי, כן אבל יש לזה גם פירוש. הגבאי בשמחה הטה את אוזנו לשמוע דברי הסבר, והחסיד מסביר המתנגדים חושבים כל היום על הקדוש ברוך הוא זה משום שאינם בטוחים אם הוא קיים או לא כי הוא הרי א-ל מסתתר ולכן עוסקים בהוכחות כל הזמן להוכיח שהוא באמת קיים. לכן הם חושבים כל היום אודות הקדוש ברוך הוא. ואילו החסידים זה שהקדוש ברוך הוא קיים זה ברור להם כשמש, והשאלה שהם שואלים את עצמם כל הזמן האם הם קיימים. ובאמת העולם קיים או שזה רק אשליה, ולכן הם חושבים כל היום על עצמם.