מבוא לפרק

לאחר שבפרק הקודם הזכרנו את מעלת התענית על חטאים בהיותה כקרבן המרצה לפני השם את החטא לאחר תשובתו, יברר רבנו במי שחטא חטא אחד מספר פעמים כמה צריך להתענות.

עוד יזכיר רבנו שבדורנו כשאין אנו בריאים כמו בדורות הקודמים נאלצים אנו לא להתענות על כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים וסכום התעניות עולה לשנים רבות ואין בכוחנו לצום. על כן העיצה לחלש הרוצה להתענות לפדות את הצומות והתעניות בצדקה.

מכל מקום בעל נפש צריך להחמיר גם בדורנו על עצמו להשתדל להתענות לפחות את המינימום הנדרש ונותן רבנו כמה עיצות לתעניות שלא יפגעו בבריאותנו החלשה.

ולקראת סוף הפרק יזכיר רבנו שאין במצוות צדקה הבאה כתחליף לתענית משום "המבזבז לא יבזבז יותר מחומש".

חטא פעמים רבות אותו החטא

והנה, חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא אחד פעמים רבות:

דיש אומרים, שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא, כגון המוציא זרע לבטלה שמספר הצומות המפורש בתיקוני התשובה מהקדוש אלוהי רבנו יצחק זכרונו לברכה (האר"י ז"ל) הן פ"ד (84) תעניות, ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים על דרך משל, צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד, וכן לעולם, דומיא דקרבן חטאת שחייב להביא על כל פעם ופעם,

ויש מדמין עניין זה לקרבן עולה הבאה על מצוות עשה, דאפילו עבר על כמה מצוות עשה מתכפר בעולה אחת, כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, (תלמוד מסכת זבחים דף ו' עמוד א')

והכרעה המקובלת בזה, להתענות ג' פעמים כפי מספר הצומות דחטא זה, דהיינו רנ"ב (252 שהם 84 כפול 3) צומות על הוצאות שכבת זרע לבטלה, וכן בשאר חטאים ועונות. והטעם הוא על פי מה שכתב בזוהר הקדוש סוף פרשת נח: (זוהר חלק ב' דף עג' עמוד ב') "כיון דחב בר נש קמי קודשא בריך הוא, זמנא חדא עביד רשימו כו', זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כו', בתרגום מארמית ללשון הקודש כיוון שהתחייב אדם לפני הקדוש ברוך הוא בעבירה פעם אחת נוצר רושם מהעבירה זו בגופו ובפעם השני הרושם נחרט עמוק יותר ובפעם השלישית מתפשט הכתם מצד זה לצד זה ומשפיע על כל האברים. לכך צריך מספר הצומות גם כן ג' פעמים וכו'. חכמי המוסר נחלקו בשלוש שיטות לכפרת החטא על ידי התענית שבמקום הקורבן. למי שחטא אותו החטא מספר פעמים. יש המדמים אותו לקרבן עולה שיכולה לכפר בקרבן אחד לכמה עבירות עשה. ולכן שיטתם היא להתענות פעם אחת את מספר התעניות שקבע האר"י ז"ל בחכמת האמת. היינו מי שחטא עשר או עשרים פעמים בהוצאת זרע לבטלה שעל חטא זה יש להתענות לפי קבלת האר"י ז"ל פד' (84) תעניות. לדעתם מספיק להתענות פעם אחת פד' תעניות.

שיטה שנייה המדמה זאת לקרבן חטאת וכשם שבקרבן חטאת יש צורך להביא קרבן על כל חטא וחטא בנפרד כך לגבי התעניות עם חטא עשר פעמים על הוצאת זרע לבטלה הרי שחובה עליו להתענות 840 פעם! כפי מספר הפעמים שחטא.

שיטה שלישית והיא ההכרעה המקובלת מרבותינו ומבוססת על דברי הזוהר הקדוש בפרשת נח, שאם חטא יותר משלוש פעמים את אותו החטא יש לו להתענות מספר חטאים כפול שלוש, היינו על חטא הוצאת זרע לבטלה אפילו עשרים פעם מספיק להתענות שלוש פעמים פד' תעניות שהם סך הכל רנב' (252) תעניות.

מי שלא בריא לצום יפדה בצדקה

אכן כל זה באדם חזק ובריא, שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו, וכמו בדורות הראשונים.

אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיכול לבוא לידי חולי או מיחוש חס ושלום, כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות בתעניות אפילו על כריתות ומיתות בית דין, ומכל שכן על מצוות עשה ומצוות לא תעשה שאין בה כרת, אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל.

כי אפילו בדורות הראשונים, בימי התנאים והאמוראים, לא היו מתעניין בכהאי גוונא, אלא הבריאים, דמצו לצעורי נפשייהו, מארמית ללשון הקודש: שיכול לצער נפשו. ודלא מצי לצעורי נפשיה ומתענה, נקרא "חוטא" בגמרא פרק קמא דתענית, (תלמוד מסכת תענית דף יא' עומד א') ואפילו מתענה על עבירות שבידו כפירוש רש"י שם, וכדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים (תלמוד מסכת זבחים דף ה' עמוד א') שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה וכו'. ומכל שכן מי שהוא בעל תורה, שחוטא ונענש בכפלים, כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי.

אלא מאי תקנתיה? כדכתיב דניאל פרק ד' פסוק כד' לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָיךְ (לכן מלכי המלך ישופר עליך מצבך) וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק (וחטאותיך תפרוק מעליך על יד נתינת צדקה) וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן (ועונותיך תמחה מעליך בכך שתחנון עניים) הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ: (ובכך תהיה רפואה לשלוות נפשך) וכמו שכתבו הפוסקים: ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י גדולים פוליש שמונה עשרה מטבעות גדולות ממדינת פולין זהו מין מטבע שערכו בכסף טהור הוא ערך כמו שני שלישי סלע של תורה היינו בערך 12 גרם כסף טהור לפי הערך היומי בכל מדינה ובכל מקום. וכו', והעשיר יוסיף לפי עושרו וכו', כמו שכתב המגן אברהם הלכות תענית (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקסח' סעיף קטן יב'). סכום הצומות העולים לערך של מאתיים חמישים ושתים תעניות על חטא אחד הוא סכום עצום וקשה לאדם החלש לעמוד בכך ובפרט בדורנו אנו כולנו נחשבים כחלשים מפני ירידת הדורות וחלישות הגוף, כי אף בזמן התלמוד היו חלקם בלבד אנשים בריאים שיכולים לצום ולהתענות ומה נאמר על ימינו. ועוד שהרי מי שאינו יכול לצום ומתענה הרי זה חטא בידו כי הרי הדבר מפריע לו לעבוד את השם מתוך שמחה וטוב לבב. והפתרון לכך להרבות בצדקה ולפדות כל יום תענית על ידי סכום השווה ערך למטבע הנקרא ח"י ג"פ (שמונה עשרה גדולים מפולין) שהוא שווה ערך לשני שלישי סלע של תורה. והעשיר יוסיף לפי עושרו. משום שאין לו צער בתשלום פעוט כזה. ולכן עליו להוסיף בצדקה שירגיש את צער הכיס במקום צער הגוף.

בכל זאת יתענה והעצה לחלש כיצד להתענות

ומכל מקום, כל בעל נפש החפץ קרבת השם, לתקן נפשו להשיבה אל השם בתשובה מעולה מן המובחר, יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות לכל עוון ועוון מעוונות החמורים שחייבין עליהם מיתה על כל פנים, ואפילו בידי שמים בלבד, כגון להוצאת זרע לבטלה פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו. ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף, ויתענה כעשר תעניות על דרך משל בחורף אחד, או פחות, ויגמור מספר הפ"ד צומות בט' שנים, או יותר כפי כוחו (וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני הנץ החמה, ואף על פי כן נחשב לתענית אם התנה כן). ולתשלום רנ"ב צומות כנזכר לעיל, יתענה עוד ד' פעמים פ"ד עד אחר חצות היום בלבד, דמיחשב גם כן תענית בירושלמי, (תלמוד ירושלמי נדרים פרק ח' הלכה א') וב' חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לעניין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן, אשר "כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה". לאדם בעל נפש המעונין בכל זאת להתענות וכדי שלא יזיק לבריאותו

מציע רבנו שלוש הצעות:

א. לדחות את התעניות לימי החורף הקצרים.

ב. לחלק את מספר הצומות על כמה שנים.

ג. לאכול מעט, קודם הנץ החמה כשלוש שעות ואם התנה לפני השינה שכך ינהג יכול לאכול לפנות בוקר ואף על פי כן נחשב הדבר כיום תענית.

וכל זה לחשבון של פעם אחת פד' צומות. ואת ההכפלה של התעניות לשתי פעמים הנוספות לחלקם ולהתענות רק חצי יום ושני חצאי יום ייחשב כתענית אחת ואף זה יכול לחלק על כמה שנים כדי להשלים את הסכום הכולל.

הצדקה אינה בזבוז

אכן מספר הצומות העודפים על רנ"ב וכהאי גוונא, שהיה צריך להתענות, לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנזכר לעיל, יפדה כולן בצדקה ערך ח"י גדולים פולייש בעד כל יום. וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה, ואפילו על ביטול מצוות עשה דאורייתא ודרבנן, ותלמוד תורה כנגד כולם, כפי המספר המפורש בתיקוני תשובה מהקדוש אלוהי רבנו יצחק זכרונו לברכה, (ורובם נזכרים במשנת חסידים במסכת התשובה), הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנזכר לעיל, אי לא מצי לצעורי נפשיה כנזכר לעיל. ואף שיעלה לסך מסוים, אין לחוש משום. "אל יבזבז יותר מחומש", בתלמוד מסכת כתובות דף נ' עמוד א' באושא (שם מקום) התקינו תקנה שהמבזבז כספים לא יבזבז יותר מחומש כלומר עשרים אחוז מנכסיו ולא יותר. דלא מקרי בזבוז בכהאי גוונא, מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים, ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו. ולפי שמספר הצומות המוזכרים בתיקוני תשובה הנזכרים לעיל רבו במאד מאד, לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר השם, להרבות מאד מאד בצדקה, מחמת חלישות הדור, דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי (וכמו שכתוב במקום אחר (בתניא חלק אגרת הקודש סימן י') על פסוק איכה פרק ג' פסוק כב' חַסְדֵי יְהֹוָה כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו:). ובכל זאת מי שאינו יכול להתענות ירבה מאד בצדקה ויפדה את התעניות על ידי ריבוי נתינת הצדקה והגם שיעלה לסך מסוים וגדול ותקנו חכמינו זיכרונם לברכה באושא שלא יבזבז אדם מנכסיו יותר מעשרים אחוז מערך כל כספו ואם כן כיצד ניתן לצוות על אדם להרבות בצדקה אלא שרבנו קובע שאין בזה משום בזבוז ואינו גרוע מדין השקעה כספית לבריאות גופו של אדם שבזה אינו מתחשב בחומש אלא כל אשר לאיש יתן בעד נפשו ולכן אין זה בזבוז כלל אלא להרבות בצדקה מאד.

סיכום הפרק

חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא אחד פעמים רבות מה דינו האם צריך להתענות על כל חטא וחטא את מספר הצומות שקבע האר"י ז"ל לפי חכמת האמת? ושלוש שיטות בדבר:

א. שיתענה מספר פעמים לפי החטא והיינו מי שחטא בחטא הוצאת זרע לבטלה ודינו להתענות פד' צומות וחטא בחטא זה עשר או עשרים פעמים יש לו להתענות פד' כפול עשר או עשרים לפי מספר הפעמים שחטא.

ב. שייתענה רק פעם אחת פ"ד צומות.

ג. וכך הוחלט להלכה למעשה לפי קבלת רבותינו נשיאנו להתענות ג' פעמים פ"ד צומות על ריבוי החטאים בחטא זה.

אבל כל זה באדם הבריא אך בימינו שנחלשו הדורות אין להתענות ריבוי התעניות כל כך כי הדבר נחשב לחטא ואם הוא בעל תורה נחשב הדבר לחטא בכפלים גם משום שהחלש המתענה נקרא חוטא וגם משום הדבר מפריע לו ללימוד התורה.

ומה התקנה לנו החלשים, לתת צדקה ולפדות את ערך התענית בנתינת מטבע הנקרא ח"י ג"פ, כמו שכתוב וחטאך בצדקה פרוק.

ומכל מקום בעל נפש יחמיר על עצמו להתענות ויכול לחלק זאת פד' הראשונים יצום בימי החורף הקצרים ויפזר את התעניות לכמה חורפים, וגם יאכל מעט שלוש שעות לפני הנץ החמה. והפעמים פד' הנוספים יצום חצאי ימים ושני חצאים יעלו לו ליום אחד.

ובכל מקרה יש לו לפדות בצדקה וזה הטעם למה נהגו החרדים לדבר השם היום להרבות בצדקה כדי לפדות ערך תעניות רבות ואף אם יעלה הדבר לסך גדול ואסור לעבור את החומש כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" לא יחוש כי עושה כן לרפאות נפשו ואינו יותר חמור מבזבוז עבור רפואת גופו שמותר לו לעבור את החומש.       

סיפור חסידי לפרק

שמעתי פעם ממשפיעים אימרה מקדמונים שרבנו הזקן בפרק זה מסביר שהחוטא חייב להתענות לכפרת נפשו ואם אינו יכול להתענות יפדה את תעניותיו על ידי נתינת צדקה ואפילו הרבה. ואל יחוש מדין תקנת חכמים שלא לבזבז יותר מחומש.

וחסידים אומרים ששאלו פעם חסיד אחד מדוע הוא מבזבז כסף רב לצדקה? והשיב: שאדרבה הוא מקיים מאמר חכמים זה במילואו שבעיניו צורכי הגוף הם הבזבוז ולכן אין מוציא על חיי גופו אלא רק חומש והשאר ניתנת צדקה אינה בזבוז בעיניו אלא זה דבר הנדרש.

ועוד אמרו חסידים אם כן, מי שחטא יתענה ומי שאינו יכול להתענות שיתן צדקה. ושאלו ומי שאין לו כסף ואין לו כוח להתענות מה יעשה? והשיבו אם כך שלא יחטא!!!