יום שלישי י״ח מרחשון ה׳תשע״ה

 

 

מבנה הפרק

 

לאחר הביאור בהרחבה על מצוות התשובה מן התורה עד עתה בפרקים הקודמים. החל מפרק זה מתחיל המהלך של ביאור עניין התשובה כפי שרבנו מלמדנו בדרך תורת החסידות החב"דית.

תחילה ידייק רבנו מספר דיוקים בעניין התשובה, החל ממאמר הזוהר על שני סוגי תשובה, תשובה עליונה ותשובה תחתונה, בהמשך על ייחודו של האדם משאר הנבראים בהיותו שונה מכל הנבראים. ובהמשך בפרק זה יבאר רבנו שבשם הוי"ה נכללות כל סדר ההשתלשלות של בריאת העולמות כולל האדם עצמו ובאדם עצמו יש מעין זה בחינת אותיות כשם הוי'ה.

 

ביאור מילת "תשובה" – "תשוב ה'"

 

ואולם כל הנזכר לעיל (פרק ב') הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש להשם אחר התשובה, כמו שנתבאר לעיל מהגמרא פרק קמא דזבחים, (דף ז' עמוד ב') דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו'.

אמנם התחלת מצוות התשובה ועיקרה, לשוב עד השם באמת ובלב שלם, ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור.

בהקדם מה שכתוב בזוהר הקדוש (חלק ג' דף קכב' עמוד א') בביאור מלת "תשובה" על דרך הסוד, "תשוב ה'", ה' תתאה, "תשובה תתאה", ה' עילאה, "תשובה עלאה".

וגם מה שכתוב בזוהר הקדוש בקצת מקומות, (חלק א' דף סב' עמוד א' ודף ריט' עמוד ב' וחלק ב' דף ריד' עמוד ב') שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא זרע לבטלה, והוא דבר תמוה מאד, שאין לך דבר עומד בפני התשובה, (משנה תורה להרמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה יד') ואפילו עבודה זרה וגילוי עריות וכו'. ופירש בראשית חכמה, (שער הקדושה פרק יז') שכוונת הזוהר שאין מועלת תשובה תתאה כי אם תשובה עילאה וכו'.

הנה להבין מעט מזעיר, צריך להקדים מה שמבואר מהכתוב ומדברי רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת מועד קטן דף כח' עמוד א' "תנו רבנן מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו היא מיתה דחופה וכו' מת בחמישים שנה זו היא מיתת כרת וכו' ששים זו היא מיתה בידי שמים וכו' דכתיב (איוב פרק ה' פסוק כו') תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ: "בכלח" בגימטרייא (ב-2 כ-20 ל-30 ח-8 = סה"כ 60) שיתין הוו, שבעים שיבה שמונים גבורות דכתיב (תהילים פרק צ' פסוק י') יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: עניין הכרת ומיתה בידי שמים, כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת, היה מת ממש קודם חמישים שנה, ובמיתה בידי שמים, מת ממש קודם ששים שנה, כחנניה בן עזור הנביא בירמיה פרק כח פסוקים (טו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה לֹא שְׁלָחֲךָ יְהֹוָה וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר: (טז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל יְהֹוָה: (יז) וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: (ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר, כמו שמצינו בער ואונן (בראשית פרק לח' פסוקים (ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיְמִתֵהוּ יְהֹוָה: (ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: (ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: (י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ:). והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות, והאריכו ימיהם ושניהם בכתבי יד התניא מופיע המילה ושניהם והוא על יסוד הפסוק באיוב פרק לו פסוק יא' אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים: אך בדפוס התניא ממהדורה קדומה הדפיסו "ושנותיהם" ובמהדרות הבאות תיקנו והשאירו את שתי הגרסאות והכניסו אחת בחצאי עיגול ואחת בחצאי ריבוע. בנעימים? לאחר שלמדנו שעיקר התשובה מן התורה היא עזיבת החטא ורק התעניות הנדרשות מהחוטא לפי תורת האמת הינם אלא לאחר התשובה ככפרה ומירוק החטא וכדי שיהיה מרוצה לפני השם, אם כן יש הכרח לבאר היטב את מעלת ועניין התשובה שתהיה בשלימות.

בתחילה מדייק רבנו שלושה דיוקים:

א. לפי תורת הסוד המילה "תשובה" מורכבת ממילת תשוב ו-ה' ומוסבר בזוהר הקדוש שישנה תשובה עליונה ותשובה תחתונה. בהכרח לבאר מהו תשובה עליונה ומהו תשובה תחתונה.

ב. מדוע בזוהר הקדוש במספר מקומות מוזכר שעל הכל מועילה התשובה למעט מי שפוגם בברית. והרי אין לך דבר העומד בפני התשובה.

ג. מדוע ישנו שינוי בחיוב מיתה בידי שמים או כרת ממה שכתבו חכמינו זיכרונם לברכה לבין המציאות הנראית באופן כללי. כי חכמינו זיכרונם לברכה קובעים שהחייב כרת היה מת לפני מלאות לו חמישים שנה ובמיתה בידי שמים היה מת קודם ששים ואנו רואים במוחש שיש אנשים החייבים כרת או מיתה בידי שמים ומאריכים ימים. ולא שבא רבנו בטענה מדוע לא נענשו כי בוודאי לא נענשו משום שעשו תשובה אלא עיקר השאלה כיצד התשובה יכולה להחליף העונש מות לחיים נעימים.

הזכיר רבנו שתי דוגמאות למוות של כרת או מיתה בידי שמים משני מצבים, האחד במקרה של ער ואונן שמתו בצעירותם על עוון של פגם הברית. והשני מחנניה בן עזור נביא שקר, שהתנבא דבר שלא נאמר לו מהשמים ולהפך אמר דבר נגד השם והבטיח הבטחות שווא שהגאולה תבוא תוך שנתיים דבר שלא נאמר לו ועל כך נענש במותו.

בכלל ניתן ללמוד מכאן שיש שני סוגי תשובה, תשובה עליונה ותשובה תחתונה והפוגם בברית אינו יכול להיפטר בתשובה תחתונה אלא נדרש ממנו תשובה עליונה וכפי שיוסבר להלן: 

 

ההבדל בין החיות הניתנת לנשמות לבין שאר הנבראים

 

אך העניין יובן, על פי מה שכתוב (דברים פרק לב' פסוק ט') כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ וגו' יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: חלק משם הוי"ה ברוך הוא, כדכתיב (בראשית פרק ב' פסוק ז') וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: ומאן דנפח מתוכו נפח וכו'. ואף שאין לו דמות הגוף וכו' חס ושלום? אך דברה תורה כלשון בני אדם, כי כמו שיש הפרש והבדל גדול באדם התחתון, על דרך משל, בין ההבל שיוצא מפיו בדיבורו להבל היוצא על ידי נפיחה, שביוצא בדיבורו מלובש בו כוח וחיות מעט מזעיר, והוא בחינת חיצוניות מנפש החיה שבקרבו, אבל ביוצא בכוח הנופח, דמתוכו נפח, מלובש בו כוח וחיות פנימית מבחינת הנפש החיה וכו'.

ככה ממש על דרך משל, המבדיל הבדלות לאין קץ, יש הפרש עצום מאד למעלה, בין כל צבא השמים, ואפילו המלאכים, שנבראו מאין ליש, וחיים וקיימים, מבחינת חיצוניות החיות והשפע שמשפיע אין סוף ברוך הוא להחיות העלומות, ובחינה זו נקראת בשם "רוח פיו" על דרך משל, כמו שכתוב (תהילים פרק לג' פסוק ו') בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם: והיא בחינת חיות המלובשת באותיות שבעשרה מאמרות (שהן בחינת כלים והמשכות וכו', כמו שנתבאר בלקוטי אמרים חלק ב' פרק יא), ובין נשמת האדם, שנמשכה תחילה מבחינה פנימיות החיות והשפע שמשפיע אין סוף ברוך הוא, כמו שכתוב "ויפח וגו'", ואחר כך ירדה בסתר המדרגה, גם כן, על ידי בחינת האותיות שבמאמר (בראשית פרק א' פסוק כו') וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם וגו' בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: כדי להתלבש בגוף עולם הזה התחתון. ולכן נקראו המלאכים בשם "אלהים" בכתוב, וכמו שכתוב. (דברים פרק י' פסוק יז') כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים גו' וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד: (תהילים פרק קלו' פסוק ב') הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים גו' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (איוב פרק א' פסוק ו') וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב גו' עַל יְהֹוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם: לפי שיניקת חיותם היא מבחינת חיצוניות שהיא בחינת האותיות לבד, ושם אלוהים הוא בחינת חיצוניות לגבי שם הוי"ה ברוך הוא. אבל נשמת האדם, שהיא מבחינת פנימיות החיות, היא חלק שם הוי"ה ברוך הוא, כי שם הוי"ה מורה על פנימיות החיות, שהיא למעלה מעלה מבחינת האותיות. על דרך משל מהאדם למטה כשהאדם מדבר הוא מוציא הבל מפיו המתחלק לחמשת מוצאות הפה ויוצר אותיות מהדיבור אך הכל יוצא בהפחת הבל מהלב. ואם הוא רוצה לנפח בלון וכדומה הרי הוא מוציא הבל מעומק ליבו ובכוח יותר כפי שרואים בחוש שהאדם מדבר אין הוא מתעייף כל כך כמו שמתעייף בהפחת בלון וכדומה והוא משום שהניפוח יוצא מפנימיות לבבו.

כך להבדיל אלף אלפי הבדלות כל הנבראים מהעליונים ועד התחתונים ואפילו מלאכים עליונים הנבראים מאין ליש נבראו מעשרה מאמרות והוא על דרך משל כדיבור באדם למטה ואילו נשמת יהודי נבראה על ידי ניפוח ומאן דנפח מתוכיה נפח.

זהו אם כן ההבדל וההפרש הגדול בין נשמת יהודי לבין כל הנבראים כולל גופו של היהודי הנוצר ממאמר נעשה אדם".

וזהו גם הטעם שמלאכים עליונים נקראים בשם "אלוהים" בכתוב משום שהינם משם "אלוהים" שהוא חיצוני לעומת שם הוי"ה ברוך הוא שממנו נברא נשמת האדם. ולשם כך הביא רבנו שלושה פסוקים מהתנ"ך להוכיח שנקראו מלאכים בכתוב בשם "אלוהים" והם כנגד שלוש דרגות במלאכים וללמדנו שאפילו המלאכים העליונים ביותר לא נבראו אלא משם אלוהים דהיינו מדיבור לעומת נפיחה בכוח.

 

בשם הוי"ה טמון כל סדר ההשתלשלות

 

וביאור העניין, כנודע ממאמר אליהו (הקדמת תיקוני הזוהר דף יז' עמוד א') "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, וקרינן להון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין וכו', אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא וכו'". בתרגום מארמית ללשון הקודש: "אתה הוא שהוצאת (מלשון האצלת) עשר תיקונים שאנו קוראים להם עשר ספירות להנהיג בהם (את) העולמות הנסתרים (הסתומים) אתה חכם ולא בחכמה המוכרת לנבראים אתה הוא מבין ולא בבינה המוכרת לנבראים" וכל העשר ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי"ה ברוך הוא. כי היו"ד, שהיא נקודה לבד, מרמזת לחכמתו יתברך, שהיא בבחינת העלם והסתר קודם שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחינת רצון העליון ברוך הוא, שלמעלה מעלה ממדרגת בחינת חכמה עילאה, כנודע). ואחר שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין, נכללת ונרמזת באות ה"א, שיש לה בחינת התפשטות לרוחב, המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה, וגם לאורך, המורה על בחינת ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין. ואחר כך כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין, וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים על ידי דיבורו על דרך משל, נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה. כי הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה, וגם, המשכה זו היא על ידי מדת חסדו וטובו ושאר מידותיו הקדושות, הנכללות בדרך כלל במספר שש, שבפסוק (דברי הימים א' פרק כט פסוק יא') לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וגו' עד וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וגו' וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:, ולא "עד" בכלל. כי מידת מלכותו יתברך נקראת בשם "דבר השם", כמו שכתוב קהלת פרק ח' פסוק ד' בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה:, ונכללת ונרמזת באות ה"א אחרונה של שם הוי"ה, כי פנימיות ומקור הדיבור, הוא ההבל העולה מן הלב ומתחלק לחמש מוצאות הפה: אחה"ע מהגרון וכו', וגם, הברת הה"א היא בחינת הבל לבד, כמו שכתוב (פיוט אקדמות שורה השניה המתחלת באות ו') וּבְאָתָא קַלִּילָא דְּלֵית בַּהּ מְשָׁשׁוּ תָא: "אתא קלילא דלית בה ממשא". בתרגום מאמית ללשון הקודש "אות קלה שאין בה ממשות" היינו האות ה' שקל להוציאה בהבל מהלב בדיבור. ואף שאין לו דמות הגוף חס ושלום, אך דברה תורה כלשון בני אדם, בשגם, שגם "דבר השם", כ"ב אותיות, המתחלקות לחמש חלקי המוצאות, ובהן נברא כל היצור (וכמו שנתבאר בלקוטי אמרים חלק ב' פרק יא', ביאור עניין אותיות אלו). לעומת הנבראים כולם ואפילו מלאכים עליונים נבראה נשמת האדם משם הוי"ה ברוך הוא. צורת כתיבת שם הוי'ה בספר התורה ובכתב אשורי מרמזת על כל העשר ספירות וכל סדר ההשתלשלות. וכדלהלן:

י = האות יו"ד נכתבת בספר תורה ובכתב אשורי. באופן של נקודה יחסית לשאר האותיות הגדולות בהיותה האות ההבי קטנה שבכל האותיות ואף גם זאת מעל האות ישנו קוץ בראש היו"ד. אות זו מסמלת את ספירת החכמה בהיות כי החכמה היא נקודה קטנה לפני התפשטותה והתרחבותה ולכן נקראת "נקודת החכמה" ומעליה קוץ קטן המורה על ספירת הרצון שהרצון הוא למעלה מן החכמה ואינו נפעל על ידי חכמה. ומסמל את כל מה שלמעלה מחכמה דהיינו ה"כתר" העליון הכולל עונג ורצון ואמונה. ונקרא קוצו של יוד.

ה = האות ה"א הראשונה דומה בתחילת כתיבתה לאות יו"ד אלא שמיד בכתיבתה ממשיך הסופר הכותב ומרחיב את התפשטותה לאורך ולרחוב ואף מוסיף באמצע יוד קטנה. אות זו מסמלת את ספירת הבינה שתפקידה להרחיב ולבאר ולהעמיק את החכמה ולכן היא מתרחבת לצדדים והמשל על כך שבעוד שהחכמה נחשבת כמעיין "מעיין החכמה" המתחיל מנקודה קטנה הבינה נחשבת כנהר המתפשט למרחוק יותר ונקרא "רחובות הנהר".

ו = האות ו"ו אף היא מורכבת מיו"ד אך נמשכת למטה כעמוד הניצב ונמשך ויורד כלפי מטה, כי מהחכמה והבינה דרך ספירת הדעת נולדים המידות ואף הם במספר שש ספירות כערכה המספרי של האות ו"ו דהיינו חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד. 

ה = האות ה"א האחרונה מסמלת את ספירת המלכות בהיותה שוב מתפשטת מהמידות לאורך ולרוחב בהרחבה והתפשטות וכמו המשל על דיבור שהדיבור בא להרחיב ולהסביר ולבאר בריבוי משלים ולכן נקראת ספירת המלכות גם בתיקוני הזוהר "מלכות פה" וגם "דבר מלכות".

מצאנו שבשם הוי"ה ברוך הוא טמון כל הסדר השתלשלות הספירות מלמעלה מעלה מעל החכמה בקוצו של יוד' דרך החכמה ה-יוד' בעצמה והבינה – ה' הראשונה למידות – האות ו' ועד לספירת המלכות – ה' האחרונה.

 

גם בנשמה ישנם בחינת ארבע אותיות שם הוי"ה

 

וככה ממש על דרך משל, המבדיל הבדלות לאין קץ, בנשמת האדם, שהיא בחינת נפש האלהית דמתוכיה נפח, יש בה בחינת שכל הנעלם, המרומז באות יו"ד, שבכוחו לצאת אל הגילוי להבין ולהשכיל באמתתו יתברך ובגדולתו וכו', כל חד וחד לפום שיעורא דיליה, לפי רוחב שכלו ובינתו. וכפי אשר מעמיק שכלו ומרחיב דעתו ובינתו להתבונן בגדולתו יתברך, אזי מרומזת בינתו באות ה"א, שיש לה רוחב, וגם אורך, המורה על ההמשכה מלמעלה למטה, להוליד מבינתו והתבוננתו בגדולת השם אהבה ויראה ותולדותיהן במוחו ותעלמות לבו, ואחר כך בבחינת התגלות לבו. ומזה נמשכה עבודה האמיתית בעסק התורה והמצוות, בקול ודבור או מעשה, הן אותיות וא"ו ה"א וכו'. וגם התבוננות להבין ולהשכיל באמתתו וגדולתו יתברך, נמשכה גם כן מהתורה, דאורייתא מחכמה נפקא, היא בחינת יו"ד של שם הוי"ה וכו'. כך על דרך משל עובד גם האדם למטה והיינו:

כשאדם מתבונן באיזה השכלה ובאה לו הברקה כברק המבריק שהיא נקודת החכמה בלבד. מיד לאחר מכן עליו להתיישב בדעתו ולהעמיק ולבאר לעצמו את ההשכלה ולהרחיב את הביאור וזהו הבינה. משם יוכל להשפיע שפע לסביבה וגם לעצמו על ידי המידות הנולדות מהשכל, ועד לההשפעה עצמה שהיא ספירת המלכות.

ידיעה בסיסית זאת הנכתבת כאן בפרק זה המזכירה את מהות העשר ספירות כפי שהם נמצאים בארבעת האותיות של שם הוי"ה ברוך הוא מהווה הכנה והקדמה להבנת עניין התשובה העליונה שהיא נרמזת באות ה"א הראשונה ותשובה תתאה הנרמזת באות ה"א האחרונה ובכלל הבנת עניין התשובה כפי שהוא בארבעת הדרגות כמו אותיות שם הוי"ה ברוך הוא וכפי שיוסבר בפרקים הבאים:

 

סיכום הפרק

 

אמנם התחלת מצוות התשובה ועיקרה הוא לשוב עד השם באמת ובלבב שלם. הכרח לבאר היטב מהות התשובה.

בהקדים מה שכתוב בזוהר בביאור מילת "תשובה" אותיות "תשוב ה'", ה' תתאה תשובה תתאה, ה"א עילאה תשובה עילאה.

וגם להבין מה שכתוב בזוהר כי הפוגם בבריתו אין מועלת לו התשובה וגם להבין עניין הכרת ומיתה בידי שמים והרי נמצאו בכל דור כאלה שהאריכו ימיהם ושניהם בנעימים.

אך העניין יובן כי נשמת האדם נאצלה משם הויה ככתוב כי חלק השם עמו וכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכיהו נפח ואילו שאר הנבראים נבראו בעשרה מאמרות וההבדל בין דיבור לניפוח הוא בהוצאת האוויר בכוח. כך על דרך משל ההבדל וההפרש בין נבראים ואפילו נבראים עליונים כמו מלאכים לעומת נשמת האדם. בעוד שמלאכים עליונים נקראים בכתוב בשם "אלוהים" כי בהכרח הם משם אלוהים לעומת בריאת נשמת האדם שהיא משם הוי"ה ברוך הוא.

והעניין כי כל סדר ההשתלשלות טמון בארבעת אותיות שם הוי"ה ברוך הוא היו"ד מורה על החכמה (וקוצו של היו"ד מורה על הרצון העליון שלמעלה מן החכמה) הה"א הראשונה מורה על הבינה בהיותה מתרחבת לאורך ומתפשט לרוחב. הו"ו מורה על המידות במספר שש והה"א האחרונה מורה על ספירת המלכות שבהיותה מקור לדיבור באה שוב בהרחבה והתפשטות.

גם באדם עצמו למטה ישנם בחינת ארבעת האותיות של שם הוי"ה ברוך הוא.

 

סיפור חסידי לפרק

 

לפני הסתלקותו של הבעל שם טוב הקדוש מעלמא הדין התכנסו סביבו תלמידיו הקדושים ונשמע ממנו צוואה לכל אחד מתלמידיו. היו ששמעו ממנו עתידות ונבואות מה עתיד להיות אתם והיו מהם שקיבלו הוראות לעתיד בלבד.

בין תלמידיו הקדושים נכנס לבעל שם טוב משרתו הנאמן יעקב ושאל מה יהיה אתו בעתיד וממה יתפרנס כי עד עתה פרנסתו הייתה מהיותו משרתו של הבעל שם טוב. והשיב לו הבעל שם טוב כי פרנסתו בעתיד יהיה מכך שיסע ממקום למקום ויספר סיפורים מהבעל שם טוב וישלמו אנשים בעין יפה על כך. יעקב נאנח מקירות לבו על פרנסה משונה כזו אך הבעל שם טוב הרגיעו כי מכך תהיה לו פרנסה בשפע.

ואכן לאחר הסתלקות הבעל שם טוב נסע יעקב ממקום למקום וסיפר סיפורים מהבעל שם טוב ואנשים טובים העניקו לו מתנות יפות על כך.

פעם שמע יעקב כי באיטליה ישנו יהודי שמי שמספר לו סיפור מהבעל שם טוב הוא מעניק לו שכר גדול, והחליט לנסוע אליו כי הרי בתור משרתו של הבעל שם טוב יש ביכולתו לספר סיפורים רבים. אמר ועשה ונסע לאיטליה.

כשהגיע לאיטליה הוא התוודע מאנשי העיר כי ישנו גביר גדול שבא לכאן בעשור האחרון קנה אחוזה גדולה והקים בה בית מדרש כל ימיו הוא עוסק בתורה ובמעשים טובים והוא מחזיק מניין אברכים העוסקים בתורה בביתו כל היום על חשבונו ויש לו אהבה מיוחדת לסיפורי הבעל שם טוב. והוא משלם מטבע הגון לכל מי שמספר לו סיפורים מהבעל שם טוב.

הלך יעקב לביתו של הגביר והודיע לו כי היה משרתו של הבעל שם טוב ויש ביכולתו לספר סיפורים רבים מהבעל שם טוב.

הגביר קיבל אותו במאור פנים וביקש ממנו לשבות בשבת בביתו והוא יערוך סעודה גדולה לכל האברכים הנמצאים וסמוכים על שולחנו. ובעת הסעודה שיספר סיפורים מהבעל שם טוב.

בשבת התיישבו כולם לסעודה והגביר הושיבו בכבוד מלכים בראש השולחן, וציפה לשמוע ממנו סיפורים, אך משום מה הוא נאלם דום ושכח את הכל ולא זכר שום סיפור. אנשים המתינו בקוצר רוח אך הוא לא מצליח להיזכר בשום סיפור. הגביר שראה במבוכתו הודיע לאנשים כנראה הוא עייף מעמל הדרך נחכה למחר בסעודת שבת ויואיל לספר לנו.

אך למחרת שוב אינו מצליח יעקב להיזכר בשום סיפור אמנם הוא ראה עננה כבדה רובצת על פניו של הגביר אך הוא לא מצליח להיזכר בשום סיפור. אנשי ביתו כבר החלו לרנן אחריו שהוא לא משרת הבעל שם טוב והוא בא במבוכה גדולה מכך. אך הגביר חילץ אותו שוב ממבוכתו וחיכה לסעודה שלישית. אך גם זה לא עזר יעקב לא זוכר כלום. וליבו בל עמו.

במוצאי שבת הוא נכנס לחדרו של הגביר ופותח בהתנצלות איני מבין מה קורה כאן הרי אני משרתו של הבעל שם טוב וראיתי סיפורים רבים אולי זה עונש משמים שבא עלי מפני שרציתי להרוויח יותר כסף ממה שמגיע לי? הוא ספק אמר ספק קבע. אך הגביר ניחם אותו ונפטר ממנו לשלום.

רק הניח יעקב את רגלו על המרכבה לנסוע חזרה לביתו הוא נזכר בסיפור ורץ חזרה אל הגביר. רגע הוא אמר נזכרתי בסיפור אחד שבדידי הווי עובדא (איתי היה המעשה) ואמנם איני מבין פישרו אך לפחות נזכרתי במשהו שקרה לפני עשר שנים. והם התיישבו זה לספר וזה להאזין בקשב רב. ויעקב החל בסיפורו.

מוצאי שבת אחד הורה לי הבעל שם טוב למהר ולצאת לדרך אתו. עלינו על המרכבה ונסענו כל הלילה. הבוקר אור הגענו לעיר וראינו שכל בתי היהודים מוגפים וסגורים על מנעול ובריח. קרוב לכיכר העיר דפק הבעל שם טוב בבית וביקש שיפתחו לו ואנשי הבית הכניסו אותנו במהרה ומיהרו לסגור ולנעול את הבית. בספרם לנו כי היום יום אידם של הגויים והיום הכומר הראשי של העיירה מטיף דרשת ארס ושנאה נגד היהודים והם מתנפלים על כל יהודי הנמצא בסביבה ומכים אותו עד זוב דם ופשוט סכנה גדולה להסתובב ברחובות. שזהו פיקוח נפש ממש.

הבעל שם טוב לא שת לבו לדברי האזהרה ניגש לחלון הפונה לכיכר העיר פתח אותו והתבונן החוצה לקול מחאות יושבי הבית. כשנשמע בחוץ קול הקורא כי הבישוף מגיע וכבר התאספו המון גויים זועם. ציווה עלי הבעל שם טוב לגשת לכומר ולקרוא לו לבוא אליו. בני הבית נחרדו למשמע דבריו של הבעל שם טוב ואף צעקו עליו כי הוא מסכן אותי אך הבעל שם טוב בשלו: לך יעקב, לך ואל תירא! אני ביודעי את קדושתו של הבעל שם טוב הלכתי ועברתי בין ההמון הנבער ניגשתי לכומר בדיוק לפני שהחל דבריו ומסרתי לו כי הבעל שם טוב קורא לו. אך הוא השיב. אני אסיים את הדרשה ואבוא! חזרתי אל הבעל שם טוב ומסרתי את דבריו אך הבעל שם טוב בקול מצווה ציווה עלי בשנית לשוב אליו ולומר לו לבוא מיד פן מרה תהיה אחריתו. אחרי אזהרה זו עזב הכומר את הקהל ואמר תכף אשוב ובא אתי אל הבעל שם טוב, הם הסתגרו בחדר צדדי במשך שעתיים. כשמיד בצאתם הבעל שם טוב הורה לנסוע משם מיד. איני יודע פשר הסיפור אבל זה הסיפור שנזכרתי. סיים יעקב.

הגביר חיך חיוך רחב מאד ואמר ליעקב בוא אסביר לך פשר הסיפור. הכומר הזה שהיה שונא ישראל מבוהק שגרם להמון הנבער שנאה עמוקה ליהודים היה בעצמו יהודי שהלך מדחי אל דחי עד שהמיר את דתו והפך להיות כומר. כמה ימים טרם בואו של הבעל שם טוב לעיר ניסה הכומר לשוב בתשובה על חטאיו ולחזור לאמונתו ודתו ואלוהיו אך מתוך היותו שרוי בעמקי הקליפות לא יכל לפעול בעצמו זאת. עד שהבעל שם טוב הגיע ובאזהרתו הצליח לפועל עליו להגיע אל הבעל שם טוב.

דע לך יעקב, כי אני הוא הכומר ותכף כשראיתיך הכרתיך שאתה הוא שהזמנת אותי לבעל שם טוב. במשך שעתיים כשהייתי סגור בחדר עם הבעל שם טוב הורה לי הבעל שם טוב סדר תיקון תשובה ובהיותי עשיר גדול ברחתי משם לאיטליה וכאן שבתי בתשובה שלימה לאלוהי ולעמי. הבעל שם טוב גילה לי באותן השעות שיום יבוא ויספרו לי את הסיפור הזה אדע נאמנה שתשובתי נתקבלה בשמים. כשבאתי אלי לפני שבת והכרתיך ידעתי כי שכחת את כל הסיפורים על הבעל שם טוב בסבתי כי עדיין תשובתי לא הייתה שלימה אין לך מושג איזה שבת עברתי מתוך תשובה שלימה ורק לזכות לשמוע ממך את הסיפור הזה. עכשיו שספרת לי יודע אני כי נמחל לי ואכן אשלם לך סכום כסף גדול בטובתי ולא תצטרך יותר לנדוד כדי פרנסתך.