הסיפור של עגנון כמשל

בסיפור של עגנון "מאויב לאוהב" מספר עגנון שרצה מאד לבנות בית בתלפיות, אולם הרוחות החזקות והנוראות שהיו שם, התעללו בו ולא אפשרו לו לגור שם. תחילה בנה שם אוהל והרוח הרסה אותו, אחר כך בנה צריף וגם אותו הרסה הרוח. עד שהחליט לבנות בית מאבן, אולם גם הבית לא עמד בפני הרוח החזקה שהרסה אותו. חכך עגנון בדעתו מה יעשה, הוא אוהב את תלפיות ורוצה לגור שם והרוח לא מאפשרת… לבסוף עמדה לו חכמתו והחליט לבנות בית עם יסודות חזקים מאד שיוכל לעמוד גם בפני רוח חזקה ביותר. וכן עשה בנה בית איתן והרוח לא רק שלא הרסה את ביתו, אלא אף החלה לנשוב קלילות בגינת ביתו וגרמה לו קורת רוח, עד שגם הוא וגם הרוח נהנו זה מזה והפכו לידידים. כך הפכה הרוח "מאויב לאוהב".

הנמשל מתאים לכל אדם

נשמתו של אדם יורדת לעולם ומתלבשת בגוף בעל כורחו. אולם משנתלבשה נשמתו בגופו, נהפך לאדם שלם, עד שיש לו רצון חזק לחיות, והחיים הם התענוג הגדול ביותר עבורו, תענוג שאינו מורגש מכח שגרת החיים. עם זאת אדם תמיד מחפש דברים בעולם שיכולים לענג אותו הן בגשמיות: אכילה ושתיה ומלבושים נאים וכו', והן ברוחניות: משמיעת מוסיקה טובה ועד ללימוד תורה. אולם הוא נתקל בקשיים רבים ובנסיונות בלתי צפויים, שהעמידה בהם מחייבת מלחמה תמידית.

עיקר מלחמתו של האדם היא עם יצרו החבוי בתוכו. הוא עצמו רוצה לחיות בנעימים, אולם יצרו אויבו, "הגוי אשר בקרבו", המעמיד פני אוהב וכאילו משחק עמו, מנסה לפתותו, תחילה בעדינות ובחיבה, כביכול, עד שאדם נלכד ברשתו, ואז הוא מסתער עליו כרוח סועה מסער ומנסה להפילו גופנית ונפשית, ומשאיר אותו חסר אונים ובלי יכולת להתגונן. עם יצר רע כזה אדם נאלץ להילחם בכל כוחותיו. כי כמו בסיפור של עגנון אם יבנה בית דוגמת אוהל, הרי הרוח תהרוס אותו. אם יבנה בית מצריף גם אותו הרוח תהרוס, ואף אם יבנה בית מאבן בלי יסודות הרוח יכולה להעיף אותו, והוא ישאר ללא קורת גג וללא הגנה.

אז מה עליו לעשות? ליהודי יש שתי נפשות: נפש אלוקית ונפש בהמית. הנפש האלוקית רוצה לעשות רק טוב ואילו בנפש הבהמית חבוי היצר הרע השואף לאנוכיות ולחומריות. אדם חייב לבנות את ביתו עם יסודות חזקים. ביתו הם כוחות הנפש שלו – השכל והרגש של הנפש האלוקית – אותם הוא יכול לחזק על ידי קיום תורה ומצוות. המלחמה עם היצר היא מלחמה תמידית. כל הזמן צריך לעמוד על המשמר ולמלא את המצברים על ידי לימוד תורה ומעשים טובים, שאם לא כן היצר הרע עלול לגבור על האדם ולהפילו.

המזל הוא שכל אדם רוצה בפנימיותו לעשות הטוב והישר, דבר זה קיים בו בעצם נשמתו. הוא גם יודע שהיצר הרע מתכוון להזיק לו ולחסל אותו, וכאשר הוא נלחם בו בהתמדה עד הסוף, מובטח לו שיצליח. כי כאשר הוא ממלא את תפקידו כאן למטה, יש לו סיוע מלמעלה, שאם אין הקב"ה עוזרו, מי יכול לו?!…

כדי לנצח את האויב ולהופכו לאוהב צריך להיות חזקים

יהודי המוגן בבית איתן שיסודותיו חזקים, יכול להילחם באיתני הטבע ההרסניים, עד ששום רוח רעה לא תוכל לו. כך הוא יכול לפתח יחסי כוחות חדשים. הרוח יכולה לבוא לבקר כאורח הבא לברך את עמיתו, ואף אם היא זוממת להרוס, אין לה סיכוי, כי ידו של הגיבור שכבש את יצרו תמיד תהיה על העליונה. הוא כבר למד להכיר את ערמימיותו של יריבו, והוא משיב לו מידה כנגד מידה לסכל את מזימותיו. הוא מבהיר לרוח, היא היצר הרע, שהבית על כל מרכיביו הוא רכושו שלו, ואין רשות לאף אחד לגעת בהם. והראיה, שהוא עובד בגינה שלו ומפריח אותה, כדי שיוכל לשבת בצל האילנות ההודפות את הרוח. ולרוח מצידה כבר אין ברירה אלא לבוא בדרך ארץ, ולהתנהג כבעלת תשובה מסייעת.

זוהי גבורתו של יהודי שהופך את הכח המתאוה של הנפש הבהמית כמסייע בעבודת ה' בעולם, "ורוב תבואות בכח שור" דוקא. הגיבור הרע הופך לטוב ומשרת את הגיבור הטוב.

וכמו שהדברים נכונים לגבי "הגוי אשר בקרבך", כך הדברים הם לגבי כל אויבינו מבית ומחוץ. הכלל הוא שאנו צריכים להיות חזקים, עד כדי כך ששום רוח רעה לא תפגע בנו, ולא תפיל את רוחנו. ולמעלה מזה, ככל שנתחזק, מובטח לנו שבסופו של דבר אויבינו ייהפכו לאוהבים. ובקרוב ממש יתקיימו בנו: "וגר זאב עם כבש", ולא עוד אלא "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם".