מבוא לפרק

לאחר שלמדנו בפרק הקודם שהאדם בחטאו גורם לגלות השכינה בתוך היכלות הטומאה והסטרא אחרא. כאן בפרק הנוכחי יבאר רבנו שתי דרכים להחזיר את נשמתו לשורשה ומקורה ולהשיב את הה"א תתאה למקורה על ידי תשובה.

א. לעורר רחמים רבים על הגלות בה נמצאת נשמתו עם מקורה ושורשה. והזמן המתאים לכך הוא בזמן אמירת תיקון חצות.

ב. לערוך חשבן נפש אמיתי וחשבון נפש זה יכניע את הקליפה ויגרום ללב נשבר.

אגב כך יתבאר פירוש מאמר רבותינו זיכרונם לברכה כי הרשעים בחייהם קרויים מתים ואין בזה משום לעג לרש. ואף יוסבר שהעוונות נחשבים כמסכים ועננים המכסים על הנפש ותשובה מתקנת ומסירה את המסכים הללו.

לעורר רחמים עליונים

ואולם, דרך האמת והישר לבחינת תשובה תתאה, ה"א תתאה, הנזכר לעיל (בפרקים ד-ו), הם שני דברים דרך כלל. הא', הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלוהית, שנפלה מאיגרא רמה מארמית ללשון הקודש: "הר רם וגבוה". חיי החיים ברוך הוא לבירא עמיקתא מארמית ללשון הקודש: "בור עמוק". הן היכלות הטומאה והסטרא אחרא, ועל מקורה במקור החיים, הוא שם הוי"ה ברוך הוא, וכמו שכתוב: ישעיה פרק נה' פסוק ז' יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהֹוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ: פירוש לעורר רחמים על השפעת שם הוי"ה ברוך הוא, שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסטרא אחרא הטמאים להחיותם, על ידי מעשה אנוש ותחבולותיו, ומחשבותיו הרעות, וכמו שכתוב: שיר השירים פרק ז' פסוק ו' רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים: ופירוש "רהטים" או קשרים או כמו שקתות המים שמוליכים במרוצה את המים ופירושו במהירות ובהוספה לתיקוני הזוהר התיקון הששי קשור במרוצת המחשבות, "רהיטי מוחא". ברהיטי מוחא וכו', היא בחינת גלות השכינה כנזכר לעיל (פרק ו'). כדי להחזיר את הה"א תתאה למקורה ושורשה מציע רבנו שתי דרכים לפעולה. הא' הוא לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים על נפשו שנפלה מאגרא רמה היינו מהר גבוה ורם ולבור עמוק. ומשמעו להתבונן על גודל הנפילה שהייתה לנשמה ממקור חוצבה ועד לעמקי הקליפות. ולא רק על עצמו אלא גם על כך שהפיל בדרכו את גלות השכינה למקום הקליפות והסטרא אחרא ומבטיח רבנו שכשם שהמחשבות מתרוצצות במהירות ברהטי מוחא כך גם דרך זו יכולה במהרה להחזיר את נשמתו למקורה ושורשה. ובהמשך יבאר רבנו מהו הזמן המסוגל ביותר לכך וכדלקמן:  

זמנה בתיקון חצות

וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות, כמו שכתוב בסידור בהערה, (סידור לפי נוסח רבנו הזקן בסדר תיקון חצות בהערה המתחילה בדיבור "והעצה") עיין שם באריכות. וזהו שכתוב שם: (איכה פרק ה' פסוק טז' ונאמר בסדר תיקון חצות) נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ: ולכן נקרא הקדוש ברוך הוא "מלך עלוב" בפרקי היכלות, כמו שכתב הרב משה קרדבירו (הרמ"ק) זיכרונו לברכה, כי אין לך עלבון גדול מזה.

ובפרט, כאשר יתבונן המשכיל, בגדולת אין סוף ברוך הוא, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כל אחד ואחד לפי שיעור שכלו והבנתו, יתמרמר על זה מאד מאד. הזמן המסוגל ביותר לעורר רחמים עליונים ממקור הרחמים הוא בזמן הנאמר סדר תיקון חצות כי מאיר למעלה באותה העת רחמים עליונים. ולכן מזכירים באותה העת את הפסוק באיכה פרק ה' פסוק טז' "נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו" כלומר בעקבות החטא נפלה עטרת ראשנו וגרוע מכך הפעלנו את המלך לעמקי הקליפות והפכנו אותו למלך עלוב כי אין לך עלבון גדול מזה שהחוטא מכריח כביכול את הבורא לפעול נגד רצונו. וכמה שיתבונן המשכיל בגודל מעלת המלך כן יגדל גודל העלבון בו הוא שרוי ודבר זה יגרום לו להתמרמר מאד ולא רק מאד אלא מאד מאד.

זהו הדרך הראשונה והשניה כדלקמן:

להכניע הקליפה

והב', לבטש ולהכניע הקליפה והסטרא אחרא, אשר כל חיותה היא רק בחינת גסות והגבהה, כמו שכתוב: עובדיה פרק א' פסוק ד' אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וגו' וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהֹוָה: והביטוש וההכנעה עד עפר ממש, זוהי מיתתה וביטולה. והיינו, על ידי תהילים פרק נא פסוק יט זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: ולהיות תהילים פרק טו' פסוק ד' נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וכו' וְאֶת יִרְאֵי יְהֹוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: וכמו שכתוב בזוהר הקדוש חלק ג' דף ה' עמוד א' מזכיר שכל קרבן הוא לשם הוי"ה ברוך הוא ששמו מידת הרחמים ואילו שם "אלוהים" הוא מידת הדין ולכן כשמקריב קרבן מעורר את מידת הרחמים ולא את מידת הדין ואילו במידת הדין הקרבן הוא "לב נשבר ונדכה "אלוהים" לא תבזה". על פסוק: תהילים פרק נא פסוק יט זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וגו' אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: כי כל קרבן מן הבהמה, הוא לשם הוי"ה, היא מידת הרחמים, אבל לשם אלוהים, היא מידת הדין, אין מקריבין קרבן בהמה, כי אם לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסטרא אחרא, וזהו "רוח נשברה". מכיוון שכל החיות של הקליפות היא גסות הרוח וההגבה כדי לכסות על האמת שאינה מציאות כלל וכלל, לכן נוסף להתעוררות רחמים רבים יש על החוטא להשפיל עד עפר ממש את הקליפות והסטרא אחרא וזהו מיתתה והתבטלותה.

השפלת הקליפה תעשה על ידי לב נשבר של האדם כי בהיותו שפל בעיניו ולבו נשבר בקרבו בוודאי לא תגביה עצמה הסטרא אחרא והקליפה. וכפי שמוסבר בזוהר שמידת הרחמים מתפייסת על ידי הקורבן ואילו מידת הדין אינה מתפייסת בקורבנות וזבחים אלא בשבירת וביטוש וביטול הקליפות והוא על ידי לב נשבר וכדלקמן:

"מארי דחושבנא"

והאיך נשברה רוח ה"סטרא אחרא"? כשה"לב נשבר ונדכה וכו'. והאיך נשבר הלב ונדכה? הנה, מעט מזעיר הוא על ידי סיגופים ותעניות, בדורותינו אלה שאין לנו כוח להתענות הרבה כדוד המלך, כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט' הלכה ה' ושם נאמר על אברהם שהפך את יצרו הרע לטוב שנאמר (נחמיה פרק ט' פסוק ח') וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה: אבל דוד לא היה יכול לעמוד עליו והרגו בלבבו שנאמר על פסוק: (תהילים פרק קט' פסוק כב' כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי: שהרגו בתענית. אך עיקר הכנעת הלב, להיות נשבר ונדכה, והעברת רוח הטומאה וסטרא אחרא, הוא להיות "ממארי דחושבנא" מארמית ללשון הקודש "בעל חשבון" ומקורו מזוהר חלק ג' דף קעח' עמוד א' ושם מורה הזוהר הקדוש לערוך חשבון נפש של צדק לפני קריאת שמע שעל המיטה מכל מעשיו שבכל היום. בעומק הדעת, להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות, להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחינת גלות השכינה כנזכר לעיל (פרק ו'), וגרם לעקור נשמתו ונפשו האלוהית מחיי החיים ברוך הוא, והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות הסטרא אחרא, ונעשית בבחינת מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו, כנזכר לעיל (פרק ו'). דרך שבירתם של הקליפות והסטרא אחרא יכול לבוא בשתי דרכים האחת על ידי תעניות ואפילו מעט בדורנו שאין בנו כוח להתענות והתענית ממיתה את היצר כמו אצל דוד המלך עליו השלום. והדרך השניה היא על ידי עריכת חשבון נפש צודק ואמיתי בהתבוננות על גודל הנזק שנגרם בחטאו ובהורידו את המלך בניגוד לרצונו של המלך לעמקי הקליפות. משל למה הדבר דומה כידוע על כל עשרה מישראל המתכנסים ביחד שכינה שורה ביניהם ואנו נתאר לעצמנו שמניין יהודים הולכים למגרש כדור רגל בשבת! וגוררים את השכינה בניגוד לרצונה כביכול למקום חילול שבת. זהו החשבון צדק שצריך החוטא לעשות בנפשו על שגרר את המלך לעמקי הקליפות ומקום הסטרא אחרא.

רשעים בחייהם קרויים מתים

וזהו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: בתלמוד מסכת ברכות דף יח' עמוד ב' על פסוק בקהלת פרק ט' פסוק ה' כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם: אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים שנאמר (יחזקאל פרק כא' פסוק ל') וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּא יוֹמוֹ בְּעֵת עֲוֹן קֵץ: כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה, (וכן מה שכתוב: (תהילים פרק קטו' פסוק יז') לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ וגו' יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: אינו כ"לועג לרש" חס ושלום, אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים, שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם, ואינם חפצים בתשובה, כנודע). עתה יובן מאמר רבותינו זיכרונם לברכה שהרשעים בחייהם קרויים מתים אין הכוונה בזה כמת המהלך וחי בלשון משל אלא בהיות שהם מקושרים למקום המוות והטומאה וההסטרא אחרא לכן הם נקראים מתים. ומכאן יובן מה שכתוב שבתהילים פרק קטו' פסוקים יז' לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: (יח) וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ: שלכאורה הרי זה נראה כלועג לרש ומסכן שאינו יכול לברך את השם ורק אנו החיים אנו היכולים לברך וכל כך הקפידו חכמינו זיכרונם לברכה על לעג לרש עד שציוו שהנכנס לבית הקברות יכניס את ציציותיו שלא יהיה נראה כמי שלועג למתים שאני כן יכול לקיים מצוות ציצית בבגד של ארבע כנפות ואילו אתם קבורים בלבושי תכריכים שבהם יש בגד של ארבע כנפות אך ללא ציצית. אלא שהכוונה לאותם המקושרים למקום המוות והטומאה והסטרא אחרא כנזכר לעיל. 

כעב פשעיך וכענן חטאתיך

ואף מי שלא עבר על עוון כרת, וגם לא על עוון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת זרע לבטלה וכהאי גוונא, אלא שאר עבירות קלות, אף על פי כן מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלוהית, וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנזכר לעיל (פרק ו'), הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה, ואפילו בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד.

כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש, כמו שכתוב: בישעיה פרק מד' פסוק כב' מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ: ישנם מספר שמות לאוויר שאינו זך כמו: עשן, קיטור, אד, ערפל, עב וענן וההבדל ביניהם "עשן" נוצר מדבר הנשרף כשנפרדו ממנו המים והאש והעפר ונוצר לרוח בלבד והוא מזיק לעיניים. "קיטור" נוצר משריפת דבר שומני. ובדרך כלל בא באוויר יבש העולה מן הארץ, כמו שכתוב בבראשית פרק יט' פסוק כח וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן: ואילו ה"אד" הוא אוויר לח העולה מן הארץ כמו שכתוב בבראשית פרק ב' פסוק ו' וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ובהפרדו מעל פני האדמה יהפך ה"אד" ל"ענן". "ערפל" יכביד על הנשימה ו"עב" הוא הענן הכבד וחשוך. החטא הוא כעב מסך חלש יותר לעומת הפשע שהוא חמור יותר ונעשה כ"עב". הם עבירות חמורות, [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הוי"ה ברוך הוא לנפש האלוהית, כהבדלת ענן עב וחשוך, המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה על דרך משל, "וכענן חטאתיך", הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו, המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש על דרך משל.

והנה, כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד, הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה, ויותר, וככה ממש הוא בנמשל בכל עוונות שאדם דש בעקביו.

ומכל שכן המפורסמות מדברי רבותינו זיכרונם לברכה שהן ממש כעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, כמו העלמת עין מן הצדקה, בתלמוד מסכת כתובות דף סח עמוד א' "רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה". כמו שכתוב: (דברים פרק טו' פסוק ט') הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל וגו' לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ו"בליעל" היא עבודת אלילים וכו', שנאמר בדברים פרק יג' פסוק יד' יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: והמספר בגנות חברו, היא לשון הרע, השקולה כעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, בתלמוד מסכת ערכין דף טו' עמוד ב' "תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות: עבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים. כתיב הכא (כאן תהילים פרק יב' פסוק (ד) יַכְרֵת יְהֹוָה כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת: וכתיב בעבודת כוכבים (שמות פרק לב' פסוק (לא) וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: (במעשה העגל), בגילוי עריות כתיב (בראשית פרק לט' פסוק (ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים: (במעשה יוסף ואשת פוטיפר) בשפיכות דמים כתיב (בראשית פרק ד' פסוק (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהֹוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא: (בחטא קין עם הבל). וכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, במשנה תורה להרמב"ם הלכות דעות פרק ב' הלכה ג' "אמרו חכמים ראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים" וכן מי שיש בו גסות הרוח, בתלמוד מסכת סוטה דך ד' עמוד ב' "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא (משלי פרק טז' פסוק

(ה) תּוֹעֲבַת יְהֹוָה כָּל גְּבַהּ לֵב יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה: תועבת השם כל גבה לב וכתיב התם (דברים פרק ז' פסוק (כו) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא: וכהנה רבות בגמרא, ותלמוד תורה כנגד כולן, כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: על הפסוק בירמיה פרק ט' פסוק יב' וַיֹּאמֶר יְהֹוָה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ: נאמר בתלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק א' הלכה ז' ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וכו' ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על עזבם את תורתי. ולכן סידרו בקריאת שמע שעל המטה, לקבל עליו ארבע מיתות בית דין וכו'. מלבד שעל פי הסוד, כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי"ה, כאילו נתחייב סקילה, והפוגם באות ה"א, כאילו נתחייב שריפה, ובאות וי"ו, כאילו נתחייב הרג, ובאות ה"א אחרונה, כאילו נתחייב חנק, והמבטל קריאת שמע, פוגם באות יו"ד, ותפילן, באות ה"א, וציצית, באות וי"ו, ותפלה, באות ה"א וכו'. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עוונות וחטאים, וביטול תורה כנגד כולן. אמנם חכמינו זיכרונם לברכה מנו בתלמוד מסכת כריתות סך הכל שלושים ושש עבירות שהדין בהם כרת אך גם מי שעבר על חטאים שאינם חמורים ככרת יכולים להיחשב ככרת וזאת משום שכשמרבה לחטוא חטא אחד פעמים רבות אזי כמשל החבל יכול להכרית את כל החבל כולו משום ריבוי החטאים.

ועוד שהרי החטאים משמשים כמסך המבדיל ומחשיך על האור האמיתי ובריבוי מסכים פעם אחר פעם הרי זה דומה למסך מבדיל אחד עבה כי בריבוי המסכים המצב זהה למסך אחד עבה.

ובפרט שישנם עבירות שנחשבות בעייניו כקלות משלושת העבירות החמורות בתורה שעליהם נאמר "יהרג ואל יעבור", אך חכמינו זיכרונם לברכה נתנו להם תוקף וחומרה יותר או על כל פנים כמו בשלושת העבירות הללו. לדוגמה העלמת העין מן הצדקה או איסור אמירת לשון הרע או מידת הכעס ובפרט ביטול תורה שאין אדם ניצול מכך בכל יום.

ולכן סידר האר"י ז"ל שיקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין בשעת אמירת קריאת שמע שעל המיטה מלבד שעל פי הסוד יש קשר בין ארבעת מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק לביטול ארבע מצוות קריאת שמע ותפילה ציצית ותפילין והם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא וכדלקמן:

א. אות יו"ד שבשם הוי"ה ברוך הוא – מורה על החכמה והביטול כי החכמה מ"אין" תמצא. והמבטל מצוות קריאת שמע דהיינו ביטל את ייחודו של הבורא יתברך בעולמנו שהכל אחדות פשוטה כנאמר "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד", ולכן הוא החוטא כשנותן תפיסת מקום למציאות העולם ומתרחק מהמציאות האמיתית שהיא ייחודו ואחדותו יתברך בעולם דבר שמביא בסופו של תהליך להיות ליבו כלב האבן. ולכן עונשו בסקילה באבנים.

ב. אות ה"א ראשונה שבשם הוי"ה ברוך הוא – מורה על ספירת הבינה שבה נאמר בתיקוני הזוהר "בינה ליבא" דהיינו שיעבוד המוח והלב כמו במצוות הנחת תפילין שעניינה לשעבד את המוח והלב והמבטל מצוות התפילין היינו שליבו בל עימו ופנוי לענייני העולם הזה ונותן הוא תוקף לאש זרה המתחוללת בקרבו והוא הופך את ליבו משעיבוד לבורא יתברך לשעבוד לענייני העולם הזה לכן עונשו "שריפה" כשביטל מצוות תפילין.

ג. אות וי"ו שבשם הוי"ה ברוך הוא –  מורה על המשכת המידות למטה ששורשם מתחיל מאהבת השם ויראתו דהיינו להורות בלבו את אהבתו ויראתו לבורא יתברך. והוא מצוות ציצית שעניינה לחבר את ארבעת הכנפות עם שמונה חוטים בגימטרייא "לב" שלבו יהיה מלא מאהבת השם ויראתו. והמבטל מצוות ציצית עונשו הרג היינו הפרדת הראש מהגוף וגרימת פירוד בין המוח ללב בביטול מצוות ציצית.

ד. האות ה"א אחרונה שבשם הוי"ה ברוך הוא – מורה על ספירת המלכות וכנודע מתיקוני הזוהר "מלכות פה" היינו דיבור ואמירה והבעה בפה את אהבתו לבורא יתברך והוא עניין התפילה להתפלל אל השם ולהוציא בפה ובדיבור את תעלומות לבו, והמבטל מצוות תפילה הרי הוא מונע את המלכת הקדוש ברוך הוא על העולם ופוגם במידת ה"מלכות" ועונשו חנק שעניינו מניעת האוויר לבל ימשך החוצה כמו בהבל הדיבור הבא ויוצא מלבו בעת התפילה.

סיכום הפרק

דרך האמת והישר להגיע לבחינת תשובה תתאה הם שני דברים.

הא' לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים העליונים על נשמתו ונפשו האלוהית שנפלה מאיגרא רמה (הר גבוה ורם) לבירא עמיקתא (בור עמוק) הם עמקי הקליפות ומקום המוות והטומאה ומקום הסטרא אחרא. והזמן המסוגל לכך הוא בזמן אמירת תיקון חצות. בפרט כשיתבונן על גדולתו יתברך שהפילה החוטא לעומק הקליפות והפך הבורא ל"מלך עלוב".

והב' לבטש ולהכניע את גסות וגובה הקליפה והסטרא אחרא ולהשפילה עד עפר. כי למידת הדין ולשם אלוהים אין חפץ בעולות וזבחים כי אם בלב נשבר ונדכה "אלוהים" לא תבזה.

והדרך להיות לב נשבר ונבזה הוא בשתי דרכים: א' על ידי תעניות וסיגופים מעט כי בדורנו אין בנו כוח להתענות הרבה כדוד המלך, והב' להיות בעל חשבון צדק ולהתבונן במעשיו ולהעמיק דעתו בכך בכל יום ויום ביום או בלילה לפני אמירת תיקון חצות איך שעל ידי חטאיו גרם לגלות השכינה ולהורדתה למקום המוות והטומאה.

ואגב יובן מדוע החוטאים נקראים מתים אף בחייהם משום שהם מקושרים למקום המות והטומאה והסטרא אחרא.      

ואף מי שעבר על עבירות קלות בלבד ולא על כריתות ומיתות בית דין אלא שבריבוי פעמים שחטא את אותו החטא הרי זה חמור כחטא כרת עצמו משום שכשם שבמשל החבל על ידי שנפסק נימים רבים יכול להחליש את כל החבל כולו. וכן העבירות והחטאים נמשלו על ידי הנביא למסכים המבדילים ובחטאים רבים מסכים רבים יש להם את אותו כוח מחשיך כמו מסך אחד עבה. ולכן יתבונן אדם על חטאיו ובפרט בעוונות שאינן נחשבות אצל כחמורות אך חכמינו זיכרונם לברכה נתנו להם מעמד כחטא חמור כמו מניעת צדקה או לשון הרע או כעס או ביטול תורה וכדומה.

ולכן סידר האר"י ז"ל לומר בקריאת שמע שעל המיטה לקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין שהם כנגד ארבע עבירות חמורות כמו תפילה וקריאת שמע ציצית ותפילין. והם שורשם מארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא על פי הסוד.

סיפור חסידי לפרק

פעם נכנס חסיד לרבנו שמואל הרבי המהר"ש ליחידות והתאונן על מצבו הקשה ועל חטאות נעוריו ובקשתו שהרבי יסדר לו סדר של תשובה שיתחיל ללכת מהקל אל הכבד ועד הגיעו למעלת התשובה הרצויה.

רבנו ציווה עליו: להתענות שלש מאות תעניות!!!

הלה ניבהל בחושבו כי אם זהו רק התחלת התשובה מה יהיה בהמשך? והאם עד כדי כך גרוע הוא שצריך להתענות ריבוי תעניות שכזה? ומי יודע אם יוכל לעמוד בסדר תשובה שכזה?

והרבי כקורא את מחשבותיו ממשיך וכי מה סבור אתה שתענית פירוש להימנע מאכילה מהנץ החמה ועד שקיעתה? לא ולא אין זה תענית זה הוא דיאטה!!!.

כוונתי – ממשיך הרבי לעניין התענית כי בעת התענית זהו הזמן הרצוי לחשבון הנפש! זהו הזמן להתעוררות רחמים רבים! זהו הזמן לקבל החלטות טובות ולבחון היטב את הנעשה עד היום ולהחליט על העתיד!

הנך יכול לאכול ואין צורך להימנע מאוכל אך קח לך במהלך היום רבע שעה שבה אתה מתבונן בעבר ומחליט טוב על העתיד! באותו הזמן התבונן בעצמך תמרמר על עברך ותעורר רחמים רבים בבכי וביללה ובאמירת תהילים מעומק לבך על נפשך ובכך תגיע לסדר עבודת התשובה!!!