מבוא לפרק

בהמשך לפרק הקודם בו נתבאר מעלת הצדקה, אף פרק זה עוסק במעלת מצוות הצדקה.

הפרק יעסוק בביאור הפסוק "צדק לפניו יהלך" על ידי ביאור הפסוק "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך השם אבקש" שישנה באהבת השם בלב היהודי שתי דרגות ברצון הלב, פנימיות וחיצוניות. בחיצוניות רצון הלב, האדם יכול לפעול בעצמו אהבה זו. אך אהבה גדולה של פנימיות רצון הלב זאת נדרשת עבודה גדולה כי היא בבחינת גלות בליבו של היהודי ואינה יוצאת מגלות אלא בכוחו של הבורא יתברך. כידוע שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים וזקוק הוא לסיוע מבחוץ.

ואף בחינת החיצוניות שניתנה לאדם, גם היא לא מושגת בנקל כל כך כי היא מוקפת ערלת הלב. ויש צורך למול את לבבנו לאהבתו יתברך כדי שתתגלה אהבה זו. וכמו שבברית מילה יש שני חלקים, מילה שהיא הסרת הערלה, ופריעה שתפקידה לגלות את העטרה המכוסה. גם במילת הלב יש צורך למול ולפרוע והמילה והפריעה נעשים בזכות מצוות הצדקה. וכדלהלן:

פנימית הלב וחיצוניות הלב

בספר היד החזקה להרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה א' "חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני "ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר (ישעיה פרק א' פסוק כז') צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה: מתחיל רבנו בכותרת שאין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה. כלומר בזכות הצדקה עם ישראל נגאלין ושבים מגלותם. וממשיך לדייק בפסוק כתיב (תהילים פרק פה' פסוק יד') צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו: והוה ליה למימר ילך. מארמית ללשון הקודש והיה לו לומר "ילך" ולא "יהלך". שלכאורה אם היה כתוב צדק לפניו ילך היינו מבינים את הפסוק שהצדק עצמו הולך או הצדקה הולכת לפנינו, אך כשכתוב יהלך פירושו שהצדק(ה) גורמת למשהו אחר ללכת. אם כן יש לברר מהו הדבר שהצדקה גורמת לפועל. אך העניין על פי מה שכתוב: (תהילים פרק כז' פסוק ח') לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְהֹוָה אֲבַקֵּשׁ: הפירוש הפשוט של הפסוק כפי שמפרש המצודות דוד לך – בשליחותך אומר לי לבי בקשו פני וכן אעשה כי את פניך השם אבקש: דהיינו בשליחותך השם אני מחפש את פנימיותך אך מסיום הפסוק וכן אעשה שאבקש את פניך השם לכאורה מספיק היה לכתוב את פניך אבקש. למה מזכיר את פניך "השם" אבקש, לכן נראה לרבנו לפרש את הפסוק באופן אחר, שלא ההוראה באה בשליחותו של השם לחפש את פנימיות השם. אלא ההוראה היא לחפש את פנימיות נפשו של היהודי וההוראה אכן באה מאיתו יתברך.דהיינו פירוש בקשו פנימית הלב לחפש את הטמון והנסתר בליבו של היהודי. כי הנה בלהב יסוד האש האלוקית שבלב (נוסח אחר: הנה בהלב [יסוד האש האלוקית שבלב]) יש שתי בחינות. בחינת חיצוניות ובחינת פנימיות. ראשית בלב ישנה פנימיות מלשון הפסוק "לך אמר ליבי בקשו פני" ו"פני" הכוונה לפנימיות ובמקרה זה מדובר בפנימיות הלב. וכשיש פנימיות ישנה גם חיצוניות הלב. בחיצוניות הלב אנו מעוררים את האהבה על ידי התבוננות בחכמה ובינה ומזה מתלהב הלב ומשתוקק לאהבה לבורא יתברך כלומר חיצוניות הלב היא התלהבות המתלהבת מבחינת הבינה והדעת בגדולת השם אין סוף ברוך הוא (להתבוננן) [להתבונן] בגדולתו ולהוליד מתבונה זו אהבה עזה כרשפי אש וכו'. אך פנימיות הלב היא למעלה מעלה מעל הבינה והדעת ופנימיות הלב היא הנקודה שבפנימיות הלב ועומקא דליבא שהיא למעלה מעלה מבחינת הדעת והתבונה שיוכל האדם להתבונן בלבו בגדולת השם. וכמו שכתוב: (תהילים פרק קל' פסוק א') שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְ-הֹ-וָ-ה: מעומקא דליבא ולכן כתוב ממעמקים לשון רבים שישנו בזה עומק לפנים מעומק. (ועל דרך משל כמו במילי דעלמא לפעמים יש עניין גדול מאד מאד שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות הלב ועד בכלל וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דברים שלא בדעת כלל וזה לעומת זה ככה הוא ממש בעבודה שבלב. כי כמו על דרך משל בדברים גשמים כשדבר נוגע לפנימיות נפשו של אדם הוא מדבר ועושה דברים שלמטה מן הדעת לכן גם בפנימיות הלב כשנוגע בנפש ממש הדעת והתבונה לא תופסים מקום כלל. והיינו לפי שבחינת נקודת פנימית הלב היא למעלה מבחינת הדעת המתפשט ומתלבש במידות שנולדו מחכמה בינה דעת כנודע. רק היא בחינת הארץ חכמה עליונה שלמעלה מהבינה והדעת ובה מלובש וגנוז אור השם ממש כמו שכתוב (משלי פרק ג' פסוק יט') יְ-ה-וָ-ה בְּחָכְמָה כו' יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: והיא היא בחינת ניצוץ אלוקי שבכל נפש מישראל את האהבה לבורא יתברך בחיצוניות הלב ניתן להשיג בהתבוננות בגדולתו יתברך אך למעלה מזה מבחינת עומק פנימיות הלב דבר זה לא כל כך מסור בידו של יהודי אלא ניתן לו במתנה מלמעלה וכדלהלן:).

גלו לבבל שכינה עימהם

ולכאורה אם אהבה זו הבאה מעומק פנימיות הלב מקורה מהניצוץ האלוקי הטמון בלב כל יהודי אם כן כל יהודי יש לו ניצוץ זה למה צריך זכות מיוחדת שהיא תתגלה? ומה שאין כל אדם זוכה למדרגה זו לעבודה שבלב מעומקא דלבא בבחינת פנימיות היינו לפי שבחינה זו היא אצלו בבחינת גלות ושביה והיא בחינת גלות השכינה ממש כי היא היא בחינת ניצוץ אלוהות שבנפשו הא-לוהית והטעם שאין כל אדם זוכה לגילוי הפנימיות שבלב הוא הניצוץ האלוקי הטמון בלב כל אחד מפני היותו בגלות ושביה. וסבת הגלות הוא כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת מגילה דף כט' עמוד א') תניא רבי שמעון בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר: (שמואל א' פרק ב' פסוק (כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה: גלו לבבל שכינה עימהם שנאמר: (ישעיה פרק מג' פסוק (יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם: ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר: (דברים פרק ל' פסוק (ג) וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות דהיינו מפני שהלביש בחינת פנימית נקודת לבבו בזה לעומת זה דהיינו בלבושים צואים דמילי דעלמא ותאוות עולם הזה הנקרא בשם בבל כלומר זה שגלו לבבל הכוונה היא לא רק מבחינת מקום פיזי אלא שהם מתנהגים בגלות בבל כבבליים וזהו הכוונה שגלו לבבל ונהיו בבל היינו תאוות עולם הזה ולבושים צואים לנשמתם. והיא בחינת ערלה המכסה על הברית ונקודה הפנימית שבלב ואף שהוא בגלות הניצוץ האלוהי לא פורש ממנו בסוד מאמר רבותינו זיכרונם לברכה גלו לבבל משום ששכינה עימהם. ועל זה נאמר: (דברים פרק י' פסוק טז') וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד: והגלות היא ערלת הלב אך משום ששכינה עמהם יש בכוחם למול את ערלת לבבם. וכפי שיתבאר בהמשך.

גם במילת הלב יש מילה ופריעה

אם כן כשם שבגאולת ישראל נאמר ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים כך בגלות בבל כשערלת הלב מכסה על הניצוץ האלוהי על ידי מילה תתגלה פנימיותם הטהורה. והנה במילה יש שתי בחינות מילה ופריעה וכך כותב הרמב"ם בהלכות מילה פרק ב' הלכה ב' כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה שהן ערלה גסה וקליפה דקה דהיינו שבמילה שני עניינים א. מילה הבאה להסיר את הערלה הגסה ופריעה שבאה להסיר את הקליפה הדקה. ועל דרך זה בעבודת השם. וכן בערלת הלב יש גם כן תאוות גסות ודקות מילה ופריעה ומל ולא פרע כאלו לא מל (רמב"ם היד החזקה הלכות מילה פרק ה' הלכה ד' המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על הציצין שמעכבין בין על ציצין שאין מעכבין. מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל: מפני שסוף סוף עדיין נקודת פנימית הלב היא מכוסה בלבוש שק דק בבחינת גלות ושביה. כשם שבמילה ישנם שני חלקים הסרת הערלה הגסה ופריעה שהיא גילוי עור הדק. אף במילת הלב ישנם שני פרטים של מילה ופריעה כי גם בלב ישנם תאוות גסות ודקות המכסות על אהבה האמיתית לבורא העולם. והנה על מילת הערלה ממש כתיב (דברים פרק י' פסוק טז') וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד: אתם בעצמכם אך להסיר הקליפה הדקה זהו דבר הקשה על האדם ועל זה נאמר בביאת המשיח: (דברים פרק ל' פסוק ו') וּמָל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ כו' וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: את מילת הלב הגסה יש בכוחו של יהודי לפועל בעצמו אך פריעת הלב הדקה רק בכוחו של הקדוש ברוך הוא נוכל להסירה ולכן במילת הלב כתוב ומלתם (אתם) את ערלת לבבכם אך על הפריעה הדקה כתוב ומל השם אלוקיך (ולא אתה) את לבבך. כלומר למען כי השם לבדו הוא כל חייך ממש. שלכן אהבה זו היא מעומקא דלבא מנקודה פנימית ממש כנזכר לעיל ולמעלה מבחינת הדעת ולכן כך כתוב בתלמוד מסכת סנהדרין דף צז' עמוד א': שלשה באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב משיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל והיא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים וכן כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה בחיי שעה זו תפלה תלמוד מסכת שבת דף י' עמוד א' רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה (רבא ראה את רב המנונא שמאריך בתפילתו אמר לו) אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה (שלימוד התורה נחשב כחיי עולם ותפילה נחשבת כחיי שעה) ועבודה שבלב מעומקא דלבא מבחינת נקודה הפנימית הנגלית מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה עזה בבחינת למען חייך והוא גם כן בבחינת היסח דעת האדם כי בחינה זו היא למעלה מדעת האדם והתבוננותו בגדולת השם רק היא בחינת מתנה נתונה מאת השם מן השמים מהארת בחינת פנים העליונים כמו שכתוב (במדבר פרק ו' פסוק כה יָאֵר יְ-הֹ-וָ-ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: וכמו שכתוב (דברים פרק ל' פסוק ו') וּמָל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כו' אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: וכיצד מלים את הלב? ממשיך רבנו לבאר:

על ידי צדקה מסירים ערלת הלב

אך מודעת זאת מרגע שלאחר שנברא העולם ואדם יש בארץ לעבוד את השם שום שפע אי אפשר להמשיך מלמעלה ללא התעוררות האדם מלמטה. כי אתערותא דלעילא היא באתערותא דלתתא דוקא בבחינת העלאת מיין נוקבין כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת תענית דף כה עמוד ב') תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין טפה יורדת מלמעלה כו'. שאין תהום יוצא לקראתו שלשה טפחים ולכן צריך האדם לעשות בעצמו תחילת מילה זו להסיר ערלת הלב וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב שהיא בחינת אהבת השם בחינת למען חייך שהיא בגלות בתאוות עולם הזה שהם גם כן בבחינת למען חייך בזה לעומת זה כנזכר לעיל והיינו את ערלת הלב ניתן להסיר רק על ידי הצדקה ובפרט מי שדחוק לו בפרנסתו ונותן חיי נפשו לצדקה בזה הוא פודה נפשו מידי החיצונים ומסיר את ערלת לבבו. על ידי נתינת הצדקה להשם מממונו שהוא חיותו ובפרט מי שמזונותיו מצומצמים ודחיקא ליה שעתא טובא מארמית ללשון הקודש והשעה דחוקה לו ביותר כלומר כרגע בפרט אין הפרוטה מצויה לו בשפע. שנותן מחייו ממש ובפרטות אם נהנה מיגיע כפיו שאי אפשר שלא עסק בהם פעמים רבות בבחינת נקודת פנימית הלב מעומקא דלבא כמנהג העולם בעסקיהם במשא ומתן וכהי גוונא והרי עתה הפעם כשמפזר מיגיעו ונותן להשם בשמחה ובטוב לבב הנה בזה פודה נפשו משחת דהיינו בחינת נקודת פנימית לבבו שהייתה בבחינת גלות ושביה בתוך הקליפה גסה או דקה כמו שכתוב: (משלי פרק ד' פסוק כג') מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים: משמר פירושו בית האסורים ועתה נפדה מהחיצונים בצדקה זו וזה גם כן לשון פריעה עניין פריעת חוב שנתחייב ונשתעבד לחיצונים שמשלו בו על נקודת פנימיות לבבו וזהו ושביה בצדקה. ועתה יובנו הדיוקים שדייק רבנו בתחילת הפרק. וכדלהלן:

הצדקה נקראת שלום

וזהו צדק לפניו יהלך לפניו הוא מלשון פנימיות ויהלך הוא מלשון הולכה שמוליך את הלב להשם ואחר כך ישים לדרך השם פעמיו כמו שכתוב: (דברים פרק כח' פסוק ט') יְקִימְךָ יְהֹוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: (דברים פרק יג' פסוק ה') אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: בכל מעשה המצות ותלמוד תורה כנגד כולן שכולן עולין להשם על ידי פנימית הלב ביתר שאת ומעלה מעלה מעלייתן להשם על ידי חיצונית הלב הנולד מהתבונה והדעת לבדן בלי הארת פנים מלמעלה אלא בבחינת הסתר פנים כי אין הפנים העליונים מאירים למטה אלא באתערותא דלתתא במעשה הצדקה הנקרא שלום. וזה שכתוב: (תהילים פרק נה' פסוק יט') פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי: נפשי דייקא. וזהו גם כן הטעם שנקרא הצדקה שלום לפי שנעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה (תלמוד מסכת בבא בתרא דף י' עמוד א') אמר רבי אלעזר בן רבי יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים שנאמר: (ירמיה פרק טז פסוק ה') כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהֹוָה אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים: דהיינו על ידי פדיון נפשותיהן הם חלק השם ממש מידי החיצונים ובפרט צדקת ארץ ישראל שהיא צדקת השם ממש כמו שכתוב: (דברים פרק יא' פסוק יד') אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: (מלכים א' פרק ט' פסוק ג') וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים: והיא שעמדה לנו לפדות חיי נפשנו מעצת החושבים לדחות פעמינו ותעמוד לנו לעד לשום נפשנו בחיים אמתיים מחיי החיים לאור באור החיים אשר יאר השם פניו אתנו סלה מכאן מובן שהצדקה לפניו היינו לפנימיות יהלך ולא ילך כי היא מוליכה את הלב למקום הנדרש בפנימיות והיא פודה את הנפש כמו שכתוב "פדה בשלום נפשי" ו"שלום" זהו צדקה המשימה שלום בין האדם לפמליה של מעלה. אמן כן יהי רצון:

סיכום הפרק

אין ישראל נגאלים אלא בזכות מצוות הצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

כתוב צדק לפניו יהלך והיה לו לומר ילך אלא העניין הוא שישנו פנימיות הלב וחיצוניות הלב מלשון הפסוק לך אמר ליבי בקשו פני שפירושו פנימיות הלב.

חיצוניות הלב היא התלהבות ותשוקה ואהבה עזה הנוצרת במוחו ותבונתו על ידי התבוננות מתאימה. אך פנימיות הלב מעומקא דליבא כמו ממעמקים קראתיך השם אין לתבונה והדעת נגיעה שם כלל. (כמו על דרך משל שכשנוגע בפנימיות נפשו של אדם הוא מתנהג שלא בדעת כלל)

בחינת פנימיות הלב והניצוץ האלוקי הטמון בה הוא שלא בגלוי מפני שהוא בגלות בתוך הלב ומכסה ערלה הבאה מתאוותיו של האדם. כדי לגלות את הניצוץ האלוהי ופנימיות הלב יש למול את הלב וכמו במילה ישנם שתי בחינות מילה ופריעה כך גם במילת הלב ישנה מילה לתאוות הגסות ופריעה לכיסויים דקים.

הכיסוי הדק יוסר בביאת המשיח אך הכיסוי הגס יש צורך להסירו גם בזמן הגלות. את הכיסוי הגס ניתן להסיר על ידי נתינת צדקה ובפרט אצל מי שדחוק בפרנסתו ונתינתו לצדקה הרי זה כנתינת חיי נפשו ממש זוכה להסיר הבגדים הצואים והכיסויים הגסים מהלב.

לכן כתוב צדק לפניו יהלך היינו שהצדקה תוליך ותפעל על הלב להסיר את הערלה ממנה. 

סיפור חסידי לפרק

שמעתי פעם סיפור ואיני יודע היכן למצוא אותו עכשיו אך הסיפור הוא שהיה פעם יהודי מהעיירה קרקא בפולין בשם ר' איזיק שחלם חלום ובחלום הודיעו לו כי ישנו אוצר שנמצא טמון מתחת לגשר בכניסה לעיר פראג. ומאחר והוא רצה להתעשר החליט לנסות את מזלו ונסע לפראג הגיע לגשר והחליט לחפור ולחפש את האוצר. שומר העיר ראה אותו ושאל למעשיו בתחילה הוא התחמק מתשובה אך כששומר העיר הבהיר לו כי אם הוא לא יספר ויסביר את מעשיו הוא יסגיר אותו לשוטרי העיר לא הייתה ברירה לפניו אלא לספר לשומר על דבר החלום.

השומר צחק לתמימותו של ר' איזיק ואמר לו מה אתה בכלל מתייחס לחלומות אני למשל חלמתי שיש יהודי הגר הקרקא שבביתו מתחת לתנור שלו טמון אוצר נראה לך שהיתי נוסע לקרקרא לביתו של יהודי בשם איזיק ומחפש אצלו חזור לביתך ואל תתייחס לחלומות.

שמע זאת ר' איזיק וחזר לביתו ואכן הוא מצא אוצר טמון מתחת לתנור בביתו.

המוסר השכל מהסיפור אל לך לחפש את האוצר במרחקים הוא טמון בתוך ליבך.