מבוא לפרק

אגרת זו נשלחה לקהילה מסוימת שהוכתה בפרנסתה והחלה מתוך הכרח לקמץ בנתינת הצדקה. והרבי מעורר אותם להמשיך לתת צדקה ובהרחבה וכדלהלן:

חייך קודמים לא בכל מצב

לאנשי ק' וכו':

אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי, הנה לא נעלם ממני צוק העתים אשר נתדלדלה הפרנסה, ובפרט הידועים לי ממחניכם אשר מטה ידם בלי שום משען ומשענה, וממש לווים ואוכלים השם ירחם עליהם וירחיב להם בצר בקרוב, ועם כל זה לא טוב הם עושים לנפשם, לפי הנשמע, אשר קפצו ידם הפתוחה מעודם עד היום הזה ליתן ביד מלאה ועין יפה, לכל הצטרכות ההכרחיות לדי מחסורי האביונים נקיים אשר עיניהם נשואות אלינו, ואם אנו לא נרחם עליהם חס ושלום מי ירחם עליהם. (ויקרא פרק כה' פסוק לו') אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: כתיב, ולא אמרו: (תלמוד מסכת בבא מציעא דף סב' עמוד א') שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ולימד וחי אחיך עמך "חייך קודמין אלא כשביד אחד קיתון של מים וכו'" שהוא דבר השוה לשניהם בשוה לשתות להשיב נפשם בצמא. אזי חייך קודמים לחיי חבירך. אבל אם העני צריך לחם לפי הטף ועצים וכסות בקרה וכהאי גוונא, כל דברים אלו קודמין לכל מלבושי כבוד וזבח משפחה בשר ודגים וכל מטעמים של האדם וכל בני ביתו ולא שייך בזה חייך קודמין מאחר שאינן חיי נפש ממש כמו של העני שוה בשוה ממש כדאיתא בנדרים דף פ' (תלמוד מסכת נדרים דף פ' עמוד ב'). בעניין מעיין של בני העיר, חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין לחיי אחרים. דהיינו כלל שעניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת וחייך שלך קודמים לחיי אחרים. אך כל זה כשיש כדי לחיות אדם אחד בלבד ואז ההלכה קובעת שחייך קודמים לחיי אחרים אך באם מדובר לא בפרוסת לחם צר ומים לחץ אלא מלבושי כבוד אצלך לעומת עצי הסקה לעני בקרה בוודאי שאין חייך קודמים לשלו בעניין זה וכן באכילת בשר שמן לעומת לחם צר. 

לתת צדקה לפנים משורת הדין

והנה זהו על פי שורת הדין גמור. אבל באמת גם אם הוא ענין דלא שייך כל כך האי טעמא ראוי לכל אדם שלא לדקדק להעמיד על הדין רק לדחוק חייו וליכנס לפני ולפנים משורת הדין ולדאוג לעצמו ממאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת בבא מציעא דף לג' עמוד א') אומרת המשנה: "אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת. שואלת הגמרא מנא הני מילי (מאיזה פסוק בא הלכה זו) אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא "אפס כי לא יהיה בך אביון" שלך קודם לשל כל אדם (אך הגמרא מסייגת עניין זה שזהו רק לפי הדין) ואמר רב יהודה אמר רב שכל המדקדק בכך סוף בא לידי כך חס ושלום ופירש רש"י "כל המקיים בעצמו כך" – אף על פי שלא הטילו עליו הכתוב, יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי קודם, אם לא בהפסד מוכח, ואם תמיד מדקדק פורק מעליו עול גמילות חסדים וצדקה, וסוף שיצטרך לבריות: וגם כי כולנו צריכים לרחמי שמים בכל עת באתערותא דלתתא דוקא בכל עת ובכל שעה לעורר רחמינו על הצריכים לרחמים וכל המאמץ לבבו וכובש רחמיו יהיה מאיזה טעם שיהיה גורם כך למעלה לכבוש וכו' חס ושלום. ומה גם (קהלת פרק ז' פסוק כ') כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא: והצדקה מכפרת ומגינה מן הפורענות וכו' ולזאת היא רפואת הגוף ונפש ממש אשר (איוב פרק ב' פסוק ד') וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהֹוָה וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ: בשגם אנו מאמינים בני מאמינים כי הצדקה אינה רק הלואה להקדוש ברוך הוא כדכתיב: (משלי פרק יט' פסוק יז') מַלְוֵה יְהֹוָה חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ: בכפליים בעולם הזה דשכר כל המצות ליכא בעולם הזה לבד מצדקה לפי שהוא טוב לבריות כדאיתא בקדושין סוף פרק קמא (תלמוד מסכת קידושין דף מ' עמוד א') תנן אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. וגם יש לחוש לעונש חס ושלום כשחבריו נמנים לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם כנודע ממאמר רבותינו זיכרונם לברכה תלמוד מסכת ברכות דף כו' עמוד א' "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות" מעות לא יוכל לתקן זה שבטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית ו"חסרון לא יוכל להמנות" זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם" ולשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב בכל מילי דמיטב וגם אם על פי דין צודק אתה שחייך קודמים מארבעה סיבות לא כדי לקפוץ ידך מלתת צדקה:

א. שלא יבוא גם הנותן לידי עניות כזו כי כל המדקדק מדקדקים איתו משמים.

ב. כולם זקוקים לרחמי שמים ולא שיתנהגו איתנו משמים לפי מידת הדין אלא בחסד וברחמים.

ג. אנו מאמינים כי הצדקה אינה אלא הלוואה לבורא יתברך וכאתה נותן אתה מקבל חזרה בחסד וברחמים

ד. וגם יש חשש לעונש כשכולם נותנים ואדם לא מצטרף עליהם ופורש מן הציבור המתאספים לנתינת צדקה.

היטיבה השם לטובים וישרים כנפשם ונפש הדורש שלומם מכל לב ונפש:

סיכום הפרק

ליתן ביד מלאה ועין יפה לכל הצטרכות ההכרחיים האביונים אשר ענייהם נשואות אלינו ואם אנו לא נרחם מי ירחם?

ולא אמרו חייך קודמים רק כשביד אחד קיתון מים המספיק רק לאחד אבל כשביד אחד יש מחסור בבשר ויין וכל מיני תענוגות ואצל השני חסר לחם לפי הטף ועצי הסקה בקרה בוודאי שאין חייך קודמים לחיי אחרים.

ועוד שלא יזדקק המקמץ מהצדקה לידי צדקה וכן כולם זקוקים לרחמי שמים ועוד שאנו מאמינים שהצדקה היא כהלוואה להקדוש ברוך הוא והעיקר שלא יבוא חס ושלום לידי עונש על כך.

סיפור חסידי לפרק

לפני כארבע מאות שנה בעיר וורמיס שבגרמניה היה יהודי עשיר מופלג בשם הקצין רבי שמואל שנתן הרבה כספים לצדקה. הייתה לו בת יחידה שאותה אהב בכל ליבו והייתה כבבת עינו. הבת פרל פנינה הגיעה לפרקה (בימים ההם היה זה בגיל 13-15 וחיפש עבורה חתן תלמיד חכם שישב וילמד עד שיהיה לרב בישראל.

מכל הצעות השידוכים הוא בחר את בנו של הרב בצלאל שהיה רב העיר פוזנן. הקצין והנגיד רבי שמואל נסע לפרנקפורט ובחן את החתן ר' יהודה לייב ומצא עלם חמודות מלא וגדוש בתורה ויראת שמים בעל מידות טובות ונועד לגדולות. משום כך הוא הבטיח לחתן שמיד לאחר הנישואין שיתקיימו בעזרת השם בעוד שלוש שנים כשימלאו לחתן יח' שנה. ועד אז הוא ישב בישיבתו של הרב הגאון המפורסם רבי שלמה לוריא המכונה המהרש"ל בעיר בריסק שבליטה ולאחר נישואיו הוא מתחייב לפרנס את החתן במשך עשר שנים נוספות עד שימצא קהילה מכובדת ויכהן בה כרב.

הכול הלך למישרים אלא שגלגל מסתובב לו בעולם ולאחר חתימת התנאים החל רבי שמואל לרדת מנכסיו ומהר הפסיד את כל רכושו. כשהחתן כבר נמצא בישיבתו של המהרש"ל בבריסק ויושב על התורה ועבודת השם.

כשראה רבי שמואל את מצבו הריץ מכתבים גם לאב החתן וגם לחתן וביקש מחילה וסליחה גמורה שהוא נאלץ לבטל את השידוך כי הוא לא יוכל לעמוד בהתחייבות. ולכן הוא משחרר את החתן למצוא לו שידוך מתאים אחר.

החתן הריץ מכתב חזרה בו הוא מעודד את רבי שמואל ומסביר לו שכל העניין אינו אלא ניסיון מן השמים ושיבטח בהשם עד שישיב אותו השם במהרה למעמדו הקודם. ובאשר לשידוך הוא מוחל וסולח מכל ליבו ומאחל לכלה שתצליח בכל מעשה ידיה.

החתן השקיע את עצמו בעולמה של תורה וכשעברו שלוש שנים והשדכנים שמו לב שהוא אינו מתחתן הבינו כי השידוך התבטל והחלו להציע לו שידוכים אחרים אך הוא דחה את כולם באומרו שנפשו חשקה בתורה ואינו מעוניין להתחתן עכשיו.

בינתיים בביתו של רבי שמואל עננה כבדה. אך ביתו פרל-פנינה בעדינותה הנפלאה החלה לנצל את תחביבה הקודם לאפות עוגות ועוגיות שהיו מפורסמות בכל הסביבה לשם דבר בניחוחם העולה מעלה ובטעמם הנפלא למקור פרנסה עתה למשפחתה.

היא החלה לאפות ולמכור בסביבה את העוגות והעוגיות ובזה הביאה קצת מנוח למשפחתה. וככה במשך השנים. שדכנים רבים ניסו להציע לה שידוך טוב אך היא מסרבת לשמוע בינתיים.

יום אחד בעודה עומדת למקור את מרכולתה עבר חייל בדרגת קצונה רכוב על סוסו חטף מידה את העוגיות הטעימות והפליג לו לדרכו. היא שכל פרנסת משפחתה תלויה בכך. צעקה אחריו לא נאה לקצין לנהוג כך, לקחת בלי לשלם. הוא נעצר לרגע סובב את ראשו ואמר לה מצטער מאד אך רעב אני לא בא אוכל לפי כבר זמן והעוגיות ריחניות וכסף אין לי. זרק לה איזה שמיכה שהיה רוכב עליה ואמר זה במקום תשלום, והפליג לדרכו.

פרל-פנינה לקחה את השמיכה וחשבה מה אני אעשה ממילא פרנסתי קופחה היום והפסדתי את העוגיות הסתכלה בשמיכה הפכה אותה לצד שני כדי לראות מה אפשר לעשות איתה. והנה זהו שק מלא מטבעות זהב. זהו ממש נס!!! היא באה לביתה והחליטו לחכות כמה ימים אם ישוב הקצין לקחת את השמיכה, אך הוא לא שב. בדיקה נוספת גילתה ששני בני הזוג החתן והכלה נשארו רווקים ושמרו אמונים זה לזו וכמובן חתונה נקבעה בקרוב ברוב פאר והדר. לימים התפרסם החתן רבי יהודה לייב כרב מפורסם בעיר פראג הלוא הוא המהר"ל מפראג.