מבוא לפרק

אף אגרת זו תעסוק במעלת מצוות הצדקה חלק מן הדברים כבר נלמדו בפרק ג' אך כאן בא ביאור נוסף ופן אחר בעניין הקרן והפירות של גמילות חסדים שהקרן מתקבל בעולם הבא והפירות מתקבלים בעולם הזה וכן ששכר מצוות בעולם הזה אין בכלל. והוא מתוך פירוש הכתוב "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. "לכל תכלה" – מלשון כליון והוא כלות הנפש שבגן עדן. "רחבה מצותך" – ולא מצותיך לשון רבים אלא מצותך היחידה שהיא מצוות הצדקה משמשת ככלי רחב ושטח נרחב להתלבש בה אור אין סוף ברוך הוא וכדלהלן:

מהו הפירות ומהו הקרן במצוות הצדקה

נודע דבאתערותא דלתתא, שהאדם מעורר בלבו מדת החסד ורחמנות על כל הצריכים לרחמים, אתערותא דלעילא, לעורר עליו רחמים רבים ממקור הרחמים, להשפיע לו הפירות בעולם הזה והקרן לעולם הבא. פירוש ה"פירות" היא השפעה הנשפעת ממקור הרחמים וחיי החיים ברוך הוא, ונמשכת למטה מטה בבחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה כו' עד שמתלבשת בעולם הזה הגשמי בבני חיי ומזוני כו' והקרן הוא כמו שכתוב: (תהילים פרק קיט' פסוק צו') לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד: והווי ליה למימר "מצותיך" לשון רבים (וגם לשון רחבה אינו מובן), אלא "מצותך" דייקא, היא מצות הצדקה, שהיא מצות השם ממש מה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עושה תמיד להחיות העולמות, ויעשה לעתיד ביתר שאת ועז וכמו שכתוב: (בראשית פרק יח' פסוק יט') כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ-הֹ-וָ-ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה כו' וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: כמו דרך שהולכים בה מעיר לעיר על דרך משל. כך הצדקה היא בחינת גילוי והארת אור אין סוף ברוך הוא, סובב כל עלמין, בתחיית המתים שיאיר ויתגלה עד עולם הזה, באתערותא דלתתא בתורת צדקה וחסד חנם לעתיד ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבחינת גילוי (הארה) [ההארה] בגן עדן התחתון והעליון. שהרי כל נשמות הצדיקים והתנאים והנביאים שהם עתה בגן עדן העליון ברום המעלות, יתלבשו בגופותיהם לעתיד ויקומו בזמן התחייה ליהנות מזיו השכינה, לפי שההארה והגילוי שבגן עדן היא בחינת "ממלא כל עלמין", שהוא בחינת השתלשלות מדרגה למדרגה על ידי צמצומים עצומים וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה (תלמוד מסכת מנחות דף כט' עמוד ב') דרש רבי יהודה בר רבי אילעאי אלו שני עולמות שברא הקדוש ברוך הוא אחד בהי' ואחד ביוד' ואיני יודע אם העולם הבא ביוד' והעולם הזה בהי' אם העולם הזה ביוד' והעולם הבא בהי' כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בהי' בראם [הוי אומר העולם הזה בהי' והעולם הבא ביוד'] ביו"ד נברא עולם הבא והיא בחינת חכמה עילאה הנקראת עדן העליון המשתלשלת ומתלבשת בכל העולמות כמו שכתוב: (תהילים פרק קד' פסוק כד') מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְ-הֹ-וָ-ה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: ו(קהלת פרק ז' פסוק יב') כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה כו' בְעָלֶיהָ: ובגן עדן היא בבחינת גילוי ההשגה לכל חד לפום שיעורא דיליה כנודע שעונג הנשמות בגן עדן הוא מהשגת סודות התורה שעסק בעולם הזה בנגלה, כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת שלח (חלק ג' דף קסג עמוד א') וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא, הכי מנהרן אינון עננין, (כפי חידושי התורה שהאיר בעולם הזה מאירים את עיניו שם) ובגמרא (תלמוד מסכת בבא מציעא דף פו' עמוד א') בעובדא דרבה בר נחמני. התלמוד במסכת בבא מציעא מספר על גודל קדושתו של רבה בר נחמני, שהחזיק את עצמו כבינוני. כך מסופר בגמרא שמותו נוצר בעקבות גזירה משמים. רבה היה מרביץ תורה ברבים והייתה לו ישיבה גדולה עם הרבה מאוד תלמידים. פעמיים בשנה, בקיץ ובחורף, היה מקיים חודש לימוד תורה ואז היו מתכנסים כ-12000 תלמידים נוספים ללימוד התורה, אויביו באו ואמרו למלך שיש יהודי אחד שמבטל את היהודים מלעבוד חודשיים בשנה, ולכן משלמים פחות מיסים למלך. שלח המלך שליח מיוחד להביא את רבה. מאחר ונודע לרבה על תוכנית המלך וידע שאין המלך מחפש לחקור האמת אלא להענישו ללא חקור דין, ברח. התלמוד מספר על נפלאותיו של רבה בדרך מנוסתו. בסוף נפטר רבה מהעולם הזה בצורה שמימית. בישיבה של מעלה בגן עדן התקיים דיון סוער ולא היו יכולים להכריע מי הצודק. הוחלט להביא את רבה, בהיותו המומחה בנושא ההלכתי, לבוא ולפסוק את הדין. שלחו את מלאך המוות להביאו. רבה בעקבות מנוסתו והסתתרותו מאויביו, למד תורה לעצמו ושינן את כל מה שלמד כל ימי חייו כדי שלא ישתכח ממנו, ומאחר שהתורה נקראת עץ חיים היא למחזיקים בה לא יכול מלאך המוות לקחת את נשמתו בהיותו קשור לעץ החיים, עד שנאלץ לגרום לו לשנייה אחת להפסיק מלימוד התורה. ואז לקח את נשמתו. והתלמוד מספר כי הוה קא ניחא נפשיה (בשעת הסתלקותו מן העולם) אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור. אבל גילוי ההארה שבתחיית המתים יהיה מבחינת "סובב כל עלמין", שאינה בבחינת צמצום ושיעור וגבול אלא בלי גבול ותכלית כמו שכתוב בליקוטי אמרים פרק מח' ביאור ענין "סובב כל עלמין" שאינו כמשמעו כמו עיגול חס ושלום אלא שאינו בבחינת התלבשות וכו' ועיין שם היטב. מפרש רבינו לפי שיטתו שבעולם הזה אין אפשרות לשכר כלל ולכן הפירוש של הפירות שנאכלים כאן בעולם הזה והקרן לעולם הבא אין הכוונה לשכר גשמי בבנים, חיים בבריאות נכונה ופרנסה (בני, חיי, מזוני), זהו דבר שמגיע מלמעלה אך לא העיקר אלא השכר הוא בעולם הזה שלאחר העולם הבאה דהיינו לעולם שאחר תחיית המתים שיקומו לתחייה ויחזרו לעולם הזה. אז תינתן שכר והפירות.

ויאמר כי שכר בעולם הבא לאחר הסתלקות אדם מן העולם הזה. על ידי עבודתו זוכה להיות נהנה מזיו השכינה היינו רק מבחינת ה"ממלא כל עלמין" בגן עדן, ולאחר התחייה כשישובו הצדיקים לעולם הזה לאחר היותם בגן עדן יתגלה הארה מדרגת ה"סובב כל עלמין" שהוא נעלה הרבה יותר מן השכר שיש בגן עדן עכשיו.

השגה באלוקות שכר בגן עדן

וזהו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת ברכות דף יז' עמוד א') מרגלא בפומיה דרב (מורגל היה רב לומר) [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין כו' מזיו השכינה שנאמר ויחזו את הא-להים ויאכלו וישתו:, "עטרה" היא בחינת מקיף וסובב ונקרא "כתר" מלשון כותרת והוא בחינת ממוצע המחבר הארת המאציל אין סוף ברוך הוא להנאצלים ולעתיד יאיר ויתגלה בעולם הזה לכל הצדיקים שיקומו בתחייה ("וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים כו' לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: (ישעיה פרק ס' פסוק כא')). וזהו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת בבא בתרא דף עה' עמוד ב') אמר רבי אלעזר "עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש", כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כי קדוש הוא בחינת מובדל שאינו בגדר השגה ודעת כי הוא למעלה מעלה מבחינת החכמה ודעת שבגן עדן. כי (איוב פרק כח' פסוק יב') וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: כתיב, הוא בחינת כתר עליון הנקרא אין בזוהר הקדוש והשפעתו והארתו בבחינת גילוי הוא דוקא כשהנשמה תתלבש בגוף זך וצח אחר התחיה "כי נעוץ תחלתן בסופן" ביטוי זה מקורו בספר יצירה פרק א' משנה ו' "עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד מה אתה סופר": דוקא, ופיוט לכה דודי בתפילת קבלת שבת "לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה. כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה. מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה. סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה כו' כנודע. אך אי אפשר להגיע למדרגה זו עד שיהא בגן עדן תחלה להשיג בחינת חכמה עילאה (כו') [אפשר צריך להיות: כל חד] כפום שיעורא דיליה ו(תיקוני הזוהר דף יב' עמוד א') ארבעים מלקיות חסר חד כחושבן ט"ל, מאן דנטיר לה מנייהו, נחית ט"ל עליה, (מי ששומר עצמו מחטא נופל עליו טל מחיה אותו) דאיהו יו"ד ק"א וא"ו, (טל בגימטרייא יוד – 20 הא – 6 ואו – 13 סך הכל 39 כמנין טל) טל להחיות המתים, (הדא הוא דכתיב כי טל אורות טליך, ומיד (בהמשך הפסוק) וארץ רפאים תפיל), ועליה אוקמוהו רבנן דמתניתין, (ועל זה העמידו חכמי המשנה) "כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו, (וכל מי שאינו עוסק בתורה אין טל תורה מחייהו): (משלי פרק ו' פסוק כב') בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ  וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ: כו' ודי למבין. אי אפשר לזכות לגילוי נפלא כזה בעולם התחיה אם לא הזדכך גופו בגוף זך וצח בעת היותו בגן עדן כי נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן.

ועתה יובן מדוע דווקא אפשר לזכות לכך רק במצוות הצדקה וכדלהלן:

רחבה מצותך ולא רחבה מצותיך

וזהו "רחבה מצותך מאד" היא מצות הצדקה שהיא כלי ושטח רחב מאד להתלבש בה הארת אור אין סוף ברוך הוא (וכמו שאומרים: בפיוט אתה הוא אלקינו בתפילות ראש השנה ויום כיפור כִּתְרוֹ יְשׁוּעָה:. לְבוּשׁוֹ צְדָקָה:. מַעֲטֵהוּ קִנְאָה:) אשר יאיר לעתיד בבחינת בלי גבול ותכלית בחסד חנם באתערותא דלתתא זו הנקראת "דרך השם", וזהו לשון מאד שהוא בלי גבול ותכלית. אבל לכל תכלה ראיתי קץ, "תכלה" היא מלשון כלות הנפש שבגן עדן שהיא בבחינת קץ ותכלית וצמצום כנזכר לעיל, ולכל תכלה הוא לפי שיש כמה וכמה מעלות ומדרגות גן עדן זה למעלה מזה עד רום המעלות, כמו שכתוב ב"לקוטי הששה סדרים" (לקוטי הש"ס) מהמקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה (האר"י ז"ל) בפירוש מאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת ברכות דף סד' עמוד א') אמר רבי חייא בר אשי אמר רב "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו' לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל א-להים בציון: וכך פירש האר"י ז"ל בליקוטי הש"ס בסוף מסכת ברכות שעולים תמיד ממדרגה למדרגה בהשגת התורה שאין לה סוף כו' עד אחר התחיה שיהיה להם מנוחה כו': תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. הענין כי בעולם שלאחר המיתה תלמידי חכמים עוסקים בתורה ועולין ממדרגה למדרגה ומישיבה לישיבה כי אפילו משה רבינו עליו השלום בכל יום ויום עולה ומשיג יותר כי כמו שהשם יתברך אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף וזה סוד "יצא אדם לפעלו" כלומר: הרי הכל בא מהתעוררות מלמטה הממשיך עליו התעוררות מלמעלה. אך גם ההתעוררות מלמטה אינה מצד הלמטה אלא מצד הקדוש ברוך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל ולכן ההתעוררות מלמטה שלפיה נמשך התעוררות מלמעלה כשם שהיא מצומצמת כך גם ההמשכה מלמעלה תהיה מצומצמת אבל בצדקה וחסד חינם שאדם עושה למטה ממשיך בלי גבול גם מלמעלה צדקה וחסד חינם מאיתו יתברך ולכן רק מצוות הצדקה היא הכלי הנרחב והשטח העצום היכול לפועל גם מלמעלה ללא הגבלה.

סיכום הפרק

נודע שבהתעוררות מלמטה שהאדם מעורר בלבו הוא ממשיך התעוררות מלמעלה וכשהוא מעורר מלמטה רחמים רבים משפיע לו הדבר עד לעולם התחייה לא רק בעולם הזה ובבא אלא נמשך אפילו עד עולם התחייה.

בעולם הזה עוסק האדם בהתעוררות מלמטה לבצע דבר השם וממשיך עליו השפעה עליונה שבה הוא זוכה לראות אור וזיו השכינה בגן עדן ששם בעולם הנשמות הוא מקבל הארה מהשכינה ולכן יושבים צדיקים ונהנים מזיו השכינה אך זיו זה הוא המשכה רק מאור הממלא כל עלמין ואילו בעולם התחייה שלאחר הגן עדן יקבל הגוף הזך והצח הארה גדולה מאד מדרגת "סובב כל עלמין".

אם התעוררות מלמטה היא מוגבלת במגבלות הגוף שלמטה כך נמשך הארה מוגבלת בגן עדן אך אם הנפש עוסקת בצדקה וחסד ומעוררת בעצמה רחמים רבים למטה היא ממשיכה הארה גדולה בהתאם גם כן מלמעלה בחסד ורחמים וללא הגבלות ומגבלות עד שההמשכה זו נמשכת אף לעולם התחייה.

סיפור חסידי לפרק

אחד ממסבירני היהדות שקמו בהיסטוריה היהודית היה רבי משה בן מימון (הרמב"ם) הוא בחכמתו החזיר את היהדות לשורשה ומקורה. בזמנו לא כל כך קיבלו כולם את דבריו והיו שחשבו שיש צורך לבדוק אחריו ולראות אם הוא יהודי אמיתי ונאמן להשם ולתורתו. אף חכמי אשכנז בזמנו החליטו לשלוח רב צדיק ותלמיד חכם למצרים לבחון את הרמב"ם שמצד אחד כתביו נאמנים להשם ולתורתו אך ישנם דברים מוקשים ואם אמיתי הוא נקבל דבריו באמונה שלימה.

קם אותו צדיק וחסיד עליון מאשכנז ונסע למצרים להתחקות אחר הרמב"ם. בדרכו וטרם נכנס לעיר החליט לנוח מעמל הדרך על מנת להיות צלול במוחו שיוכל לבחון נאמנה והתיישב על שפת נחל שתה ואכל הוציא ספר מחיקו ללמוד ונרדם למנוחת נפשו.

כשהגיע לבית הרמב"ם ראה שעומד שומר בפתח והיה חידה בעיניו ששומר עומד על דלת יהודי? ניגש החסיד לשומר וביקש להכניסו פנימה. השומר הסביר שהרמב"ם משמש גם כרופא המלך וגם מסייע לנזקקים רבים לרפואה בחינם ולכן עומדים רבים ומבקשים להיכנס לביתו ועל מנת שלא יפריעו לו ממלאכתו מלאכת שמים יש שעות קבלה ואין להיכנס לרב אלא בזמני קבלת קהל הרגילים.

אמר אותו חסיד עליון לשומר לך אמור לרבך שלא קוטל קנים עומד בפתח כי אם תלמיד חכם וחסיד עליון וההוכחה לכך אני יודע שהוא ברגע זה אוכל את סעודת השחרית שלו המורכבת מביצים שלוקות. השומר נבהל ורץ לרבו לומר שבפתח עומד אדם הרואה נסתרות. אך הרמב"ם ביטל דבריו ואמר לו ראשית לך אמור לו שהוא ששכח על שפת הנחל את ספרו. ושנית לאחר שיחזור מן הנחל הכניסהו בכבוד גדול.

החסיד נתקבל בכבוד גדול והוכנס אחר כבוד לביתו של הרמב"ם, הרמב"ם קיבל אותו במאור פנים ובשלום עליכם לבבי והזמין אותו לסעוד ולנוח מעמל הדרך. והגיש לו לאכול מאכל הנראה כ"אצבעות אדם". החסיד נבהל מהאוכל ואמר שאין הוא חפץ באכילה ויסתפק בשתייה בלבד.

אם כך שאל הרמב"ם את האורח אולי משקה משמח כמו יין ושכר יואיל לכבודו והסכים האורח. או אז קרא הרמב"ם למשרתו בשם "טייפה" לך והבא לנו ממרתף היין קנקן יין ישן נושן!

האורח שוב נבהל וחשד שהשם טייפה אינו שם יהודי וכי ראית פעם יהודי בשם כזה? ולכן מיד סירב ואמר לא יין רק מים.

הרמב"ם הבין כביכול לרוחו וציוה על המשרת בקול לאוזניו של האורח. תן לאורח מיטה לישון ולנוח מעמל הדרך כי הוא לא אוכל ולא שותה אבל מחר בבוקר תשכים קום תהרוג את הבהמה שיש בחצר ותכין מאכל מזין מבשר לאורח כדי שתשוב אליו רוחו.

האורח התהפך על מיטתו כל הלילה מצער על הרמב"ם שהוא אמנם תלמיד חכם גדול אך מתנהג שלא בדרך היהדות הוא מצד אחד אוכל אצבעות אדם, ושותה יין נסך שנגע בו גוי, והכי חמור שאין הוא נוהג בהלכות שחיטה לשחוט כדת וכדין את בהמתו אלא הורג אותה.

בבוקר כשנפגש שוב החסיד העליון אם הרמב"ם כולו מלא צער רב ומנסה להחזיר את הרמב"ם למוטב כביכול. הרמב"ם הקדים לפניו ודיבר:

ידעתי כי נשלחת על ידי חכמי אשכנז לבדוק אותי. שאל כל מה שיש לך לשאול ואענה בעזרת השם.

שאל החסיד מדוע אוכל אתה אצבעות אדם?

חייך הרמב"ם והשיב אתם חכמי אשכנז אינכם מכירים את הצמח הצומח במצרים הנקרא "פולים" והוא צמח האדמה ואינו מהאדם הוא רק נראה כאצבעות וציפורנים.

אם כך המשיך החסיד מדוע שותה אתה יין נסך?

והשיב הרמב"ם "טייפה" הוא יהודי גמור וכי נעלם ממך כי היה "תנא" בתלמוד הירושלמי ששמו היה טייפה והוא תלמידו של רבי אבהו. (ירושלמי מסכת דמאי פרק ג' הלכה ד' (דף יד' עמוד א' רבי טייפה סמוקה בשם רבי אבהו כותים נאמנים על הפיקדון)

אז שאל ומה אם השחיטה לבהמה?

והשיב הרמב"ם גם כאן נתעלמה ממך הלכה מפורשת (רמב"ם היד החזקה הלכות מאכלות אסורות פרק ה' הלכה (יד) מצא בה עובר חי אע"פ שהוא בן תשעה חדשים גמורין ואפשר שיחיה אינו צריך שחיטה אלא שחיטת אמו מטהרתו ואם הפריס על גבי קרקע צריך שחיטה:) שאם שוחטו פרה ולאחר השחיטה נולד לה עגל הוא נפטר בשחיטת אמו ואינו זקוק לשחיטה נוספת עגל זה נקרא "שליל" ועגל זה הוא בריא מאד לחולים ונולד לי בחצרי עגל כזה לכן צוויתי רק להרוג הבהמה ואין צורך לשוחטה. 

שב החסיד העליון בשמחה לחכמי אשכנז והסכימו שהרמב"ם קדוש עליון.