מבוא לפרק

שני מיני אהבה באהבת השם ישנם, הראשונה היא אהבה הנקראת "אהבה בתענוגים" זהו אהבה של צדיקים ובמקביל זהו גם מתן שכרם של צדיקים שיושבים ומתענגים על זיו השכינה בגן עדן. אך לא כל אדם זוכה לכך כי זהו בבחינת "עבודת מתנה אתן את כהונתכם", והזר הקרב וגו', אך השנית היא אהבה שהנפש מתאווה ומשתוקקת לדבקה בו יתברך. והריחוק מהשם רע לה מאד, ואהבה זו היא מסותרת בלב כל איש ישראל ואנו מתפללים ומעטירים לפני הבורא יתברך שיוציא ממסגר אסיר ותתגלה אהבה זו בכל ישותנו.

אהבה בתענוגים

כתיב: (שיר השירים פרק ז' פסוק ז') מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים: הנה שני מיני אהבות הן, האחת אהבה בתענוגים, דהיינו שמתענג על השם עונג נפלא בשמחה רבה ועצומה שמחת הנפש וכלותה, בטעמה כי טוב השם ונעים, נעימות עריבות עד להפליא, מעין עולם הבא ממש שנהנין כו', ועל זה כתיב: (תהילים פרק צז' פסוק יב') שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהֹוָה וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ: ולא כל אדם זוכה לזה, וזו היא בחינת "כהנא ברעותא דלבא" שבזוהר הקדוש. ועל זה נאמר: (במדבר פרק יח' פסוק ז') וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה וגו' אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: וגו', כי אין דרך להשיגה על ידי יגיעת בשר, כמו היראה ששואלין עליה יגעת ביראה ואוי לבשר שלא נתייגע ביראה כמו שכתוב ב"ראשית חכמה" וכתיב ביראה: (משלי פרק ב' פסוק ד') אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וגו' וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: מלמד שצריכה יגיעה רבה ועצומה כמחפש אחר אוצרות. אבל אהבה רבה זו [אהבה בתענוגים] נופלת לאדם מאליה מלמעלה בלי שיכין ויכוון לה, אך ורק אחר שנתייגע ביראת הרוממות, והגיע לתכלית מה שיוכל להשיג ממנה לפי בחינת נשמתו, אזי ממילא באה האהבה בתענוגים מלמעלה לשכון ולהתייחד עם היראה כי דרכו של איש לחזר כו' כמו שכתוב בליקוטי אמרים (חלק א' בתניא פרק מג'). לגבי יראה זו נאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה כלומר כמו אוצר הטמון באדמה האדם החופר מתיגע ולא מתעיף עד שימצא את האוצר כך לגבי יראת שמים היא אוצרו על האדם להתיגע ולחפש במטמונים עד שימצאנה. ודרכו של איש לחזר.

אך לגבי האהבה בתענוגים לא כל אדם זוכה לכך אלא זהו מתנה מלמעלה הניתנת לאדם שמצא את אוצר היראת שמים לאחר שהתיגע רבות בכך

אהבה מסותרת

והשנית, היא אהבה ותאוה שהנפש מתאוה ואוהבת וחפיצה לדבקה בהשם לצרור בצרור החיים, וקרבת אלהים טוב לה מאד, ובו תחפוץ, ורע לה מאד להתרחק ממנו יתברך חס ושלום, להיות מחיצה של ברזל מהחיצונים מפסקת חס ושלום. ואהבה זו היא מוסתרת בלב כלל ישראל, אפילו ברשעים, וממנה באה להם החרטה, אך מפני שהיא מוסתרת ונעלמה בבחינת גלות בגוף, הרי הקליפה יכולה לשלוט עליה, וזהו רוח שטות המחטיא לאדם. ועל כן עבודת האדם לקונו היא, להתחזק ולהתגבר על הקליפה בכל מכל כל, דהיינו מתחלה לגרשה מהגוף לגמרי, ממחשבה דיבור ומעשה שבמוח ולשון ורמ"ח אברים, ואחר כך יוכל גם כן להוציא ממסגר אסיר בחוזק יד, דהיינו להיות חזק ואמיץ לבו בגבורים, להיות האהבה המסותרת נגלית בגילוי רב בכל כחות חלקי הנפש שבגוף. דהיינו, העיקר בשכל ובמחשבה שבמוח שהשכל יחשוב ויתבונן תמיד כפי שכלו והשכלתו בבורא יתברך, איך שהוא חיי החיים בכלל וחיי נשמתו בפרט, ועל כן יכסוף ויתאוה להיות דבוק בו וקרוב אליו כוסף טבעי, כבן הכוסף להיות תמיד אצל אביו, וכמו אש העולה למעלה תמיד בטבעה למקורה. וכל מה שיתמיד לחשוב בשכלו כוסף זה, ככה יתגבר ויתפשט כוסף זה גם בפיו ובכל אבריו לעסוק בתורה ומצות לדבקה בהם בהשם ממש, דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, ועל כוסף זה שבגילוי רב, כתיב: (תהילים פרק מב' פסוק ג') צָמְאָה נַפְשִׁי וגו' לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: כאדם הצמא למים ואין לו תענוג עדיין כלל, וגם על כוסף זה ואהבה זו המוסתרת בנו אנו מעתירים להשם להיות בעזרנו להוציאה ממסגר ושיהיה הלב מלא ממנה לבדה ולא תכנס צרתה בביתה, שהיא תאות עולם הזה, רק שתהיה היא עקרת הבית, למשול בצרתה ולגרשה החוצה ממחשבה דיבור ומעשה על כל פנים, הגם שלא יוכל לשלחה לגמרי מלבו, על כל פנים תהיה היא מוסתרת בבחינת גלות ועבדות לעקרת הבית גברתה להשתמש בה לדברים הכרחים לה לבד כאכילה ושתיה כדכתיב: (משלי פרק ג' פסוק ו') בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אהבה זו כיראה אינה מתנה מלמעלה אלא עבודת האדם כי ניתנו לנו כל נתוני הפתיחה הטובים להצליח בכך. אהבה זו מסותרת בלב כל איש ישראל בתולדתו ויש ביכולת ובכוח כל איש ישראל להוציאה ממסגר אסיר. למרות שהיא בגלות והמאסר כבד ניתן להצליח בכך, ועדיין נדרש שאנו נתפלל על כך.

סיכום הפרק

כתוב מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים שיש שני מיני אהבה באהבת השם. הראשונה היא שמתענג על השם מעין עולם הבא ולא כל אדם זוכה לזה.

השניה היא אהבה ותשוקה לבורא יתברך ולהיות קרוב אליו ולא חס ושלום רחוק מאיתו יתברך, ואהבה זו מסותרת בלב כל איש ישראל אפילו בלבם של רשעים כי ממנה באה להם החרטה על מעשיהם מפעם לפעם. אהבה זו מסותרת בלב כל איש ישראל ומפני היותה מסותרת מצאה לה הקליפה והרוח שטות הזדמנות להתלבש בגוף ולהעלים את האהבה הזו. ותפקידנו הוא לעורר את האהבה ולגרש את הקליפה ובכוחנו הוא אך זקוקים עדיין לתפילה להצלחה. וגם אם לא מצליחים לגרשה לגמרי מהגוף לפחות לכופף אותה ולהשתמש בה לדברים הכרחיים צורכי הגוף וקיומו כי כתוב בכל דרכך דעהו דרכך היינו הדרך שלך ולא הדרך האמיתית.

סיפור חסידי לפרק

פעם היו שני שותפים האחד חסיד של הבעל שם טוב והשני מתנגד לתורת החסידות. הם עשו שידוך ביניהם והחליטו להשיא את בנו של החסיד לבתו של המתנגד. ערכו תנאים ביניהם והתכוננו לקראת החופה והקידושין. כשעלה על הפרק השאלה את מי יכבדו בסידור קידושין החסיד רצה מאד שרבו הבעל שם טוב יערוך את החופה אך מרוב התרגשות הוא לא שם אלח ליבו כי בשטר התנאים שהוא חתום עליו הותנה שסבא של הכלה שהוא רב גדול ותלמיד חכם יערוך את החופה. דחה החסיד במחשבתו את הבעיה עד התקרב זמן החתונה, מפעם לפעם עלתה בליבו המחשבה אך מכיוון שלא תמיד הבעל שם טוב היה משתתף בחתונות חסידיו, הרי שתנאי זה הוא בסדר מבחינתו, ברם מה יעשה אם הבעל שם טוב כן יסכים לבוא לחופה הרי לא יעלה על הדעת שלא יכבד החסיד את רבו בסידור קידושין.

ואכן בהתקרב מועד החתונה נסע החסיד להזמין את הבעל שם טוב לחתונה והבעל שם טוב הודיע כי הוא יבוא בעזרת השם.!!!

החסיד חיפש עיצה מה לעשות והחליט להעמיד שמש שיחזיק את הכתובה ואת הנרות ואת היין ואת הכוס. ניגש אליו החסיד ואמר לו: אתה תכריז שמזמינים את הבעל שם טוב לערוך את החופה ומיד תן לו את הכוס והיין לערוך את החופה. וגם אם יכעסו עליך וירביצו לך אין דבר אני אשלם לך במתת יד הגונה ונדיבה. אני אומר לכולם שאתה אשם ואתה אין דבר תקבל תשלום על כך.

כמתוכנן השמש הגיש להבעל שם טוב את היין והכוס והבעל שם טוב ערך את החופה הכעס היה גדול על החסיד שלא עמד בתנאי שהותנה הוא מצידו האשים את השמש. אך משפחת הכלה טענו מנגד כי היתה כאן פגיעה בכבוד תורתו של הסבא ואם לא רוצים להשתתף בשמחת החתונה. החסיד שיכנע אותם מה לכם כי תענישו את החתן והכלה בגלל "חוצפתו" של השמש. לבסוף נתרצו כולם ונכנסו לאולם השמחה ורק הסבא לא מחל על ביזוי כבוד התורה שלו והחליט לשוב לביתו ללמוד תורה ולא להשתתף בשמחת החתונה.

באמצע הסעודה הודיע הבעל שם טוב כי יש ללכת לרצות את סב הכלה והוא הולך בכבודו ובעצמו לביתו כדי להשיבו לשמחת החתונה. וכל הקהל הצטרף אל הבעל שם טוב בלכת לבית הסבא.

הסבא היה נוהג לשבת עם גבו אל הדלת כדי לא להפריע עצמו מלימוד התורה וכשהבעל שם טוב נכנס לבית מיד הסבא השקיע עצמו בתוך הספר ועצם את אוזניו משמוע ומלהסתכל על הבעל שם טוב. הבעל שם טוב ראה שהוא לומד סוגיה בתלמוד ושאל את הסבא שאלה בסוגיה. הסבא לא השיבאמר לו הבעל שם טוב למה אינכם משיבים הרי בלימוד תורה אנו עוסקים ממילא אין כאן ביטול תורה ונתרצה הסבא והשיב תשובה. הבעל שם טוב אמר לו שהתשובה אינה נכונה וסתר את תשובת הסבא. התאמץ הסב ואמר תשובה נוספת וגם אותה סתר הבעל שם טוב. ניסה הסבא בשלישית ואף תשובה זו נסתרה על ידי הבעל שם טוב.

בתוך כך הגיע הדוואר מחלק הדואר והביא לסבא שלוש מעטפות. הבעל שם טוב הורה לדוואר להסתלק מיד מכאן ולהניח את המעטפות על השולחן כן ציווה הבעל שם טוב על כל הנוכחים בחדר לעזוב מיד את החדר וישארו רק הוא והסבא בלבד.

כשיצאו כולם אמר הבעל שם טוב לסבא ראה שבמעטפות אלו בכל מעטפה יש תשובה אחת ממה שענית לי על הקושיא שלי. הסב מיד פתח את המעטפות ואכן בכל מעטפה תשובה. המשיך הבעל שם טוב ואמר לסבא ראה נא לאן הולך לימוד התורה שלך הדוואר היה שליחו של הס"מ בעצמו וכל זה בגלל גוואה אין לימוד התורה שלך לשמה. הסבא הפך להיות חסיד של הבעל שם טוב שהדריך אותו בתורה וביראת שמים.