מבוא לפרק

כבר נתבאר בפרק כא על מעלת רוב המעשה ולא גודל המעשה כאן ממשיך רבנו לבאר נקודה זו ומדגיש שבוודאי אסור לפחות מהצדקה של שנים עברו אלא יש להוסיף יותר ויותר וכדלהלן:

לא לתת למגרעות בקודש

מודעת זאת מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת ברכות דף ו' עמוד ב') אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק "כל הרגיל לבא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקדוש ברוך הוא שואל עליו שנאמר: (ישעיה פרק נ' פסוק י') מִי בָכֶם יְרֵא יְהֹוָה וכו' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהֹוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו: וכן בכל המצות ובפרט מצות הצדקה ששקולה כנגד כל המצות הגם שהיא בלי נדר חס ושלום אף על פי כן כל החיל אשר נגע יראת השם בלבם לא יאתה לנפשם האלקית לתת מגרעות בקדש מאשר כבר הורגלו מדי שנה להפריש ממאודם להחיות רוח שפלים ונדכאים דלית להון מגרמיהון היא בחינת סוכת דוד הנופלת וכו' לקומם ולרומם וכו' למהוי אחד באחד וכו' והכל לפי רוב המעשה וכו' ולפי החשבון כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת בבא בתרא דף ט' עמוד ב') דכתיב וילבש צדקה כשריון לומר לך מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול אף צדקה "כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול וכו'" על דרך מאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (זוהר חלק ג' דף ה' עמוד ב') וזכו בני קרח לשבחא לה לכנסת ישראל, ושבחא דכנסת ישראל קא אמרי, ומאי הוא, דכתיב (תהילים פרק מח' פסוק (ב) גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ: אימתי אקרי קודשא בריך הוא גדול, בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמיה, הדא הוא דכתיב בעיר אלהינ"ו, הוא גדול, בעיר אלהינ"ו, עם עיר אלהינ"ו: הויה כשהוא בעיר אלהינו וכו'" היא בחינת ומקום החשבון כמו שכתוב: (שיר השירים פרק ז' פסוק ה') צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק: והמכוון כנודע כי באתערותא דלתתא המשכת חיים חן וחסד במעשה הצדקה ברצון הטוב וסבר פנים יפות אתערותא דלעילא יאר הויה פניו הוא הארת והמשכת חן וחסד ורצון עליון מחיי החיים אין סוף ברוך הוא אשר לגדולתו אין חקר והשגה כלל אל בחינת מלכותך מלכות כל עולמים עלמא דאתגליא המחיה כל הברואים שבכל ההיכלות עליונים ותחתונים שהן בבחינת מספר וחשבון כמו שכתוב: (דניאל פרק ז' פסוק י') "אלף אלפים ישמשוניה" הפסוק בשלמותו נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ: וזהו חשבון גדול שעל ידי רוב מעשה הצדקה שלום. כי פירוש שלום הוא דבר המחבר ומתווך שני קצוות הפכיים שהן קצה השמים לעילא בחינת ולגדולתו אין חקר וקצה השמים לתתא המתלבש בבריאה-יצירה-עשייה בחינת גבול ומספר כשם שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה על אדם הרגיל להתפלל יום יום בבית הכנסת ויום אחד לא בא אז הקדוש ברוך הוא שואל עליו כך בכל המצוות ובפרט בצדקה ששקולה כנגד כל המצוות אין לתת מגרעות בקודש ולגרוע ממעשה הצדקה. כי הכול לפי רוב המעשה ולא גודל המעשה וכידוע שפרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול. וגדול דווקא כמו גדול השם בעיר אלוקינו. ועוד שפועלת המשכה מלמעלה למטה בשפע ובברכה. ודי למבין:    

סיכום הפרק 

כל הרגיל לבוא לבית כנסת ויום אחד לא בא הקדוש ברוך הוא שואל עליו וכן בכל המצוות ובפרט במצוות צדקה ששקולה כנגד כל המצוות ולכן לא טוב לתת מגרעות בקודש בניתנת הצדקה ממה שהורגלו לתת בעבר כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ומעלת עד למעלה מעלה.

סיפור חסידי לפרק

בזמן מלחמה כשהיו הקוזאקים מול מחנה האויב ועמדו במצב שלא קרב זה אל זה כי בשעת המלחמה היו בהמתנה לאספקה נוספת ולאיסוף כוח לקרב הבא. בינתיים אחד מחיילי הקוזאקים היה רעב ובחר לצאת עם סוסו לעיר הסמוכה להיכנס לבית ולקחת אוכל משם.

הזדמן לו הבית הראשון ביתם של יהודים והוא נכנס פנימה וביקש אוכל מאחר והיום היה שבת אמרה לו בעלת הבית שייקח מה שלבו חפץ כי היא אינה מכינה אוכל בשבת. ושייקח מעצמו.

ריח החמין של שבת עלה באפו והוא ניגש לתנור שלף את הסיר ומיהר חזרה אל הגדוד לפני שירגישו בחסרונו. את החמין הוא הניח על גב הסוס. הסוס שבער לו מאד מקום הסיר החם על גבו החל לרוץ מהר מבלי יכולת לעצור אותו לתוך מחנה האויב ואף אחד לא הצליח להתגבר עליו בינתיים הקוזאק הכה במחנה האויב על ימין ועל שמואל וגרם למבוכה והרג רב במחנה האויב. לאט לאט התקרר גבו של הסוס והוא שב למחנה הקוזאקים עטור ניצחון על האויב. מפקד הבסיס נתן ציון לשבח לקוזאק זה על הצלחתו המרשימה למרות היותו אחד לזרוע הרס רב במחנה האויב.

חברו שנתקנה בו החליט אף הוא למחרת לנסות את כוחו אך נחל אכזבה קשה ובקושי הצליח להימלט בעור שיניו חזרה למחנה הקוזאקים. והוא עוד חטף נזיפה חמורה ממפקד הבסיס.

שאל הקוזאק המקנה את חברו כיצד אתה הצלחת ואני נכשלתי והשיב לו חברו שזה היה בזכות החמין על גב הסוס.

חסידים למדו מזה כמשל על עבודת השם שכשהיא נעשית בחיות ובחום חסידי היא מצליחה להתגבר על האויב אך בקרירות אי אפשר לנצח.