מבוא לפרק

כאן יתבאר מעלת דיבוק חברים ומעלת האהבה בין יהודים וממשיל זאת רבנו ללב ואברים שהשכינה היא כנסת ישראל נמשלה ללב ואילו יהודים בני ישראל נמשלים לאברי הגוף ואם יש קלקול בחיבור האברים דבר זה משפיע על זרימת הדם לאברים וכדלהלן: 

אתם נצבים היום כולכם

נודע בשערים מה שכתוב בתיקונים דשכינתא איהי מרעא בגלותא כבי'. פירוש על דרך משל כמו חולי הגוף המבדיל בין קדש וכו' שסיבת החולי והבריאות היא התפשטות והילוך החיות מהלב אל כל האברים המלובשת בדם הנפש היוצא מהלב אל כל האברים וסובב סובב הולך הרוח חיים והדם תוך תוך כל האברים והגידים המובלעים בהם וחוזר אל הלב ואם סיבוב והילוך הרוח חיים הלז הוא כהלכתו תמידי כסדרו המסודר לו מחיי החיים ברוך הוא אזי האדם בריא בתכלית כי כל האברים מקושרים יחד ומקבלים חיותם הראוי להם מהלב על ידי סיבוב הלז אך אם יש איזה קלקול באיזהו מקומן המונע ומעכב או ממעט סיבוב והילוך הדם עם הרוח חיים המלובש בו אזי נפסק או מתמעט הקשר הלז המקשר כל האברים אל הלב על ידי סיבוב הלז, ואזי נופל האדם למשכב וחולי השם ישמרנו. וככה ממש על דרך משל הנה כל נשמות ישראל נקראים בחינת אברי דשכינתא הנקראת בשם לב כמו שכתוב: (תהילים פרק עג' פסוק כו') כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם: וכמו שכתוב: (שמות פרק כה' פסוק ח') וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: פירוש כי לשון שכינה הוא שאור הויה שוכן בעולמות בריאה-יצירה-עשייה להחיותם והמשכת חיות זו היא על ידי התלבשות תחלה בנשמות ישראל לפי שכל הנבראים אין ערוך להם אל הבורא יתברך דכולא קמי כלא ממש חשיבין ואי אפשר להם לקבל חיות מאורו ושפעו יתברך להיות נבראים מאין ליש וחיים וקיימים. כי אם על ידי הנשמות שעלו במחשבה וקדמו לבריאת עולמות שעל ידי בחינת הדבור, כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (בראשית רבה פרשה ח' אות ז') רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר במי נמלך הקדוש ברוך הוא וכו' בנפשותן של צדיקים נמלך הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' פרק ד' פסוק (כג) הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם: המה מה למטה מה למעלה יצר השם אלהים את האדם עפר מן האדמה יושבי נטעים על שם (בראשית פרק ב' פסוק (ח) וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וגדרה על שם (ירמיה פרק ה פסוק (כב) הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ: עם המלך במלאכתו ישבו עם המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו נפשות של צדיקים שבהן נמלך הקדוש ברוך הוא וברא את העולם: כנודע במקום אחר. ונודע בשערים כי כל המשכת החיות וההשפעה מעליונים לתחתונים מהם הן כמו שכתוב בספר יצירה: (ספר יצירה פרק א' משנה ו') עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, "נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן" כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד מה אתה סופר:  ובכתבי המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה מכונה בשם "אור ישר" ו"אור חוזר" וכמו שכתוב: (יחזקאל פרק א' פסוק יד') וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק: אשר על כן על פי הדברים והאמת האלה אשר אי אפשר לבאר היטב במכתב נקראת "השכינה" בשם "לב" והנשמות בשם "אברים" להורות לנו כי כאשר כל הנשמות דבוקות ומקושרות יחד אזי סיבוב והילוך החיות וההשפעה סובב סובב ונעוץ סופן בתחלתן לקשר ולחבר כולן להויה אחד ולדבקה בו יתברך וכמו שכתוב: (דברים פרק כט' פסוקים ט'-י) (ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם "כולכם" דייקא, ו"לפני" דייקא, רָאשֵׁיכֶם כו' שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ כו' עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:

ובזה יובן מאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת יומא דף ט' עמוד ב') כי חורבן בית שני ונפילת ישראל בגלות והסתגלות השכינה וירידתה לאדום בבחינת גלות כביכול הכל היה בעון שנאת חנם ופירוד לבבות רחמנא ליצלן, מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שלשה דברים שהיו בו "עבודה זרה" ו"גלוי עריות" ו"שפיכות דמים" עבודה זרה דכתיב כי קצר המצע מהשתרע מאי קצר המצע מהשתרע אמר רבי יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד והמסכה צרה כהתכנס אמר רבי שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי אמר מאן דכתיב ביה כנס כנד מי הים נעשית לו מסכה צרה? "גלוי עריות" דכתיב ויאמר השם יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה יען כי גבהו בנות ציון שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות בקומה זקופה ומשקרות עינים דהוו מליין כוחלא עיניהן הלוך וטפוף תלכנה שהיו מהלכות עקב בצד גודל וברגליהן תעכסנה אמר רבי יצחק שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצר הרע כארס בכעוס. "שפיכות דמים" דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלים פה לפה. אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים ולכן נקראת חולה על דרך משל כמו שאומרים: (ברכת אבות שבתפילות עמידה) מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. סוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים.  לשון רבים הם כל האברים וכו': כל נשמות ישראל נקראים בחינת האברים של השכינה והשכינה עצמה נקראת לב כמו שכתוב צור לבבי. להורות לנו כי כאשר ישנו עיכוב בהעברת הדם ורוח חיים מהלב אל אחד האברים הגוף נחלה ונמצא בסכנת חיים כך כל אברי השכינה כולם צריכים להיות מאוחדים ודבוקים ומקושרים ללב ללא כל נתק בדרך הולכת הדם והרוח חיים. וזהו סיבת חורבן הבית בעוון שנאת חינם עד שיקויים בנו סמוך נופלים ורופא חולים במהרה בימינו אמן.

סיכום הפרק

נשמות ישראל נמשלו לאברי השכינה והשכינה עצמה היא הלב של כללות כנסת ישראל. כשם שהלב מוליך חיים ודם לכל האברים ואם חס ושלום אבר אחד יש בו איזה קילקול והוא לא מוליך את הדם ורוח חיים לכל האבריעם הנוספים הרי האדם חולה ונמצא בסכנה. כך כל נשמות ישראל צריכות להיות מאוחדות ומקושרות וביחד מתקשרות בשכינה לקבל השפעה וחיות ממנה.

לכן כתוב אתם נצבים כולכם היום. וזהו הסיבה לחורבן בית המקדש השני במהרה יבנה אמן.

סיפור חסידי לפרק

אחד מתלמידי הבעל שם טוב ביקש מרבו שילמד אותו דרך בעבודת השם כיצד להיות עוצם עיניו מראות ברע.

ושלחו הבעל שם טוב ליהודי שמתגורר באודסה.

החסיד נסע לאודסה ומצא את אותו יהודי פלוני איש פשוט במעשיו עובד כל היום כסבל בשוק ורק לקראת ערב היה שב לביתו.

החסיד חיכה כמה ימים וניסה לעקוב אחר מארחו לראות למה נשלח על ידי הבעל שם טוב לכאן ולא ראה כלום.

באחד הימים בשבתו בבית מארחו שם לב שיש חלון גבוה סמוך לתקרה מכוסה וילון. והחליט לקחת סולם ולתפס ולראות דרך החלון מה נעשה בחוץ.

לאחר מאמץ קשה שסחב את הסולם הצליח להגיע לחלון והסיט את הוילון ונבהל ממראה עיניו שחלון זה פונה לחצר השכנים והם עשו בחצר מעשים מכוערים ביותר.

כשהגיע בערב מארחו, פנה אליו החסיד ושאל איך אתה מסוגל לחיות בשכנות לאנשים המתנהגים בצורה מכוערת כל כך?

השיב לו מארחו: ראה נא אני גר בבית זה כעשרים שנה בשכנות לשכנים אלו. מעולם לא עלה בדעתי לחקור מה השכנים עושים. ואתה רק כמה ימים מתארח כאן וכבר לא התאפקת ללכת לראות במאמץ גדול מה השכנים עושים?