תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
החתונה הגדולה ותעלוליו של רבי שמואל מונקעס
הקראת כתבה
רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מברדיטשב מוֹשֵׁךְ דָּגִים בַּמִּטְפַּחַת
כְּפִי שֶׁחֲסִידִים מְסַפְּרִים, מְאֹרָעוֹת יָפִים וּמְעַנְיְנִים הָיוּ בַּחֲתֻנָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּעִירָם זלאבין בִּשְׁנַת תקס״ד, כַּאֲשֶׁר בִּתּוֹ שֶׁל אַדְמוֹ״ר הָאֶמְצָעִי נִשְּׂאָה לְנֶכְדּוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מברדיטשב.
הַחֻפָּה אֲמוּרָה הָיְתָה לְהִתְקַיֵּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּבָקְרוֹ יוֹם. וְהִנֵּה בָּאָה הָרַבָּנִית אֶל בַּעֲלָהּ, אַדְמוֹ׳׳ר הַזָּקֵן, בְּטַעֲנָה שֶׁהֲכָנַת הַסְּעוּדָה מֻטֶּלֶת עָלֶיהָ, אוּלָם אֵין דָּגִים! הִיא חָשְׁשָׁה מְאוֹד שֶׁאִם לֹא יִהְיוּ דָּגִים, הַמְּחֻתָּן, רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מברדיטשב, לֹא יִגַּע גַּם בִּשְׁאַר הַמַּאֲכָלִים. עָנָה לָהּ אַדְמוֹ״ר הַזָּקֵן: אִמְרִי לַמְּחֻתָּן שֶׁאֵינֶנִּי מִתְעָרֵב בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה.
כְּשֶׁשָּׁמַע רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אֶת הַשִּׂיחָה הַזֹּאת שָׁאַל: מַה, אֵין נָהָר בָּעִיר שֶׁלָּכֶם? עָנוּ לוֹ, שֶׁנְּהַר הַדְּנְיֶפֶּר עוֹבֵר בְּקִרְבַת מָקוֹם, מִיָּד צִוָּהּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לְהַזְמִין בַּעַל־עֲגָלָה שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ וְאֶת אַדְמוֹ״ר הַזָּקֵן לַנָּהָר. בְּהַגִּיעָם לַנָּהָר, הוֹצִיא רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִכִּיסוֹ מִטְפַּחַת, סוֹבֵב אוֹתָהּ בְּתוֹךְ מֵי הַנָּהָר פְּעָמִים מִסְפָּר, מִיָּד נִתְקַבְּצוּ לַמִּטְפַּחַת דָּגִים רַבִּים, לֹא נוֹתַר רַק לְקַבְּצָם וּלְמַלֵּא בָּהֶם דְּלָיִים רַבִּים…
מִי רַשַּׁאי לְאַחֵר בַּתְּפִלָּה?
בַּחֲתֻנָּה זוֹ הִשְׁתַּתֵּף כַּמּוּבָן תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן רַבֵּי שְׁמוּאֵל מונקעס הַיָּדוּעַ בְּפִקְּחוּתוֹ לְבַדֵּחַ אֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא חָשַׁשׁ לְהִתְבַּדֵּחַ גַּם בְּמַעֲמַד גְּאוֹנִים וּקְדוֹשִׁים. וְהִנֵּה בְּבֹקֶר יוֹם שִׁשִּׁי חָשַׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁאֵין לְהַנִּיחַ לַמְּחֻתָּנִים הַצַּדִּיקִים לְהִתְפַּלֵּל בַּאֲרִיכוּת כְּהֶרְגֵּלָם, שֶׁהֲרֵי זֶה עָלוּל לִהְיוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן הַחֻפָּה שֶׁדַּוְקָא בָּהּ יִצְטָרְכוּ לְקַצֵּר. וּמִמַּחְשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה הֶחְלִיט לְזָרֵז אֶת הַמְּחֻתָּנִים לְקַצֵּר בִּתְפִלָּתָם. הוּא נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל אַדְמוֹ״ר הַזָּקֵן, וּמַה הֻפְתַּע לִרְאוֹת שֶׁהָרַבִּי כְּבָר סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, וְלֹא הִסֵּס וְשָׁאַל בְּתִמָּהוֹן: מַה יֹּאמַר עָלֵינוּ הַמְּחֻתָּן הַנִּכְבָּד הַמַּאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה עַד חֲצוֹת הַיּוֹם? הוּא עָשׂוּי לַחְשֹׁב כִּי מִתְפַּלְּלִים אָנוּ כַּמִּתְנַגְּדִים, הַמְּדַיְּקִים בִּזְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁלֹּא לְאַחַר זְמַנָּהּ.
הֱשִׁיבוֹ אַדְמוֹ״ר הַזָּקֵן: מְחֻתָּנִי בָּטוּחַ שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּתוּחִים לְפָנָיו בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. אוּלָם אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, שֶׁמָּא אֶמְצָא אוֹתָם נְעוּלִים, לָכֵן אֲנִי מִתְפַּלֵּל בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל.
אַחַר כָּךְ פָּנָה רַבִּי שְׁמוּאֵל לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק מברדיטשב וְאָמַר לוֹ: הֲיָדַעְתְּ שֶׁמְּחֻתַּנְכֶם, נְשִׂיא הַדּוֹר הַמְּדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת עַל פִּי הַ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ", הִקְפִּיד שֶׁלֹּא לְאַחֵר אֶת זְמַן הַתְּפִלָּה.
הֱשִׁיבוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק: אֵינִי יָכוֹל לִנְהֹג כִּמְחֻתָּנִי הַקָּדוֹשׁ שֶׁמּוּכָן לַתְּפִלָּה עוֹד מֵאֶתְמוֹל, אֲנִי חַיָּב לְהַתְחִיל אֶת הַהֲכָנוֹת לַתְּפִלָּה כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.
לְרַבִּי שְׁמוּאֵל מונקעס אֵין שׁוּם טַעֲנָה
לְמָחֳרָת בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, יָעַץ רַבִּי שְׁמוּאֵל לַאֲחָדִים מִבֵּין הַחֲסִידִים, שֶׁלֹּא לְהַמְתִּין לִתְפִלַּת הַמְּחֻתָּנִים, שֶׁעֲשׂוּיָה לְהִמָּשֵׁךְ כָּל הַיּוֹם, וְהִצִּיעַ לָהֶם לְהַשְׁכִּים קוּם וּלְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְוַעֵד בְּשִׂמְחָה אַחַר הַתְּפִלָּה כָּל הַיּוֹם.
הַחֲסִידִים שֶׁהֶעֱרִיכוּ אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל מונקעס קִבְּלוּ אֶת עֲצָתוֹ, הִתְפַּלְּלוּ וּמִיָּד לְאַחַר סִיּוּם הַתְּפִלָּה נִגְּשׁוּ לַעֲרֹךְ קִדּוּשָׁא רַבָּא מוּל שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים מְלֵאִים כָּל טוּב. בִּהְיוֹתָם שְׂמֵחִים וּמְרֻצִּים מִכָּל הַמַּעֲדַנִּים שֶׁטָּעֲמוּ חָשְׁקָה נַפְשָׁם בְּעוֹד מַעֲדָן לַקִּנּוּחַ. וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאַפָּם רֵיחַ הַפַּשְׁטִידָה (קוג״ל) הַמְּיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ שֶׁבַּתַּנּוּר, אוֹתָהּ הֵכִינָה הָרַבָּנִית בְּעַצְמָהּ בְּאֹפֶן מְיֻחָד עֲבוּר הַמְּחֻתָּנִים הַנִּכְבָּדִים, וּבִרְשׁוּתוֹ וּבַעֲצָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל מונקעס הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ מִן הַתַּנּוּר וּפִנְּקוּ אֶת עַצְמָם בַּאֲכִילָתָהּ.
וְהִנֵּה לְאַחַר הַתְּפִלָּה וְהַקִּדּוּשׁ שֶׁל הַמְּחֻתָּנִים, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַגִּישׁ אֶת הַפַּשְׁטִידָה לַמְּחֻתָּנִים, נִגְּשָׁה הָרַבָּנִית אֶל הַתַּנּוּר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַפַּשְׁטִידָה עֲבוּר הַמְּחֻתָּנִים, וּלְתַדְהֵמָתָהּ רָאֲתָה שֶׁלֹּא נוֹתַר פֵּרוּר מִן הַפַּשְׁטִידָה הַמְּפֹאֶרֶת שֶׁהֵכִינָה. הָרַבָּנִית נִבְהֲלָה וּפָרְצָה בִּזְעָקָה נוֹרָאָה. הִיא הֵבִינָה שֶׁיָּדוֹ שֶׁל רַבִּי מונקעס בַּמַּעַל. וּמִיָּד פָּנְתָה לְבַעֲלָהּ אַדְמוֹ״ר הַזָּקֵן בִּתְלוּנָה קָשָׁה עַל רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁלְּתַעֲלוּלָיו אֵין שׁוּם גְּבוּל, עַד שֶׁהֵעֵז לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה נוֹרָא כָּזֶה.
אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן קָרָא לְרַבִּי שְׁמוּאֵל מונקעס לַעֲמֹד לְפָנָיו.
רַבִּי שְׁמוּאֵל נֶעֱמַד לְפָנָיו בְּאֵימָה וְיִרְאָה.
עַכְשָׁו, אָמַר אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן, הָבָה נִשְׁמַע אֶת טַעֲנוֹתֵיכֶם.
פָּתְחָה הָרַבָּנִית וְאָמְרָה: עָבַדְתִּי וְיָגַעְתִּי לְהָכִין פַּשְׁטִידָה מֻבְחֶרֶת זֹאת רַק עֲבוּר הָרַבָּנִים. וְהִנֵּה בָּא זֶה וְלָקַח אֶת זֶה לְעַצְמוֹ.
וּמַהִי טַעֲנָתְךָ: שָׁאַל אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן?
הֵשִׁיב רַבִּי שְׁמוּאֵל מונקעס: לִי אֵין שׁוּם טַעֲנָה. הַפַּשְׁטִידָה הָיְתָה טוֹבָה וּטְעִימָה.
פרסום תגובה חדשה