המהר”ל מפראג והגולם

הקראת כתבה
יום ראשון כ״א טבת ה׳תשע״ה
המהר”ל הָיָה גָּאוֹן עָצוּם בַּתּוֹרָה, צַדִּיק גָּדוֹל, וּבַעַל בְּקִיאוּת עֲמֻקָּה בְּסִפְרֵי קַבָּלָה שׁוֹנִים, וּבִכְלָלָם ‘סֵפֶר יְצִירָה’. כָּךְ יָדַע המהר”ל אֶת סוֹדוֹת הַשִּׁמּוּשׁ בְּ”שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים” וּבְעֶזְרָתָם הִצְלִיחַ לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת וַעֲלִילוֹת שֶׁטָּפְלוּ גּוֹיִים צְמֵאֵי-דָּם עַל הַיְּהוּדִים. כָּךְ גַּם יָצַר אֶת הַגֹּלֶם.
מאת אילה ברוך
המהר"ל מפראג והגולם

 

 

סִפּוּר הַגֹּלֶם מִפְּרָג הִתְרַחֵשׁ לִפְנֵי כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלְּהַכּוֹת בְּתַדְהֵמָה כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ. 

 

גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל המהר”ל מִפְּרָג

בַּיָּמִים הָהֵם חַי בִּפְּרָג הָרַב הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה לֵיבּ לְוַאי, שֶׁכֻּנָּה המהר”ל מִפְּרָג. המהר”ל הָיָה גָּאוֹן עָצוּם בַּתּוֹרָה, צַדִּיק גָּדוֹל, וּבַעַל בְּקִיאוּת עֲמֻקָּה בְּסִפְרֵי קַבָּלָה שׁוֹנִים, וּבִכְלָלָם ‘סֵפֶר יְצִירָה’. כָּךְ יָדַע המהר”ל אֶת סוֹדוֹת הַשִּׁמּוּשׁ בְּ”שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים” וּבְעֶזְרָתָם הִצְלִיחַ לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת וַעֲלִילוֹת שֶׁטָּפְלוּ גּוֹיִים צְמֵאֵי-דָּם עַל הַיְּהוּדִים. נוֹסַף עַל כָּל אֵלֶּה הָיָה המהר”ל מְלֻמָּד גָּדוֹל בַּמַּדָּעִים הַכְּלָלִיִּים, וְהַנּוֹצְרִים שֶׁאָהֲבוּ וְהֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ עַל כָּךְ, הָיוּ מַזְמִינִים אוֹתוֹ מִדֵּי פַּעַם לְשִׂיחוֹת וּלְוִכּוּחִים, שֶׁגַּם אוֹתָם נִצֵּל המהר”ל לַהֲגָנָה עַל אֶחָיו הַיְּהוּדִים. 

 

כְּבָר מֵרֶגַע הִוָּלְדוֹ הִצִּיל המהר”ל מִפְּרָג אֶת בְּנֵי קְהִלָּתוֹ

כְּבָר מֵרֶגַע הִוָּלְדוֹ סִיֵּעַ המהר”ל לִיהוּדִי קְהִלָּתוֹ. הָיָה זֶה בְּלֵיל הַסֵּדֶר, שֶׁאָז בְּמַהֲלַךְ הַ’סֵדֶר’ פָּתְחוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה אֶת הַדֶּלֶת לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. בְּדִיּוּק בְּאוֹתָם רְגָעִים נִתְקְפָה אִמּוֹ שֶׁל המהר”ל בְּצִירֵי-לֵידָה כְּבֵדִים וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְהָאוֹרְחִים נֶחְלְצוּ לְהַזְעִיק עֲבוּרָהּ אֶת הַמְּיַלֶּדֶת. תּוֹךְ שֶׁהֵם רָצִים הַחוּצָה, הִבְחִינוּ בָּאָדָם גְּדַל-גּוּף, שֶׁעַל גַּבּוֹ שַׂק גָּדוֹל, הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֶל בֵּיתָם. בְּדִיעֲבַד הִתְבָּרֵר שֶׁהָיָה זֶה אִכָּר נוֹצְרִי שֶׁשָּׂכְרוּ הַכְּמָרִים, לְהַשְׁלִיךְ גּוּפַת יֶלֶד נוֹצְרִי אֶל מַרְתֵּף הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר-מִכֵּן יוּכְלוּ לְהַאֲשִׁים אֶת הַמִּשְׁפָּחָה בַּהֲרִיגַת הַיֶּלֶד, וּמִזֶּה לִיצֹר עֲלִילַת-דָּם. הָאִכָּר, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁאֲנָשִׁים רָצִים לִקְרָאתוֹ מִתּוֹךְ הַבַּיִת, נִבְהַל וְנָס מִן הַמָּקוֹם. וְאוּלָם, שׁוֹמְרֵי הָעִיר הִבְחִינוּ בּוֹ וּבְחָשְׁבָם שֶׁהוּא גַּנָּב, רָדְפוּ אַחֲרָיו וְתָפְסוּ אוֹתוֹ.  בִּמְבוּכָתוֹ הָרַבָּה, הוֹדָה הָאִכָּר כִּי מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֹאת עָמְדָה מְזִמָּה שֶׁל הַכְּמָרִים לִטְפֹּל עַל הַיְּהוּדִים עֲלִילַת-דָּם.

 

המהרל מִפְּרָג יוֹצֵר גֹּלֶם לְהָגֵן עַל יְהוּדִי עִירוֹ מִפְּנֵי הַכְּמָרִים

בְּהִתְבַּגְּרוֹ, נִבְחַר המהר”ל לְרַב הָעִיר פְּרָג, וּבְתַפְקִיד זֶה הִשְׁתַּדֵּל לְהָגֵן עַל יְהוּדִי הָעִיר מִפְּנֵי הַכְּמָרִים שֶׁהֵצִיקוּ לָהֶם הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב. מִשֶּׁהִתְחַזְּקוּ הַצָּרוֹת וְהָעִנּוּיִים,  מִן הַשָּׁמַיִם נִגְלוּ אֶל המהר”ל בַּחֲלוֹם, וְהִדְרִיכוּ אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת אוֹתִיּוֹת הָאָלֶ”ף-בֵּית, כֵּיצַד לְהִלָּחֵם בְּשׂוֹנְאֵי-יִשְׂרָאֵל אֵלָה. הַגִּלּוּי הָיָה בְּאֹפֶן שֶׁכָּל אוֹת שִׁמְּשָׁה רֹאשׁ שֶׁל מִלָּה, לְמָשָׁל: אַ-תָּה, בְּ-רָא, גֹּ-לֶם וְכוּלֵּיהּ עַד הָאוֹת תָּ”ו. בַּבֹּקֶר שֶׁלְּמָחֳרָת זִמֵּן אֵלָיו המהר”ל אֶת חֲתָנוֹ וְתַלְמִיד וָתִיק שֶׁלּוֹ, וּבִשֵּׂר לָהֶם שֶׁשְּׁלָשְׁתָּם יִהְיוּ בֵּית דִּין צֶדֶק וְיִצְּרוּ גֹּלֶם מֵחֵמָר שֶׁיַּעֲזֹר בַּהֲגָנָה עַל הַיְּהוּדִים. הַשְּׁלוֹשָׁה טָבְלוּ בְּמִקְוֶה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּלְאַחַר מִכֵּן נָטְלוּ עִמָּם בְּגָדִים וְיָצְאוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת. בְּהַגִּיעָם אֶל שְׂפַת הַנָּהָר, מֶרְחַק נִכָּר מֵהָעִיר, לָקְחוּ חֵמָר וְיָצְרוּ מִמֶּנּוּ אָדָם בְּגֹבַהּ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת. בְּתֹם מְלֶאכֶת הַיְּצִירָה, שָׁכַב הַגֹּלֶם עַל גַּבּוֹ וּפָנָיו וְיָדָיו אֶל הַשָּׁמַיִם. המהר”ל הִנְחָה אָז אֶת חֲתָנוֹ שֶׁהָיָה כֹּהֵן, לְהַקִּיף אֶת הַגֹּלֶם שֶׁבַע פְּעָמִים וּלְכַוֵּן כַּוָּנוֹת כְּפִי שֶׁיֹּאמַר לוֹ. אוֹתוֹ דָּבָר עָשָׂה הַתַּלְמִיד, שֶׁהָיָה לֵוִי. לְאַחֲרֵיהֶם הִקִּיף המהר”ל אֶת הַגֹּלֶם שֶׁבַע פְּעָמִים וּלְסִיּוּם הִנִּיחַ בְּתוֹךְ פִּיו קְלָף שֶׁעָלָיו הָיָה כָּתוּב “הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ”. לְבַסּוֹף, חָזְרוּ המהר”ל, הַכֹּהֵן וְהַלֵּוִי שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים עַל הַפָּסוּק “וְיִפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה”. 

 

מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן פָּקַח הַגֹּלֶם אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט בָּעוֹמְדִים לְפָנָיו. מִיָּד צִוָּה עָלָיו המהר”ל לִלְבֹּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשַּׁמָּשׁ שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּם עֲבוּרוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁהוּא נוֹצַר לְמַטָּרָה אַחַת: לְמַלֵּא שְׁלִיחֻיּוֹת אֱלֹקִיּוֹת לְהַצָּלַת הַיְּהוּדִים מֵעֲלִילוֹת דָּם. הוּא הִזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁעָלָיו לְבַצֵּעַ כָּל מְשִׂימָה שהמהר”ל יָטִיל עָלָיו, לָשֶׁבֶת תָּמִיד בַּחֲדַר בֵּית הַדִּין וְלִהְיוֹת לוֹ לְשַׁמָּשׁ-עוֹזֵר.

 

לְאַחַר כָּל זֹאת שָׁבוּ המהר”ל, חֲתָנוֹ וְתַלְמִידוֹ אֶל הָעֲיָרָה וְהַגֹּלֶם, שֶׁכִּנּוּהוּ יוסל, מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם. מַרְאֵהוּ הָיָה שֶׁל אָדָם רָגִיל, אַךְ הוּא הָיָה אִלֵּם – כּוֹחַ דִּבּוּר לֹא נִתַּן לוֹ וְגַם לֹא שֵׂכֶל מִשֶּׁל עַצְמוֹ. כַּאֲשֶׁר פָּנָה אֵלָיו מִישֶׁהוּ הָיָה יוסל לוֹטֵשׁ אֵלָיו אֶת עֵינָיו, אַךְ לֹא עוֹשֶׂה דָּבָר, שֶׁכֵּן רַק לְצִוּוּיוֹ שֶׁל המהר”ל הָיָה נִשְׁמָע.

 

גַּם דְּבָרִים מְשַׁעַשְׁעִים בִּצֵּעַ יוסל הַגֹּלֶם

לְעִתִּים קָרוּ גַּם דְּבָרִים מְשַׁעַשְׁעִים עִם יוסל הַגֹּלֶם. פַּעַם, לְמָשָׁל, לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח עָזַר לָרַבָּנִית לְהָבִיא מַיִם מֵהַבְּאֵר כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית שֶׁבֶּחָצֵר. הוּא עָמַס עַל כְּתֵפָיו דְּלָיִים מְלֵאֵי-מַיִם, הָלַךְ וְחָזַר, הָלַךְ וְחָזַר וּמִלֵּא אֶת הֶחָבִית עַד לִבְלִי דַּי. בִּהְיוֹתוֹ גֹּלֶם הוּא לֹא הֵבִין שֶׁעָלָיו לְהַפְסִיק בְּרֶגַע שֶׁהֶחָבִית נִתְמַלְּאָה. הָרַבָּנִית שֶׁרָאֲתָה זֹאת, רָצָה אֶל המהר”ל בְּבֶהָלָה: “יוסל מֵצִיף אֶת הַבַּיִת!” מִיָּד נִזְדַּעֵק המהר”ל וְצִוָּה עַל הַגֹּלֶם: “יוֹסֵף, מַסְפִּיק מַיִם”. רַק בְּהוֹרָאָה זוֹ פָּסַק הַגֹּלֶם מִמַּעֲשֵׂהוּ וְשָׁב אֶל פִּנָּתוֹ…

 

בְּעִקָּר פָּעַל הַגֹּלֶם בְּצִוּוּיוֹ שֶׁל המהר”ל נֶגֶד עֲלִילוֹת הַדָּם לִפְנֵי פֶּסַח

עֲלִילוֹת הַדָּם נֶגֶד הַיְּהוּדִים הָיוּ מִתְרַבּוֹת בִּמְיֻחָד בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח. בִּתְקוּפָה זוֹ הָיָה המהר”ל שׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְשׁוֹטֵט בַּלֵּילוֹת בְּסִמְטְאוֹת הַגֶּטוֹ הַיְּהוּדִי וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל הַמִּתְרַחֵשׁ. יוסל הָיָה חָזָק מְאוֹד וְלֹא הָיָה מִי שֶׁהִצְלִיחַ לְהִמָּלֵט מִלְּפִיתַת יָדָיו הַנְּחוּשׁוֹת כְּבַרְזֶל. כַּאֲשֶׁר הָיָה נִתְקָל, לְמָשָׁל, בָּאָדָם עִם צְרוֹר בְּיָדוֹ, הָיָה תּוֹפֵס אוֹתוֹ, קוֹשֵׁר אוֹתוֹ וּמוֹסְרוֹ לִידֵי הַמִּשְׁטָרָה. אַחַר כָּךְ הָיָה מִסְתַּלֵּק בִּמְהִירוּת וְחוֹזֵר אֶת בֵּית המהר”ל. כָּךְ עָשָׂה פְּעָמִים רַבּוֹת וְכָךְ הֵבִיא לִיהוּדִי פְּרָג שֶׁקֶט, שַׁלְוָה וּמְנוּחָה לְאַחַר שָׁנִים שֶׁל רְדִיפוֹת-שָׁוְא צַעַר וּמַכְאוֹב מִדַּי שׂוֹנְאֵיהֶם.

 

פרסום תגובה חדשה

test email