שְׁאֵלַת מֹשֶׁה: לָמָה הֲרֵעֹתָה?… וּתְשׁוּבַת הַשֵּׁם

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת מְסַיֶּמֶת בִּשְׁאֵלָתוֹ הָרוֹעֶמֶת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ:

"לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?"…

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָאָדָם הַנִּבְחָר, שֶׁמִּשֶּׁנּוֹלַד נֶאֱמַר עָלָיו: וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא!

מֹשֶׁה שֶׁבָּא לִגְאֹל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם – גְּאֻלָּה שֶׁכֻּלָּהּ טוֹב!

הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלּוֹ רַק טוֹב וָחֶסֶד

וְחָפֵץ לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל.

אָז אֵיךְ עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁמִּכָּל הַטּוֹב הַזֶּה יוֹצֵא רָע?…

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לְמֹשֶׁה:

אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עָבְרוּ נִסְיוֹנוֹת רַבִּים,

וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁאֲלוּ: לָמָּה?… בֶּאֱמֶת חֲבָל עֲלֵיהֶם!

אֵין לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹת הַשֵּׁם

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת אֲפִלּוּ בִּגְנוּת בְּהֵמָה,

בְּוַדַּאי לֹא רָצְתָה לְדַבֵּר בִּגְנוּת מֹשֶׁה בְּחִיר הַנִּבְרָאִים,

וְכַנִּרְאֶה רָצְתָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַהַנְהָגָה הָרְצוּיָה לִפְנֵי הַשֵּׁם,

הִיא לִבְחֹר בְּדֶרֶךְ הָאָבוֹת, וְלֹא לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹת הַשֵּׁם וּלְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיוֹת.

אִם כִּי יְחִידֵי סְגֻלָּה כְּמֹשֶׁה אוּלַי יְכוֹלִים לִנְהֹג כָּךְ.

הָאָבוֹת עִנְיָנָם מִדּוֹת מֹשֶׁה בְּחִינַת חָכְמָה

הָאָבוֹת עִנְיָנָם מִדּוֹת: חֶסֶד, גְּבוּרָה וְתִפְאֶרֶת.

אַבְרָהָם אָבִינוּ עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּקַו הַחֶסֶד וְהָאַהֲבָה.

הוּא אָהַב אֶת הַשֵּׁם, וְלָכֵן נִקְרָא: "אַבְרָהָם אֹהֲבִי",

וְגַם עִם אֲנָשִׁים נָהַג בְּחֶסֶד בֵּין בְּגַשְׁמִיּוּת בֵּין בְּרוּחָנִיּוּת.

יִצְחָק אָבִינוּ עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּקַו הַגְּבוּרָה וְהַיִּרְאָה, כַּכָּתוּב: "וּפַחַד יִצְחָק",

וְלָכֵן לֹא יָכֹל לִסְבֹּל רַע אֲפִלּוּ בְּדַקּוּת;

וּמִפְּאַת רְגִישׁוּתוֹ לַעֲשַׁן עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נְשֵׁי עֵשָׂו כָּהוּ עֵינָיו.

יַעֲקֹב אָבִינוּ עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּקַו הַתִּפְאֶרֶת וְהָרַחֲמִים, הַכְּלוּלָה מֵחֶסֶד וּגְבוּרָה,

לָכֵן כָּל עִנְיָנָיו הָיוּ בִּשְׁלֵמוּת – ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם״,

וּמִטָּתוֹ הָיְתָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל בָּנָיו הָיוּ צַדִּיקִים.

בְּעוֹד עִקַּר עִנְיָנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא חָכְמָה שֶׁעִנְיָנָהּ בִּטּוּל,

וְלָכֵן אָמַר: "וְנַחְנוּ מָה".

לָכֵן דַּוְקָא מֹשֶׁה זָכָה לָתֵת לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא חָכְמָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם.

וְלָכֵן נִקְרְאָה עַל שְׁמוֹ: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי".

אִם כֵּן, מִכֵּיוָן שֶׁעִנְיָנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא חָכְמָה וְשֵׂכֶל,

וְטֶבַע הַשֵּׂכֶל לִרְצוֹת לְהָבִין כָּל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ,

לָכֵן שָׁאַל מֹשֶׁה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה?"

וּכְמוֹ שֶׁרָצָה לָדַעַת אֶת סוֹד הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ.

וּבִזְכוּת שְׁאֵלָה זוֹ זָכָה לֶאֱמוּנָה פְּנִימִית וַעֲמֻקָּה יוֹתֵר, בְּאֹפֶן שֶׁל "וָאֵרָא",

וְאַף זָכָה לְהַשְׁפִּיעַ אֱמוּנָה כָּזוֹ גַּם בְּעַם יִשְׂרָאֵל  – "וּרְעֵה אֱמוּנָה";

כִּי אַף שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים בִּהְיוֹתָם בְּנֵי הָאָבוֹת,

זָכוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה לֶאֱמוּנָה פְּנִימִית יוֹתֵר,

וּבִזְכוּת זֶה נִגְאֲלוּ.

הַהוֹרָאָה מִסִּפּוּר זֶה

כְּמוֹ כָּל סִפּוּר בַּתּוֹרָה גַּם בְּסִפּוּר זֶה יֵשׁ הוֹרָאָה לְכֻלָּנוּ.

אָמְנָם יֵשׁ לִלְמֹד מִן הָאָבוֹת שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹת הַשֵּׁם,

וְלִהְיוֹת חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם,

שֶׁהוּא צַדִּיק בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

וְגַם כַּאֲשֶׁר הַמַּצָּב קָשֶׁה מִנְּשֹׂא וְאַף אִם אֵינוֹ בָּרוּר עַל פִּי שֵׂכֶל כְּלָל,

יֵשׁ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם וְלִבְטֹחַ בּוֹ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

אוּלָם יֵשׁ גַּם מָקוֹם לְטַעֲנַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן,

שֶׁהוֹרִישׁ לָנוּ אֶת הָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם:

"לָמָה הֲרֵעֹתָה?"

וּבִפְרָט בִּזְמַן עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, כַּאֲשֶׁר הַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶת הָאָרֶץ.

וְאַף שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים וּבְטוּחִים שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה,

מֻתָּר לָנוּ לִצְעֹק בְּעָצְמָה: לָמָה הֲרֵעֹתָה?… עַד מָתַי?… רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ!

כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּנִימִית,

וּכְדֵי לִזְכּוֹת בְּתַכְלִית הַגִּלּוּי שֶׁל "וָאֵרָא" בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.