‏מה עושה אדם כאשר זבוב מציק לו?

מעשה באדם שזבוב חג מסביבו ‏והציק לו מאד, לקח האיש מקל וניסה להכות את הזבוב הטורדני על מנת לחסלו, אולם בכל פעם שהיכה בזבוב היכה גם בגופו, ואילו הזבוב תמיד הצליח להתחמק ממנו. אחרי מאבק מיגע, סוף סוף הרג את הזבוב, אולם עם זאת הוא עצמו נפל מותש על הרצפה.

מצחיק וטפשי? כן. אולם האין אנו מתנהגים כך ביחסנו עם הזולת?

גם אנו מתנהגים כך

חבל שאין אנו רואים את עצמנו כאשר אנו מתנהגים כך ביחסנו עם בני אדם בכלל ועם בן/בת בזוג בפרט. לא אחת אנחנו רבים, מתווכחים, יורים חיצים מורעלים אחד לליבו של חברו, כאילו החבר או בן הזוג הוא האויב הגדול ביותר שלנו. במקום לדבר בדרכי נועם ובדרכי שלום, להבין את הזולת ולנסות לעזור לו. אנו מנפחים את הבעיה שהיא המקור לריב ולויכוח, מתווכחים עם אדם שלפעמים הוא מאוד יקר לנו, ולפעמים משפילים אותו, ובסופו של דבר פוגעים בעיקר בעצמנו.

כל ישראל הם אחים ובני זוג הם נשמה אחת

כל ישראל הם אחים, ובני זוג הם יחידה אחת ונשמה אחת, כפי שמלמד אותנו אדמו"ר הזקן בספר התניא. ועוד עיקרון גדול וחשוב ביחסי אנוש ובזוגיות מלמד אותנו אדמו"ר הזקן בספר התניא בפרק ל"ב, הפרק על אהבת ישראל, לב התניא! להגביר את הנפש על הגוף שאז שמחתו תהיה רק שמחת הנפש לבדה ובזה יגיע לקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" בדרך הישרה והקלה. אם כן, אדם המורכב מגוף ונשמה ינסה להניח את גופו ונפשו כעל גבי מאזנים ויבין כאשר כף אחת עולה מיד השניה יורדת. ברגע שאנו נותנים לגוף שלנו משקל עודף, יותר ממה שמגיע לו, אנו שקועים עד צוואר ב"אגו" שלנו הכולל רצונות, הרגלים לא טובים, תאוות וכד', ואז הפער ביני לבין הזולת הולך וגדל, ואל נשכח שגם הזולת מורכב מגוף אחר וגם לו יש רצונות שהרבה פעמים מנוגדים לרצונות שלי. אם לא נבין את הזולת מיד יתחיל ויכוח ומאבק שיכול להביא לפירוד. בתחילה זה בעניינים פעוטים ובמשך הזמן הפער גדל והריב נעשה על עניינים חשובים יותר.

ואל נשכח שמצות אהבת ישראל מתחילה בבית ובפרט עם בן/בת הזוג וממנה ניזונה אהבת הזולת בכלל. אז הבה נעמוד בניסיון ונזכור שהזולת אתו אנו באים במגע ובפרט בן/בת הזוג אינו אויב, וככל שנבין אותו יותר ונעזור לו יותר ונסביר לו את עמדתנו בדרכי נועם ודרכי שלום ייטב לו וייטב לנו, ושלום על ישראל.