מדוע נבחר ט"ו בשבט לראש השנה לאילנות?

הקראת כתבה
יום שלישי י״ד שבט ה׳תשע״ה
בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, עלינו להתבונן בעובדה שהאדם עץ השדה. כל מה שיש בעץ השדה יש באדם. וכפי שלימד אותנו הבעל שם טוב עלינו ללמוד מעץ השדה כיצד עלינו לצמוח. ללמוד בעצמנו קל וחומר מהנהגת האילן.
טבע

 

 

מדוע נבחר ט"ו בשבט לראש השנה לאילנות?

מדוע נבחר ט"ו בשבט לראש השנה לאילנות, הרי בט"ו בשבט רק עולה השרף באילנות ועדיין אין רואים את הפרי. לפרי עצמו יקח עוד זמן להתבשל די צורכו בשלימות, ומבחינתנו אין שום תוכנית ושום יכולת לזרז גדילתו של העץ, שהרי גם איננו מעוניינים שהפרי יגיע לבישולו קודם זמנו כשאינו ראוי לאכילה.

ובכל זאת סוד גדול טמון ברעיון של בחירת ט"ו בשבט כראש השנה לאילן, כדי שנתבונן ונדע את גודל החשיבות והעילוי והשלימות שיש בפרי בכח טרם התבשל.

אדם הזורע גרעין באדמה יכול לחשוב. הרי אני בוחר גרעין טוב! ואינני מסתפק בגרעין אחד אלא בכמה גרעינים, כי רק מקצת הגרעינים נקלטים באדמה. ואני מסקל את השדה מכל הפסולת ומדשן אותה, ושומר עליה מחיות ומעופות השמים פן יאכלו את הגרעינים ויזיקו לשיבולים ולאילן, כפי שלמדתי בתורה במסכת זרעים. ומה נותן לי את הכח לעשות את כל העבודה המייגעת הזאת טרם ראיתי את הפירות?…

האמונה והביטחון בה' שאקצור את הפירות בשמחה, כי מיד כאשר השרף מתחיל לעלות באילנות, אני יודע מה נותנים לו בכח.

לכן מביאים לפניי בט"ו בשבט את הפירות כדי להיווכח מה בכח האילנות להוציא, ואני מברך עליהם ברכה ומשבח את בורא עולם ומנהיגו, שנתן לו דבר כה טוב שראוי לברך עליו ברכה ועל כל פרי ברכה לפי עניינו של הפרי, ובמיוחד בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

 

 

ההוראה מט"ו בשבט לשאר העניינים

האדם עץ השדה. כל מה שיש בעץ השדה יש באדם וכפי שלימד אותנו הבעל שם טוב עלינו ללמוד מעץ השדה כיצד עלינו לצמוח. ללמוד בעצמנו קל וחומר מהנהגת האילן.

כאשר אנו אוכלים בט"ו בשבט פרי שתחילת גדילתו מלפני שנתיים או שלוש שנים (אתרוג) או שבעים שנה (תמר) אנו יודעים שמישהו יגע כדי שנזכה בפירות אלה. מי שנטע עצים אלה יגע בכל כוחו במרץ רב כדי להוציא מן הכח אל הפועל את מה שהיה בגרעינים מתוך ידיעה שאת הפירות יראה רק בעתיד הרחוק. ואם מדובר בנטיעת עץ התמר, הרי הסיכוי שיראה את הפירות הוא רק לאחר שבעים שנה, וכמעשה חוני המעגל שאמר שלא הוא יזכה לראותם אלא יהודי אחר יזכה בהם, באומרו "כשם שנטעו אבותי לי כך אני נוטע לבניי". שזהו טבע הבריאה בעולם הזה הגשמי.

אם כן, על פי תורה אדם שבו נכלל עץ השדה צריך בכל יום בתחילת עבודתו לדעת שיום שלם עומד לפניו, יום מלא וגדוש בעבודה, עבודה הדורשת יגיעה ומסירות נפש כמאמר: "כל יומא ויומא עביד עבידתיה", אולם עליו לדעת שכבר בתחילת עבודתו נמסרו בידיו כל העניינים בכח ועליו להוציאם מן הכח אל הפועל, ובידו הזכות, הכוח וברכת ה' לפעולות היום כולו.

ואם בענייני הרשות כך על אחת כמה וכמה בלימוד תורה שתכליתה לכבוש את העולם, ומכאן שכוונת הפסוק "כי האדם עץ השדה" היא לתלמיד חכם שנמשל לאילן. ואם בפירות האילן צריך יגיעה ומסירות נפש כדי שיהיו פירות, קל וחומר בלימוד תורה שצריך "יגעת" כדי שיהיה "ומצאת". חובתנו להיות עמלים בתורה.

ויש לעשות זאת מתוך שמחה וטוב לבב מתוך ביטחון שנזכה ליעוד "וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע", ועוד שנזכה להשגות נפלאות בלימוד התורה, ויקויים בנו "גל עיני והביטה נפלאות מתורתך".

 

צפו בשיחת הרבי בנושא זה:

 

פרסום תגובה חדשה

test email