הנבואה – עיקר באמונה

"סוד מעלתה של האשה" מתבטא בעניינים רבים ובמיוחד בכך שהיא הגיעה אל הדרגות הגבוהות ביותר בעם ישראל – אל דרגת ה"נבואה". הנבואה בישראל היא תופעה מופלאה ומיוחדת במינה בכל המובנים: המנבא, המתנבא והנבואה. ואכן, אל דרגה נעלית ונפלאה זו הגיעו גם הנשים.

משה רבינו מוסר מפי הגבורה ואומר: "נביא מקרבך מאחיך, כמוני, יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון"[1]. רש"י במקום מבאר – "כמו שאני מקרבך, מאחיך, יקים לך תחתי, וכן מנביא לנביא". כלומר: עניין הנבואה נמשך במשך דורות בעם ישראל, ומצווה לשמוע בקול הנביא – "אליו תשמעון".

מצווה זו היא אחד מי"ג העיקרים של הרמב"ם. בעיקר ו' נאמר: "אני מאמין באמונה שלימה שכל דברי נביאים – אמת". אמונה זו חשובה עד כדי כך, שמי שאינו מאמין בכך, נקרא "מין", אפיקורס.

המנבא: ברמב"ם נאמר: "מיסודי הדת לידע, שהא-ל מנבא את בני האדם, הקב"ה הוא מקור הנבואה, נותן הנבואה"[2].

המתנבא: נאמר עוד "ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד… ובעת שתנוח עליו הרוח, תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים "אישים", ויהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא, שנתעלה על מעלת שאר בני האדם החכמים, כמו שנאמר בשאול: 'והתנבית עמם והפכת לאיש אחר'" (זהו הנביא).

לפי דברי רמב"ם אלו, אנו רואים את גודל מעלת והפלאת הנביאים, שעל ידם נמסר דבר ה' לעמו – חכם, גבור במידותיו וכו', עד שמתערב במעלת המלאכים.

הנבואה: מוסיף הרבי[3], שיש מעלה בנבואה על לימוד התורה.

מעלת התורה שהיא למעלה מהעולם [קדמה לעולם[4]]. התורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה[5], היא למעלה משייכות לגדרי עולם, "לית מחשבה תפיסא ביה כלל"[6]. כך גם אופן פעולת התורה בעולם – לא בדרך של קירבה והתיחסות והסברה אלא בעיקר בדרך ציווי ופסק דין מלמעלה, ולכן יכולה התורה להישאר רק במחשבתו של הלומד.

מה שאין כן הנבואה – אף על פי שגם היא דבר הוי', "רוח ה' דבר בי"[7], והיא נעלית מהעולם, הרי היא התגלות אלוקות לנבראים, "גלה סודו אל עבדיו הנביאים"[8], בגדרם הם (שנקלט בדעתו ושכלו של הנביא, באופן שמתאחד עם זה)[9] – "מתלבשת בשכלם והשגתם במראה הנבואה לא רק במחשבתם אלא גם בדיבורם, כמו שנאמר 'רוח ה' דבר בי, ומילתו על לשוני'"[10].

ועניין הנבואה צריך לבוא בגלוי דוקא בדיבור, כי היא חייבת להקלט בדעתו של הנביא, נביא לשון "ניב שפתיים", כלומר הנבואה יורדת יותר לעולם. גם לתוכן הנבואה יש שייכות לעולם, "אין הנביא עומד, אלא, להודיענו דברים העתידים להיות בעולם כו'"[11], ועניינים אלוקיים נשגבים אלו הועברו גם על ידי נשים.

הנביאות בעם ישראל

תופעה מופלאה זו בעם ישראל קשורה גם לנשים!

במסכת מגילה נאמר: "ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל…"[12], ובגמרא שם: "שבע נביאות מאן נינהו? – שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר".

ידוע, שכל האמהות נביאות היו. על רבקה נאמר: "ויוגד לרבקה את דברי עשיו בנה הגדול"[13], וברש"י שם: "ברוח הקודש הוגד לה, מה שעשיו מהרהר בליבו". על רחל, לאה, בלהה וזלפה, ראשי התיבות ברז"ל, נאמר, שידעו שעתיד יעקב להעמיד שנים עשר שבטים, כפי שנאמר על לאה: "ותאמר עתה הפעם ילווה אישי אלי, כי ילדתי לו שלושה בנים"[14], וברש"י שם: לפי שהאמהות נביאות היו, ויודעות שי"ב שבטים יוצאים מיעקב, וד' נשים ישא.

מדוע, אם כן, אין כל האמהות נמנות בין הנביאות, שמונה הגמרא?

על כך מבואר בגמרא[15]: כמו שיש ארבעים ושמונה נביאים, שניבאו לדורות, למרות שבמשך כל הדורות היו הרבה יותר נביאים ואנשים שזכו לרוח הקודש, כך שבע נשים אלו בעם ישראל זכו לנבא לדורות נבואה אשר כל העם הלך, הולך וילך לאורה.

אין באפשרותנו במאמר זה להקיף ולנתח את כל דברי נבואתן, את כל הנאמר על אישיותן, הדברים המובאים כאן הם אלו שיש בהם מסר, הוראה ומודל לחיקוי לדורות, ולדורנו אנו.

אם יש מאן דהוא, שמחפש את שויון זכויות האשה, יפנה נא אל תורת ישראל, שנתנה לנשים הזכות להיות בדרגה הנעלית – נביאות – ולמסור דברי אלוקים חיים לעם לדורות.

מקורות