פרשת משפטים – תוכן הפרשה

הקראת כתבה
יום שישי כ״ד שבט ה׳תשע״ה
פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים צְמוּדָה לְפָרָשַׁת יִתְרוֹ וּבָאָה אַחֲרֶיהָ, וְיֵשׁ קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּינֵיהֶן. לְאַחַר מַעֲמַד הַר סִינַי בּוֹ קִבַּלְנוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, בָּאָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרֵט וּלְהַשְׁלִים אֶת הַדְּבָרִים. לָכֵן הִיא פּוֹתַחַת בְּוָ”ו הַחִבּוּר “וְאֵלָה הַמִּשְׁפָּטִים”.
מאת שולמית שמידע
טבע

 

 

פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים הֶמְשֵׁךְ לְפָרָשַׁת יִתְרוֹ

פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים צְמוּדָה לְפָרָשַׁת יִתְרוֹ וּבָאָה אַחֲרֶיהָ, וְיֵשׁ קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּינֵיהֶן. לְאַחַר מַעֲמַד הַר סִינַי בּוֹ קִבַּלְנוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, בָּאָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרֵט וּלְהַשְׁלִים אֶת הַדְּבָרִים. לָכֵן הִיא פּוֹתַחַת בְּוָ”ו הַחִבּוּר “וְאֵלָה הַמִּשְׁפָּטִים”.

 

מִשְׁפָּטִים הֵן מִצְווֹת הַמּוּבָנוֹת עַל פִּי שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי.

 

הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – דִּינֵי נְזִיקִין וְדִינֵי מָמוֹנוֹת וּמַמְשִׁיכָה בְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁגַּם מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ לְקַיֵּם, כִּי הַשֵּׁם צִוָּהּ, לָכֵן גַּם אוֹתָן יֵשׁ לִרְאוֹת כְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם.  

 

דִּינֵי עֲבָדִים

הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּדִינִי עֶבֶד עִבְרִי וְאָמָה עִבְרִיָּה כְּשֵׁם שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת פּוֹתְחוֹת בְּ”אָנֹכִי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”. לְרַמֵּז שֶׁהַשֵּׁם הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא כְּדֵי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָעֲבָדִים, וּבִמְיֻחָד לְהַזְכִּירֵנוּ שֶׁאָנוּ עַבְדֵי הַשֵּׁם.

 

דִּינֵי מַזִּיק אָדָם

לְאַחַר מִכֵּן עוֹסֶקֶת הַפָּרָשָׁה בְּדִינֵי רוֹצְחִים לְהַזְכִּירֵנוּ אֶת הַדִּבֵּר “לֹא תִּרְצַח”. עוֹד מַזְהִירָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת אָב וָאֵם, שֶׁלֹּא לִגְנֹב אֲנָשִׁים וּלְמָכְרָם, וְשֶׁלֹּא לְקַלֵּל אָב וְאִם, שֶׁכָּל אֵלֶּה פְּשָׁעִים חֲמוּרִים וְדִינָם כְּדִין רוֹצֵחַ. בִּכְלָל אָסוּר לָרִיב, כִּי רִיב מֵבִיא לִידֵי הַכָּאָה וּקְלָלוֹת. וְכָל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ נִקְרָא רָשָׁע, וְאַף פַּעַם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת לְאָן זֶה יַגִּיעַ. הַמְּרִיבִים עֲלוּלִים לִנְגֹּף אִשָּׁה הָרָה אוֹ לִפְגֹּעַ בְּאֵבֶר שֶׁל חָבֵר, דָּבָר הַמְּחַיֵּב תַּשְׁלוּמִים.

הַתּוֹרָה גַּם מַזְהִירָה שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי, שֶׁיּוֹצֵא בְּשֵׁן וְעַיִן.

 

אִם כֵּן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל כָּל אָדָם וּמַזְהִיר בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ זֶה לָזֶה.  

 

דִּינֵי מַזִּיק הַקְּשׁוּרִים בִּבְהֵמָה

הַתּוֹרָה עוֹסֶקֶת גַּם בְּשׁוֹר הַמַּזִּיק אָדָם, וּבְאָדָם הַמַּזִּיק שׁוֹר, עַל יְדֵי שֶׁכּוֹרֶה בּוֹר, וְאַף עַל שׁוֹר הַמַּזִּיק לַשּׁוֹר.

 

גַּם עַל בַּעֲלֵי חַיִּים חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וּמִי שֶׁמַּחְזִיק בְּהֵמָה חַיָּב לִשְׁמֹר עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תַּזִּיק.

 

דִּינֵי מַזִּיק רְכוּשׁ

גַּם עַל רְכוּשׁ הָאָדָם חָסָה הַתּוֹרָה, שָׂדֶה וְכֶרֶם וְכָל הַשְּׁאָר. וְעוֹסֶקֶת בְּדִינֵי גַּנָּבִים וְגַם בְּדִינֵי שׁוֹמְרִים – שׁוֹמֵר חִנָּם וְשׁוֹמֵר שָׂכָר, וּבְדִינֵי שׁוֹאֵל וְשׂוֹכֵר.

וּבִכְלָל דִּינֵי הַמַּזִּיקִין דִּין הַמְּפַתֶּה.

 

שְׁאַר אִסּוּרִים חֲמוּרִים

אִסּוּר כִּשּׁוּף בָּא לְאַחַר דִּין מְפַתֶּה וּלְאַחֲרֵיהֶם אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה וְנִאוּף הַקְּשׁוּרִים לְכִשּׁוּף. הַתּוֹרָה מְצַוָּה לֹא רַק לְהִתְרַחֵק מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא לְהִלָּחֵם בָּהֶם.

 

דִּינֵי גֵּר יָתוֹם וְאִלְמְנָה

הַתּוֹרָה מְצַוָּה לְקָרֵב גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְכַמּוּבָן לְהִזָּהֵר בִּמְיֻחָד שֶׁלֹּא לְעַנּוֹתָם וְלֹא לְהוֹנוֹתָם וּבִכְלָל לֹא לִפְגֹּעַ בָּהֶם בְּשׁוּם דֶּרֶךְ. וּמִכֵּיוָן שֶׁאֲנָשִׁים אֵלֶּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל עֲנִיִּים מְצַוָּה הַתּוֹרָה שֶׁאִם מַלְוִים כֶּסֶף לֶעָנִי לֹא לָקַחַת מִמֶּנּוּ רִבִּית. וְאִם לוֹקְחִים מַשְׁכּוֹן עֲבוּר הַהַלְוָאָה, אִם זֶה בֶּגֶד יוֹם צָרִיךְ לְהַחְזִיר בַּיּוֹם, וְאִם זֶה בֶּגֶד לַיְלָה צָרִיךְ לְהַחְזִיר בַּלַּיְלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִמְנוֹעַ מִן הֶעָנִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבִגְדוֹ.

 

מִסְכֵּן שֶׁצּוֹעֵק אֶל הַשֵּׁם, הַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתוֹ. וּבְכָל זֹאת גַּם אָדָם סוֹבֵל צָרִיךְ לְהִמָּנַע מִדִּבְרֵי נְאָצָה, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֱלֹקִים, “אֱלֹקִים לֹא תְּקַלֵּל וְנָשִׂיא בְּעַמְּךָ לֹא תָּאֹר”.

 

נוֹסַף עַל כָּךְ, צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁם בְּמַתָּנוֹת מֵהַתְּבוּאָה וּמִבְּכוֹרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים. עִם זֹאת, לְהִתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי פְּרִישׁוּת מֵאֲכִילַת טְרֵפָה, מֵעֵדוּת שֶׁקֶר, מֵהַטָּיַת דִּין וּמִמִּקַּח שֹׁחַד. לְהַקְפִּיד עַל הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לִבְעָלֶיהָ, וּלְסַיֵּעַ בִּטְעִינָה וּפְרִיקָה שֶׁל בְּהֵמָה, אַף אִם הִיא שַׁיֶּכֶת לָאוֹיֵב. כִּי אַף שֶׁאָסוּר לְהַדֵּר פְּנֵי דַּל בִּמְקוֹם דִּין, יֵשׁ לְרַחֵם עַל הַשּׂוֹנֵא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם דִּין.

 

לָכֵן כָּאן הַמָּקוֹם לְדַבֵּר עַל מִצְוַת שְׁמִטָּה, שֶׁגַּם הִיא חָסָה עַל אֶבְיוֹנִים וּבַעֲלֵי חַיִּים. וְאַחֲרֶיהָ מִצְוַת הַשַּׁבָּת שֶׁדּוֹמֶה לַשְּׁמִטָּה, וְשֶׁחָסָה עַל הָעֶבֶד וְעַל הַגֵּר. וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּירָה הַתּוֹרָה אֶת הַגֵּר הִיא מַזְהִירָה אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וּמַמְשִׁיכָה בְּעִנְיַן הַמּוֹעֲדִים הַדּוֹמִים לְשַׁבָּת וּמַרְחִיקִים אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. וּלְסִיּוּם מַזְהִירָה אוֹתָנוּ “לֹא תְּבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ”.

 

אֶת הַמִּצְווֹת יֵשׁ לְקַיֵּם כִּי הַשֵּׁם צִוָּהּ וְלֹא עַל מְנַת לְקַבֵּל שָׂכָר, אוּלָם הַתּוֹרָה מַבְטִיחָה שָׂכָר גָּדוֹל לִמְקַיֵּם מִצְווֹת אֵלֶּה וְעֹנֶשׁ לְמִי שֶׁמֵּפֵר אוֹתָם. בִּמְיֻחָד יֵשׁ לְהִזָּהֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וְשֶׁלֹּא לִכְרֹת בְּרִית עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגַם לֹא לְהַנִּיחַ לָהֶם לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, וּלְאַבֵּד אֶת כָּל מְקוֹמוֹת הַפֻּלְחָן שֶׁלָּהֶם כּוֹלֵל אֲבִיזְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

 

מַלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ

הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לִשְׁלֹחַ מַלְאָךְ שֶׁיִּשְׁמֹר עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּדַרְכּוֹ. דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה כְּהַבְטָחָה חִיּוּבִית, עִם זֹאת, תָּמוּהַּ הַדָּבָר, הֲרֵי אָנוּ רוֹצִים קֶשֶׁר יָשִׁיר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמְעֻנְיָנִים שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יִשְׁמֹר עָלֵינוּ. וּכְפִי שֶׁרָאִינוּ שֶׁלְּאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל אָמַר הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה, שֶׁכְּעֹנֶשׁ הוּא לֹא יֵלֵךְ לִפְנֵי הָעָם אֶלָּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לִפְנֵיהֶם, וְהָעָם לֹא רָצָה בָּזֶה וְהִתְאַבֵּל, וּתְפִלַּת מֹשֶׁה עָזְרָה וְהַשֵּׁם בִּטֵּל גְּזֵרָה זוֹ, אָז מָה עוֹשָׂה כָּאן הַהַבְטָחָה לִשְׁלֹחַ מַלְאָךְ, וּמָה הַמַּעֲלֶה בָּזֶה?… 

 

לְפִי חֲזַ”ל שְׁתֵּי שִׁיטוֹת בִּתְשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ.

 

לְפִי שִׁיטָה אַחַת, אָמְנָם הַשֵּׁם דִּבֵּר כָּאן עַל שֵׁם הֶעָתִיד, אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא חָטְאוּ בָּעֵגֶל. וְאַף שֶׁמֹּשֶׁה בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה לֹא בִּטֵּל אוֹתָהּ אֶלָּא רַק לִימֵי חַיָּיו. וְאֶפְשָׁר שֶׁהַשֵּׁם הוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁהוּא יִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם, וְאִם יֶחְטְאוּ בְּכָל מִקְרֶה יִהְיֶה מַלְאָךְ שֶׁיִּשְׁמֹר עֲלֵיהֶם.

 

וּלְפִי שִׁיטָה שְׁנִיָּה, הַמַּלְאָךְ הַזֶּה הוּא לֹא כַּמַּלְאָךְ הַנִּזְכָּר בְּאֹפֶן שֶׁל עֲנִישָׁה, “כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ”, כְּשֶׁהַמַּלְאָךְ יֵשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אֶלָּא מְדֻבָּר עַל מַלְאָךְ “כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ” שֶׁהוּא בְּעֶצֶם גִּלּוּי כְּבוֹד הַשֵּׁם הַשּׁוֹמֵר עַל יִשְׂרָאֵל.

 

וּלְפִי שְׁתֵּי הַשִּׁיטוֹת זֶהוּ הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּרְאָה לִיהוֹשֻׁעַ וְעָזַר לְיִשְׂרָאֵל בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ.

 

וּבְעִנְיַן כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ הַתּוֹרָה צוֹפָה כִּבּוּשׁ אִטִּי וְהַדְרָגָתִי, לְפִי הַקֶּצֶב הַמַּתְאִים לְיִשְׂרָאֵל. אוּלָם בִּגְלַל הַחֵטְא נִשְׁאַר חֵלֶק שֶׁלֹּא כָּבְשׁוּ, אוֹתוֹ יִנְחֲלוּ יִשְׂרָאֵל בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

 

כְּרִיתַת הַבְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל

מֹשֶׁה נִגַּשׁ לְבַדּוֹ אֶל הָעֲרָפֶל וְשָׁם מְקַבֵּל יְשִׁירוֹת מֵהַשֵּׁם אֶת הַמִּשְׁפָּטִים, כָּל דִּבְרֵי הַשֵּׁם, שֶׁהֵם הַתְּנַאי לִכְרִיתַת הַבְּרִית. בַּבְּרִית עַצְמָהּ אֲמוּרִים לִהְיוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֲרֵי הֵם שֻׁתָּפִים לַבְּרִית וּצְרִיכִים לְהַסְכִּים לָהּ. לְשֵׁם כָּךְ גַּם הִתְמַנְּתָה מִשְׁלַחַת שֶׁל נְצִיגֵי הָעָם – אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים הַזְּקֵנִים מַנְהִיגֵי הַדּוֹר, שֶׁהֵם אֲמוּרִים לְהָבִיא אֶת הַסְכָּמַת הָעָם לִפְנֵי הַשֵּׁם.

 

בְּרִית זוֹ שֶׁהָיְתָה בְּהַר סִינַי הִיא הַבְּרִית הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַבְּרִיתוֹת. כָּל הַבְּרִיתוֹת שֶׁקָּדְמוּ לָהּ הָיוּ הֲכָנָה לִבְרִית זוֹ, וְכָל הַבְּרִיתוֹת שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ אִשְּׁרוּ בְּרִית זוֹ. בִּבְרִית זוֹ הִסְכִּימוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם אֲשֶׁר צִוָּם.

 

בִּבְרִית זוֹ בּוֹנֶה מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ, הַמְיַצֵּג אֶת הַשֵּׁם, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הַמְּיַצְּגוֹת אֶת שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים. הוּא מְחַלֵּק אֶת דַּם הַקָּרְבָּנוֹת לִשְׁנַיִם וְזוֹרֵק חֵצִי עַל הָעָם וְחֵצִי עַל הַמִּזְבֵּחַ, דָּבָר הַמְּסַמֵּל אֶת הַהִתְאַחֲדוּת בֵּין הַשֵּׁם לְעַמּוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַזְּקֵנִים, אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹלִים לָהָר וְרוֹאִים אֶת הָאֱלֹקִים, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם.  

 

מִבְּרִית זוֹ נִשְׁאֲרוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי עֵדִים חֲשׁוּבִים – הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ וּשְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית אוֹתָם עוֹלֶה מֹשֶׁה לָהָר לְקַחְתָּם כְּדֵי לְשָׁמְרָם בַּאֲרוֹן הַבְּרִית שֶׁבַּמִּשְׁכָּן.

 

אָכֵן זָכִינוּ שֶׁ”מֹּשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי” עַל כָּל פְּרָטֶיהָ וּמְסָרָהּ לָנוּ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email