פרשת תרומה – בניית המשכן

הקראת כתבה
מוצאי שבת כ״ו שבט ה׳תשע״ה
בשיחת הרבי לפרשת תרומה מסביר הרבי, שלעתים חש אדם במצב של ״מדבר״, ללא קדושה ח״ו. ואל לו להתייאש. גם המשכן של ישראל הוקם בהיותם במצב של ״מדבר״. וכאשר יהודי בונה משכן בהיותו במצב רוחני של ״מדבר״, נגרם ״יתרון האור מן החושך״.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
עמק

א. שם הפרשה – ״תרומה״

כבר דובר פעמים רבות[1] על שמות הפרשות בתורה: אמנם, בפשטות נקראת כל פרשה על שם התחלתה, אך כיון שקריאת שם הפרשה הוא מנהג ישראל, והרי מנהג ישראל תורה היא[2], וכל עניני התורה מדוייקים ביותר, הרי מובן, ששמה של כל פרשה מבטא את תוכנה המיוחד של הפרשה[3].

כפי שמובן גם מדברי הבעל־שם־טוב[4] לגבי עניני העולם בכלל, ש״שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש״ הוא חיותו של הדבר, ורומז על תוכנו.

וענין זה, ששם הפרשה אינו רק סימן בלבד, מוכח גם משמה של פרשתנו – ״תרומה״[5]: אם נאמר ששמה של כל פרשה הוא רק על שם התחלתה, ורק משום שיש צורך בשם שונה לכל פרשה, אי אפשר, לרוב, לקבוע את שם הפרשה לפי המילה הראשונה ממש, כיון שמספר פרשות פותחות באותן מילים, כגון: אלה תולדות, ויאמר ה׳ וכדומה. ולכן הכרחי לבחור מילה הכתובה בסמוך לתחילת הפרשה, אך מבדילה פרשה זו מפרשות אחרות –

ולפי זה לא היה צריך לקרוא לפרשתנו בשם ״תרומה״, אלא במילה ״ויקחו״[6] הכתובה לפני כן וסמוכה יותר לתחילת הפרשה.

מכך מובן שקריאת הפרשה בשם ״תרומה״ אינה רק כדי לסמנה, ולהבדילה מפרשות אחרות, אלא משום ששם זה מבטא את תוכן הפרשה, ואת המייחד אותה מפרשות אחרות.

יש להבין: בנוסף לכך שהמילה ״תרומה״ איננה מבטאת, לכאורה, את תוכן הפרשה כולה, כדלהלן בסעיף ב’, הרי יותר מכך: הענין של ״תרומה״ איננו חידוש המייחד דוקא פרשה זו, כי ישנם מספר סוגים של ״תרומה״, כדברי חז״ל[7] ״עשר תרומות הן״, ופרשתנו עוסקת רק בסוג אחד של תרומה – התרומה למלאכת המשכן. ואפילו לפי דרשת חז”ל[8], הרי רק ״ג׳ תרומות אמורות כאן״. ובמיוחד כאשר ״תרומה״ סתם היא התרומה הניתנת לכהן[9], ואם כך כיצד ניתן לומר שהשם ״תרומה״ מביע את התוכן המיוחד של פרשה זו כולה, כאשר ענין התרומה נלמד בפרשות אחרות בתורה ביתר הרחבה[10] מאשר תרומת המשכן כאן?

ב. תוכן הפרשה – עשיית המשכן

ועוד: התוכן המיוחד של פרשתנו הוא, בפשטות – הציווי אודות מלאכת עשיית ובנין המשכן. ולכאורה אין ענין זה מובע כלל במילה ״תרומה״, המבטאת רק את ההפרשה והנדבה של ישראל לצורך המשכן, אך לא את עשיית המשכן – ״ועשו לי מקדש״. וכיצד ניתן אפוא לומר, שתוכן הפרשה – עשיית המשכן – מובע במילה ״תרומה״?

השאלה על כך אף קשה יותר: לכאורה, מתאים היה יותר, שהפרשה תפתח בפסוק[11] ״ועשו לי מקדש…״, שהוא, היסוד והתמצית של כל הציוויים בפרשה, כולל הציווי ״ויקחו לי תרומה״, אשר הוא כדי לאפשר את קיום הציווי ״ועשו לי מקדש״. ואם כך, צריך היה לכתוב תחלה ״וידבר… ועשו לי מקדש…״ ורק לאחר מכן צריכים היו להופיע הציוויים אודות אופן הביצוע בפועל: ״ויקחו לי תרומה…״ – נדבת המשכן, ולאחר מכן אופן בניית המשכן[12].

מכך שהתורה מקדימה את הציווי ״ויקחו לי תרומה״ לפני הפסוק ״ועשו לי מקדש״, מובן ההיפך, שהמילה ״תרומה״ מבטאת את תוכן ענין המשכן יותר מאשר הפסוק ״ועשו לי מקדש״!

ויותר מכך: ענין המשכן הוא, לכאורה, ההיפך מענין התרומה: תכליתו של המשכן היא כשמו – ״ושכנתי11בתוכם״[13]. כלומר, לא עשיית המשכן, ״ועשו לי מקדש״, אלא השראת השכינה בתוך המשכן, וכל עוד אין מתקיים הענין של ״שכנתי״, למרות שהבנין כבר מושלם כולו, עדיין אין זה משכן באמת[14].

והשראת השכינה במשכן יכולה להיעשות רק על ידי רצונו וכחו של ה׳ יתברך הכל יכול, כדברי שלמה[15]: ״הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה״[16], שזוהי התמיהה על כך ששכינתו הבלתי מוגבלת, אשר ״השמים ושמי השמים – כולל העולמות העליונים – לא יכלכלוך׳ קשורה ושוכנת ״בבית הזה״. ובכך מודגש, שהדבר הוא רק מצד כחו הבלתי מוגבל של הקדוש ברוך הוא[17], ולא עקב כחו ופעולתו של האדם למטה –

ואילו משמעות המילה ״תרומה״ מדגישה, להיפך, את פעולתו של האדם, ולא את השראת האלקות במקדש מלמעלה. ויותר מכך: במילה ״תרומה״ – ולא ״מקדש״ – אין נרמז אפילו כיצד הופכת נדבת המשכן להיות של הקדוש ברוך הוא, אלא רמוזה כאן רק ההפרשה מצד האדם[18].

ג. לשם מה מפורטת בניית המשכן?

כדי להבין זאת, יש להקדים שאלה כללית בענין זה: מדוע מספרת התורה בהרחבה רבה כל כך על תרומת המשכן, עשיית קרשי המשכן, היריעות וכו׳? וכשאלת חז”ל19 ״מאי דהוה הוה״ (=מה שהיה – היה)! התורה בעצמה אומרת שהמשכן הוא ארעי, כנאמר[19] ״ואהיה מתהלך באהל ובמשכן״, זהו ציווי רק ״לפי שעה[20] כמו שנאמר[21] כי לא באתם עד עתה…״ הציווי לדורות הוא בנין המקדש בירושלים[22], בית עולמים. ואם כך, לשם מה חשובים פרטי המשכן לישראל לדורות, בכל התקופות ובכל המקומות[23], גם לאחר שהמשכן נגנז[24], ובמקומו נבנה בית המקדש?

את הסיפור והדינים של בנין בתי המקדשות, למרות שגם הם חרבו, צריכים ישראל לדעת בקשר למקדש שלעתיד, כי רוב ועיקר הבנין שלעתיד מבוסס על סדר הבנין של הבית הראשון והשני[25]. אך מדוע חשוב לדעת עתה גם את כל הפרטים של תרומת המשכן ועשייתו[26]?

יותר מכך: לגבי בית המקדש, הקריאה והלימוד של פרטי בנין הבית אינם מהווים רק הכנה לבנין שלעתיד, כי ״כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא…״[27], אלא יותר מכך: על ידי הלימוד והעיסוק בצורת הבית, הרי – כפי שאמר הקדוש־ברוך־הוא – ״אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית״[28], וכהסבר חז”ל29, על ידי כך מבטיחים שלא יהא ״בנין ביתי בטל״[29].

במה דברים אמורים – כאשר הקריאה והלימוד הם בענינים של בנין בית המקדש, שבנינו היא מצוה לדורות, אם כי בפועל אי אפשר לבנותו כעת[30]. אך המשכן הרי היה ציווי רק לדורו.

ד. בניית המשכן – שלב בבניית בית המקדש

לכאורה ניתן היה להשיב, כפי שכבר דובר בהרחבה[31], שהציווי ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ אמנם נאמר בקשר לבניית המשכן, אך זהו ציווי לדורות על בניית ״בית לה’״[32] – ציווי על כל בתי המקדשות, כולל המקדש שלעתיד. שאת הציווי על כל בתי המקדשות לומדים מהציווי על בניית המשכן.

זאת, ועוד: אמנם, צורת ופרטי מדות האורך והרוחב של בית המקדש היו שונים מהמשכן, אך הענינים העיקריים שבו היו בדומה למשכן, כמבואר ברמב״ם[33]. כמו כן לומדים מהציווי על תרומת ונדבת המשכן לגבי בית המקדש, ש״הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים״[34].

ולפי זה מובן, שגם הקריאה והלימוד אודות מלאכת המשכן חשוב ומסייע לבניית בית המקדש כראוי.

ויותר מכך יש לומר, ולפחות בפנימיות הענינים: העובדה, שבפועל היה כך, שתחילה בנו את המשכן ״לפי שעה״ כאשר ״עדיין לא באתם עד עתה…״ ורק לאחר מכן36 בנו ״בית לדורי דורות״[35], נובעת מכך שזהו סדר ואופן קיום המצוה – מן הקל אל הכבד: בתחילה משכן (אהל, ארעי) ולא נחלה במקום קבוע, ורק לאחר מכן היה יכול להיות בית קבוע – בית עולמים בירושלים[36].

ומכך מובן לגבי הלימוד והקריאה של ״צורת הבית”, כדי שתהיה שלימות ב״כאילו הם עוסקין בבנין הבית״ אין די בלימוד ובקריאה של תורת הבית, אלא יש צורך לעסוק לפני כן בצורת המשכן – ואף בפרטים שאינם במקדש. ורק לאחר מכן יכולה להיות שלימות של ״אני מעלה עליהם כאילו הן עוסקין בבנין הבית״ על ידי העיסוק בצורת הבית[37].

אך אין די בכך, כי התורה היא נצחית[38], וכשם שבפועל היתה תקופה ומצב שבהם היה המשכן קיים בפני עצמו, ועל ידי בניית המשכן קיימו את מצות ״ועשו לי מקדש״, יש לומר, שגם ענין זה הוא נצחי[39] – שיש מצב רוחני של קיום בנין המשכן[40] בפני עצמו[41].

ה. החידוש במשכן – השראת השכינה על ידי עבודת האדם

ההסבר לכך הוא:

לגבי זמן השראת השכינה למטה מוצאים במדרשים שתי דעות. לפי מאמר חז”ל אחד שרתה השכינה למטה במתן תורה, שאז ״בטל[42] גזירה ראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר[43]: וירד ה׳ על הר סיני[44] וכתיב[45]: ואל משה אמר עלה אל ה’״. ובמקום אחר אומרים חז”ל[46]: ״אימתי שרתה השכינה בארץ, ביום שהוקם המשכן״[47].

ומובן שאין מחלוקת בין הדעות הללו: השראת השכינה במתן תורה היתה משום ״אני המתחיל וירד ה׳ על הר סיני״, וכיון שהיה זה מלמעלה, ולכן, למרות שבשעת מעשה, כאשר ירד ה’ על ההר, הרי ״כל הנוגע בהר מות יומת״[48] כלומר, שהיתה קדושה בהר סיני הגשמי, אך ״במשוך היובל״ – שזהו ״סימן סילוק שכינה״ – הרי ״המה יעלו בהר״[49], הר סיני נותר כמקודם, חול[50].

ואילו השראת השכינה במשכן היא על ידי ״ועשו לי מקדש״, על ידי עשייתם של בני ישראל, וכפי שהתורה מדגישה גם בפרטי המשכן והכלים: ועשו[51], ואת המשכן תעשה[52], וכדומה. וכיון שהשראת השכינה הגיעה באמצעות עבודת האדם[53]. הרי הקדושה נקבעה[54] בתוך גשמיות המשכן[55] והמשכן וחלקיו נעשו קדושים.

לפי תורת החסידות, ובלשון המדרש הנ״ל, יש להסביר זאת כך: השראת השכינה בשעת מתן תורה היתה מלמעלה[56] – ״ואני המתחיל שנאמר וירד ה׳ על הר סיני״. וכיון שהתכלית של ״עליונים ירדו לתחתונים״ היא ש״תחתונים יעלו לעליונים״, שהעולם ייהפך לדירה לו יתברך, והרי למעלה ״אין כח חסר פועל״[57] – לכן נעשו ה״תחתונים״ דירה לו יתברך[58], ולכן מוצאים שהקול של עשרת הדברות הגיע מכל ארבע רוחות העולם ומן השמים ומן הארץ[59], כלומר, שהעולם ״זעק״ את הענין של ״אנכי ה׳ אלקיך״.

אך התכלית המושלמת היא, ש״התחתונים״ ייהפכו לדירה לקדוש־ברוך־הוא לא רק על ידי ״פועל״ המתבצע מצד כחו יתברך, אך אין זה ״קב שלו״[60], עשיית התחתון, אלא באמצעות ״פועל״ שיתבצע על ידי התחתון, שהאדם יעשה דירה לו יתברך בעולם הזה על ידי עבודתו.

וזהו החידוש שבמשכן לעומת מתן תורה. את הענין של ״ושכנתי בתוכם״ הביאו ישראל על ידי עבודתם – על ידי ״ועשו לי מקדש״.

בכך מובן מדוע מקדימה התורה את הענין של ״ויקחו לי תרומה״ – כי הענין, שהשראת השכינה במשכן באה על ידי עבודתם של ישראל, מתבטא ב״תרומה״, כדלהלן.

ו. ביטול או הזדככות התחתון

ל״תרומה״ יש שני מובנים: א כפירוש רש״י[61] – הפרשה. ב הרמה[62]. שני פירושים אלו, הקשורים זה לזה, אינם רק מסבירים ש״הרמה״ של העולם ועניניו: זהב וכסף וכדומה, לאלקות מתבצעת על ידי ״הפרשת״ האדם, אלא הם גם מתארים את אופן העבודה והעליה:

המילה ״תרומה״ – הפרשה – מדגישה שאין האדם נותן את כל מה שיש לו, אלא הוא מפריש חלק מנכסיו ומרים אותו, ונותן אותו לקדוש־ברוך־הוא – ״לי – לשמי״[63].

ויש הבדל בין שני האופנים הללו של השראת השכינה: כאשר השראת השכינה באה מלמעלה, כבמתן תורה, הרי היא באופן שווה בכל חלקי העולם.

ואילו כאשר השראת השכינה נגרמת באמצעות עבודתו של התחתון, ה״מטה״, הרי יש הבדלים בהתאם לדרגת נדיבת לבו, ויש סדר והדרגה, מן הקל אל הכבד: ״תחתונים״ שאינם בטלים לאלקות, והיהודי בעבודתו מפריש חלק מהם (תפסת מרובה לא תפסת[64]) ומרים אותו לקדוש־ברוך־הוא. ולאחר מכן הוא עולה מדרגה לדרגה, ומפריש ומרים חלק נכבד יותר מן העולם[65], עד אשר כל העולם יהיה דירה לקב״ה באמצעות עבודתו[66].

והבדל זה אינו רק בסדר ואופן הבירור והעליה של העולם, אלא הוא מתבטא גם באופן ההתבטלות שגורמת השראת השכינה:

כאשר השראת השכינה היא מלמעלה, נגרם ביטול במציאות העולם, כי גילוי השכינה אינו מאפשר מציאות מחוץ לאלקות. וכדברי חז”ל[67] אודות מתן תורה: ״צפור לא צווח… שור לא געה״. ואילו ההתבטלות עקב השראת השכינה הנגרמת מצד פעולת האדם, ובמיוחד בתחילת עבודתו, כאשר מתחילים ״לבנות את המשכן״, היא כ״הפרשה״ בלבד – הוא לוקח חלק ממציאותו ו״מרים״ אותו לקב״ה, אך לא באופן שהוא מבטלו לגמרי, ושולל את עצם מציאותו, כי האדם כשלעצמו אינו יכול לשלול ולבטל לגמרי את עצם מציאותו.

ובניסוח כללי יותר: במתן תורה – ביטול התחתון, בעשיית המשכן – הזדככות התחתון.

ז. החידוש בפרשה – תרומה

זוהי הסיבה לכך שהתורה מפרטת את כל י״ג[68] או ט״ו[69] פרטי הדברים בתרומה למלאכת המשכן, כי בעבודת האדם להפיכת העולם לדירה לו יתברך[70] הרי העבודה והעליה של כל חלק של העולם הוא באופן שונה[71] – סוג שונה של תרומה, הן בהפרשה והן בהרמה.

ולפי זה מובן מדוע מקדימה התורה את הציווי ״ויקחו לי תרומה״ לפני ״ועשו לי מקדש״, ומדוע שם הפרשה הוא ״תרומה״, כי החידוש העקרי של הפרשה הוא התכלית של דירה בתחתונים בבנין המשכן, הנעשית על ידי פעולת האדם, בסדר מן הקל אל הכבד – הפרשה ותרומה, ורק לאחר מכן – מקדש. דוקא על ידי כך מתממשת התכלית המושלמת של בריאת העולם.

וזהו ענין התרומה, השראת השכינה על ידי הפרשת האדם באופן הנ״ל, לאחר ששרתה השכינה בזמן מתן תורה מצד הבורא (ואני המתחיל) – דוקא באמצעות עבודה, ודוקא אז שורה עיקר השכינה בתחתונים[72].

בכך מובן גם מדוע נקראת הפרשה בשם ״תרומה״, כי השלימות והמעלה של כל עשר התרומות[73] היא כפי שהיא מתבטאת בפרשתנו, שעל ידי התרומה – הפרשה והרמה, נעשה משכן – השראת השכינה על ידי פעולת האדם ועבודתו.

ח. המשכן – גילוי אלקות ב״מדבר״ הרוחני

לפי גילוי זה ניתן להסביר כיצד בניית המשכן בפני עצמה, שלא רק כהכנה לבית המקדש, היא ענין נצחי[74], שהרי התורה היא נצחית:

התחלת עבודת ה״מטה״, ה״תרומה״, דוקא בעת זו אינה רק משום שהיה זה לאחר מתן תורה, לאחר ״במשוך היובל״[75], שזהו הסימן לסילוק השכינה[76], ואשר משום כך לא הורגש אז בגלוי ״וירד ה׳ על הר סיני״, אלא גם משום שזה היה במדבר:

המשמעות הרוחנית של ״מדבר״[77] היא מקום ומצב שבו ״לא[78] ישב אדם (העליון[79] שעל הכסא) שם״ – שם אין גילוי אלקות, באופן של ישב. ואילו עיר מושב היא מקום של גילוי אלקות – ישב אדם העליון שם.

וזהו ההבדל, באופן כללי, בין המשכן לבין בית המקדש בירושלים: בית המקדש נבנה לאחר שבאו ישראל ״אל המנוחה ואל הנחלה״, כאשר יצאו מן המדבר והגיעו למקום ישוב בני אדם. הוא נבנה בארץ ישראל, אשר עליה נאמר[80] ״תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״, ובארץ ישראל עצמה – בירושלים, מקום של יראת שלם[81], שלימות היראה[82], ובירושלים עצמה – במקום שהוא ״שער השמים״[83]

המקדש, הדירה לעצמותו, אשר עושים מדברים תחתונים, הוא איננו אפוא תוצאה של עבודת האדם בלבד, אלא גם מצד ״אשר יבחר״, בחירת וקדושת הקדוש־ברוך־הוא השורה והופכת את המקום להיות כלי לאלקות.

אך במדבר, שאיננו מקום ישוב אדם, וכלל אינו ראוי להיות כלי לאלקות, ולהיפך: זהו מדבר העמים[84], נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים[85] – שם עשיית המשכן, הפיכת מקום זה לדירה לקדוש־ברוך־הוא, היא תוצאה של עבודת האדם בלבד, באופן של תרומה, כדלעיל.

ולכן, דוקא מ״מקדש המדבר״[86] נלמדת ההוראה וניתן הכח, שגם בזמן הגלות, כאשר ״אותותינו לא ראינו״[87], ב״מדבר העמים״ שלנו, שבו אין גילוי אלקות אלא חושך כפול ומכופל – גם במצב זה אפשרי וניתן הכח לבנות משכן לה׳ – ושכנתי בתוכם.

ט. עבודת האדם במקדש

לפי האמור לעיל יובן מדוע נלמד הציווי של בנין המקדש דוקא מן המשכן, כדלעיל סעיף ד׳:

כיון שהחידוש של השראת השכינה במקדש, לעומת מתן תורה, היא בהיותה תוצאה של עבודת האדם, וענין זה היה גלוי יותר דוקא במשכן שבמדבר, ומכך לומדים שזהו העיקר גם במקדש.

לפי זה יש לבאר בפנימיות הענינים את דיוקו של הרמב״ם בכנותו את המשכן – ״מקדש המדבר״, בהלכה ״והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר״, למרות שבהלכה קודמת[88] אין הוא מתבטא בכינוי ״מקדש המדבר״[89]:

הענין של עבודת האדם באופן של ״תרומה״ בבניית בית המקדש – ״לבנות ולסעד בעצמן ובממונם״ – נובע ודומה ל״מקדש המדבר”, ״אשר לא ישב אדם שם״, שאין זה מקום הקשור לגילוי אלקות, והמשכן נוצר ונבנה כתוצאה של עבודת ופעולת האדם כדלעיל.

י. בניית משכן לה’ גם במצב רוחני של ״מדבר״

זוהי ההוראה הנלמדת מהמשכן ותרומתו לעבודתו הרוחנית של כל אחד בכל תקופה שהיא: לעתים חש האדם את עצמו במצב של ״מדבר״, ״אשר לא ישב אדם שם״ – אין אצלו ״ישב״ של קדושה ואלקות, ואז הוא עלול ח״ו להתייאש. אומרים לו, שישנו גם מקדש המדבר, ואדרבה: הציווי ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ התחיל והתקיים בפועל במשכן של ישראל בהיותם במצב של ״מדבר״.

וכאשר יהודי בונה משכן דוקא בהיותו במצב רוחני של ״מדבר״, נגרם ״יתרון האור מן החושך״[90], עד אשר הוא מגיע לדרגת ״מדבר דקדושה״ – לדרגה של ״כי לא אדם הוא״, שמעל לדרגת אדם העליון[91].

(משיחת ש״פ תרומה תש״מ)

הערות


[1]ראה לקו׳׳ש [המתורגם] ח״ה ע׳ 58 ואילך.

[2]ראה ירושלמי פסחים פ״ד ה״א.

[3]להעיר ממדרש תדשא פ״כ: בכל הספרים הקדושים יש בהן חכמה ובינה ודיעה למה נכתבו ונקרא שמם כו׳ למה נקרא שמו בראשית כו׳.

[4]ראה שער היחוד והאמונה פ״א.

[5]עוד הוכחה לזה – מפ׳ נח ותולדות, כמשנ״ת במ״א (ראה לקו״ש ח״ה ע׳ 354 ואילך. ועוד).

[6]עד”ז נקרא ברמב״ם בסדר תפלות שלו (״ויקחו לי״). ובראב״ע ריש פרשתנו: בפרשת ויקחו לי תרומה. אבל במנהג ישראל בכו״כ מקומות (ברובם), בכל החומשים שראיתי וכו׳ נקרא – תרומה. וראה עד״ז בכמה סדרות, דנקראות ברמב״ם וראשונים באופן א׳ (ובב׳ תיבות) ובמנהג ישראל (בדורות אחרונים?) בשם אחר (ובתיבה אחת), ולדוגמא: ״ואתה תצוה״, ״תצוה״ (הובא ונת׳ בלקו׳׳ש [המתורגם] חט״ז ע׳ 364 וש״נ); ״פקודי״, ״אלה פקודי״ (ראה לקמן ע׳ 286 הערה 3); ״זאת תהי׳״, ״מצורע״ (ראה לקו״ש [המתורגם] ח״ז ע׳ 105, 108 ואילך); ״ויקח קרח״, ״קרח״ (לקו״ש [המתורגם] חי״ח ע׳ 207. וש״נ); ״ראשי המטות״, ״מטות״; ״אלה מסעי״, ״מסעי״ (לקו״ש שם ע׳ 412. וש״נ). ועוד.

[7]ברייתא דמלאכת המשכן בתחלתה. יל״ש כאן עה״פ. וראה פי׳ הר״א בן הרמב״ם ריש פרשתנו.

[8]ירושלמי שקלים פ״א ה״א. פרש״י ר״פ “אמרו רבותינו״.

[9]בברייתא דמלאכת המשכן שם: תרומה גדולה. אבל ביל״ש כאן: מתחיל תרומה (סתם), תרומת מעשר. וכ״ה להלן בברייתא שם כשמתחיל לפרט: תרומה תרומת מעשר כו׳ לכהנים.

[10]ראה בס״פ קרח.

[11]כה, ח.

[12]וע״ד מ״ש הרמב״ן ריש פרשתנו (וראה פי׳ בעקב יוד, ה) הטעם ש״הקדים הארון והכפורת״, אף שקדם במעשה הוא עשיית המשכן את אהלו ואת מכסהו, ״כי הוא מוקדם במעלה״ ד״עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון״.

[13]ראה ראב״ע כאן כה, ח.

[14]ראה פרש״י שמיני ט, כג. וראה אוה״ח פרשתנו כה, ח סד״ה ונראה שזהו הפי׳ (והחילוק): ועשו לי (ותיכף נעשה) מקדש, וכאשר שרתה בו שכינה – ה״ז משכן. וראה כלי יקר (כו, א) ד״ה ואת המשכן תעשה.

[15]מלכים א ח, כז.

[16]ועד״ז אמר משה לגבי המשכן – ראה פסיקתא דר”כ פ״ב. סוף פ״ו. פס”ר ספט״ז. תנחומא תשא יו״ד (ועוד).

[17]וראה אוה״ת ויצא קע”ח, ב ואילך. ביאוה״ז (להצ״צ) ויצא ע’ קד ואילך. ספר המאמרים פר״ת ס״ע קפג ואילך. ד״ה רב ברכי׳ (פ״ג) וד״ה האומנם תרמ״ג.

[18]כפרש״י עה״פ ד״ה תרומה ״הפרשה״(וכן הוא בת״א ותיב״ע כאן). וההמשך בפרש״י: ״יפרישו לי מממונם נדבה״, היינו בפי׳ הכתוב ״ויקחו לי תרומה״, וכהמשך (וסיום) לפירושו ״ויקחו לי תרומה – לי לשמי״. וראה בארוכה לקו״ש [המתורגם] חט״ז ע׳ 301 ואילך.9 יומא ה, ב. ועוד.

[19]שמואל ב ז, ו. ועי׳ פרש״י שם. וראה זח״ב רמא, א. ובכ״מ.

[20]לשון הרמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה.

[21]ראה יב, ט.

[22]ראה רמב״ם שם ה״ג.

[23]בפרש״י (כה, ט): וכן תעשו לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם. אבל זהו רק בנוגע לכלי המשכן, אבל לא בנוגע למשכן עצמו. ולהעיר מרמב״ן שם: ולא ידעתי שיהי׳ זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו. וראה רא״ם גו״א ט״ז לפרש״י. ובארוכה אוה״ח שם.

[24]סוטה ט, א.

[25]ראה רמב״ם בהקדמתו לפיה״מ בנוגע למס’ מדות. ובפתיחה למס׳ מדות מתוי”ט.

[26]וראה בארוכה אוה״ח שם.

[27]ל׳ הרמב״ם בפיה”מ שם.

[28]תנחומא צו יד. ובכ״מ.

[29]ראה בארוכה לקו״ש [המתורגם] חי״ח ע׳ 444 ואילך. וש״נ.

[30]ראה אוה״ח שם, ח. ובארוכה – לקו״ש שם.

[31]בביאור הרמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה – ראה לקו״ש [המתורגם] חט״ז ע׳ 322 ואילך. וש״נ.

[32]ל׳ הרמב״ם שם.

[33]שם פ״א ה״ה. וראה שם פ”ו הי״א. פ״ז הי״א. ועוד. וראה לקו״ש שם ע׳ 325 (ס״י). וש״נ.

[34]רמב״ם שם פ״א הי״ב.36. להעיר מזח״ב שם ואוה״ח שם – הטעם בזה שלאחרי המשכן הוצרך להיות משכן שילה לפני בנין ביהמ״ק בירושלים.

[35]רמב״ם שם ה״ג.

[36]להעיר ממשנ״ת (לקו״ש [המתורגם] ח״ו ע׳ 21 הערה 69), שהסדר דמשכן ביהמ״ק (דשלמה) וביהמ׳׳ק דלעתיד הוא – אור, כלי, דירה לעצמותו. ע״ש.

[37]וי”ל שזה גופא מרומז (עכ״פ) ברמב״ם – בזה שהאריך להביא שם ״וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה שנאמר כו׳ כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל כו׳” – הסדר בהקמת המשכן גלגל שילה* וכן נוב וגבעון עד ל״נבנה המקדש בירושלים״, שבזה מבואר לא רק הסדר שהי׳ בקיום המצוה ד”ועשו לי מקדש״ (דמאי דהוי הוי) כ״א סדר הלימוד דהל׳ ביהב״ח, שקיום מצות בנין ביהמ״ק ע״י שעוסקים בצורת הבית (כנ׳׳ל במדרשים, וכמו שמדגיש הרמב״ם בריש ההלכות בהכתוב (תהלים קכב, ו) שהביא ״שאלו שלום ירושלים גו׳״ – ראה בארוכה לקו”ש [המתורגם] חי״ח שם ע׳ 449-450) הוא כשלומדים ההלכות על סדר הרמב״ם – כולל ומתחיל ע״ד המשכן שעשה משה, גלגל שילה וכו׳.*) ראה הערה 36.

[38]תניא רפי״ז.

[39]ובדוגמת מ״ש הצפע״נ (מפענצ״פ פ״ה סי״ב, וש״נ) לענין שבועת משה, שהמתפיס בו חל הנדר, אף שהתיר שבועתו, ד״כיון שהשבועה כתובה בתורה הוה דבר הנמשך וכאילו השבועה ישנה תמיד״, ״דכל שכתוב בתורה הדבר הוי נצחי ולא רק מה שהי׳״.

[40]ולהעיר מהפי׳ בהגש״פ: אלו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה דיינו, שהרי יש להם משכן ובבנין ביהמ״ק נתוספו עשרה נסים (רשב״ם, כל בו, אבודרהם ועוד).

[41]ובפרט שגם כפשוטו המשכן הוא נצחי (ולא נחרב כביהמ״ק) ורק נגנז (סוטה שם*), ויתירה מזו ארז״ל (יומא עב, סע״א. סוכה מה, ב) עה״פ (פרשתנו כו, טו) עצים שטים עומדים – ״שעומדים לעולם ולעולמי עולמים״, ״שישובו״ – ראה פרש״י יומא וסוכה שם. וראה בחיי פרשתנו שם. וראה תנא דבי אליהו רבה ספכ״ה (כג): ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם וקשה לפני הקב״ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת לבם ולעתיד יבא הקב״ה וישרה בתוכו כמדה הראשונה שנאמר כו׳ באתי לגני גו׳. וראה לקו”ש [המתורגם] חט״ז ע׳ 308. ע׳ 499 ואילך.*) וראה תדבא״ר פי״ח: אשריהן הצדיקים שאין שונא שולט להם ובמעשי ידיהם שכן מצינו במשכן כו’ אבל במשכן שעשה שלמה שלט בו שונא כו’.

[42]שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.

[43]יתרו יט, כ.

[44]ולפי פי׳ המת”כ כ״ה הכוונה בב״ר פי”ט, ז.

[45]משפטים כד, א.

[46]במדב״ר פי״ג, ב. פי״ב, ו. ובכ״ט.

[47]ובלקו״ת צו י, ד: ומעשה המשכן הוא תיקון לזה להיות דירה בתחתונים כו׳ וכמ׳׳ש ברבות בראשית פי״ט כו’. וראה רד״ה באתי לגני השי״ת.

[48]יתרו שם, יב.

[49]שם, יג ובפרש״י.

[50]לבד בנ״י שפסקה זוהמתן (שבת קמו, א. וש״נ) גם לאחרי במשוך היובל ולתמיד (ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקלא). ואף שע״י חטא העגל חזרה (זח״א נב, ב. קכו, ב. ח״ב קצג, סע״ב) לא חזרה לגמרי (כדמוכח בשבת וכו׳ שם. וראה חסד לאברהם מעין ראשון (עין כל נהר) פי״ג. נצוצי אורות לזח״ג יד, ב. לקו”ש חי״א ע’ 10). ולהעיר מהדיוק חזרה ולא שהוא דבר חדש. ועצ״ע.

[51]מתחיל מהארון (פרשתנו כה, יו״ד ואילך) ״ועשו ארון”, ״ועשית בדי״, ״ועשית כפורת גו׳״, וכן בכל פרטי הכלים. והקרשים (כו, טו ואילך).

[52]כו, א.

[53]להעיר מאבות דר״נ (פי”א): גדולה מלאכה שאף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה* שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ולהעיר מל׳ רש׳׳י פקודי (לט, מג) שמיני (ט, כג): יה”ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם.*) דכולל כל בנ”י. ראה ויקהל לו, ד: העושים את כל מלאכת הקודש איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. שם, ז: והמלאכה הי׳ דים (ובפרש״י שם). פרש״י שם לז, א: שנתן נפשו על המלאכה. פקודי לט, לב ופרש׳׳י שם: ויעשו בני ישראל את המלאכה גו׳.

[54]ראה גם לקו׳׳ש [המתורגם] חט״ו ס״ע 220 ואילך (וש״נ) עד״ז לגבי קדושת א”י, שחלות הקדושה בארץ נקבעה דוקא ע״י מעשה הכיבוש. וגם בנוגע לקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה (רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ז) קביעת הקדושה בהמקום היא מצד מעשה הקידוש שקדשה שלמה. ראה שם הערה 49. וראה גם לקו”ש [המתורגם] חי״ט ע׳ 157.

[55]ואולי י”ל שזהו החילוק בין הענין דהשראת השכינה (שזה הי׳ במ״ת) ל״ושכנתי בתוכם״ שע״ש נק׳ משכן (ראה תניא פמ״א (נז, ב). אגה׳׳ק סכ״ג (קלו, א)). ולהעיר מפלוגתת הראשונים בהשראת השכינה במקום המקדש והביאור בזה (בהס׳ שבהערה 17, וש״נ).

[56]ראה לקו”ת ראה כה, ב. המשך תער”ב שם ע׳ תתקל ואילך. וראה לקו״ש [המתורגם] ח״ח ע׳ 23 ואילך.

[57]ראה פרדס שי”א פ״ג – הובא ונת׳ בסהמ״צ להצ״צ מצות האמנת אלקות פי״א. המשך תרס״ו ע׳ ה ואילך. קלט ואילך. (וראה בהוספות שם ע’ תרד ואילך – בהוצאת קה״ת תשל״ו. ובהוצאת תנש״א ע׳ תרנו ואילך). ד״ה שובה וד״ה ולקחתם אעת׳׳ר.

[58]וראה לקו״ש [המתורגם] חי”ט ע׳ 209, שזה נעשה בתחלת הבריאה מצד נתאווה הקב״ה כו׳.

[59]תנחומא שמות כה. שמו”ר פ״ה, ט. הובא ברש״י יתרו כ, ב. תניא פל״ו.

[60]ב״מ לח, א.

[61]ובתרגומים כאן, כנ״ל הערה 18.

[62]זהר פרשתנו קמז, א. וראה לקו״ש חט״ז שבהערה 18.

[63]פרש”י ריש פרשתנו. וראה לקו״ש שם.

[64]חגיגה יז, א. וש״נ.

[65]ע״פ הנ״ל יש לבאר סדר הפרשיות – יתרו משפטים תרומה (ראה לקו״ש [המתורגם] חט״ז ע׳ 264): יתרו הוא פ׳ מתן תורה, המשכה מלמעלה למטה שפעלה (בישראל – גילוי האמונה, ובעולם) ביטול העולם; אחרי מ״ת מתחילה העבודה דבירור העולם לייחד מציאות העולם עם אלקות. והסדר בזה הוא, דתחלה הוא פ׳ משפטים (מצות שכליות), הפעולה ב(שכל) האדם, שנעשה ״יחוד נפלא״ עם חכמתו ית׳ (תניא פ״ה), ואח״כ פ׳ תרומה – בירור והעלי׳ דעניני העולם. וראה לקו״ש [המתורגם] ח״ג ע׳ 161 ואילך.

[66]ראה לקו״ש (שנסמן לקמן הערה 75) יתירה מזו, שי״ל שבהפרשת ונתינת מתנות כהונה מתבטאת שלימות הענין דדירה בתחתונים, בהחלק הנשאר ברשות האדם, שמשתמש בזה לא מפני שהם נכסיו שלו, אלא לפי שהקב״ה ״הוא הנותן לך״ – נתנו לו וצריך להשתמש בזה כפי רצון ה׳.

[67]שמו״ר ספכ״ט.

[68]פרש״י ריש פרשתנו (ודעת זקנים מבעה״ת). תנחומא כאן ה. שהש״ר פ״ד, יג. זח״ב קמח, א.

[69]בחיי כה, ז. כלי יקר פרשתנו שם, ג. וראה זח”ב קלה, א. – ובראב״ע (כה, ג) טז* דברים! -*) מה שמביא לקמן בפרשתנו (כה. מ) בשם הגאון (הרס״ג*) ״שמונה עשר דברים הם במשכן״ – אינו שייך למנין דידן, כי שם הכוונה להדברים שהיו במשכן (ראה ראב״ע שם לפנ״ז ובפי׳ הקצר: הארון כו’ אור השכינה כו׳ קרבן עוף ובהמה כו’ שחיטה כו’), ולא הדברים של תרומת (נדבת) המשכן (שמהם נעשה המשכן וכליו).*) י״א שהכוונה לרב האי גאון על סמך שנמצאו ביטוים דומים להנ״ל בשו״ת רה״ג שהובאה בפי׳ הר״מ בוטריל לס״י פ״ד מ״ב. ותמוה ביותר – לאחרי שבריבוי מקומות בהראב״ע מובא ״הגאון״ ולד״ה הכוונה להרס״ג. ואפילו את״ל שהרה״ג פי’ כך אין זו הוכחה כלל שאין זה פי’ הרס״ג ולהוציא ״הגאון״ דכאן – מפי׳ ״הגאון״ בהראב״ע בכל מקום!וראה רא״ם וחזקוני. וראה אוה״ת (פרשתנו ע׳ א׳שפג. א׳שצ. א׳תי. א׳תיד). תיווך ב׳ הדיעות. ועד״ז ברע״ב וש״ך עה״ת כאן.

[70]ראה לקו״ש [המתורגם] ח״ג ע׳ 161 ואילך.

[71]ראה לקו״ש חי״א ע׳ 112 ואילך.

[72]ראה המשך תער״ב שם (ס״ע תתקלה ואילך), דגילוי אלקות בדרך פשיטות בדוגמת לעת”ל הי׳ בביהמ״ק שהוא השלימות ד(ועשו לי מקדש -) משכן ד״בביהמ״ק הי׳ התפיסה דאלקות בפשיטות ומי שהי׳ בביהמק״ד הי׳ בו הרגש אלקות כו’״, ע״ש. משא״כ במ״ת (ראה בהנסמן לעיל הערה 58).

[73]ראה בארוכה לקו״ש [המתורגם] חי״ח ע׳ 241 ואילך (סעיף ד־ח) דשלימות הענין דדירה בתחתונים הנ׳׳ל מתבטאת בהענין דהפרשת תרומה וכל מתנות כהונה.

[74]שעפ״ז יומתק זה שהמשכן הוא קיים לעולם (ראה הערה 43).

[75]יתרו יט, יב־יג.

[76]פרש״י שם, יג.

[77]ראה לקו״ת ראה לב, סע״ב ואילך. ובכ״מ.

[78]ירמי׳ ב, ו.

[79]לקו״ת נשא כ, ג. ראה שם.

[80]עקב יא, יב.

[81]ב״ר פנ״ו, יו״ד. תוד״ה הר תענית טז, א.

[82]לקו״ת ר״ה ס, ב. שה׳׳ש ו, ג. ובכ״מ.

[83]ויצא כח, יז. ובמדרז״ל לשם.

[84]יחזקאל כ, לה. וראה בחיי, אוה״ח ועוד ר״פ מסעי. לקו״ת ר״פ נשא. ובכ״מ.

[85]עקב ח, טו.

[86]ל׳ הרמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א חי”ב.

[87]תהלים עד, ט.

[88]בריש הל׳ בית הבחירה לא כתב (משכן שעשה משה רבינו) במדבר.

[89]משא״כ לפנ״ז בה״ה שכתב ״כעין קלעי החצר שהיו במדבר״.

[90]קהלת ב, יג.

[91]ראה לקו״ת במדבר ד, ג ואילך. שה׳׳ש כב, א. כג, סע״ב ואילך. ועוד. וראה לקו״ש [המתורגם] חט״ז ע׳ 508.

 

פרסום תגובה חדשה

test email