חידון לשוני לפרשת תצוה מתוך הספר "שאל בנך ויגדך"

ו. כה, ה: והם יקחו את הזהב את התכלת ואת הארגמן וכו'.

מהו שמו של הקו המאונך שמתחת לאות ה, ומה משמעותו?

2. כה, יא: מעשה חרש אבן פתוחי חותם תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל וכו'.

רש״י, ד״ה מעשה חרש אבן: מעשה אומן של אבנים וכו'.

מאיזו טעות בא רש״י להוציא, ועל סמך מה הוא מפרש כפי שפירש?

3. כח, כ: והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם.

לו היתה המלה המודגשת נקרית בלשון חכמים, האם היתה נהגית בצורה זו?

4. כח, לו: ועשית ציץ זהב טהור וכו'. מה טיבו של הדגש באות צ'?

5. כח, מב: ועשה להם מכנסי בד וכו'.

מדוע העיצור ב' רפה, והרי לכאורה דינו להיות דגוש בדגש קל בהיותו בראש המלה?

6. כח, מג: …ולא ישאו עון ומתו…

על פי איזה כלל מנוקדת ו' החיבור בקמץ?

7. כט, א: וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים תמימים.

איזו מלה בפסוק הנ״ל יחידאית בתורה, ובמה היא יוצאת דופן?

8. כט, כא: ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו.

לאיזה בניין שייך הפועל קדש, ומהי הוראת הבניין במקרה זה?

9. להלן הגדרות לניבים או לביטויים המופיעים בפרשתנו, או לאלו המסתמכים על הכתוב בה, מצא אותם!

א. כינוי לאדם מיוחס, איסטניס ומעודן.

ב. כינוי לנר שמדליקים בבית הכנסת לפני ארון הקודש בשעת התפילה.

ג. מינה את פלוני, הפקיד אותו ונתן לו ייפוי כח.

התשובות

1. הקו המאונך שמתחת לאות ה' במלה הארגמן קרוי מתג או געיה. המתג מציין הטעמה משנית בהברה שבה הוא מופיע, וזאת כדי למנוע את ״בליעתה״.

2. נראה, שרש״י מתכוון להוציא מהטיעון, שחָרַשׁ הינו פועל, ולכן הוא טורח להסביר ש״חָרַשׁ אבן״ היא ׳צורת סמיכות, הגורמת לקמץ ליהפך לפתח באות רי״ש,

3. סביר להניח, שהצורה בלשון חכמים היתה ״בְּמִלּוּיָם״, כדוגמת שורשים אחרים מגזרת נל״א, המתחלפים בצורות המאפיינות את גיזרת נל״י. כגון: בטא – בטוי, מצא – מצוי, קרא – קרוי וכיו״ב.

4. הדגש באות צ' קרוי אָתִי מֵרַחִיק. הוא מופיע כאן בהיות ציץ מלה מלעילית, ומפני שהמלה שלפניה מלעילית, ואין הן מחוברות במקף.

5. העיצור ב' רפה על שום ההברה הפתוחה בסוף המלה הקודמת המוקפת אליו (מִכְנְסֵי־). מן הראוי להדגיש, שמכאן יש להוכיח, שיש להגות את הצירה הארוך (״סֵי״) – כפי שאכן נוהגים הספרדים, כתנועה ארוכה ולא כעיצור (״סֵיְ״).

6. ו' החיבור מונעת בקמץ, אם ההברה שאחריה מוטעמת, ובתנאי שהמלה נקרית בהפסק.

דוגמאות נוספות: לעולם וָעֶד, אמת וָצֶדֶק, יום וָלַיְלָה.

7. הפועל לְקַח הינו יחידאי. הוא יוצא דופן בקיום פה״פ ל בצורת הציווי, שהרי בדרך כלל הצורה היא ״קח״.

8. הפועל קָדַשׁ שייך, כמובן, לבניין קל, אך מבחינת הוראת הבניין – שינוי והתהוות – היה מתאים יותר השימוש בבניין נפעל. זהו המקום להזכיר מספר פעלים נוספים בבניין קל, המביעים הוראה זו: חלה = נהיה חולה. שמן = נהיה שמן. רזה = נהיה רזה.

9. א. שמן זית זך – כז, כ.

    ב. נר תמיד – כז, כ.

    ג. מילא את ידו – כח, מא.