ז' אדר – יום הולדת משה רבינו

יומולדת שמח למשה רבנו! גדול הנביאים, נשיא הדור, גואלן של ישראל ומי שהעביר את ניצוץ משיח מדור לדור עד ימינו. היום אנו חוגג יום הולדת – ז' אדר. אגב, הוא גם נפטר בתאריך הזה.

קודם כל, חייבים לפרגן לאיש הבלתי אפשרי הזה, משה, עבד ה', איש האלוקים שעליו נאמר: מחציו ומטה אדם ומחציו ומעלה אלוקים, לא במובן של היבריד מוזר אלא במובן של צינור מקשר בין עם ישראל לאלוקות, בין המוגבל והסופי לאינסופי, ומקרב את ישראל לאביהם שבשמיים, תוך כדי שהוא סופג תלונות אין סוף, חרפות, גידופים, קובלנות וטרוניות מצד עם ישראל (גם מכות הוא חטף, שלא תחשבו), והקפדה על חוט השערה, מצד חשבונות שמיים. ובסוף, שילם את המחיר האישי הכבד ביותר, ולא נכנס לארץ המובטחת.

מצד שני, משה רבינו הוא המנהיג האולטימטיבי בכל הדורות, מנהיג נצחי שמעביר הלאה מדור לדור את הניצוץ שלו בבחינת: "אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא" כלשון הזוהר כלומר: המשכיותו של משה והעברת ניצוץ נשמתו לכל דור על ידי נציג אחד יחיד ומיוחד. רוצה לומר, בכל דור יש את "משה רבנו" הפוטנציאלי.

מעבר לפרגון, אז מה אכפת לנו, ואיך זה קשור לפרשה?

הקשר בין ז' אדר לפרשת תצוה

פרשת תצווה, היא פרשה שנקראת תמיד בסמיכות לז' אדר יום הולדתו של משה רבנו ובאופן קצת פרדוכסלי, שמו לא מופיע בה פעם אחת.

ישנם שני טעמים לדבר שנותנים הפרשנים:

1. לרמז גם על הסתלקותו של משה ביום זה.

2. לקיים מה שגזר משה "מחני נא מספרך"- משה מבקש רחמים על עם ישראל לאחר חטא העגל. הוא מסרב לקבל את העובדה שה' ישמיד את העם הסורר, שהחליף את אלוקיו בדקה, וזועק כי אם עם ישראל יימחה, אז נא למחוק גם אותו מספר הספרים. בזכותו, הקב"ה מוחל לעם ישראל, אך היות וגזירתו של צדיק – גזירה היא, וקללתו של חכם מתקיימת אף אם לא התקיים התנאי – על כן נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה.

לכאורה, נראה כי בשני הטעמים מדובר בדבר שלילי, אם נסיבתי, ואם כעונש.

תורת החסידות מאירה, כי לא בטיעון הראשון ולא בשני יש פן שלילי, אלא להיפך.

1. יום הסתלקותו של צדיק הוא אפילו יותר גבוה מיום הלידה, ויש בו בכדי לכפר על עוונות כל הדור, לכן אין בכך פן שלילי, להיפך, זה יום שבו מזלם של ישראל גובר (ולא סתם ביהדות נעשית הילולא ביום הצדיק, ולא יום אבל).

2. העדר שמו של משה מפרשת תצווה היא לא "הרחקתו" של משה מהתמונה, להיפך, התקרבותו. בשעה שבשאר הפרשות מדובר על משה בגוף שלישי: משה (הוא) כאן, הפניה היא בגוף שני: "ואתה תצווה". כשאדם נמצא קרוב לחברו הוא לא יאמר: יוסף יעביר לי את השדכן, אלא יפנה אליו: אתה יכול להעביר לי את השדכן, חבר?

כלומר, מידת הקרבה משנה גם את אופן הדיבור. בפרשת תצווה, משה יותר קרוב אלינו מבכל פרשה אחרת. יותר נוכח, יותר עצמותי, יותר מהותי.

מסירות הנפש של משה, שהסכים למחוק את כל הקרדיט שעל שמו, אם בני ישראל ייפגעו כתוצאה מחטאם, מראה מה הוא מנהיג אמיתי. מנהיג שמוכן למסור את עצמו בלב ובנפש עבור העם, שאותו הוא מנהיג. אחד שלא חוסך שבטו מצאן מרעיתו כשצריך, אבל לא תמצאו אצלו לא עמותות, ולא בקבוקים, ולא הסכמים מפוקפקים ולא הצהרות ריקות מתוכן, אפרופו בחירות. ("בחירות"). רק מסירות נפש מלאה וכנה עבור עם ישראל.

ולא סתם נולד ונסתלק משה רבנו בחודש אדר, שמזלו דגים, ואין עין הרע שולטת בו, וגם מי שחושב לפגוע בעם ישראל, מתהפך עליו העניין ועל ראשו (ונהפוכו) כי הוא, משה רבנו שבדור, מסר את עניין מסירות הנפש והמנהיגות הלאה- ממנו ליהושע, ומשם לנביאים, ולמלכי ישראל, ולמרדכי היהודי, ולבעל שם טוב, ולאדמו"ר הזקן ועד לדורנו אנו לרבי מה"מ, עד הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

לחיים לחיים, יום הולדת שמח משה!

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשנ"ב כרך ב, עמ' 394)