פרשת ויקהל לילדים – להיות קהל אחד

הקראת כתבה
יום שני י״ט אדר ה׳תשע״ה
שֵׁם הַפָּרָשָׁה – וַיַּקְהֵל – מֵעִיד עַל תָּכְנָהּ. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מְבַקֵּשׁ לִמְסֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַצִּוּוּיִים עַל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, לְשֵׁם כָּךְ הוּא מַקְהִיל אוֹתָם – “וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֵדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל”.
מאת שולמית שמידע
אנשים בטיסה

 

 

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל

שֵׁם הַפָּרָשָׁה – וַיַּקְהֵל – מֵעִיד עַל תָּכְנָהּ.

מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מְבַקֵּשׁ לִמְסֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַצִּוּוּיִים עַל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן,

לְשֵׁם כָּךְ הוּא מַקְהִיל אוֹתָם – “וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֵדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל”.

עַל פִּי רַשִׁ”י “וַיַּקְהֵל” מַשְׁמָע אָסַף וְרִכֵּז אוֹתָם,

וְהַתּוֹרָה הַמְּדַיֶּקֶת בִּלְשׁוֹנָהּ בּוֹחֶרֶת בַּבִּטּוּי “וַיַּקְהֵל” דַּוְקָא.

כִּי “וַיַּקְהֵל” אֵין מַשְׁמָעוֹ רַק כִּנּוּס אֲנָשִׁים לְמָקוֹם אֶחָד,

אֶלָּא הֲפִיכָתָם לְקָהָל אֶחָד, בַּעַל מְצִיאוּת אַחַת.

 

רַק בְּיִשְׂרָאֵל יְכוֹלָה לִהְיוֹת מְצִיאוּת שֶׁל “קָהָל”

עַם יִשְׂרָאֵל בִּפְנִימִיּוּתוֹ הוּא מְצִיאוּת אַחַת, נְשָׁמָה אַחַת, קוֹמָה אַחַת.

לָכֵן גַּם בַּהֲלָכָה יֵשׁ מֻשָּׂג שֶׁל “קָהָל” אוֹ “צִבּוּר”,

לְפִיו יְהוּדִים יְחִידִים הַמִּתְקַבְּצִים לְמָקוֹם מְסֻיָּם הוֹפְכִים לְקָהָל אֶחָד, צִבּוּר אֶחָד.

בְּקָהָל כָּזֶה הַיָּחִיד מְאַבֵּד אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאִישִׁית וְהוֹפֵךְ לְחֵלֶק מִמְּצִיאוּת הַקָּהָל.

 

לְשֵׁם מַה הִקְהִיל מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל?

לִכְאוֹרָה בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן הָיִינוּ מְצַפִּים שֶׁכָּל אֶחָד יִתֵּן תְּרוּמָתוֹ בְּאֹפֶן שֶׁל יָחִיד,

אָז לְשֵׁם מָה הָיָה צֹרֶךְ לְהַקְהִיל אוֹתָם וּלְהָפְכָם לְקָהָל אֶחָד?…

 

תַּכְלִית עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן הִיא לִהְיוֹת ”וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”,

וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחְדוּת פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין בָּהּ הִתְחַלְּקוּת לִפְרָטִים,

וְהַמַּטָּרָה הִיא שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בַּמִּשְׁכָּן וְיִתְגַּלֶּה כָּאן לְמַטָּה בָּעוֹלָם.

לְשֵׁם כָּךְ הָיָה צֹרֶךְ שֶׁגַּם יִשְׂרָאֵל יִתְאַחֲדוּ וְיִהְיוּ לִמְצִיאוּת אַחַת שֶׁל “קָהָל”,

וְדַוְקָא בַּדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּ”קָהָל” – ”וַיַּקְהֵל… אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”.

 

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן בְּכוֹחוֹ לַהֲפֹךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְ’קָהָל’ אֶחָד.

כִּי דַּרְגַּת מֹשֶׁה הָעֶלְיוֹנָה מְאִירָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי.

כָּךְ עַל יְדֵי גִּלּוּי נְקֻדַּת מֹשֶׁה בְּכָל אֶחָד

מִתְבַּטֶּלֶת בְּעַם יִשְׂרָאֵל תְּחוּשַׁת הַמְּצִיאוּת הָעַצְמִית,

וְהֵם מִתְאַחֲדִים.

 

לִשְׁאֹף לְאַחְדוּת תָּמִיד

פָּרָשָׁתֵנוּ עוֹסֶקֶת גַּם בַּצִּוּוּי עַל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, כְּשֶׁהִיא מַקְדִּימָה וְאוֹמֶרֶת

”שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה”.

לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁגַּם בְּשַׁבָּת כַּאֲשֶׁר אָנוּ עֲסוּקִים בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה,

לֹא נִשְׁכַּח אֶת אַחֵינוּ וְנִתְאַחֵד אִתָּם.

וְאִם הַדָּבָר קַל יַחֲסִית בְּשַׁבָּת שֶׁכֻּלָּהּ רוּחָנִיּוֹת יוֹתֵר מִימֵי הַחֹל,

הֲרֵי שֶׁהַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ לִהְיוֹת בְּאַחְדוּת גַּם בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל.

גַּם כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹסְקִים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן עִם חֲבֵרֵינוּ,

וְכָל אֶחָד עָשׂוּי לְהִמָּשֵׁךְ לָאִינְטֶרֶסִים שֶׁל עַצְמוֹ,

נִזְכֹּר שֶׁהַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ,

שֶׁנִּתְאַחֵד עִם אַחֵינוּ וְנִדְרֹשׁ טוֹבָתָם כְּמוֹ אֶת טוֹבָתֵנוּ.

וְאָז נִזְכֶּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַשְׁכִּין שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵינוּ.

פרסום תגובה חדשה

test email