חידון לשוני לפרשת וארא מתוך הספר "שאל בנך ויגדך"

1. ו, ו, ז: לכן אמר לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים…

איזה מבין הפעלים הנ״ל חריג מבחינת מקום הטעמתו ומדוע?

2. מצא פסוק שלם בפרשתנו, שהוא פסוקית־זמן במשפט מורכב, בעוד שהמשפט העיקרי מופיע בפסוק שלאחריו, דהיינו, המשפט המורכב השלם מתפרס על פני שני פסוקים.

3. ז, כ: ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה׳ וירם במטה ויך את המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו וכו'.

מדוע רפוי העיצור פ במלה פרעה, והרי הוא בראש המלה?

4. ח, טו: ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלקים היא ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה׳.

על פי איזו התנייה מוטעמת אצבע מלרע, וע״פ איזו – מלעיל?

5. ח, כה: ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה׳ וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר רק אל יסף פרעה הָתֵל לבלתי שלח את העם לזבח לה׳.

ראב״ע הארוך, ד״ה ויאמר התל: זה השורש משונה… הסבר, מהי השונות, שמייחס ראב״ע לשורש זה?

6. ח, כז: ויעש ה׳ כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד.

ראב״ע, ד״ה ויעש:

מלת ויסר זרה בדקדוק כי הפעלים השניים לעולם האות הראשון קמוץ כמו וישב ויקם ואם היה האות האחרון ח׳ או ע׳ או ר׳ שלא ידגשו יהיה האות הראשון בפתח גדול כמו וינח ביום השביעי וינע לבבו ויסר אליה ואלה מהבנין הקל כי מהבנין הכבד יהיה האות הראשון בפתח קטן אם לא היה האות האחרון אחת מהאותיות הנזכרות כמו וישב את כל הרכוש והנה בא ויסר תחת ויסר כמו ויסר את אופן מרכבותיו ונכון הוא להיות ויסר הערוב מהבנין הקל כמו וסר הערוב.

א. הסבר את המונחים הבאים:

1) ״הפעלים השניים״. 2) ״האות הראשון״. 3) ״האות האחרון״. 4) ״פתח גדול״ 5) ״פתח קטן״.

ב. מהו ניקודן של המלים הבאות, הלקוחות כסדר מדברי הפירוש הנ״ל:

ויסר, ויקם, וינח, וישב, (והנה בא) ויסר (תחת) ויסר

ג. לאיזה כוון מכריע ראב״ע את הספק, ועל סמך מה?

7. ט, לא: והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל.

האם הפשתה הנ״ל זהה לפשתן שבלשון חז״ל?

8. כנ״ל: במה שונה משמעות אביב בפסוקנו מזו הרווחת בימינו?

9. להלן הגדרות לניבים או לביטויים המופיעים בפרשתנו, או לאלו המסתמכים על הכתוב בה. מצא אותם!

א. חוסר סבלנות.

ב. מתקשה בדיבורו, כבד פה.

ג. התעקש, סירב.

ד. נתן את דעתו על…

ה. מעשה ניסים.

התשובות

ו. החריג הוא המלה האחרונה המסומנת – הטעמתה והייתי (מלעיל), שכן בשאר ארבע המלים המסומנות נעתק מקום ההטעמה להברה האחרונה, כפי שרגיל הדבר בצורות של ״ו׳ ההיפוך״.

היעדר השינוי בפועל והייתי קשור בעובדת היותו נמנה עם גזרת נל״י, שבה לא חלה העתקת ההטעמה בבניין פעל. דוגמאות נוספות: וראיתי (שמות יב׳ יג) ופניתי (ויקרא כו, ט) ועשיתי (ירמיה ז, יד).

2. ו, בה: ויהי ביום דבר ה׳ את משה בארץ מצרים.

3. חרף הימצאותה של פ בראש המלה, אין היא נחשבת ככזאת, שכן קודמת לה המלה לְעֵינֵי, הנמצאת בטעם מחבר, והמסתיימת בתנועה, (וזו ראיה נוספת לנכונות ההגייה המזרחית של הסיומת ֵי שלא כמו האשכנזים ֵיְ), ואלה הגורמים לרפיון העיצור פ.

4. אם מצאת, הקורא, התנייה כלשהי, אינך אלא טועה! שכן, גם בשלושת המקומות האחרים במקרא מוטעמת המלה אצבע מלרע, ואומנם, כן יש להגותה.

5. השונות מתבטאת בצורת ה״שעטנז״ של הפועל הָתֵל. אם תמצי לומר, שהשורש הוא ה.ת.ל. (כפי שאכן הוא מופיע במל״א יח, כז – וַיְהַתֵּל בהם אליהו), כיצד ניתן להסביר את הקמץ בפה״פ ואת היעדר הדגש החזק בעה״פ? ואם תמצי לומר, שבגזרת הכפולים אנו עוסקים (שורש ת.ל.ל), האם אכן ישנם שני שורשים (התל, תלל) באותה משמעות?

6. א. 1) ״הפעלים השניים״ = גזרת נחי ע״ו.

2) ״האות הראשון״ = פ הפועל.

3) ״האות האחרון״ = ל הפועל.

4) ״פתח גדול״ = פתח.

5) ״פתח קטן״ = סגול.

ב. וַיָּסַר, וַיָּקָם, וַיָּנַח, וַיָּשֶׁב, (והנה בא) וַיָּסַר (תחת) וַיָּסֶר

ג. לפי ראב״ע, על אף דו־המשמעות האפשרית (בנין קל = סר, או הפעיל – הסיר), על פי פסוק כ״ה, שבו נאמר… וסר הערב, ניתן להסיק, שהמדובר בבנין קל.

7. לא! פִּשְׁתָּה הוא צמח, ואילו פִּשְׁתָּן הוא שם כולל לסיבים ולאריג המיוצר מסיבי הפִּשְׁתָּה.

8. האָבִיב בפסוקנו הינו תבואה לפני גמר הבשלתה, כשהשבולים עדיין ירוקות. בימינו רווח אָבִיב במשמעות של עונת השנה שבין החורף לבין הקיץ.

9. א. קוצר רוח (ו, ט).    

ב. ערל שפתיים (ו, יב).   

ג. ויכבד לב (ט, ז).         

ד. שם לב (ט, כא).         

ה. אצבע אלוקים (ח, טו).