ניסן הוא ראש החודשים

הקב״ה הראה למשה לבנה של ניסן בחידושה ואמר לו: ״החדש הזה לכם ראש חדשים״[1]. זאת אומרת, החודש הזה עתיד ליהפך לכם לראש חודשים משום שבחודש זה, בעוד ימים מספר, אתם עתידים לצאת ממצרים, להיגאל.

ניסן, אם כן, הוא החודש שבו יצאו ישראל ממצרים. אירוע זה של יציאת מצרים הוא האירוע החשוב ביותר בהווייתנו כעם. מבחינה אמונית יציאת מצרים חשובה אף יותר מבריאת העולם, שכן יציאת מצרים היא חוויית אמונה היסטורית – עם שלם ראה וחווה את האירוע הזה על בשרו. לפיכך, חודש ניסן חשוב יותר מחודש תשרי. כדי לבסס את מעמדו של ניסן, הוסיפו לו חז״ל משמעויות רבות מאוד.

מעניין לשים לב שהתנאים כולם מסכימים שיציאת מצרים הייתה בניסן, אולם על בריאת העולם יש מחלוקת. יש הטוענים שבריאת העולם הייתה בתשרי, ויש הטוענים שהייתה בניסן[2].

ניסן, אם כן, הוא ללא ספק החשוב שבין חודשי השנה.

התורה וחז״ל העניקו, כאמור, משמעויות רבות וקשרו כתרים רבים לניסן, ובמיוחד לא׳ ניסן שהוא ראש החודש של ראש החודשים.

כך, למשל, בא׳ ניסן בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים הוקם המשכן: ״ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן״[3].

ובגמרא במסכת שבת:

״תנא, אותו יום (א׳ ניסן) נטל עשר עטרות:

ראשון למעשה בראשית

ראשון לנשיאים

ראשון לכהונה

ראשון לעבודה

ראשון לירידת האש

ראשון לאכילת קדשים

ראשון לשכינה

ראשון לברך את ישראל

ראשון לאיסור הבמות

ראשון לחודשים״[4].

ביום א׳ ניסן, יום הקמת המשכן, אף נאמרו למשה שמונה פרשות שבתורה הקשורות לדיני המשכן והמקדש, כאמור בגמרא: ״דאמר רבי לוי, שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן. אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה״[5].

ביום זה, יום הקמת המשכן, הדליק אהרן את מנורת הזהב והנשיאים החלו להקריב את קרבנות חנוכת המזבח[6].

המשנה במסכת ראש השנה א, א מוסיפה:

״אחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים״.

״למלכים" – הכוונה היא למלכי ישראל; כלומר: זהו התאריך הקובע את מניין השנים למלכותם[7]; ״ולרגלים״ – היינו, פסח הוא הרגל הראשון בשנה.

הברייתא בגמרא מוסיפה:

״תנו רבנן: באחד בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורים ולתרומת שקלים, ויש אומרים אף לשכירת בתים״[8].

א׳ ניסן הוא גם תאריך תחילת עלייתם של עזרא ובני הגולה מבבל לירושלים:

״כי באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל ירושלם כיד א-להיו הטובה עליו"[9].

א׳ ניסן, אם כן, הוא אחד הימים המשמעותיים ביותר בימי השנה.

יום פטירתו של יהושע בן נון

יהושע בן נון מת ביום כ״ו בניסן ונקבר למחרתו, ביום כ״ז בניסן. הוא לא הוספד כראוי מפני שהכל היו עסוקים בנכסיהם, בעבודת השדות והכרמים וכמעט שכחו אותו. הוא נקבר ליד ״הר געש", מקום אשר אינו מופיע במפת הארץ. ייתכן שיש בכך רמז כי במותו הכל געש ורעש. אולם דווקא ישראל שכחו את יהושע, הכובש והמנחיל. לפי המסורת נמצא קברו של יהושע בכפר חרס; יש המזהים את מקום קבורתו, תמנת חרס, עם תל החרבות הקרוי בערבית ״תבנה״, ליד שכם.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום כ״ז בניסן התקבל על ידי העם כיום זיכרון לששת מיליוני הקדושים שנספו בשואה. ברור לכל שיש קשר פנימי בין יום זה לבין חג הפסח שלפניו. השואה והגאולה קשורות יחד. "יענך ה' ביום צרה״[10], וכבר אמרו חז״ל: ״אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר – חכה לו״[11].

ברכת האילנות

חודש ניסן הוא המיועד לברכת האילנות, שכן באביב מלבלבים העצים ומעלים פרחים. על כן, היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרחים, מברך: ״ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם״.

אין מברכים את ברכת האילנות אלא פעם אחת בשנה, ואם לא בירך בחודש ניסן – הדין הוא ששוב אינו מברך[12].

המקור לברכת האילנות הוא בגמרא: ״אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק בימי ניסן, וחזי אילני דקא מלבלבין, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם״[13].

ברכת החמה

אחת ל־28 שנה, בבוקרו של יום ד׳ הראשון של חודש ניסן, נוהגים לברך את ברכת החמה. ״הרואה חמה בתקופתה, הוא מכ״ח לכ״ח שנה, והתקופה בתחילת ליל ד׳. כשרואה אותה ביום ד׳ בבוקר, אומר: ברוך עושה מעשה בראשית״[14].

ברכת החמה קשורה ל״מחזור החמה״, הוא ״המחזור הגדול״[15]. אחת ל־28 שנה אפשר לצפות במאור הגדול, בשמש, כשהיא מצויה בדיוק באותה נקודה שבה החלה "לשמש״ עם בריאת העולם. על כן מקפידים לברך את הברכה על החמה בתחילת יום רביעי, כביום בריאתה.

נוהגים לברך עם הנץ החמה, במעמד חגיגי וברוב עם, ואפשר לאמרה עד שלוש ״שעות זמניות". יש הנוהגים לברך את הברכה בשם ובמלכות. חכמי הקבלה התקינו נוסח נרחב של תפילה, נוסף על הברכה, המלווה במזמורי תהלים מעין המאורע[16].

ברכת החמה באה להזכיר לבני האדם את מעשה בראשית.

מסורת היא אצל חכמי הסוד כי המספר כ״ח מבטא את כוחו של הקדוש ברוך הוא. הקב״ה ברא את עולמו בכ״ח אותיות, והן הן ״כח מעשיו״, כפי שנאמר: ״כח מעשיו הגיד לעמו״[17].

עקב חטאי אדם הראשון נתעלמה אחת מתוך כ״ח האותיות מן העולם ואין יודע מה צלילה של אות זו ומה צורתה.

העולם מסתובב ומתחדש עתה רק מכוחן של כ״ז אותיות, שהן כ״ב אותיות הא״ב וחמש אותיות מנצפ״ך, האותיות הסופיות, שהן ביחד "השמן הזך״ של המנורה אשר סך את גלגלי העולם.

כאמור, האות הנעלמת פלאית וסודית היא ואין יודעים עליה דבר. אות זו שהייתה, נעלמה ועתידה לשוב ולהיגלות, מסמלת את הכוח העליון הרצוי והטוב שנעלם. אנשי סוד מוצאים רמזים לאות הזו בפסוקים שונים ובתפילות שונות. בין השאר הם מציינים כי הפסוק הראשון בתורה יש בו עשרים ושמונה אותיות (ראה ספרי על האותיות וסודותיהן, עמ׳ רנ).

לדעת אנשי סוד ברכת הלבנה קשורה עם האות החסרה, שכן משתתגלה יהיה אור חדש בעולם, שבעתיים כאור יום, אור בראשית.

לאחרונה נאמרה ברכת החמה בניסן ה'תשס״ט.