תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
מזלו של חודש ניסן
הקראת כתבה
מזלו של חודש ניסן הוא טלה.
הטלה הוא כבש רך וצעיר, שעדיין לא מלאה לו שנה.
בחזיונות הנביאים הטלה מסמל את אופייה של גאולת אחרית הימים, שבה ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ…״[1]; ״זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן…״[2]. הטלה הוא רך וחלוש ומבטא רחמים ואהבה, כאהבת שיר השירים של ניסן[3].
מול האיל הנגח, התקיף והאיתן – ״אילי מואב״, איל הברזל שהשתמשו בו בימי קדם לנגח את חומות האויב ולהבקיען – וגם מול מושגים בני ימינו, הבאים אף הם לבטא עצמה ואפילו עריצות, כגון: ״אילי ממון״, או ״אילי נפט״, הציגה ההגות היהודית את הטלה הרך והענוג, את ״שה פזורה ישראל״, בדומה לדוד הצעיר הרועה את צאן אביו, דוד העדין, ״עדינו העצני״, שעם כל עדינותו מתייצב ללא חת מול גלית הפלשתי, האיל הנוגח, סמלן של אומות העולם.
הטלה מזכיר כמובן גם את ה״שה לבית אבות שה לבית״ שנצטוו ישראל לקחת בעשור לחודש למשמרת עד ארבעה עשר יום, ואז ״ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים״[4].
מעניינת מאוד דעתו של הרמב״ן לגבי שחיטת הטלה:
״טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכוחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך ציווה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכוח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון״[5].
מקורות והערות
[1] ישעיהו יא, ו.
[2] ישעיהו סה, כה.
[3] מעניין לשים לב שחכמי הגויים הקדמונים, בבואם להעניק צורה למזל טלה, העדיפו לכנותו ולציית בדמות האיל, הזכר שבכבשים, החזק והמגוז בקרניו.
[4] שמות יב, ג-ו.
[5] כמובן גם הרמב״ן מודה לדעה הפשוטה שמטרת שחיטת השה היא להשפיל את אלוהיהם של מצרים שהיו עובדים את הצאן ולהראות להם שה׳ הוא האלוקים, אין עוד מלבדו.
פרסום תגובה חדשה