צירוף שם הווי־ה של חודש ניסן הוא הוי״ה, לפי האותיות שבראשי התיבות "ישמחו השמים ותגל הארץ״[1], והוא שם הווי־ה לפי הכתיב המקובל שלו, י־ה־ו־ה. השם הזה, והפסוק שממנו הוא נגזר, רומזים על השירה העתידית. הפסוק מדבר על הגאולה העתידית שבה תיאמר ״השירה העשירית", שירת הגאולה הסופית[2]. כמו פרק זה בתהלים כך גם שירת הים של משה, ״אז ישיר", רומזת על שירת העתיד. אז, בבוא הגאולה השלמה שתהיה גם היא בניסן, אז "ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו״[3] וכו', וכשם שאת השיר של יציאת מצרים אנו מספרים על מצות ומרורים, כך גם את שירת הגאולה העתידית נספר על המצות והמרורים של חבלי הגאולה – ימי הפורענות של השואה והגבורה, שלאחריהם תהיה גאולתנו.

בדרך הייחוד של שם הווי־ה – כלומר: י, י־ה, י־ה־ו, י־ה־ו־ה – מתקבלת הגימטרייה של שם ע״ב אותיות.

לפי דעת אנשי חכמת הנסתר, השם של ע״ב אותיות בנוי משלושת הפסוקים המתארים את בקיעת ים סוף:

ויסע מלאך הא-להים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ויט משה את ידו על הים, ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה, ויבקעו המים[4].

בשם ע״ב מצינו את חסדו של הקב״ה לעמו, שהרי "חסד״ בגימטרייה ע״ב.

בגאולת מצרים התגלה ד׳ בפני עמו בחסדו הגדול. אף על פי שהיו ישראל דומים למצרים ומתנהגים כמותם, אף על פי שלא היו ראויים להיגאל מכוח עצמם, בכל זאת גאלם ה׳ והובילם לארץ ישראל ולבית הבחירה.