יום רביעי י׳ אייר ה׳תשע״ה

 

 

1. מודה אני

תפלה קצרה הנאמרת עם היקיצה בבוקר, ובה מודה האדם לה׳ על שהחזיר בו את הנשמה כשהתעורר משנתו. השינה היא כעין מיתה, והחזרת הנשמה בבוקר היא כעין תחיית המתים, ולכן מסיימים "רבה אמונתך", שבזה מכריזים על האמונה בתחיית המתים.

 

תפלה זו אומר האדם לפני שנטל את ידיו, כי אין בה את שם הי. גדולי החסידות הוסיפו: "מודה אני נאמר אפילו בידים טמאות, לפי שכל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את הימודה אני׳ של היהודי". באמירת מודה אני זוכר היהודי את ה׳ מיד בקומו, וכך יקום בזריזות לעבודת ה׳, כשאמונה זו מורגשת בליבו במשך כל היום.

 

2. נטילת ידים בבוקר

לפני שיורד האדם ממטתו עליו ליטול את ידיו במים מתוך כלי לסירוגין, ימין־שמאל, ימין־שמאל, ימין־שמאל, בכדי להסיר את רוח הטומאה השורה על ידיו כשמתעורר משנתו, ולהתקדש לעבודת הבורא ככהן בבית המקדש. לפני שנטל ידיו אסור לו לדבר בדברי תורה, להתפלל, לנגוע במאכלים ובמקומות שונים בגופו, או אפילו ללכת ארבע אמות.

 

3. שחרית

התפלה שמתפללים בכל בוקר. אברהם אבינו תיקן תפלת שחרית. וחכמים קבעו זמנה במקביל לזמן הקרבת קורבן התמיד של שחר.

 

4. מנחה

התפלה שמתפללים בכל יום אחר הצהרים. יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה, וזמנה מכוון לזמן הקרבת קורבן התמיד של בין הערביים.

 

5 . ערבית (מעריב)

התפלה שמתפללים בכל לילה. יעקב אבינו תיקן תפלת ערבית, וזמנה הוא כנגד חלקי הקרבנות שמעלים אותם על המזבח במשך כל הלילה.

 

6. מוסף

תפלה נוספת לאחר שחרית, הנאמרת בימי שבת, ראש חדש, הימיס־הנוראים ושלושת הרגלים, כולל חול המועד, כנגד קורבן המוסף שהקריבו בימים אלו.

 

7. וותיקין

אנשים שמהדרים במצוות משתדלים להתפלל לפנות בוקר, באופן שקוראים קריאת שמע קודם זריחת השמש, ומיד עם הזריחה "הנץ החמה" מתחילים תפלת שמונה עשרה, לקיים מה שנאמר: "יראוך עם שמש".

 

8. ברכות השחר

ברכות שאומרים לאחר נטילת ידים בבוקר, לפני תפלת שחרית, ובהן משבחים את ה׳ על חסדיו עם האדם, חסדים שבהם מבחינים אנו בקומנו משנתנו.

 

9. פסוקי דזמרה

חלק מתפלת שחרית, הכולל פרקי שבח וזימרה לקדוש ברוך הוא. לפניהם אומרים ברכת "ברוך שאמר" ולאחריהם ברכת "ישתבח". זמרה = לשון שירה, שירה לה׳, וגם מלשון זמירת ענפים, "זמר עריצים", להכרית את כל המקטרגים על ידי אמירת פרקי התהילים.

 

10. קריאת שמע

אמירת 3 פרשיות מהתורה: א. "שמע ישראל… ברוך שם… ואהבת… ובשעריך". ב."והיה אם שמוע…על הארץ". ג. פרשת ציצית: "וידבר… אני ה׳ אלקיכם אמת". כל יהודי חייב לקרוא "קריאת שמע" מידי בוקר וערב. לפני קריאת שמע ולאחריה תיקנו חכמינו את "ברכות קריאת שמע".

 

בקריאת שמע יש רמ"ח (245) מילים, וכשכופל החזן "ה׳ אלקיכם אמת" משלים הוא את מספרן בזה לרמ"ח מילים, כנגד רמ"ח מצוות עשה ורמ"ח אברי האדם. שמ"ע ראשי תבות – "שאו מרום עיניכם", בשחרית מנחה וערבית, וקבלו עליכם עול מלכות שמים.

 

11. שמונה עשרה (תפלת העמידה)

עיקרה של כל אחת מן התפלות, הנאמרת בעמידה ובלחש, ובה היו במקור: 18 ברכות בימות החול, 7 ברכות בימי שבת וחג. תפלה זו נתקנה לאחר שגלו ישראל ע"י נבוכדנצר הרשע, ונתערבו בין הגוים, ולא ידעו כולם לערוך תפלה כראוי, ולכן עמדו עזרא הסופר ובית דינו ותקנו מסגרת של נוסח קבוע לכולם. ב־3 הראשונות יש שבח לה׳, 3 האחרונות -הודיה לה׳, ו־12 האמצעיות -בקשת צרכי האדם והציבור (ראה בערך הבא).

 

12. ברכת המינים

ברכה נוספת על 18 הברכות המקוריות של תפלת שמונה עשרה, אשר נתקנה ונוספה ביבנה, לאחר חורבן הבית השני, על ידי רבן גמליאל השני ובית דינו (ויש אומרים שנתקנה ע"י סבו רבן גמליאל הזקן) ונוסחה על ידי שמואל הקטן. בברכה זו ישנן נוסחאות רבות, בין השאר מפחד הצנזורה. בהרבה מהן מתחילה הברכה במילים: "ולמלשינים אל תהי תקוה", ומסתיימת: ׳׳ברוך אתה ה׳ שובר אויבים ומכניע זדים". (ולכן יש עתה 19 ברכות בתפלת שמונה עשרה של ימות החול).

 

13. משיב הרוח ומוריד הגשם

שבח לה׳ הנאמר בתפלת "שמונה עשרה" בברכת "אתה גיבור", במשך כל ימי החורף (החל ממוסף של שמיני עצרת ועד (כולל) שחרית יום א׳ של חג הפסח).

 

14. מוריד הטל

 שבח לה׳ הנאמר בתפלת "שמונה עשרה" בברכת "אתה גיבור", במשך כל ימי הקיץ (החל ממוסף יום ראשון של חג הפסח ועד (כולל) תפלת שחרית של שמיני עצרת).

 

15. ברכת השנים

הברכה השביעית בתפלת שמונה עשרה, שתוכנה: בקשת ברכה להצלת יבול הארץ בשנה הזאת. הברכה מתחילה במילים: "ברך עלינו ה׳ אלקינו את השנה הזאת", ומסתיימת: "ברוך אתה ה׳ מברך השנים". (בעדות המזרח מברכים בקיץ נוסח קצר "ברכנו" ובחורף נוסח ארוך "ברך עלינו").

 

16. ותן טל ומטר לברכה

בקשה הנאמרת ב"ברכת השנים" בכל ימי החורף. החל מז׳ מרחשון ועד(כולל) ערב פסח. (בחוץ לארץ מתחילים לאמרה 60 יום אחר "תקופת תשרי" בלוח הלועזי: ביום ה־4 או ה־5 בדצמבר) ומשמעותה, בקשת ברכת השם להצלחת היבולים, על ידי הורדת טל ומטר בעיתם, בכמויות ובמקומות המתאימים. (מכאן נובע הכינוי לאותיות קטנות "אותיות טל ומטר" כפי שרגילים לציין זאת בסידורים).

 

17. ותן ברכה

בקשה הנאמרת ב"ברכת השנים" בכל ימי הקיץ. (החל ממוצאי החג הראשון של פסח ועד (כולל) ו׳ מרחשון), ומשמעותה, בקשת ברכת השם להצלחת יבולי השנה.

 

18. יעלה ויבא

קטע תפלה הנאמר בתפלות "שמונה עשרה" וב"ברכת המזון". בראש חדש, שלש רגלים (או חול המועד), ראש השנה ויום הכיפורים.

 

19. ווידוי

לאחר תפלת שמונה עשרה, בשחרית ובמנחה, (לנוסח אשכנז -רק בימי שני וחמישי בשחרית) וכן בסדר ה"סליחות", מתוודה האדם על חטאיו לפי נוסח מיוחד שנתקן לפי אותיות הא"ב: "אשמנו, בגדנו, גזלנו…". ביום הכיפורים מתוודים גס בנוסח של "על חטא". לפי נוסח האר"י, אומרים ווידוי גם בזמן "קריאת שמע שעל המיטה". כן מצוה לאומרו עם האדם הנוטה למות, לפני פטירתו.

 

20. שלש עשרה מדות הרחמים

ה׳ מנהיג את העולם בשלש עשרה מדות של רחמים הכלולות בפסוק שאמר הי למשה: "ה׳, ה׳, א־ל, רחום, וחנון, ארך אפים, ורב חסד, ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון, ופשע, וחטאה, ונקה". (ספר הזוהר והמקובלים מתחילים למנות את יי׳ג המדות ממדת "א־ל" משום שהם סוברים ששני השמות הי ה׳ הם רק הקדמה ומקור למדות). י"ג המדות מרומזות גם בפסוק: "מי א־ל כמוך… אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם". לאחר הווידוי אומרים את סדר י"ג המדות.

 

21. נפילת אפים

בתפלות משה רבעו מצינו: ישיבה = "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה". עמידה = ׳׳ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים". ונפילת אפים = "ואתנפל לפני ה׳ כראשונה". וכך גם בתפלתנו; יושבים אנו -בפסוקי דזמרה ובקריאת שמע, עומדים אנו -בתפלת שמונה עשרה. ונופלים על פנינו -בתפלת ׳׳תחנון" המתחילה במילים: "רחום וחנון חטאנו לפניך", והנאמרת לאחר הווידוי וי׳׳ג מדות שאחרי "שמונה עשרה" בשחרית, ובכמה קהילות גם במנחה. (אין נפילת אפים ואמירת ווידוי וי"ג מדות בשבתות ובחגים ובעוד ימים מסוימים בשנה).

"נפילת אפים" המקורית בתנ"ך ולאחר־מכן, היתה נפילה כשהפנים על הקרקע ממש (כמנהג האשכנזים ביום הכיפורים). זה דורות רבים שהנפילה היא רק הטיית הפנים על הזרוע וכיסויים.

 

22. שיר של יום

לכל יום בשבוע היה שיר מיוחד(פרק מספר תהילים) שהיו אומרים הלויים בבית המקדש בזמן ניסוך היין של קרבן התמיד על המזבח. בזמננו אומר זאת כל אדם בסוף תפלת שחרית.

 

23. מניין

עשרה אנשים בוגרים, הדרושים לשם קיום תפלה בציבור, לקריאת התורה ולאמירת קדיש. אמרו חז"ל, שבכל מקום שנמצאים בו 10 יהודים, שורה בו השכינה.

 

24. שליח ציבור (ש"ץ)

החזן המנהיג את התפלה. (בקטעים מסוימים הוא גם מוציא את הציבור ידי חובתו).

 

25. ברכו

קריאת הש"ץ לציבור לפני ברכות קריאת שמע: "ברכו את ה׳ המבורך" והציבור עונה עליה: "ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד". קריאה זו נאמרת גם לפני ברכת העולה לתורה. מי שלא שמע ברכו מהחזן, יאמר חצי־ קדיש וברכו אחרי התפלה. ויש קהילות שבשל המאחרים נהגו לומר ברכו בקביעות עם סיום התפלות.

 

26. חזרת הש"ץ

לאחר אמירת תפלת שמונה עשרה בלחש על ידי כל הציבור, חוזר שליח הציבור ואומר תפלה זו בקול רם (בתפלת ערבית אין "חזרה").

 

27. קדושה

קטע מחזרת הש"ץ הנאמר על ידי החזן והקהל בעמידה. הקטע מתחיל ב"נקדישך ונעריצך" ובתפלת מוסף ב"כתר יתנו לך". (בנוסח אשכנז: "נקדש", ובמוסף "נעריצך"). עיקרה של הקדושה היא הצטרפותו של עם ישראל לנוסח שבו מהללים מלאכי מעלה את השם. ה"שרפים" אומרים: "קדוש קדוש קדוש…" ה"אופנים וחיות הקדש" אומרים: "ברוך כבוד הי ממקומו". ומוסיפים: "ימלוך ה׳ לעולם… הללוי־ה".

 

28. מודים דרבנן  

תפלה הנאמרת על ידי הקהל, במקביל לאמירת החזן את ברכת "מודים אנחנו לך" שבחזרת הש"ץ. מודים ד"רבנף׳ מלוקטת ומקובצת יחד מנוסחאות שונות שתקנו כמה מ"רבנן" -חכמי הגמרא.

 

29. נשיאת כפים  

ברכת כהנים, הברכות שמברכים הכהנים את הציבור בעת חזרת הש׳׳ץ: "יברכך ה׳ וישמרך… וישם לך שלום׳׳, בזמן הברכה נושאים הכהנים כפיהם למעלה כשכפות הידיים כנגד העם. בזכות ברכה זו מברך גם הקדוש ברוך הוא את ישראל המתברכים וגם את הכהנים המברכים, כמו שכתוב: "ושמו את שמי על בני ישראל -ואני אברכם".

 

30. אמן

מלה הנאמרת לאחר סיום שמיעת ברכה שבירך אדם אחר(ובפרט אם המברך מוציא אותו ידי חובתו) וכן בסיום קטעי "קדיש" ו"חזרת הש"ץ". פירושה: ׳׳אמת"(או: יהי רצון שיתקיים), ויש בה את ראשי התיבות של המילים אל מלך נאמן. אמרו חז"ל: "גדול העונה אמן יותר מן המברך׳׳.

 

31. ברוך הוא וברוך שמו

שבח זה נוהגים לומר כששומעים את שם ה׳ באמירת הברכות שבחזרת השי׳ץ, (ברוך אתה ה׳…) או בברכה שאדם אחר מברך, (באותם חלקים בתפלה שאין איסור לדבר באמצעם, ובברכה שאין מוציאים את השומע ידי חובתו).

 

32. קדיש

תפלת בקשה בשפה הארמית, לפירסום שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם ולגאולה השלימה, הנאמרת ע"י הש"ץ, או ע"י יתום, במספר מקומות בתפלה או לאחר אמירת פסוקי־תורה. הקדיש מתחיל במילים: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". בכל תפלה לאחר "שמונה עשרה" אומרים "קדיש שלם", הכולל בקשה לקבלת תפלתנו, ושתי בקשות לשלום עם ישראל. ובמספר מקומות בתפלה אומרים "חצי קדיש"(שהוא עיקר נוסח הקדיש, ועליו ישנן הוספות שונות).

 

33. קדיש יתום

קדיש שאומר מי שנפטרו אביו או אמו, במשך 11 חודשים מיום פטירתם, וכן ביום הזכרון(יארצייט) שלהם, לעילוי נשמתם. בקדיש זה בדרך כלל יש 2 קטעים נוטפים על חצי הקדיש ובהם בקשות לשלום עם ישראל.

 

34. קדיש דרבנן

קדיש שתיקנו לאמרו לאחר לימוד תורה שבעל פה ובמיוחד -לאחר לימוד אגדה. אומרים אותו בקביעות בתחילת תפלת שחרית לאחר אמירת פרק המשנה: "איזהו מקומן", ובסופה לאחר אמירת סדר "פיטום הקטורת". בקדיש זה יש הוספה על כל קדיש־יתום: "על ישראל ועל רבנן…" שהיא בקשה מיוחדת עבור חכמי ישראל. יש נוהגים, שהיתום בשנה הראשונה לאבלות ובכל שנה ביום הזיכרון, לומד פרקי משניות לאחר התפלה ואח"כ אומר "קדיש דרבנן", זאת בנוסף ל"קדיש יתום" שאומר במהלך התפלה.

 

35. פרשת השבוע

פרשה מהתורה הנקראת בתפלת שחרית של שבת בבית הכנסת. בכל שבת קוראים פרשה אחת(ולפעמים שתים) וכך מסיימים את כל התורה במשך שנה שלימה ביום שמחת תורה, ומתחילים אותה מחדש בשבת שלאחריו. גם בתפלת מנחה של שבת ובשחרית של ימי שני וחמישי, קוראים חלק קטן מהפרשה של השבת הבאה.

 

36. טעמי המקרא

סימנים בכתב המציינים את הנעימה והפיסוק בקריאת התורה, בנביאים ובכתובים.

 

37. עליה לתורה

הקריאה בתורה מתחלקת בשבת ל־7 חלקים, ביום הכיפורים ל־6, בימי חג ל־5, בראש חדש ובחול המועד ל־4, ובימי שני וחמישי, במנחה של שבת, בחול המועד, בתענית ציבור, בחנוכה ופורים ל־3 חלקים. לפני קריאת כל חלק מזמינים לתורה את אחד המתפללים(בקהילות רבות -על ידי קריאת שמו ושם אביו) החזן קורא בקול קטע מהפרשה והעולה קורא עמו בלחש, ולפני הקריאה ולאחריה מברך העולה את "ברכות התורה".

 

38. מפטיר (= מסיים)

בסיום קריאת התורה שלשבת, חגים, תענית ציבור, ראש השנה ויום הכיפורים, קוראים לאדם נוסף שאינו נמנה במספר הקרואים, והוא קורא את ה"הפטרה". לפני קריאת ההפטרה קוראים לפניו קטע מספר התורה. (בשבת -קוראים ל"מפטיר" את הפסוקים האחרונים של הפרשה, שהיו כלולים כבר בעלייתו של ה"שביעי". בחגים בראש השנה וביום הכיפורים קוראים קטע מהתורה (מספר במדבר, פרקים כח-כט)

המדבר מענין הקרבנות שהקריבו באותו יום. בתענית ציבור במנחה, ובתשעה באב גם בשחרית, קריאת המפטיר היא העליה השלישית עצמה ואין קריאה מיוחדת).

 

39. הפטרה

קטע מהנביאים שתכנו מתאים לפרשת השבוע, הנקרא על ידי העולה האחרון שקראו לפניו את ה"מפטיר". לפני ההפטרה ולאחריה מברך המפטיר ברכות מיוחדות הנקראות "ברכות ההפטרה". נהגו (אולי בגלל ריבוי הברכות) לכבד בהפטרה חתנים, בעלי יום־השנה (יארצייט) וכדומה.

 

40. מי שברך

נוהגים לברך את העולים לתורה בנוסח המתחיל: "מי שברך אבותינו…", כן מברכים בנוסחאות שונות לחולים וליולדות, ולאנשים שהעולה חפץ לברכם. בעת ברכת ה"מי שברך" נוהג המתברך להבטיח("בלי־נדר") תרומה לבית הכנסת או למטרת .צדקה.אחרת.

 

41. הגבהה וגלילה

אחרי השלמת הקריאה בספר התורה מכבדים שנים מציבור המתפללים, אחד בהגבהת הספר והשני בגלילתו, הגלילה כוללת גם את קשירת הספר ועטיפתו במעיל שלו. בקהילות הספרדים -מגביהים את ספר התורה לפני הקריאה, וה"גלילה" באה בסוף הקריאה בלבד. ויש מהן שנהגו שהספר מונח תמיד בקופסא, ואין בו "גלילה" כלל.

 

42. סדר קדושה

בנוסף ליקדושה׳ שאומרים עם הש"ץ בחזרת תפלת ׳שמונה עשרה׳, אומרים פסוקים שונים של קדושה בתפלת "ובא לציון גואל": "ואתה קדוש… קדוש קדוש קדוש… ותשאני רוח… ברוך כבוד ה׳ ממקומו… ה׳ ימלוך לעולם ועד" שלושת הפסוקים האחרונים מתורגמים בתפלה זו גם לארמית. ואמרו חז"ל: "מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, וכל יום קללתו מרובה משל חברו. ואלא עולם בזכות מה קיים, בזכות קדושה דסידרא".

 

בשבת אין אומרים סדר קדושה בבקר, כי האריכו בתפלת שחרית, ובמקום זה אומרים "ואתה קדוש" בתפלת מנחה. כמו כן אומרים תפלה זו במוצאי שבת אחר תפלת ערבית, לפי שבמוצאי שבת חוזרים הרשעים לגיהנום, וכל זמן שישראל לא סיימו סדר תפלתם אין הרשעים חוזרים לגיהנום.

 

43. שני וחמישי

הימים שני וחמישי בשבוע הם "ימי רצון", זאת מאחר שארבעים יום של קבלת לוחות האחרונות בהם נתרצה ה׳ למשה ומחל לישראל על חטא העגל, התחילו ביום הי בו עלה משה למרום, ונגמרו ביום ב׳ בו ירד משה מן ההר. בימים אלו בשבוע אומרים (לנוסח אשכנז -וידוי, ו)אחרי תחנון את תפלת "והוא רחום", בעמידה, ואח"כ קוראים בתורה.

 

44. תפילת הביננו

כשאדם טרוד ודחוק בזמן ורוחו קצרה ואינו יכול לכוון בתפלה, תקנו חז׳יל שיתפלל בתפלת עמידה רק 7 ברכות: 3 הראשונות, 3 האחרונות, וברכה אחת הכוללת את כל הברכות האמצעיות. ברכה זו מתחילה במלים: "הביננו, ה׳ אלוקינו, לדעת את דרכיך…׳׳ ומסיימת: "…ברוך אתה ה׳ שומע תפלה". אין להתפלל כך בחורף, בגלל "ותן טל ומטר", ולא במוצ"ש וחגים, בגלל ההבדלה שבתפלה.

 

45. תפלה קצרה

המהלך במקום סכנה, כגון מקום גדודי חיות וליסטים, והגיע זמן תפלה, מתפלל תפלה קצרה: "יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו, שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גויה וגויה די מחסורה, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה׳ שומע תפלה". וכשיגיע למקום ישוב יחזור ויתפלל תפלה כתיקונה, אם לא עבר זמנה.

 

46. תפלת תשלומין

מי שעבר עליו זמן תפלה ולא התפלל בשוגג או באונס, יכול להשלים בזמן התפלה הסמוכה לה. כגון, אם לא התפלל שחרית ועבר חצות היום, יתפלל מנחה ואחריה תפלת שמנה עשרה נוספת לתשלומי שחרית. לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים. לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים.

 

47. קריאת שמע שעל המיטה

בנוסף ל׳קריאת שמעי הנאמרת בשחרית ובערבית, נוהגים לחזור שוב על ׳קריאת שמעי גם לפני השינה. ׳קריאת שמעי זו מלווה בעוד פרקי תפלה ובפסוקים שונים ולפי האר"י ז"ל אף בווידוי. (לפני השינה ממש מברכים את ברכת "המפיל חבלי שינה על עיני" ויש המברכים אותה בתחילת סדר ק"ש שעל המיטה). סגולתה של "קריאת שמע על המיטה" למנוע נזק גשמי או רוחני מהאדם בעת שנתו.

 

48. תיקון חצות

יראי שמים ומהדרין במצוות, נהגו לקום בחצות הלילה ולומר תפלות מיוחדות המבטאות אבל וצער על חורבן בית המקדש, ובקשות להבאת הגאולה בקרוב. כיום מסתפקים רבים בהתבוננות על הנושא בחשבון הנפש בקריאת שמע שעל המיטה.

 

49. קידוש לבנה (ברכת הלבנה)

תפלה הנאמרת לכבוד הקדוש ברוך הוא המחדש את אור הלבנה (= הירח) מדי חודש בחודשו. התפלה נאמרת במוצאי שבת בתחילת החודש, (לאחר 3 ימים, ולמנהג הספרדים והחסידים כשעברו לפחות 7 יממות מ"מולד הלבנה", שהוא הרגע שהירח נראה בו מחדש, לאחר שנעלם בסוף החודש הקודם). מכיון שהיא נאמרת בלילה תחת כיפת השמים היא מודפסת בסידורים (או כתובה בשלטים בחצר בית הכנסת) באותיות גדולות כדי שיהיה קל לקראן בחושך, ומכאן בא הכינוי: "אותיות של קידוש לבנה".

 

50. הזכרת נשמות (יזכור)

ביום הכיפורים, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח ובחג השבועות, נוהגים בקהילות האשכנזיות להזכיר לאחר קריאת התורה נשמותיהם של ההורים ומתפללים לעילוי נשמתם, בשעת אמירת "יזכור" יוצאים מבית הכנסת כל אלו שיש להם הורים.

 

51. הלל

פרקי הודיה לה׳ מספר תהלים (קי"ג-קי"ח) הנאמרים בשלשה רגלים, ראשי חודשים וחנוכה. (אמירת "הלל" היא אחת מ־7 המצות שתיקנו חכמים).

 

52. חצי הלל והלל שלם

יש מן הימים הנ"ל בהם אומרים רק חלק מן ההלל, (כדי להדגיש שאמירת ההלל בהם אינה חובה אלא מנהג). ב"חצי הלל" מדלגים 2 קטעים ("לא לנו" ו"אהבתי") ולכן הוא נקרא גם "הלל בדילוג". הימים הם: ראש חודש, חול המועד פסח ושביעי של פסח ובחו"ל גם "אחרון של פסח". ואילו ביום ראשון של פסח, בחג השבועות, בחג הסוכות עד (כולל) שמחת תורה, ובחנוכה, אומרים "הלל שלם".

 

53. תפלת גשם

פיוטי תפלה לירידת הגשמים, הנאמרת בעת חזרת הש"ץ, בתפלת מוסף של שמיני עצרת (בנוסח אשכנז – לפני התפלה), כהתחלת הזכרת הגשם בתפלות החורף.

 

54. תפלת טל

פיוטי תפלה לירידת הטל, הנאמרת בעת חזרת הש"ץ, בתפלת מוסף (בנוסח אשכנז – לפני התפלה) ביום ראשון של חג הפסח, כהתחלת הזכרת הטל בתפלות הקיץ.

 

55. תפלת הדרך

תפלה הנאמרת על ידי הנוסע בדרך, ובה מבקש הוא מהי שישמרהו ויגיעהו בשלום למחוז חפצו. התפלה מתחילה: "יהי רצון מלפניך…" ומסיימת: "…ברוך אתה ה׳, שומע תפלה".

 

56. נוסח התפלה

גדולי ישראל אמרו שיש 12 שערים לעליית תפלותינו בשמים כנגד 12 שבטי ישראל, ולכל שבט נוסח משלו, וישנו "שער הכולל" נוסח כללי לכל ישראל. ידועים כיום בעיקר הנוסחאות: אשכנז (של הקהילות הוותיקות בגרמניה ורוב ארצות אירופה, ע"פ הרמ"א). מסח הספרדים ועדות המזרח(כמנהג יהודי ארצות ערב והקהילות שפסקו כהבית יוסף ומתאים בדברים רבים ע׳׳פ תורה הקבלה). ספרד (של האשכנזים החסידים, המהווה פשרה בין נוסח האשכנזי לנוסח המזרחי. מקובל בפולין, אוקראינה ועוד קהילות חסידיות). חב"ד (נוסח שחיבר בעל התניא, מייסד חב"ד, ע"פ האר"י ז"ל, האמור להיות הכרעה בין הנוסחאות השונים ונוסח כללי כני׳ל).

 

57. שלשה עשר עיקרים

הרמב"ם הגדיר נושאים באמונה היהודית שלשיטתו הם כוללים את עיקרי האמונה, שבהם מחויב כל יהודי להאמין.

 

כדי להזכיר זאת תמיד לעם, היו שהנהיגו לומר את י"ג העיקרים לאחר תפלת שחרית בנוסח מקוצר, כשכל אחד מהם מתחיל במילים: "אני מאמין׳׳. (על עיקרים אלו בנוי גם השיר "יגדל׳׳ הנאמר בקהילות רבות בתחילת תפלת שחרית ובזדמנויות נוספות).

 

58. טלית (גדול)

לפני תפלת שחרית מתעטפים גברים ונערים בבגד שיש בו ארבע כנפות, וציציות קשורות בכנפותיו. בכל כנף קושרים 8 חוטים (4 חוטים כפולים) ועושים בהם 5 קשרים בכל צד וחוליות נוספות בין קשר לקשר. יש הנוהגים שרק אנשים נשואים מתעטפים בטלית גדול בזמן התפלה. בעת עטיפת הטלית מברכים: "…אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית׳׳. מצות ציצית שקולה כנגד כל המצות, ואכן המספר תרי׳׳ג מרומז במצוה זו,

וכפי שאמרו חז"ל ש"ציצית" בגימטריא 600 וכשמוסיפים לכך 8 חוטים ו־5 קשרים הרי לנו תרי"ג.

 

59. טלית קטן

במשך כל היום נוהגים גברים ונערים מכל העדות ללבוש "טלית קטן" המכסה את הגוף מלפנים ומאחורנית וציציות קשורות לארבע כנפותיו. על הטלית הקטן מברכים: "…אשר קידשנו במצוותיו וציונו על מצות ציצית", הטלית הקטן נקרא גם בשם "ארבע כנפות".

 

60. תכלת

התורה מצוה לנו: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", כלומר שיש לכרוך פתיל של "תכלת" על הציציות. את צבע התכלת היו מפיקים בעבר מדמו של חלזון נדיר. בזמן הזה אין אנו יודעים בבירור כיצד לזהות את החלזון וכיצד לצבוע בדמו, ולכן אין נוהגים להשתמש בפתיל תכלת לציצית. אולם יש קהילות, ובעיקר חסידי ראדזין, הסבורות שבידם הידע המתאים לצביעת חוט התכלת, והם אמנם תולים חוט זה בציציותיהם ואף מוכרים את פתיל התכלת לציבור הרחב, רבים מגדולי ישראל תמכו בתהליך של הפקת צבע התכלת גם בזמננו זה.

 

61. תפילין

לאחר לבישת הטלית המצוייצת ולפני התחלת תפלת שחרית מניחים תפילין. מצות תפילין כוללת תפילין של יד ותפילין של ראש. התפילין עשויות מעור בהמה כשרה המעובד באופן של בתים (= קופסאות) מרובעים, שבהם מונחות ארבע פרשיות מהתורה שיש בהן יחוד ה׳ ויציאת מצרים.

קדש לי(שמות יג), והיה כי יביאך (שמות יג), שמע ישראל (דברים ו), והיה אם שמוע (דברים יא).

 

בתפילין של יד מונחות הפרשיות בתוך תא אחד כשהן כתובות על קלף אחד, ובתפילין של ראש מונחות הפרשיות בארבעה תאים נפרדים. גדולי חכמי הראשונים נחלקו בסדרן של הנחת הפרשיות בתפילין של ראש, ועיקר המחלוקת הוא בין רש"י ורבינו תם. ההלכה נפסקה כשיטת רש׳יי, אולם הרבה מהמהדרים במצות נהגו להניח לאחר התפלה גם את התפילין שעפ"י שיטת רבינו תם.

 

בעת הנחת התפילין של יד מברכים: "…אשר קדשנו במצותיו וציונו להניח תפילין". אין להפסיק בשיחה בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, ואם דברו בטעות, או שהפסיקו לאמירת "ברכו", "קדושה", או "אמן יהא שמי׳ רבה", אז חייבים לברך גם על תפילין של ראש: "…אשר קדשנו…

 

על מצות תפילין" (-למנהג הספרדים וחבי׳ד. למנהג האשכנזים, גם החסידים, מברכים תמיד על של־ראש "על מצות תפילין" אחרי ההנחה ולפני ההידוק, ומי שהפסיק, מברך שוב ברכת "להניח"). על תפילין של רבינו תם אין מברכים כלל.

 

את התפילין של יד מניחין על שריר הזרוע, כנגד הלב, ואת התפילין של ראש, מניחים באמצע גובה הראש, כנגד המוח, כדי שנזכור את יחוד ה׳ וכדי שנשעבד את הנשמה שהיא במוח, ואת תאוות ומחשבות הלב לעבודת ה׳.

 

על התפילין להיות צבועות בצבע שחור וכן גם ה"בתים" עצמם. יש לנהוג בתפילין קדושה יתירה, להקפיד על גוף נקי ומחשבה טהורה בעת הנחתם ולשמור עליהם לבל יפלו.

 

גדולי החכמים עודדו את אנשי הצבא בכל הדורות להשתדל בהקפדה יתירה במצות תפילין, כי לתפילין של ראש סגולה מיוחדת להטלת אימה על האויבים, שכן, על הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך, ויראו ממך", דרשו חז"ל: אלו תפילין שבראש. וגם אם זקוקים ח"ו למלחמה, אמרו חז"ל שעל ידי הנחת תפילין על הראש והזרוע, יקויים באנשי המלחמה: "וטרף זרוע אף קודקוד". כן אמרו חז"ל: "כל המניח תפילין -מאריך ימים".

 

62. בית כנסת

כל מקום שיש בו עשרה מישראל, צריך להכין בו בית כנסת לתפלה. וכבוד גדול נוהגים בו (עד שנקרא גם בשם "מקדש מעט"). אין מדברים בו שיחה בטילה ואין עושים בו דבר מלבד לימוד תורה, תפלה ומצוות. עיקר דיני הקדושה הם בבית כנסת קבוע. לעולם ישכים אדם ויעריב

לבית הכנסת, שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת. וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא "שכן רע".

 

63. שכר פסיעות

כאשר ישנם שני בתי כנסת בעיר, רצוי ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר, כי מקבלים מהקדוש ברוך הוא שכר על כל פסיעה ופסיעה.

 

64. עזרת נשים

חדר מיוחד אשר בו מתפללות הנשים בבית הכנסת. מטעמי צניעות נאסר באיסור מוחלט להתפלל בתערובת של גברים ונשים. (גובה המחיצה שבין אולם התפלה של הגברים לעזרת הנשים חייב להיות למעלה מקומת אדם).

 

65. בימה

שולחן גבוה העומד באמצע בית הכנסת ועליו מניחים את ספר התורה בשעת הקריאה.

 

66. תיבה

עמוד התפלה לפניו עומד שליח הציבור. למנהג הספרדים עומד הש"ץ ע"י הבימה.

 

67. ארון הקודש (ההיכל)

הארון שבו מניחים את ספרי התורה. (יש תפלות מיוחדות שאומרים בשעת פתיחת הארון). על הארון נהוג ברוב הקהילות לתלות פרוכת רקומה לכבוד ולתפארת.