1. תענית

בימי התענית חייב כל אדם לפשפש במעשיו ולתקנם, כי אין העיקר בתענית ובסיגוף הגוף אלא בתשובה, והתענית היא רק הכנה לחזרה בתשובה. יש תענית אחת שהיא מדאורייתא (מן התורה) — צום יום הכיפורים (עיין ׳׳יום הכיפורים״ בפרק ג׳). ישנן 4 תעניות מדברי הנביאים — תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז, ואחת ממנהג כל ישראל — תענית אסתר.

2. תשעה באב

״צום החמישי׳׳, יום ט׳ לחדש החמישי — אב, בו נחרבו שני בתי המקדש, הראשון ג׳ של״ח (422 לפנה״ס) והשני ג׳ תתכ"ט (69 לספירה) ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. באותו יום גם נגזר על בני ישראל בהיותם במדבר שלא יכנסו לארץ בגלל חטא המרגלים, כמו״כ נלכדה בו העיר ביתר ג׳ תתצ״ה (135 לספירה), ומלך ישראל, בר כוזיבא (׳׳בר כוכבא״) נפל בידי הרומאים. בו ביום חרש הנציב הרומאי טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו, כמו שנאמר ״ציון שדה תחרש״.

3. צום גדליה

״צום השביעי״, חל ביום ג׳ לחדש השביעי — תשרי, לזכר הריגת גדליה בן אחיקם ואנשיו, שבעקבותיה נהרגו אלפים מישראל ושארית ישראל שנותרה בארץ לאחר חורבן בית הראשון גלתה למצרים (ג׳ של״ט — 421 לפנה״ס).

4. עשרה בטבת

״צום העשירי״, יום י׳ לחדש העשירי — טבת, בו החל מלך בבל נבוכדנצר הרשע את המצור על ירושלים (ג׳ של״ו — 424 לפנה״ס) שנסתיים בכיבוש העיר ובחורבן בית המקדש הראשון.

5. שבעה עשר בתמוז

״צום הרביעי״ יום י״ז לחדש הרביעי — תמוז, בו התבטלה הקרבת קרבן התמיד בבית המקדש לפני חורבן הבית הראשון והובקעה ירושלים בבית שני. ביום זה גם שבר משה רבינו את הלוחות בעת מעשה העגל, וכן קרו בו עוד צרות לעם ישראל, קרבן התמיד בטל בבית ראשון, אפוסטומוס הרשע שרף את התורה, והעמיד צלם בהיכל.

6. תענית אסתר

צום שנהגו כל ישראל בערב פורים (י״ג באדר) על שם הצום של (בני ישראל ו)אסתר המלכה בעת המלחמה כשנקהלו לעמוד על נפשם בזמן גזירת המן הרשע, (בשנת: ג׳ת׳׳ה, 355 לפנה״ס).

7. דיני הצומות מדרבנן

בתשעה באב מתחיל הצום עם שקיעת החמה של היום הקודם ומסתיים למחרתו בצאת הכוכבים. בערב קוראים את מגילת איכה ובבקר אומרים קינות, כמוי׳כ אומרים תפילת ׳׳עננו״ ותפילת ״נחם״ במנחה, מתעטפים בטלית ומניחים תפילין רק במנחה ולא בשחרית. חוץ מן הצום יש גם עינויים נוספים בתשעה באב וביניהם איסור נעילת נעלים (מותרים רק נעלי גומי או בד) איסור רחיצה ועוד. עד הצהרים אסור גם לשבת על כסא, אסור לעשות מלאכה ואסור ללמוד תורה חוץ מעניני אבלות תשעה באב וכדומה, בהם חייבים ללמוד.

לעומת זאת, בשאר ארבעת התעניות מתחילה התענית בעלות השחר (ולא מהלילה), אין קריאת מגילה ואין קינות, אבל אומרים סליחות בשחרית ותפלת ״עננו״ במנחה. אין עינויים נוספים חוץ מהתענית, מותר (וצריך) ללמוד תורה ומתפללים בטלית ובתפילין כרגיל. יש מתעטפים בטלית ותפילין גם במנחה. בכל חמשת התעניות קוראים בתורה בשחרית ובמנחה.

8. תענית בכורות

נהגו שהבכורות צמים בערב פסח, זכר לנס שבכורי ישראל נצלו מ"מכת בכורות״. נוהגים להשתתף בבוקר בסעודת מצוה, כגון סיום מסכת, ובכך להפסיק את הצום.

9. תענית בה״ב

תעניות שמתענים צדיקים ואנשי מעשה המהדרים במצוות, בקהילות אשכנז, בימי שני וחמישי ושני (ב.ה.ב) שלאחר ניסן (פסח) ותשרי (סוכות), והטעם, שחוששים שמא מרוב משתה ושמחה באו לידי עבירה, וצמים לכפר על כך. ישנן ״סליחות״ מיוחדות הנאמרות בימים אלו.

10. תענית ציבור (שאינה קבועה)

תענית שגוזרים בקהילות ישראל על כל צרה שלא תבוא (= שבאה) על הציבור, כגון בעת עצירת גשמים וכדומה. כיום ממעטים לגזור תענית ממש, כי בשל חולשת הדורות מפריע הצום ללמוד תורה ולקיים מצוות, ולכן מסתפקים בתענית של חצי יום, או במתן דמי הסעודות לצדקה.

11. תענית חלום

תענית פרטית לתיקון חלום רע שהיה לאדם, בכדי לבטל את הגזירה ואת הדבר הרע שראה בחלומו. ואמרו חז״ל: ״יפה תענית לחלום כאש לנעורת״. על חלומות מסויימים התירו לצום אף בשבת.

12. תענית נדבה

אדם רשאי לקבל עליו תענית פרטית. קבלת התענית צריכה להיות בתפילת מנחה שלפני יום התענית. אמנם בדרך כלל דחו חכמי ישראל דרך זו של תעניות וסיגופים וקבעו שכל המתענה בתענית פרטית נקרא חוטא, זאת מאחר שהרעב והחלישות מפריעות לו ללמוד תורה ולעבוד את הי כראוי.

13. תענית תשובה

חכמי המוסר קבעו תעניות של תשובה למי שנכשל בעבירה, התענית היא במקום קרבנות שאי אפשר להקריבם בזמן הזה. חכמי המוסר והקבלה אף קבעו מספר התעניות לכל חטא וחטא. אולם בדורותינו אלה, שנחלשו הדורות, החליפו את התענית במתן צדקה לעניים או למוסדות של תורה ותפלה.

14. תענית שובבי״ם (ת״ת)

כתיקון על עבירות מסוימות, נקבעו ע״י המקובלים תעניות לימי שני וחמישי בשבועות בהם קוראים את הפרשיות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים ובשנה מעוברת גם בפרשיות תרומה תצוה.

15. יום כיפור קטן

יש הנוהגים להתענות בערב ראש חודש ולומר בו סליחות (לפני תפלת מנחה), ככפרה על החודש הקודם והכנה לחודש הבא.

16. סעודה המפסקת

סעודה הנאכלת בערב יום הכיפורים ובערב תשעה באב לפני כניסת הצום, היינו לפני שקיעת השמש, לאחריה מפסיקים לאכול. בשלחן ערוך מפורטים דינים רבים בקשר לאכילה של הסעודה המפסקת בערב תשעה באב, ודינים אחרים בערב יום הכיפורים.

17. תענית דיבור

חסידים ואנשי מעשה, בעיקר מקהילות ספרד, (ומאנשי המוסר בישיבות ליטא), נוהגים בזמנים מיוחדים בשנה, לקבוע יום שבו נמנעים הם מלדבר שום דיבור של חולין, והם עוסקים בו בתפלה ובלמוד תורה ללא הפסק. ביום זה נוהגים לסיים את ספר התהילים שלש פעמים.

18. בין המצרים

הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, בהם נוהגים קצת דיני אבילות. ימים אלו נקראים גם בשם ״שלושת השבועות״.

19. זכר לחורבן

משחרב בית המקדש התקינו חכמים, שיעשו זכר לחורבן בית המקדש, כמו שכתוב: ״אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי״. ה״זכר״ מתבטא בכמה דברים כגון: הגבלות מסוימות על נגינה בכלי זמר, שבירת כוס בשעת החופה, השארת מקום של אמה על אמה כנגד פתח הבית ללא טיח או סיד, ועוד. כמו כן התקינו ״קריעה״ (קריעת הבגדים כדין אבלות) למי שרואה את מקום המקדש וירושלים בחורבנם.