יום חמישי י״א אייר ה׳תשע״ה

 

 

1. ברכות הנהנין

אמרו חז"ל: "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי שמים, שנאמר: לה' הארץ ומלואה". לכן חובה להודות לה' על כל הנאה. ברכות הנהנין מתחלקות ל־3 סוגים כלליים:

א. ברכה ראשונה — ברכה הנאמרת לפני אכילה או שתיה (כגון: המוציא לחם מן הארץ, בורא מיני מזונות, בורא פרי הגפן, בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה, שהכל נהיה בדברו), וכן לפני הרחת ריח טוב (בורא מיני בשמים).

ב. ברכה אחרונה — ברכה הנאמרת לאחר האכילה והשתיה (כגון: ברכת המזון, על המחיה, על הגפן, על העץ, בורא נפשות).

ברכה ראשונה מברכים על כל כמות שהיא, ואילו ברכה אחרונה רק אם אכל "כזית" או שתה "רביעית".

ג. ברכות השבח וההודיה — ברכת שהחיינו (להלן 8), ברכת הטוב והמטיב (להלן 13), ברכת דיין האמת (להלן 12), ברכות הראיה (להלן 14), ברכת הגומל (להלן 10), ברכת הניטים (להלן 16), ברכת משנה הבריות (להלן 17).

 

2. ברכת המזון

ברכה הנאמרת לאחר אכילת סעודה שאכלו בה לחם, ובה 3 ברכות מן התורה: 1. ברכת הזן. 2. ברכת הארץ. 3. ברכת בונה ירושלים. וברכה רביעית מדברי חכמים "הטוב והמטיב".

 

3. ברכת הזימון

נוסח שאומר אחד מהסועדים בקול לפני שכולם מברכים ברכת המזון: "רבותי נברך" והאחרים עונים: "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם", ושוב אומר המזמן: "ברשות רבותי נברך שאכלנו משלו", והאחרים עונים. "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", וזאת רק אם אכלו לפחות 3 ביחד. אם אכלו 10 או יותר, אומר: "נברך אלוקינו שאכלנו משלו". המקור לדין של ברכת הזימון הוא הפסוק: "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו".

 

4. ברכה (אחת) מעין שלוש

ברכה שמברכים לאחר אכילת מיני מאפה, או פירות משבעת המינים או לאחר שתיית יין. הברכה כוללת ברכות ודברי שבח לה' מעין (=בדוגמת) שלוש הברכות שמברכים בברכת המזון (על המזון, על הארץ ועל ירושלים). ותחילתה: "ברוך… על המחיה / על העץ / על הגפן…".

 

5. בורא נפשות

ברכה הנאמרת לאחר שתיה או אכילת ממתק, תבשיל או פרי שאינו משבעת המינים. הנוסח: "ברוך… בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל חי, ברוך חי העולמים".

 

6. ברכות התורה

בכל יום יש לברך את ה' ולהודות לו על שנתן לנו את התורה ועל שזיכה אותנו במצות לימודה. נוסח הברכות: "…אשר קדשנו… וצונו על דברי תורה" (או: "לעסוק בדברי תורה"), …"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך… נותן התורה". בזמן שהאדם עולה לתורה מברך בתחלה "אשר בחר…" ובסוף "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך… נותן התורה". ואמרו חז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא משום שלא ברכו בתורה תחלה".

 

7. ברכות המצוות

ברכה הנאמרת על עשיית מצוה כלשהי, כגון: נטילת ידים, תקיעת שופר, הדלקת נרות שבת וכו'. את הברכות יש לומר לפני עשיית המצוה (ראה להלן 21). לגבי נוסח הברכה יש מצוות שמברכים עליהן ב"על" כגון: על נטילת ידים, על ביעור חמץ, ויש מצוות שמברכים עליהן ב"למ"ד" כגון: להדליק נר חנוכה, להדליק נר של שבת קודש.

 

8. ברכת שהחיינו

ברכת הודיה הנאמרת בכל חג בעת הקידוש (ונהוג גם בעת הדלקת נרות החג ע"י נשים ובנות). בברכה זו מודים לה' על שזיכנו להגיע לזמן זה. ברכת שהחיינו נאמרת גם בעת שמקיימים (בפעם הראשונה בשנה) מצוה שהזמן גרמא, כגון: תקיעת שופר, הדלקת נר ראשון של חנוכה וקריאת המגילה. נוסח ברכת שהחיינו: "ברוך… שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". כמו כן מברכים ברכה זו על שמחת לבו מטובות העולם הזה, כגון: אכילת פרי חדש, לבישת בגד חדש, קבלת מתנה חשובה, או ראיית חבר שלא ראהו 30 יום.

 

9. ברכת המפיל

הברכה שאומרים לפני השינה בקריאת שמע על המיטה, והמתחילה: "ברוך … המפיל חבלי שינה על עיני", לאחר ברכה זו אסור לדבר וצריך לישון. (לפני השינה מהרהרים בדברי תורה או חוזרים וקוראים ק"ש וכדומה אם אינו יכול להירדם).

 

10. ברכת הגומל

ברכת הודיה לה' על הצלתו של אדם מסכנה כגון: אסיר שיצא לחירות, חולה שנתרפא, נוסע שעבר את הים, ומי שעבר את המדבר. וסימנך: "וכל החיים יודוך סלה", חיי"ם — ראשי תיבות = חבוש יסורים ים מדבר. הברכה נאמרת בדרך כלל במסגרת קריאת התורה, לאחר עליית האיש לתורה. נוסח הברכה: "ברוך… הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב".

 

והשומעים עונים: "אמן, מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה". רוב הספרדים אינם מברכים בשם ומלכות אלא על המקרים האמורים, והאשכנזים מברכים גם על כל סכנה שניצלו ממנה.

 

11. שבע ברכות

שבע ברכות שאומרים בחתונה תחת החופה, וכן לאחר ברכת המזון בסעודות בשבעת ימי המשתה. שש ברכות מהן נקראות "ברכת חתנים", והשביעית — "בורא פרי הגפן" על כוס היין שעליה מברכים את כל הברכות. כשאין בסעודה "פנים חדשות"(אורח שלא היה בשעת הנשואין או בסעודה הקודמת) מברכים רק את הברכה הששית "אשר ברא ששון ושמחה…',, ואת ברכת הגפן.

 

12. ברכת דיין האמת

ברכה הנאמרת על שמועות רעות, במיוחד על ידי מי שנפטר לו קרוב שחייב להתאבל עליו, ה' ישמרנו, בברכה זו מצדיק האדם את דינו של הקב"ה, כמו שכתוב "צדיק אתה ה', וישר משפטיך". וחייב אדם לברך על הרעה בנפש חפצה כשם שהוא מברך על הטובה, ולקבל בשמחה כל מה שנגזר עליו מאת ה'.

 

13. ברכת הטוב והמטיב

הברכה הרביעית שבברכת המזון. נתקנה ביבנה ביום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. כמו כן מברכים ברכה קצרה "ברוך … הטוב והמטיב" במקרים הבאים: א. כשנולד לאדם בן זכר. ב. על יין מסוג מיוחד ומשובח (ויש בזה הרבה פרטי דינים המבוארים בשלחן ערוך). ג. המוצא מציאה. ד. כששומע בשורה טובה, שהיא טובה הן עבורו והן עבור אחרים, או קנה בית או כלים חדשים. (בכל טובה שיש עמו שותף הנהנה ממנה מברך הטוב והמטיב במקום שהחיינו).

 

14. ברכות הראייה

ברכות הנאמרות על ראיית דברים מסויימים בעולם:

א. על הברק מברכים: "ברוך … עושה מעשה בראשית". וכן מברכים ברכה זו על ראית ימים, נהרות, הרים וגבעות, אם הם מיוחדים וניכרת בהם גדולת הבורא.

ב. על הרעם: "ברוך… שכחו וגבורתו מלא עולם". וכן מברכים ברכה זו על כוכב שביט ועל רעש אדמה.

ג. על הקשת: "ברוך… זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו" (שכרת ה' ברית עם נח שלא יביא מבול לעולם והקשת היא האות לכך).

ד. הרואה חמה בתקופתה (אחת ל־28 שנה) מברך: "ברוך… עושה מעשה בראשית". ויש מנהגים שונים בהוספת פסוקים ותפילות בעת ברכה זו.

ה. הרואה אילנות מאכל שהוציאו פרחים בחודש ניסן מברך: "ברוך… שלא חיסר בעולמו כלום… ליהנות בהם בני אדם".

ו. הרואה חכמי ישראל המובהקים מברך: "ברוך … שחלק מחכמתו ליראיו". ועל חכמי אומות העולם המובהקים: "… שנתן מחכמתו לבשר ודם". כן תקנו ברכה על ראיית מלך: "…שחלק מכבודו לבשר ודם".

 

15. ברכת בעל הבית

נוהגים שאורח האוכל אצל מארחו מוסיף בברכה רביעית של ברכת המזון ברכה לבעל הבית. יש בגמרא ובסידורים נוסחאות שונים לברכה זו, וכל אורח יכול להוסיף בה מה שירצה.

 

16. ברכת הניסים

יחיד שנעשה לו נס באיזה מקום, כשרואה אותו מקום לאחר שלושים יום מברך: "ברוך… שעשה לי נס במקום הזה", ואם ראה מקום שנעשה בו נס לישראל מברך: "…שעשה לישראל נס במקום הזה".

 

17. משנה הבריות

הרואה בריות שנולדו משונות, הן בני אדם, והן בעלי חיים כגון פיל וקוף, מברך: "ברוך… משנה הבריות".

 

18. מאה ברכות

חייב אדם לברך 100 ברכות בכל יום. תקנה זו יסד דוד המלך, כמרומז בפסוק: "נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על" — "על" בגימטריא 100. דוד המלך שמע שבכל יום מתו 100 איש מישראל במגפה ולא ידעו מהי הסיבה לכך, עד שראה דוד ברוח הקדש שעליו לתקן אמירת 100 ברכות בכל יום, וזה עצר את המגפה. הפוסקים עושים חשבון שהברכות שאנו מברכים ב־3 התפלות ובברכות הנהנין במשך יום רגיל הם לפחות 100 ברכות. ובשבת שתפלת העמידה אינה כוללת 19 ברכות יש להוסיף ברכות ע"י אכילת פירות וכדומה.

 

19. ברכה שאינה צריכה

חכמינו ז"ל הם שתקנו את הברכות, והם שקבעו שיש איסור חמור לברך ברכה שאין צריך לברכה, ויש בזה משום האיסור של "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" לדוגמא: מי שמברך ברכה לחינם כגון שמברך בורא פרי העץ ואינו אוכל, או שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו בברכת "המוציא", או מי שמברך על פרי ולאחר שטעם מברך שוב על הטעימה השניה. אסור גם לגרום לברכה שאינה צריכה כגון להשאיר מזון שניתן לאוכלו בסעודה ללא ברכה, לאכילה אחר הסעודה בברכה.

 

20. ספק ברכות להקל

כשקיים ספק אם יש לברך או לא — אין מברכים, כדי שלא להכשל באמירת ברכה שאינה צריכה. (מלבד ספק בברכת המזון כשאכל לשובע, שאז היא מן התורה ויש לברכה גם מספק).

 

21. עובר לעשייתן

כל המצוות מברכים עליהם לפני העשיה. חוץ מטבילת הגר שמברך לאחר הטבילה, שהרי לפני הטבילה עדיין אין הוא יהודי ואינו יכול לומר: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו". וכן ברכות נטילת ידים והדלקת נרות שבת שנהוג לברך אותן מיד לאחר העשיה. (בהדלקת נרות שבת יש עדות בהן הנשים מברכות לפני ההדלקה).