1. חסד של אמת

חסד שגומלים עם הנפטר (כגון: הלוויה וקבורה). חסד זה הוא ״חסד של אמת״, כי אין לצפות מן הנפטר לתשלום או לגמול עבור החסד שעושים עמו. מצות עשה מדרבנן להתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ללכת לפני המטה, לחפור, לקבור ולספוד למת.

2. חברה קדישא

קבוצת אנשים קבועה הקיימת בכל ישוב יהודי, שאנשיה קיבלו על עצמם לעסוק במצוה זו של הטיפול בצרכי המת וקבורתו.

3. הלנת המת

יש לקבור את המת ביום שנפטר ואסור להלין את הגופה בלילה. אם ההלנה היא לכבודו של המת, כדי שרבים יספיקו לבא להלוויתו מותר להלינו.

4. מת מצוה

אדם מישראל שגופו מושלך בדרך ואין לו קוברין נקרא מת מצוה. כל אדם מישראל ואפילו כהן גדול, שמצא מת מצוה כשהיה לבדו, ואין אחרים שיקברו את המת חוץ ממנו, חייב לטפל במת ולקברו, אע״פ שאסור לכהן להיטמא למתים בדרך כלל.

5. הספד

דברי שבח לכבודו של הנפטר המזכירים את מעשיו הטובים. עיקר ההספד נאמר לפני הקבורה. באמירת ההספד יש להיזהר שלא להגזים ושלא למעט, ולכן יש קהילות הנמנעות מהספד לגמרי, ויש המקצרות בו. בימי שמחה אסור להספיד.

6. אבל

אדם שנפטר אחד מהקרובים לו ביותר, דהיינו הוריו, ילדיו, אשתו, אחיו או אחיותיו, חייב לנהוג בדיני אבלות. עיקרי דיני האבלות נוהגים בשבעת הימים מיום הקבורה ואילך, וחלקם עד 30 יום. ובאבלות על הורים — עד 12 חודש.

7. ניחום אבלים

מצוה לנחם את האבלים בעיקר בתוך השבעה, ואומרים להם: ״המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים׳׳, או: ״מן השמים תנוחמו״.

8. סעודת הבראה

הסעודה שהשכנים והידידים מכינים לאבל לאחר חזרתו מהקבורה. (סעודה ראשונה שלאחר הקבורה באותו היום אסור לאבל לאכול משלו).

9. נר נשמה

נר שדולק 24 שעות ומדליקים אותו ביום השנה לפטירת אב או אם, ובקהילות רבות גם לקראת ימים שאומרים בהם ״יזכור״.