1. בורא העולם

הקדוש ברוך הוא בורא העולם, אינו מוגדר בגדרי הזמן (היה, הווה ויהיה -כאחד) שהרי הוא ברא את הזמן. כמו כן אין הוא מוגדר בגדרי המקום, "הוא מקומו (בוראו) של עולם ואין העולם מקומו". הוא אינו מורכב מכמה ענינים, ומופשט מכל גדר ותואר, גשמי או רוחני.

אין שום נברא מהתחתונים או גם מהעליונים ביותר, שיוכל להשיג את מהותו של הבורא.

2. אחדות השם

מצות עשה להאמין שהקב"ה יחיד ומיוחד, שנאמר: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". גם בריאת העולם אינה מהווה שום שינוי לגבי הקב"ה, כי בבריאה לא נוספה עוד מציאות כלשהי. וכשם שהיה הוא יתברך יחיד לפני בריאת העולם, כך הוא יחיד ומיוחד גם לאחר הבריאה ואין עוד מלבדו. זאת מאחר, שהעולם אשר נראה בעינינו ליש ולמציאות דבר בפני עצמו, הרי באמת אין הוא כשלעצמו מציאות אמיתית, כי כל הנבראים כולם בשמים ובארץ ומה שביניהם לא נבראו אלא מאמיתת המצאו של הבורא. כל נברא הוא איפוא רק התפשטות מהשפע הרוחני של הקב"ה, ובהסתלק שפע זה לרגע אחד יחזור העולם כולו לאין ואפס ממש, כמו שהיה לפני ששת ימי בראשית, ולכן יש צורך שהקב"ה יחדש את הבריאה בכל רגע מחדש, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", כי אין לנבראים שום מציאות עצמאית.

3. בריאת העולם

העולם איננו קיים מעצמו, הוא אינו קדמון ואין הוא תוצאה של תהליך התפתחות (אבולוציה). כל הנבראים בדמותם ובצביונם השלם נבראו על ידי הקדוש ברוך הוא מאין ליש, בששת ימי בראשית, שהיו ימים רגילים של 24 שעות כל אחד.

התאריך בלוח העברי (לדוגמא, בשנה זו: היתשנ"א-5751) מציין את מספר השנים שעברו מיום בריאת האדם הראשון, שנברא ב"ראש השנה" הראשון, שהוא היום השישי לבריאת העולם.

4. השגחה פרטית

אף על פי שהקב"ה הוא רם ונישא, עם זאת הרי הוא משגיח בעין פקוחה ומנהיג את כל פרטי הנבראים ואת כל המעשים שנעשים בעולם כולו, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר. וכמ"ש: "המגביהי לשבת -המשפילי לראות בשמים ובארץ". יוצא איפוא שאין שום "מקרה" בעולם, כי אפילו עלה המתנענע ע"י הרוח הוא חלק מביצוע תכניתו המושלמת של הקב"ה, המקפת את כל היקום.

אמנם, אף שההשגחה האלוקית היא לכל פרטי היקום, עם זאת, יש השגחה מיוחדת על בני ישראל שהם "עם קרובו" של הקב"ה.

5. עם סגולה

בריאת העולם היתה בשביל התורה ובשביל ישראל, הקב"ה בחר בעם ישראל, גם בגופם, שהם יגלו בעולם את אלוקותו על ידי קיום התורה והמצוות. בכמה ציוני דרך נבנתה סגולתם של עם ישראל. האבות -אברהם יצחק ויעקב, השבטים, גלות מצרים, גאולת מצרים, ולבסוף מתן תורה שבה אמר הקב"ה לבני ישראל: "והייתם לי סגולה מכל העמים … ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

פירוש המלה "סגולה" – אוצרו החביב של הקב"ה. תואר זה מחייב את העם הנבחר למלא את הייעוד שניתן לו ע"י הבורא, וזאת על אף כל הקשיים והנסיונות הכרוכים במילוי יעוד זה.

6. נשמה

נשמתו של כל יהודי היא "חלק אלוקה ממעל ממש", נשמה טהורה זו יורדת ומתלבשת בגופו של כל יהודי שנולד לאם יהודיה. בנשמה טמונים כחות אדירים שבאמצעותם יכול היהודי להגיע למדרגות גבוהות של הבנת התורה וסודותיה, אהבת ה' ויראתו, ומסירות נפש על קידוש ה'. גם היהודי שהתרחק מאד מיהדות -אף על פי שחטא -ישראל הוא, ונקודת היהדות שבו תמיד בשלימותה, אלא שיש צורך לגלותה.

7. אומות העולם

כל האומות נבראו בכדי לסייע לעם ישראל בתפקידם להאיר את העולם באור התורה. גם להם נתן הקב"ה שבע מצוות, וכל המקיימן הרי הוא מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא.

8. גר צדק

אחד מאומות העולם שחשקה נפשו להתדבק בעם ישראל בתורה ובקדוש ברוך הוא, יבוא לבית הדין ויעבור שם תהליך של "גיור", הכולל:

קבלת עול מצוות, מילה וטבילה. (ובזמן שבית המקדש קיים -גם הקרבת קרבן). בית הדין חייב בתחילה לדחות את הגר ולהסביר לו עד כמה קשה להיות יהודי, ורק אם משתכנע בית הדין בכנות כוונותיו, רק אז מתבצע תהליך הגיור.

גרים רבים זכו למקום מיוחד בהיסטוריה היהודית: רות המואביה -שדוד המלך היה מצאצאיה. רבי עקיבא -שהיה בן גרים ונעשה ראש לתנאים. אונקלוס הגר -שתירגם את התורה לארמית, ועוד.

רק "גיור כהלכה" בכוחו להפוך גוי ליהודי, כל אקט אחר של "גיור" פיקטיבי המתבצע בידי יהודים שבעצמם אינם מקבלים עול מצוות, אינו אלא רמאות ומעשה תעתועים.

9. בחירה חפשית

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". יסוד כל התורה והמצוות הוא, שמעשי האדם בכל הנוגע לענינים שעליהם נצטווה אינם מוכתבים מלמעלה. לכל יהודי נתן הקב"ה את האפשרות לבחור בין הטוב לרע, להתגבר על יצרו וללכת בדרך הטובה, ולכן ניתן לדרוש מכל יהודי שיקיים תורה ומצוות וינהג בצדק וביושר. ומאחר שהדבר תלוי בבחירתו, על כן, כשבוחר בטוב מגיע לו שכר, וכשבוחר ח"ו ברע עליו ליתן את הדין.

10. יצר טוב ויצר הרע

בכדי שיוכל להיות אצל האדם תהליך של "בחירה", ניתנו בו שני יצרים, שהם שני כחות מנוגדים. היצר הרע ניתן באדם מנעוריו, כשנולד, והוא מושך את האדם לתאוות העולם ולמעשים רעים, הבאים למלא רק את חפצי הגוף. ואילו היצר הטוב מתגלה באדם לאחר הגיעו לגיל מצוות, 13 שנה, והוא מושך את היהודי לעשיית מעשים טובים, לעזרה לזולת, ולמילוי שליחותו הרוחנית בעולם.

11. קידוש השם

יהודי שמוסר נפשו עבור אמונתו או שנהרג בגלל היותו יהודי, הרי הוא מקדש את שמו של הקב"ה, בכך שמוסר את נפשו למען היהדות. וכן מי שפורש מעבירה או שעושה מצוה לא מפני שום סיבה אחרת שבעולם אלא מפני שכך ציוה הבורא ברוך הוא בלבד -הרי זה מקדש את השם. (עיין "יהרג ואל יעבור").

12. חילול השם

מי שבא לידי נסיון בדבר עבודה זרה, גילוי עריות או שפיכות דמים שחייב למסור את נפשו, ולא עמד בנסיון, וכן העובר עבירה במזיד להכעיס, הרי אלו מחללים את השם. וכן כשיהודי עושה מעשה שאינו ראוי, ובפרט אם הוא יהודי השומר תורה ומצוות, וכל שכן כשגדול בתורה עושה מעשה כזה, אומרים הבריות: "ראו את התנהגותו הרעה של היהודי", ובכך מתחלל שמו של הקדוש ברוך הוא.

13. אפיקורוס

מי שאינו מאמין ביסודות התורה (כגון, שאינו מאמין בנבואה, או אף בתורה שבעל פה שהיא מן השמים. כגון התנועות הרפורמיות וכדומה, והאומר שהבורא אינו יודע מעשי בני האדם) והמזלזל בדברי חז"ל נקרא אפיקורוס. (כנראה ע"ש פילוסוף יווני כופר שחי לפני כ־2300 שנה).

משתמשים בכינוי זה בהשאלה באופן כללי למי שכופר בכל נושא מן האמונה היהודית.

בשם "מין" נקרא -הכופר במציאותו של בורא ומנהיג לעולם, המאמין בשתי רשויות, המאמין שהבורא הוא בעל גוף וצורה, הכופר בבלעדיותו של הבורא, והעובד את הכוכבים והמזלות וכחות הטבע בכדי שיהיו הם מתווכים בינו לבין הבורא.

14. ביטחון

כל יהודי חייב להאמין באמונה שלימה וחזקה שהקב"ה יתנהג אתו בחסדים מרובים, עד שסמוך יהיה לבו ובטוח בלי שום ספק, שאך טוב וחסד ימצאוהו, ובאופן שגם הוא יכיר וירגיש את הטובה.

הביטחון החזק, הוא עצמו גם הגורם לכך שאמנם יתנהגו מן השמים עימו בחסדים גדולים, וכמו שכתוב: "יהי חסדך ה' עמנו -כאשר יחלנו לך", ו"הבוטח בה' -חסד יסובבנו".

15. אמונה במשה רבנו

משה זכה שהתורה ניתנה על ידו לבני ישראל במעמד הר סיני, כל ישראל ראו בעיניהם ושמעו באזניהם את האש הקולות והלפידים ואת קול ה' הקורא: "משה, משה! לך אמור להם כך וכך"' ועי"ז התגבשה האמונה של בני ישראל במשה רבנו. מאחר שמשה מסר נפשו על התורה נקראת התורה על שמו: "זכרו תורת משה עבדי", "תורה צוה לנו משה".

16. אמונת חכמים

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ואמרו חז"ל: "מי שמאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם". כשם שהקב"ה נתן את התורה לישראל באמצעותו של משה רבנו, כך מועברת התורה לעם בכל דור על ידי רועי ישראל, נשיאי הדורות, שהם התפשטות נשמתו של משה רבנו שבכל דור. אנו מצווין להאמין בצדיקים גדולי התורה שבכל הדורות, ולהאמין באמיתות דברי התורה שמסרו לנו, שהם דברי אלוקים חיים.

17. נבואה

הא־ל יתברך מנבא את בני האדם. הנבואה שורה רק על מי שהוא חכם גדול, גבור המתגבר על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה, קדוש ופרוש מעניני העולם ומחשבתו דבוקה תמיד בבורא, ואז רוח הקודש שורה עליו.

18. נצחיות התורה

זאת התורה לא תהא מוחלפת, והיא עומדת לעולם ולעולמי עולמים. כל אות ותג שבתורה הם אמיתיים ונצחיים, ולא יהיה בה לעולם שום שינוי או גרעון או תוספת, לא ע"י הקב"ה וכל שכן שלא ע"י בשר ודם. ואפילו אם יבא איש ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה, או לפרש באיזו מצוה פירוש שלא שמענו ממשה רבינו ונמסר מדור לדור, או לומר שמצוה מסוימת מתרי"ג מצות עבר זמנה ובטלה, הרי זה נביא שקר וחייב מיתה.

19. הוראת שעה

אע"פ שהתורה ומצוותיה הם נצחיים, מכל מקום אם בא נביא ומבקש לשנות מצוה שבתורה רק לפי שעה, בגלל מצב מיוחד שיש בזמן מסוים, יש לשמוע אל הנביא. כמו אליהו בהר הכרמל שהתיר בהוראת שעה להקריב קרבן מחוץ לבית המקדש (קדשים בחוץ). אבל אם התיר הנביא לעבוד עבודה זרה, אפילו לפי שעה, הרי זה נביא שקר ואין שומעים לו.

סמכות דומה נתונה לבית־דין, שלצורך שעה מותר לו לעקור דבר מן התורה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים חמורים, כשם שקוטעים אצבע כדי להציל את כל הגוף.

20. שכר ועונש

על המעשים הטובים שהאדם עושה מקבל הוא שכר מהקב"ה, ראשית מקבל הוא שכר בעולם הזה בכך שה' נותן לו בריאות ופרנסה שיוכל לקיים תורה ומצוות בלי הפרעה. אמנם עיקר השכר הוא לעולם הבא. "שכר מצוה -מצוה", כלומר, עשיית המצוה היא הגורמת את אותו גילוי האלוקות שיהיה לנשמה בעולם הבא, לפי מהותה של המצוה ולפי אופן קיומה. על המעשים הרעים מקבלים עונש בעולם הזה ובעיקר בעולם הבא בגיהנום.

21. מידה כנגד מידה

הקדוש ברוך הוא מתנהג עם האדם באותו האופן כפי שהאדם מתנהג כלפי אחרים (כגון: המצרים טיבעו את ילדי ישראל ביאור, ועונשם היה שטבעו בעצמם בים סוף). ה' נותן לאדם רעה תחת רעה וטובה תחת טובה.

22. השארת הנפש

נפש האדם קיימת גם לאחר מותו ואין היא נפגעת כלל ע"י המוות. בצאת הנשמה מן הגוף היא נשפטת בבית דין של מעלה אם יכולה וראויה היא להכנס מיד לגן עדן, או שעליה לעבור תחילה עונשים שונים כגון בגיהנום, כדי להזדכך ולהיות ראויה לקבל את שכרה.

23. גן עדן

בו נמצאים נשמות הצדיקים (וכן הנשמות שנטהרו תחילה בגיהנום) ונהנים שם מזיו השכינה, כלומר משיגים השגות אלוקיות ולומדים את פנימיות התורה. הנשמות בגן עדן עולות תמיד מחיל אל חיל. בשבתות ובמועדים, וכן ביום השנה לפטירתן מן העולם הזה, עולות הנשמות בעליה מיוחדת.

24. גיהנום

אחת מן הדרכים בהם נטהרת הנשמה, ע"י יסורים רוחניים קשים, מהזוהמה הרוחנית שדבקה בה בהיותה בעולם הזה. ע"י הטהרה בגיהנום נעשית הנשמה מוכשרת להכנס לגן עדן. יש שלב קודם של טהרת הנשמה, והוא נקרא "כף הקלע". העצה להפטר מכף הקלע היא להרבות באותיות התורה והתפלה.

25. תחיית המתים

כל הנשמות שהיו בעולם הזה ונפטרו, יחזרו לעתיד לבא להתלבש ולחיות בגופים חדשים. התקופה המתחילה בתחיית המתים נקראת "עולם התחייה" (או "העולם הבא"). לדעת הרמב"ן, וכן היא דעת הקבלה, הרי התקופה של תחית המתים -נשמות בגופים -היא נצחית, והיא תכלית השכר והעליה.

26. גלות וגאולה

"מפני חטאינו גלינו מארצנו". מאז חורבן בית המקדש נמצא עם ישראל בגלות. בזמן הגלות אין מעלת עם ישראל ניכרת אצל אומות העולם, היצר הרע מתגבר וכחות הרשע שולטים בעולם. חז"ל הבטיחו לנו: "ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים", ועל זה מתפללים אנו 3 פעמים ביום: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שהקב"ה יביא ויגלה את המלך מבית דוד, מלך המשיח, שיחזיר את מלכות דוד לתוקפה הראשון, יבנה את בית המקדש, יקבץ את נדחי ישראל לארץ ישראל, ויביא לעם ישראל את הגאולה האמיתית והשלמה, אמן.

עוד בזמן הגמרא נאמר שכבר "כלו כל הקיצין" כלומר שעברו כבר כל התאריכים שעליהם נאמר שעד אז בודאי תהיה הגאולה, וכל שכן בזמננו בודאי שהמשיח "עומד אחר כותלנו". עלינו להתחזק באמונה בביאת המשיח ולהרבות בתפלה לזירוז הגאולה.

27. משיח

אם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, וישפיע על עם ישראל ללכת בדרך התורה, וילחום מלחמות השם, הרי זה בחזקת שהוא משיח. ואם יצליח בכל זה ויבנה את בית המקדש ויקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי.

המשיח יהיה חכם יותר משלמה ונביא גדול קרוב למשה רבנו. הוא ילמד תורה את כל העם. גם משה רבנו והאבות אברהם יצחק ויעקב שיקומו בתחיית המתים, ילמדו תורה מפיו של המשיח וגם הגויים יבואו להתבשם מחכמתו.

28. ימות המשיח

החכמים והנביאים נתאוו לימות המשיח, בכדי שיהיו אז פנויים בתורה ובחכמה מבלי שאף אחד יפריע להם בלימוד התורה, כי ישראל יהיו פנויים אז משעבוד הגויים.

באותו הזמן, לא יהיה לא רעב ולא מלחמה, לא קנאה ולא תחרות. כל הדברים הטובים יהיו בשפע והמעדנים מצויים כעפר. כל העולם כולו ובמיוחד עם ישראל וחכמיו יתעסקו אז רק בידיעת השם, כמו שנאמר: "ומלאה הארץ דעה את השם כמים למים מכסים".