פרשת בחוקותי מתארת מצב של גאולה

פרשת בחוקותי פותחת בתיאור אוטופי של העולם. מצב בו כל בני האדם מצאו ויודעים את ייעודם, הולכים בחוקות ה' ורואים גילויי אלוקות בכל מקום, זהו למעשה, מצב גאולתי. לעתיד לבוא, סיטואציות שליליות של מוות הרס ואבדן יפנו את מקומן ולא יהיו קיימות עוד.

חז"ל עוסקים בכך אפילו בהיבט של ביטול קיומן של חיות רעות מן הארץ. ב"חיות רעות" הכוונה היא לחיות מזיקות המאיימות על קיום תקין של העולם, למרות שבאופן מעט אבסורדי, עצם קיומן ובריאתן חשוב לבריאה כולה ולמאזן האקולוגי אך מסתבר שהרע הוא לא הכרחי, וחיות לא חייבות לטרוף, להכיש, לעקוץ ולהזיק כדי להתקיים. כיצד?

מה יקרה לחיות הרעות לעתיד לבוא?

יש כאן שתי סברות:

רבי יהודה אומר: "מעבירם מן העולם". לדעתו, יסלק הקב"ה מן העולם את החיות הרעות והן לא יתקיימו כלל. לעומתו סבור רבי שמעון כי החיות עצמן יתקיימו, אך יחדלו להזיק ולהרע – "משביתן שלא יזיקו".

כלומר, גישה אחת אומרת כי החיות הרעות יעברו מן הארץ ולא יתקיימו בכלל. יצאו מתוך המגוון הביולוגי כפי שנכחדו דינוזאורים ובעלי חיים אחרים שכיום כבר לא קיימים. גישה שניה אומרת כי החיות אמנם יתקיימו אך הרע שבהן  – ישתנה ולא יהיה קיים עוד, ככתוב: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ.. ושעשע יונק על חור פתן"

כלומר, ר' שמעון מסתמך על עצם הנבואה בישעיהו בה מתוארת סיטואציה בה תינוק משתעשע עם נחש ארסי ומסוגל אפילו לגעת בו מבלי להנזק, ועל כך דורש ר' שמעון: "מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני".

אם כן, איזו מהדעות התקבלה ומה ההכרעה בנדון בפועל?

שינוי הטבע של החיות הרעות עדיף והוא בגדר נס

הדיון בגמרא נוטה לכיוונו של ר' שמעון וההכרעה היא כדעתו. ר' שמעון גם מנמק: "אמר רבי שמעון, אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקין? או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקים?". כלומר, מתי אפשר לראות גדולתו של הקב"ה ביותר, כאשר מין ביולוגי נכחד באופן גורף, או כאשר הוא ממשיך להתקיים אך משנה את טבעו, כך שאין הוא מזיק עוד, ואינו ניזוק, ומתקיים במאזן האקולוגי מבלי לשבש אותו? ברור כי האופציה השניה מעידה על גילוי אלוקי משמעותי יותר, כי הכחדות של מינים בטבע הוא דבר סביר ושגרתי, גם לגבי מינים מסוכנים ואכזריים, ואילו שינוי טבעם, הוא בהחלט בגדר נס המלובש בדרכי הטבע.

מה שיקרה עם החיות, נשאיר לאותה תקופה הממשמשת ובאה אך הלימוד שלנו מכך הוא פרקטי ומיידי. למחוק את הרע ואת כל מה שמייצג אותו, זו פעולה יחסית פשוטה, אך יש בה מן ההפסד. לעומת זאת לקחת את האובייקט ולהפך את הרע שבו לטוב מבלי להשמיד אותו בכללותו, זוהי חכמה אמיתית. זו פעולה של תיקון העולם, תיקון המידות ובסופו של דבר פעולה שמזרזת ומחישה את הגאולה האמתית והשלימה עד שתהפוך למציאות הבלעדית של חיינו תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 188)