אוירה משפחתית משפיעה על התפתחות אישויות הילד

גורמים חיצוניים המשפיעים על התפתחותו האישית של הילד

בתקופת ילדותו המוקדמת לומד הילד להסתדר עם עולמו "הפנימי" – התורשתי. את שנתו הראשונה בחלק הגדול הוא מבלה תוך נסיונות ולימוד להשתמש בגופו. הוא לומד להניע ידיו ורגליו בקוארדינציה כדי שיוכל לשנות מקום ולאחוז במה שירצה, הוא לומד להפעיל את גופו בהתאם לרצונו, הוא לומד לשמוע, לחוש, להריח, לטעום, לעכל ועוד[1].

בשעה שהילד לומד להסתדר עם עולמו הפנימי, הוא יוצר קשר עם עולמו החיצוני. חיוכו הראשון של תינוק הוא צעדו הראשון לקראת מגע חברתי. הוא מגיב על גילוי של עידוד מצד הסובבים אותו ונהנה להשיב בחיוך כאשר מחייכים אליו. הנה נוצרה תחילתו של יחס-הדדי דינמי, הוא חש בהנאה שהוא מסוגל לגרום על ידי חיוך.

המגע שלו עם עולמו החיצוני מתחזק עם התקדמותו בניהול עולמו הפנימי. אם הוא נתקל בקשיים, עלול יהיה למשוך ידיו כליל או למצוא לעצמו פיצוי.

ד"ר דרייקורס אומר[2], שקיימים שלושה גורמים בעולמו החיצוני של הילד, אשר להם השפעה על התפתחות אישיותו, לבד מהגורם התורשתי:

א. האוירה המשפחתית. ב. מעמדו של הילד במשפחה ג. שיטת החינוך שהונהגה כלפיו. והראשון הוא החשוב שבכולם.

גורם ראשון האוירה המשפחתית

גורם ראשון – האווירה המשפחתית. לכל הרועים יש שפה אחת, צליל חליל אשר קוראים את העדרים אל המכלאות, שריקות על קוליות המזהירות את הצאן.

ובכל אופן כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו, כך כל אם ואם בישראל יש לה ניגון מיוחד משלה.

ולכן שונים הילדים זה מזה באורח חייהם ובלבושיהם הרוחניים, כל ילד גדל תחת סוד הניגון המיוחד של האמא שלו.

במקור דלעיל מצוין שביחסיו עם ההורים מתנסה הילד ביחסים עם כלל החברה. ההורים קובעים אוירה משפחתית מסויימת. באמצעות הוריו הוא מתנסה בהשפעותיהם של מצב כלכלי או חברתי. הוא קולט את ערכי המשפחה והשקפותיה ומנסה להתאים את עצמו לדפוסי חייהם ועמדתם של הוריו. גישתו לעניינים חומריים משקפת את גישת הוריו בעניינים אלה. אם הסובלנות היא תכונה משפחתית, הרי שגם הילד יראה אותה כמידה שיש לספחה.

היחסים בין ההורים לבין עצמם הם הקובעים מה יהיו היחסים בכללם בין כל בני המשפחה. אם ההורים הם לבביים, ידידותיים ומשתפי פעולה, יתכן שגם הילדים יהיו כאלה ביחסם להורים וביחסם זה לזה. שיתוף פעולה עשוי להיות תנאי בחיי המשפחה. אם קיימת בין ההורים איבה ושאיפה לשתלטנות, קרוב לוודאי שגם בין הילדים יתפתחו יחסים מסוג זה.

מהות היחסים בין ההורים תתווה את הדרך שבה יבחרו הילדים. אם שוררים בין ההורים יחסים של תחרות, עלולה התחרות ליהפך לאמת מידה במשפחה. הקו האופייני המאחד ילדים בני משפחה אחת, הוא הקו שקבעו ההורים באוירה המשפחתית.

למה העדיפו אדמור"ים שידוכים מבני המשפחה?

אוירה של נינוחות, של קדושה של טהרה, היא אוירה המשפיעה ומעצבת לכיוון הנעלה והרוחני. אנו מוצאים שאצל אדמור"ים שידוכים רבים היו בין בני המשפחה – העדיפו לקחת מאותה אוירה משפחתית.

מסופר על אדמו"ר הריי"צ[3], שכאשר הגיע לגיל שבו דובר בו נכבדות, הציעו לו הצעות רבות לשידוכים. דעת הרבנית רבקה – אם אדמו"ר הרש"ב – הסבתא, נטתה להענות לשדוכים עם איש שיש לו ממון, משום שהמצב הכלכלי בבית הרבי היה אז דחוק ביותר, אולם בנה – הרבי הרש"ב – נטה יותר לשידוך עם נינתו של הצמח צדק – נחמה דינה [בת הרב ר׳ אברהם בן הרב ישראל נח בן ה"צמח צדק"] שאמנם התקיים לבסוף. ואמר הרבי הרש"ב: נקיים מה שכתוב בתורה "ונשאלה את פיה". שאלו את החתן לגבי ההצעות, ויאמר: הרי כתוב בתורה "כי אל משפחתי אלך" [כי היה בן הרבי הרש"ב בנו של הרבי המהר"ש בן ה"צמח צדק"] והבינו שדעתו כדעת אביו.

המשך הסיפור אף הוא מעניין:

מדי שנה בערב יום הכפורים היתה נוהגת הרבנית רבקה לחלק לעקאח לכולם. באותה שנה בא בערב יום הכפורים הרבי הרש"ב לבקש לעקאח וביקש ממנה מחילה על השידוך שנעשה שלא כדעתה.

ותאמר לו הרבנית: בני, אספר לך סיפור:

אנשי היישוב והכפר היו נוהגים ללכת לעיר הסמוכה בימים טובים על מנת להתפלל במנין. פעם התכונן ישובניק לנסוע אל העיר ליום הכפורים עם בני ביתו. הוא כבר היה מוכן, האיץ בבני ביתו לנסוע, אך הם עדיין לא היו מוכנים. זרז אותם, אך הם עדין התמהמהו.

אמר להם – אני אתחיל לצאת לדרך לאטי, וכשאגיע לעץ המסוים ההוא אחכה לכם שם, וכשתגיעו נמשיך כולם ביחד. הסכימו כולם.

יצא האב לדרך, הגיע אל העץ המדובר. בינתים מרוב עיפות וגם בגלל ששתה מעט משקה בבוקר, נרדם מתחת לעץ ותערב לו שנתו.

ילדיו יצאו לדרך ומתוך בהילות שכחו את אביהם.

לפנות ערב התעורר האב, הבין שילדיו שכחוהו והוא לא יכול להגיע אל העיר או אל הכפר מחמת שכבר שקעה החמה ויום הכפורים היום. וירם פניו אל על ויאמר:

"רבונו של עולם, בני שכחוני, אני הנני מוחל להם, מחל להם גם אתה לבניך אשר שכחוך".

פנתה הרבנית אל בנה ואמר: הלוואי…

אכן בין הגורמים המעצבים את אישיותו של אדם, האווירה המשפחתית היא בעלת משקל רב, ויוצרת שונות.