סדר מבנה המשפחה משפיע על מעמדו של הילד

גורם קובע חשוב בעולם החיצוני, הוא מבנה המשפחה[1]. מונח זה מבטא את אופי היחסים השוררים בין כל אחד מבני המשפחה, אל האחרים במשפחה, ממש כפי שההתיחסות בין כוכב אחד לשני קובעת את המבנה של "הדובה הגדולה".

בכל משפחה קיים סדר מבנה משלה. במערכת ההשפעות והתגובות שבין האחד למשנהו, נולדים סוגי אישיות שונים. מקומו של היחיד בתוך המבנה – התפקיד שהוא ממלא – משפיע במידת מה על דפוסי המשפחה כולה ועל אישיותו של כל אחד מילדי המשפחה.

תחילתה של משפחה היא אמא, אבא ותינוק. עצם נוכחותו של התינוק מביאה שינויים ביחסים בין הבעל לאשתו. התינוק הוא ילדם היחיד, אבל עמדתו, מנקודת ראותו שלו, היא שונה במקצת. הוא המקבל את תשומת לב ההורים. אבא ואמא, כהורים של ילד יחיד, הם הנותנים תשומת לב, ביחוד אם המרבה לתת בתוקף תפקידה כאם. בקרב שלישיה זו מתפתחים דפוסים מסוימים של קח ותן. דפוסים של פעילות הדדית.

כשמופיע ילד שני חל שינוי במצבם של כל אחד מהשלושה הראשונים. "התינוק המולך״ מורד לפתע מעל כסא המלכות. עכשיו עליו למצוא עמדה חדשה לאור השינוי במצבו. אלמנטים חדשים נכנסים לתוך יחסי הגומלין כתוצאה מהשינוי במבנה. התינוק שהגיע הוא נספח חדש למשפחה והילד הראשון נאלץ למצוא לעצמו עמדה חדשה, זו של המבוגר בין שני ילדים. בינתיים הילד החדש מגלה את מעמדו כ״תינוק״ של המשפחה. אך עמדה זו היא שונה מזו של הילד הראשון בגלל נוכחותו של ילד מבוגר ממנו.

כשמופיע הילד השלישי שוב חל שינוי במעמדו של כל אחד מבני המשפחה בתוך המבנה הכללי.

כל ילד מוצא את מקומו בדרכו שלו

עם התפתחותו של מבנה המשפחה מוצא לו כל ילד את מקומו לפי דרכו שלו.

וכרגיל, כשם שהדשא נראה ירוק יותר מהעבר השני של הגדר, נראה מעמדו של הבן האחר טוב יותר. נוכחותו של הילד השני מהווה איום לגבי הראשון. וכאן בהסתגלותו לסביבתו הפנימית או שיבחר למשוך ידיו כליל, או שיחפש פיצוי על ידי מאמץ להמשיך ולהיות הראשון במעלה, לפחות בשטחים אחדים. אותו דבר קיים לגבי הילד השני ביחסו אל הבכור. אין הוא רואה על פי רוב את התקדמותו של הבכור בעין יפה והוא ינסה לעלות עליו או שיוותר כליל על המאבק. המשמעות של סדר המעמדות תלויה באופן בו מקבל כל ילד את המצב, בדרך בה הוא מפרשו. כל מבנה משפחתי יהיה מיוחד בהתאם לאינטרפרטציה (תחושה פנימית היוצרת תפיסה והבנת עניין) של אותה משפחה. חישובים ומסקנות מוקדמים אלה משאירים את רישומם לכל החיים.

אם האינטרפרטציה מוטעית – ודבר זה קורה לעתים תכופות – נקל לראות כיצד מתחילה התפתחות בדרך מוטעית. אם ההורים מבחינים במשגה שבראיית הדברים של ילדיהם (ולמרבית הצער מעטים ההורים המבינים את משמעות התנהגות הילדים), יכולים הם לכוון את הילדים לשיקול נכון של הדברים.

להלן דוגמא מהחיים המבהירה את משמעות המצב המתואר:

חיים בן העשר ודוד בן השמונה – אחים. היחסים הרעים בין שני הבנים התחילו זמן קצר לאחר שנולד דוד. חיים בן השנתיים הפך אז להיות ילד, שאי אפשר להשתלט עליו. היה חצוף, מרדן, הרסני ותמיד נתון בצרה. האם היתה ״מועסקת״ על ידו כל הזמן. דוד היה תינוק נחמד ושמח באופן יוצא מן הכלל. במהרה הגיב על גילויי האהבה והחיבה של אמא, שהיתה נוהגת לומר תמיד איזה ילד טוב הוא. היא הרגישה כי חיים מקנא בתינוק אך לא יכלה להבין למה. היות שדוד התינוק גזל ממנו את מקומו אצל אמא, והיות שאמא כל כך מתפעלת מ״טובו״ של התינוק – משך חיים ידיו כליל מהמאבק בשטח זה (במקום לפנות לפיצוי ולפתח תכונות אחרות שיעשו רושם על אמא) והחליט להיות ״רע״ כדי להשיג את תשומת לבה. דוד, בלי לחדול להיות טוב, מצליח לגרור את חיים למלחמה כדי שיוכל להמשיך להציג את חיים באור שלילי ועל ידי כך להבטיח לעצמו את קיום מעמדו בתור ״הילד הטוב".

חיים מוכן להלחם בדוד כדי לנקום בו על שהוריד אותו מעל כסא המלכות. שניהם מצליחים להעסיק את ההורים, כל אחד בדרכו שלו. כל אחד מתנהג בהתאם לאינטרפרטציה שלו לגבי עמדתו ומשתף פעולה עם השני כדי לשמור על שיווי המשקל. מובן שאף אחד מהם אינו יודע בהכרה שהאינטרפטציה שלו מוטעית או שבהתנהגותו הוא מחזק את עמדת יריבו.

על האם להיות ערה למתרחש, להבין את המפה, לקרוא מעבר לשורות. להשתדל ולראות שכל ילד ימצא את מקומו בתא המשפחתי באופן החיובי ביותר, והמועיל ביותר.

מקורות