גורמים בלתי תלויים – תאוריית השדה

מלבד הגורמים החשובים של אוירה המשפחתית, מעמד הילד במשפחה והקניית הרגלים, יש גם גורמים סביבתיים המשפיעים על חינוך הילד.

תיאוריית השדה אומרת שנמצא שדה של השפעות הגורמות לתגובות שונות לאותו גירוי, לדוגמא:

–  איזו הרצאה מענינת, פשוט מאלפת…

– ואני חושב שהדברים שנאמרו היו חסרי טעם לחלוטין.

– אני חשתי ממש התרוממות רוח

– ואני, שעמום.

הגירוי – הרצאה, התגובה – שונה.

אפילו אצל אדמור״ים, שהאמת הצרופה היא אחת! אף שם יש מקום לשונות.

מסופר על אדמו״ר האמצעי ששאל את אביו אדמו״ר הזקן – מדוע חיוור אתה בשעה שהנך אומר דא״ח [דברי אלוקים חיים]?

ענה לו – מפני שהרבי הרב המגיד ז״ל היה חיוור בשעה שאמר דא״ח. ומדוע אתה אדום בעת אמירת דא״ח?

ענה לו בנו אדמו״ר האמצעי ־ מפני שהבעש״ט היה אדום בעת אמירת דא״ח.

הגירוי – אמירת חסידות, התגובה – שונה.

כל אחד מגיב באופן שונה לגירוי. תגובה שונה זו נעוצה ב״מרחב השדה״ – כלומר, בכל מרחב החיים הפסיכולוגי של הפרט; אישיותו, צרכיו, נסיון עברו, גורמי סביבה חיצוניים – עמדות, תפקידים. כל אלו מהווים שדה של כוחות המושכים ודוחפים להתנהג בכיוונים שונים. האלמנטים בשדה משתנים ללא הרף – מזג אויר, מצב רוח, תגובות החברה, קונפורמיות, תבנית מסוימת ועוד. לדוגמא:

שחיה עם הזרם – קונפורמיות

ה״קונפורמיות" – שינוי בהתנהגותו או בדעותיו של אדם כתוצאה מלחץ אמיתי או מדומה של אדם אחר, או קבוצת אנשים. ג׳יימס תרבר תאר תגובות של אנשים על גירוי כתוצאה מקונפורמיות, באופן הבא[1]:

״לפתע החל מישהו לרוץ. יתכן שפשוט נזכר באותו רגע בפגישה שקבע עם אשתו, אליה הוא מאחר מאד. אם היתה זו אותה פגישה או משהו אחר, יהיה מה שיהיה, האיש רץ מזרחה ברחוב ברוד. מישהו אחר התחיל לרוץ, אולי נער מוכר עיתונים שהיה במצב רוח מרומם. עוד אדם, איש עסקים מכובד, האיץ את צעדיו. תוך עשר דקות החלו כולם ברחוב לרוץ. מלמול קולני התבהר והלך, עד שנשמעה המלה האיומה "סכר", "הסכר נפרץ"! מלות פחד נשמעו מפי זקנה קטנה בחשמלית, או מפי שוטר תנועה, או ילד קטן: איש איננו יודע כיצד, וגם אין זה משנה עכשיו. אלפיים איש נמצאו לפתע בורחים בריחה רבתי. "רוצו מזרחה"! עלתה הקריאה – מזרחה, הרחק מן הנהר, מזרחה, אל מקום בטוח. "רוצו מזרחה! רוצו מזרחה״!.״

קטע זה של תרבר אף שהוא מצחיק, הוא דוגמא מצוינת של קונפורמיות. אדם אחד או שניים החלו לרוץ מסיבות אישיות. עד מהרה רצו הכל. מדוע? משום שהאחרים רצו. לפי סיפורו של תרבר, משנודע לאנשים הרצים כי הסכר לא נפרץ, חשו עצמם מטופשים למדי.

ובכל זאת, כמה הרבה יותר טפשים היו מרגישים עצמם, לולא נהגו כדוגמת האחרים לו באמת נפרץ הסכר.

המציאות מוכיחה, שפעמים רבות אדם מגיב לגירוי מסוים, לא כי זוהי תגובתו, מחשבתו, רצונו. אלא, כי זו תגובת כלל החברה. לכן חשוב לאם לברור את חברת בנה, עליה לדעת, במיוחד בגיל הרך, הילד נתון להשפעת החברה.

יש אנשים, השולחים את בניהם ללמוד בבתי ספר כלליים, ממלכתיים אף שבבית נוהגים לשמור על מסורת וקדושה, בטענה – בית הספר הדתי נמצא במקום מרוחק… כמה אבסורד יש בטענה זו… להמיר נוחיות נצחית למען נוחיות עכשוית.

שחיה עם דפוסים קבועים – תאוריית התבנית

תאורית התבנית גורסת שגירוי ותגובה נגררים מהסיבה שכל אחד תופס את העולם מנקודת מבט אישית. תוספת של פרט יכולה לשנות את כל המורכבות.

זיו ושילה ערכו נסיון[2]. הם הציגו מרצה חדש ל-2 קבוצות. המרצה שוחח על אותו נושא באותו האופן. השוני היחיד שהיה הוא שלקבוצה א׳ התוספה המילה ״חם״ ולקבוצה ב׳ התוספה המילה ״קר״. כאשר נתבקשו לדרג את תכונות המרצה, קבוצת ה״חם״ קבלה את המרצה כידידותי, נעים הליכות, קולו ערב לאוזן, ההשתתפות בהרצאה היתה דינמית מאד. לעומתם, קבוצת ה״קר״ ראו את המרצה כעוין, כשונה, כלא סמפטי, מובן שקהל המאזינים לא שתף פעולה.

השוני בהתיתסות אל המרצה היה על פי איזו הערה מסוימת, ששינתה את כל התבנית כלפיו.

מכל האמור אנו מגלים, שלבד זאת שכל ילד נולד עם אופי שונה, עם תכונות נפש אחרות, כי ״כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות״, לבד זאת, ההשפעות החיצוניות מהוות גורם חשוב לעיצוב אישיותו היחודית של הילד, ועל ההורה לדעת זאת, וליחס חשיבות מרובה להשפעות מכיוונים שונים.

מקורות