החתן והכלה בסירים

יום הולדתו של הרבי המהר״ש, רבי שמואל, הנשיא הרביעי לאדמו״רי חב״ד, הוא ביום ב׳ אייר. בספירת העומר זוהי הספירה של ״תפארת שבתפארת״.

בהיותו ילד החזיק קרן להכנסת כלה. פעם אחת הגיע אחד החסידים שרצה להיכנס בדחיפות ליחידות אל אביו, אדמו״ר ה״צמח צדק", אך לא היה באפשרותו, היות והרבי לא קיבל ליחידות באותו זמן. אותו חסיד הלך קדורנית, ולא ידע מה לעשות. פנה אליו הילד ושאלו לפשר הדאגה האופפת אותו.

ענה לו אותו חסיד, שיש לו מפעל ליצור סירים, ואחד העובדים הלשין עליו, שהסירים שנמכרו לצבא היו במשקל פחות ממה שהיה כתוב בחוזה. הוא נכנס ללחץ, כיון שהמשפט יערך בקרוב, וכאשר ישקלו על כף המאזניים, יגלו שאכן יש פער בין המשקולות, והסירים שוקלים פחות מהמתוכנן, והוא חושש מאד.

אמר לו הילד, שלימים נעשה אדמו״ר, שאם ייתן לו שלוש מאות זהובים להכנסת חתן וכלה, יסתדרו כל העניינים. הביא לו החסיד שלוש מאות זהובים. במשפט ביקש השופט שיביאו סיר ומשקולות כדי להיוכח בעובדות. הביאו סיר ומאזניים, ולמרבה הפלא, שקל הסיר יותר מהמתחייב בחוזה. כמובן שהשופט שלח את החסיד לחפשי, ואף נזף בתביעה שטפלה שקר על אדם ישר והגון.

לאחר המשפט, פנה החסיד אל אדמו״ר הצמח צדק על מנת להודות לו. הוא היה בטוח, שהילד פנה אל האבא וממנו באה העצה. אמר אדמו״ר הצמח צדק, ודאי זה ממעשיו של הילד… קראו לרבי המהר״ש, שהיה עדיין קטן, ושאלו אותו איך לקח על עצמו את העניין?

ענה הילד: מה הבעיה? לאחר ששולם סכום נכבד לחתן ולכלה, הכנסתי אותם, ואת הזכות הגדולה לתוך הסירים, וכך המשקל היה כבד יותר, ותאם להפליא את משקל המתכת…

זו הייתה הנהגתו של הרבי המהר״ש עוד כילד. אין מניעות ועיכובים, אלא ההנהגה היא "לכתחילה אריבער״.

הנהגה של ״לכתחילה אריבער״

זו הייתה ההוראה העיקרית אצל הרבי המהר״ש, וגם הנהגתו ודרכו המיוחדת,

עד שנקרא על שם זה: ״לכתחילה אריבער״[1]. היה שגור בפיו: ״די וועלט זאגט, אז מ׳קען ניט ארונטער דארף מען אריבער, און איך זאג אז מ׳דארף לכתחילה אריבער״ (העולם סבור שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה יש לדלג מלמעלה, ואני (הרבי המהר״ש) סבור, שמלכתחילה יש לדלג מלמעלה).

הפתגם של הרבי המהר״ש התפרסם לראשונה ברבים על ידי נכדו כ״ק אדמו״ר הריי״צ, ובדורנו הסביר הרבי ובאר בהזדמנויות שונות עד כמה חשובה ההנהגה באופן של ״לכתחילה אריבער״, וכיצד זו אמורה להיות נחלת הפרט והכלל.

מהי המשמעות של ״לכתחילה אריבער״ בחיי היום יום הלכה למעשה[2]? נבחן מספר נקודות מבט של הנהגה זו כהנהגה המהווה קו מוביל בחיינו, ומקיפה את כל מהותנו.

1. בוקר טוב חסידי

כבר בקומו משנתו, על היהודי לראות את העולם באופן של חידוש. לא נברא הכל אלא לכבודו, וכתפיים רחבות אלו – מבט של ״אריבער" – עליו להנחיל אף לילדיו, ולהתחיל את סדר היום היהודי ברוממות. וכך כותב הרבי[3]:

"כאשר יהודי קם משנתו בכל בוקר – צריך לחשוב ולהתבונן ״לפני מי הוא שוכב, וידע שמלך מלכי המלכים הקב״ה חופף עליו.. ורואה במעשיו כו'״.

״זאת אומרת: כאשר יהודי מתעורר משנתו, עליו לדעת שהקב״ה בכבודו ובעצמו נמצא בחדרו ועומד על יד מיטתו (ונמצא שם עוד טרם התעורר משנתו), ומביט עליו כדי לראות כיצד יתעורר משנתו, וכיצד יתנהג לאחר שיתעורר משנתו – אמירת ״מודה אני״, נטילת ידים וכיוצא בזה".

הרבי מחדד, שלקטנים קל יותר לומר את נקודת העניין:

״הרי לקטנים אין ידיעה כלל אודות ספירות וכו', לכן מודגש אצלם יותר העניין ד״אליו ולא למדותיו״ – עצמות ומהות .. ומזה מובן שבקומו משנתו עליו לדעת, שעצמות ומהות נמצא בחדרו על יד מיטתו.. הקב״ה מניח את כל העולמות, עליונים ותחתונים, גן עדן העליון וגן עדן התחתון וכו׳.. ואין לו כביכול מה לעשות, מלבד לבוא לחדרו ולעמוד על יד מיטתו, ולראות כיצד תהיה הנהגתו בפועל״!

כאשר יהודי קם עם תחושה פנימית אמיתית זו, הרי הנהגתו יכולה להיות באופן של ״אריבער״ – למעלה, וכך יכול לדלג על מניעות ועיכובים.

2. דילוג מעל המניעות והעיכובים

עליו לדעת שאין מונע ומעכב מקיום המצוות בשופי ובהרחבה. אמנם העולם אינו דמיון, אלא מציאות אמיתית, אף על פי כן אין הוא מתפעל ממציאות העולם, מאחר והוא בעל הבית על העולם[4].

כך הוא מחנך את עצמו ואת בני משפחתו, ולכן לעניינים של קדושה הוא ימצא את הזמן הדרוש, וכן בענייני הכלל. ותהיה לו ברכה בעניין, כי גם הקב״ה ינהג עמו בשופי, ובאופן של ״אריבער״.

מסופר על אדמו״ר המהר״ש[5], שבאחת מנסיעותיו לעיר הבירה בקשר לעסקנות כללית, נפגש עם כמה וכמה עסקנים, והגיש בפניהם תכנית מסודרת כיצד לפעול בעניין. מכיוון שהדבר היה כרוך בקשיים מיוחדים, עד למסירות נפש – ניסו אחדים מהעסקנים להשתמט ולא ליטול חלק בפעולות אלו. כשראה זאת, אמר להם אדמו״ר המהר״ש: כתיב[6] ״אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך יאבדו״. וכן הוא בנידון דידן – סיים אדמו״ר המהר״ש – בטוחני ש״רווח והצלה יעמוד ליהודים״, ואם אין רצונכם להשתתף – ״את ובית אביך תאבדו״, כלומר, תאבדו את הזכות שהייתה יכולה ליפול בחלקכם!

הרבי דורש מחסידיו להתעסק בענייני הכלל מבלי להתחשב בקשיים. וכך אנו מגלים את הכוח המיוחד של השלוחים, שפועלים גדולות ונצורות מעל לכל הגיון.

על האירועים המפליאים בבניית מקווה טהרה בשכונת ״איביקור״ בצפת, ועל התגברות על מניעות ועיכובים, מספרת הגב׳ ברוריה ארזואן, יוזמת ומקימת המקווה:

הקבלן היה יהודי מבוגר, ירא שמים, שעסק בבנייה בחרדת קודש, אך לא יכול היה לסיים, מאחר והיה חסר כסף לתשלום לעובדים, ולרכישת הכלים הסניטרים למקום. ברוריה מתארת, איך לא נתנה תנומה לעפעפיה, ודאגה מהיכן תשיג את התשלום. בהגיעה להתוועדות, פנתה אליה אחת הנשים, ואמרה לה כי אביה נמצא פה בארץ לתקופה מאד קצרה, מחר הוא אמור לשוב לניו יורק, ולכן כדאי לספר לו אודות בניית המקווה. לאחר הצגת האירועים, תרם האב באדיבות 1000$, סכום מכובד. היא הודתה מקרב לב, אך בהגיעה לביתה שקלה בדבר, ולבה נסה להאמין, שמכאן יכולה לבוא הישועה. כי אמנם אין זה סכום מבוטל, אך היא זקוקה לכמה פעמים ככה.

היא הרימה אליו טלפון, וביקשה להזמינו לבוא לראות את המקום מקרוב. זמנו היה קצוב, ולא היה ביכולתו להיענות לבקשה. היא לא התייאשה, וכל מחצית שעה הרימה טלפון. בנחישות וברגישות ביקשה את אותה הבקשה. השעה כבר הייתה 3:00 אחר הצהרים, והיא החליטה בליבה שזה הטלפון האחרון. מהעבר השני של הקו היא שומעת בקשה: התקשרי אלי עוד עשר דקות.

לאחר עשר דקות היא מרימה בהתרגשות טלפון, והיא שומעת מהעבר השני של האפרכסת: עכשיו אני מגיע, מה הכתובת? היא הזדרזה להגיע אל המקום, ולהפתעתה גם הקבלן היה שם. האורח בדק וראה, הקבלן הסביר והראה, וגם היא לא טמנה את ידה – עוד באותה שעה חתמו על רכישת כל הכלים הסניטרים המובחרים ביותר, ועוד כהנה וכהנה…

מה היה הסוד? בדרך ביציאה מצפת, כאשר שוב על הקו הייתה הגב׳ ברוריה, החליט שעליו לשאול את הרבי לפשר הטלפונים החוזרים ונשנים. ואז באה התשובה באגרות קודש: ״לסייע בבניית מקוה הטהרה״.

תשובה זו לא ניתנה מלכתחילה. סיוע זה ניתן רק לאחר שהושקעו כוחות, ובאה לידי גילוי התנועה של ״לכתחילה אריבער״, אז הנהגת הקב״ה אף היא הייתה באופן של "אריבער״, ובא לידי גילוי המציאות שהרבי נמצא אתנו, ומסייע בידינו.

סבי, ר׳ מאיר בליז׳ינסקי, סיפר על הקמת רשת בתי הספר אהלי יוסף יצחק באופן של ״לכתחילה אריבער״:

באסיפה שהתנהלה בבית הכנסת חב״ד בתל אביב, ובה השתתפו עסקנים ורבנים, פתח אחד מראשי הנאספים ואמר – הוראה זו של הרבי, הקוראת להקים בתי ספר בכל הארץ, הינה מעל לכוחות האפשריים. מילא באם הרבי היה מצווה עלינו לקפוץ מן הקומה השלישית לארץ – היינו מבצעים זאת ללא היסוס, במסירות נפש. אך לקפוץ מן הארץ לקומה השלישית – הרי אפילו עם מסירות נפש לא ניתן לבצע…

ר׳ אברהם פריז קם ממקומו בגערה: וואס עפעס? מה פתאום? כשהרבי דורש מאיתנו – חובה עלינו לבצע! אתה, ר׳ מאיר, מוכן להיות חבר ועד? אתה, ר׳ זושא (הפרטיזן), מוכן להיות חבר ועד? אתה, ר׳ דוד (חנזין), מוכן להיות חבר ועד? וכך נוסדה הנהלת הרשת.

הרבי רצה שהנהלת הרשת תהיה זרם בלתי רשמי, וכל הדרכים הקונבנציונליות מוצו עד תום. אבל ר׳ זושא לא הסכים להנחה זו. בלית ברירה נקט מהלך מתוחכם, לכתחילה אריבער, שלבסוף הצליח[7]. בח׳ בסיון נפגש ר׳ זושא עם שר החינוך דאז, בן ציון דינור, והתחנן לפניו לאשר את הקמת הזרם החינוכי הנוסף. השר מצידו הסביר כי אין כל אפשרות לעשות זאת, ואילו ר׳ זושא בשלו, ממשיך לבקש ולהפציר. תוך כדי שיחה צלצל הטלפון בלשכתו של השר, ועל הקו היה ראש הממשלה דוד בן גוריון שזימן את השר לפגישה דחופה.

ברגע שהשר עזב את המשרד, ניגש ר׳ זושא למזכירה ואמר כי השר הסכים לבקשתו ועליה להכין מכתב בו יאושר הקמת הזרם הבלתי זרמי. המזכירה דאגה מיד להכנת המכתב על ידי הגורמים המוסמכים במחלקה, ותוך מספר ימים נשלח האישור המיוחד להנהלת הרשת.

לימים נודע הדבר במשרד החינוך, ונעשה רעש מכך, אך הסערה שככה עד מהרה לאחר שהפקידים הנוגעים בדבר הבינו, שחב״ד כתנועה בלתי מפלגתית, לא יכולה להשתלב בזרמים האחרים, ומאחר שכל מגמתה להושיט יד תומכת לעולים, יש לאשר לה לפעול.

כשפועלים ומקיימים את הוראות הרבי באופן של "לכתחילה אריבער״, הרבי נמצא אתנו, והקב״ה מסייע בידינו.

גם סיפורה של ה״ספריה הניידת לספרים וקלטות״ על שם הרבנית חיה מושקא, אשת המלך, הייתה באופן של ״לכתחילה אריבער״. בשנת תשמ״ח, בשבעה של הרבנית, דיבר הרבי על כך שיש להקים מוסדות על שמה של הרבנית בבחינת ״והחי יתן אל לבו״. מיד התאספה הנהלת נשי חב״ד כפר חב״ד, והוחלט להקים ספריה ניידת על טהרת הקודש. הקשיים היו מרובים. האם לרכוש קרון, שיוצמד לרכבים מתנדבים? או האם לרכוש רכב? אך עלות רכב, עלות נהג, עלות ספרים, ספרניות ועוד, היה סכום מכובד שלא היו לו מקורות מימון.

בח״י אלול באותה שנה הגיע הרכב המעוטר לרחבת בית הכנסת המרכזי, ״גן משה״, שם נערכה מגבית בכנס ח״י אלול. בערב יום הכיפורים בקשנו אסיפה עם יו״ר המועצה. הוא טען, שאם מדובר בקשר לכספים עבור הספרייה הניידת, הוא כבר נתן סיוע חד פעמי, ואין באפשרותו לסייע בעניין. בכל אופן האסיפה התקיימה, ולאחר דין ודברים הוחלט במקום על תשלום קבוע לנהג, שיעבור בכל ישובי המועצה, דבר שאפשר את ניהול הספרייה כעשור שנים.

הקו היה ״לכתחילה אריבער״, וכך היו התוצאות. הנהגה זו באה לידי ביטוי לא רק בפעולה עצמה, אלא גם בסוג הפעולה. אם מזדמנת לאדם איזו שהיא מצווה, אל לו להתלבט האם עליו לקיים מצווה זו, או שמא אין היא מתאימה לו או יעשנה בזמן אחר, כי משמעותו של ״לכתחילה אריבער״ היא גם לפעול ולעשות כל אשר מזדמן.

3. דילוג מעל סדר והדרגה

ההנהגה צריכה להיות לא באופן של סדר והדרגה, אלא באופן של דילוג, באופן של[8] ״האי עלמא כבי הילולא דמיא – העולם הזה משול לסעודת חתונה – חטוף ואכול חטוף ושתי״. ההנהגה היום, אומר הרבי, היא לאו דווקא בסדר והדרגה, לפי שעתה הוא זמן הבירורים האחרונים לפני משיח, ולכן כל מצווה הבאה לידו שלא יחמיצנה.

כבר הפתיחה בכל עניין של קדושה צריכה להיות בדילוג, ואף המשך הפעילות אמור להיות באופן של אין ערוך. כפי שאנו רואים את מיקומו של ב׳ אייר[9], בין פסח, שעניינו פסיחה ודילוג, לספירת העומר, שבכל יום עולים ומיטהרים עד לחג השבועות זמן מתן תורתנו, התעלות שבאין ערוך. הרבי אמנם מביא, שיש לזכור שלא יהיה באופן של אורות דתוהו, ללא כל חשבון, אך כל ההנהגה של היהודי צריכה להיות באופן של הגבהה, ״מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות״[10].

4. הנהגה בהרחבה

הרבי מדבר על כך שעל הנהגתנו להיות באופן של: ״ואתהלכה ברחבה״, ובמיוחד ההנהגה בענייני הכלל ובעניינים של קדושה[11].

״כמבואר בגמרא[12] ״אמר להם הקב״ה לישראל, בני, לוו עלי . . ואני פורע״, שכן ״כל מזונותיו (והוצאותיו[13]) של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים (ויש לו להיזהר מלעשות יציאה מרובה[14]), חוץ מהוצאות שבתות והוצאת ימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם .. הוסיף מוסיפין לו״. כלומר, שאין להתחשב אפילו בהקצבה שנקבעה מלמעלה, אלא הוא בעל הבית להוסיף ולהרבות ההוצאה (דשבת ויום טוב ותלמוד תורה), והקב״ה מבטיח: ״אני פורע״!״

וכך אומר הרבי, שדרכו של הרבי הריי״צ הייתה תמיד להיות ״בעל חוב״, כיון שהשתדל תמיד להגדיל ולהרבות את ההוצאה, מבלי להתחשב בסכום העומד לרשותו, ולאחר זאת גדלה ההכנסה עוד יותר. וזו הדרך שהתווה גם לכל העוסקים בענייני הכלל בשליחותו.

ישנם כאלו שנתפסו לזה והתחילו להתנהג באופן המתאים לעולם ה״תוהו״[15] לדוגמא: ללוות סכומי כסף גדולים ביותר – עבור ענייני קדושה, כמובן – באופן שלא שייך בשום אופן שיוכלו להחזיר סכומים אלו. ולכן צריכים להבהיר, שההכרזה ״לכתחילה אריבער״ צריכה להיות באופן המתאים לעולם התיקון, ובאופן של שמחה.

5. שמחה פורצת גדר

הנהגה בדרך של ״שמחה פורצת גדר״. והנהגה זו אמורה להקיף את חיי היהודי לאורך כל היום, ובכל יום. גם כאשר נתקלים בקושי, כמו חלילה ענייני בריאות, מביא הרבי[16]:

״שדרך העולם לשמוח רק לאחר הטבת מצב הבריאות, אך בהנהגה באופן של לכתחילה אריבער יש להקדים את השמחה על הטבת הבריאות אף שלעת עתה אינה בגלוי, וזה עצמו ימהר את עניין הבריאות, והוא על דרך הפתגם ״חשוב טוב יהיה טוב" בפועל ממש״

וכבאור הפתגם על המילים בתהלים: ״סעדני ואוושעה״ – ראשית יש לערוך סעודת הודיה, ומזה תצמח הישועה.

על דרך זה גם בשידוכים, מביא הרבי, שיש לפעול ולעסוק בעניין כמחזר אחר אבידתו, אך אחד התנאים הוא להיות בשמחה, באופן של אמונה פנימית שהקב״ה יזמן את השידוך המתאים ״לכתחילה אריבער״.

כשיהודי מאמץ לעצמו את הכלל של: ״חשוב טוב יהיה טוב״, הוא כבר נמצא בטוב, וכך הוא מושך את הטוב למטה. אין זה דבר שבא באופן אוטומטי, יש לעבוד על כך.

המושג של ״לכתחילה אריבער״ מקיף גם מספר מצוות מאד בסיסיות בחיינו:

אהבת ישראל

הרבי דורש שהאהבה לא תהיה מוגבלת לתנאים, אלא מעל כל אלו. כמו שניתן ללמוד מיוסף הצדיק, שלא התפעל מכל המניעות והעיכובים, אלא המשיך להתחבר אל בני השפחות דווקא, שבזה מודגש העניין של ״לכתחילה אריבער״.

חינוך

יש לחנך את הילד[17]

"שכאשר יצר הרע מתחיל להתווכח אתו, ולנסות להסביר לו שהוא עדיין ״ילד קטן״, ואינו צריך להתנהג באופן שונה מהעולם, אין צורך שהוא יברר אודות כשרות המאכלים, או לשאול את המדריך והמחנך האם הוא יכול ללכת לשחק עם הילדים האחרים (כאשר קוראים לו לשחק עמהם) או שזהו הזמן ללימוד התורה, עליו לנהוג באופן של ״לכתחילה אריבער". עליו לזכור שהוא במצב נעלה של ״עבד מלך – מלך" ובתוקף של מלך הוא הולך למלא את שליחותו של הקב״ה לעשות לו דירה בתחתונים, ובדרך ממילא – אין לו פנאי לעסוק בשטויות שמנסה היצר הרע לומר לו. ובדרך זו מנצחים״.

יש לבאר לילד, שכדאי לו לנצח מיד כשיצר הרע מנסה לומר את דברו, לא להמתין. יש ללמוד מהמרור שאכלנו בפסח. עלי החסה המהווים את המרור, הם לכאורה אינם מרים כלל. אלא, שבאם יישארו עוד בקרקע – יהיו מרים. לומר לך, שאת היצר הרע יש לגדוע באיבו, בתחילתו, כאשר עדיין אינו מר כל כך. כי אחר כך, אם העניין מתפתח – הוא נעשה מר ביותר.

ענייני משיח וגאולה

ההנהגה של ״לכתחילה אריבער״ היא גם ובעיקר לחיות גאולה בתוך הגלות עדיין…

משל לפריץ, שהכניס לבור משפחה שלא עמדה בחובות המוטלים עליה. חיי המשפחה התקיימו מפיסת אור קטנה שחדרה מבעד לסדק צר בתקרת הבור, ומאותו סדק השתלשל מדי יום חבל ובו מנה זעומה של לחם צר ומים לחץ. יום יום, שנה שנה.

המשפחה גדלה, ונולדו ילדים. כל יום היו הילדים מייחלים מתי יורידו להם את מעט המים ואת מעט הלחם. אב המשפחה ניסה לספר לילדים למה הם צריכים לכסוף, שאי שם במרומים, יש ארגז חול, ויש אור ושמש וחיים תוססים, אך הילד לא מבין. הוא מצפה לחבל…

מקומו הטבעי של הילד הוא למעלה, בארגז החול, בעולם היפה. גם אנו, חיים בתוך הגלות ומבקשים דברים פעוטים, אל לנו לשכוח, שמקומנו הטבעי הוא למעלה, בגאולה, באור האמיתי – אריבער. זאת עלינו לחיות, וזאת עלינו להפציר ולבקש: ״עד מתי״?!

מקורות